דברי חיים חלק ב תקכז

בענין נוגע בעדות

ידוע שהר"י בן מג"ש ז"ל [ומובא בקצוה"ח ר"ס ל"ז] כתב דנוגע פסול מטעם קרוב אפילו בידוע שאינו משקר וכן החזיקו הרבה האחרונים הע"ש ומהרמ"ם ז"ל והש"ך ז"ל ן [שם] דחה זה ורק הטעם דמשקר. והתומים כתב שזה תלוי. בפלוגתת הראב"ד אי בע"ד פסול מטעם מקיימי דבר לא עושה דבר יעו"ש ובעניי לא ידעתי האיך תלוי זה בזה פלוגתתן הוא בבע"ד אבל נוגע י"ל דהוא רק כמו קרוב או שחיישינן למשקר [צ"ע עיי"ש בתומים] אולם לפע"ד תלי' במחלוקת המבואר בגדולי האחרונים בנוטל שכר להעיד דהריב"ל ז"ל [בתשו' מובא בקצוה"ח סי' ל"ד] דעתו נוטה דאינו מטעם משקר דלא הוחשדו ישראל להיות עדי שקר בשביל ממון ורק הטעם הוא דהוי נוטל שכר להעיד [ופסול מדרבנן מטעם קנס] אם [כן כמ"כ בנוגע אם] יש לו איזה הנאה בעדותו [לא גרע ונוטל שכר להעיד] ופסול מדרבנן ובאמת היא רחוק שחכמים יפסלו משום נוטל שכר באדם שלא מכוין לשכר כלל כמ"ש גבי מכר לו שדהו אינו מעיד לו עלי' מפני שמעמידו בפני ב"ח דהעד הזה מעיד לתומו וכי בשביל שאולי צמח לו טובה יהא נקרא נוטל שכר זה פלא וכבר תמהו בזה האחרונים עיין בתשו'.. גם לכאורה פ"ז קשה מהא דאמרינן בקדושין [מ"ג ב'] גבי הן הן שלוחיו ועדיו ופריך הגמ' הני נוגעין בעדות דצריך לפרוע בעדים וקשה לשיטת הסוברים דנוגע הוא מטעם נוטל שכר להעיד א"כ מאי שכר הכא לעדים מאי שכר נוטלים א"א דאמרינן דלא משקרי בודאי מה הנאה להם בעדותם הלא הלה שלח לקדש לו אשה ופשו לו טובה אבל מה הנאה הגיע להם ומאי שכר נוטלים וכי זה יקרא שכר מה שלא ישלמו להמשלח בחנם וע"כ צ"ל כמ"ש הפ"י ז"ל שם דנעשים ב"ד על המעות הזה כמו כן כל נוגע נעשה ב"ד ע"ז המעות שלו נגיעה וכן באמת העיר שם הפ"י שעיקר כדעת הע"ש וכן פשטא דשמעתתא דפסול נוטל שכר להעיד משום שחיישינן שמשקר או דהוי כב"ד או כקרוב והנה ראיתי בהרבה אחרונים וגם בנ"ב מה"ק נתקשה דהא אמרינן בגמ' אין אדם קרוב אצל ממונא וזה פלא גדול דע"כ לא אחר הגמ' אין אדם קרוב אצל ממונא רק לענין עדות בשורו להסקל אבל באמת לדידי' לענין מעותיו להרויח ודאי מקרי קרוב וכ"מ בחי' הר"ן ז"ל סנהדרין [דף יו"ד וז"ל דאע"ג דאמרי' אדם קרוב אצל עצמו אצל ממונו ל"א היינו לעשות דין בממונו כו' אבל אם יאמר אני מעיד שנכסים אלו שלי ודאי מעיד ע"ע ולא שייך בו עדות כלל יעו"ש] גם רש"י ז"ל במתק לשונו כיוון לזה [בסנהדרין] בדף י' ע"א בד"ה [מי אמרינן אדם קרוב] וז"ל או.. ולכן דבר פשוט שאדם קרוב אצל ממונו והנה ראיתי לרשב"א הובא בשיטה מקובצת ב"ב דף [מ"ג] וז"ל [וללשון ראשון קשה לי דלממונא עד הוא וכו' וכדמשמע פ"ק דסנהדרין וכו' ע"ש] וזה הוא לכאורה שיטת אחרונים הנ"ל דאין אדם קרוב אצל ממונו וכן ראיתי בגליון הש"מ כתב מו"ח הגאון להקשות כן על הרשב"א ז"ל אך באמת דברי הרשב"א נכונים דז"ל שם [ואינו דומה לעדות שבגופו לרוצח ולרובע כדמשמע בסנהדרין כו' בעי רבא פ' רבע שורי מהו כו' אלמא דלגבי ממונא נמי עד הוא] והנה כוונתו עפ"י דברי (הר"ן) [הרמב"ן] ז"ל הנ"ל שכתב להסביר דלמה אין אדם קרוב אצל ממונו משום דאין עדותו לעניני ממון רק לדבר אחר שצריך ב"ד לזה לא נתבטל העדות ולא הוי בע"ד כלל כן ג"כ באם הוא מסלק עתה מן חלקו ורק שמעיד על חלק חבירו ובאנו לפוסלו רק משום שהי' מתחלתו בפסול שהי' נוגע אז גם אליו חלק לזה אמר הרשב"א ז"ל דלאסור' הוי ממונא רק כקרוב ולא כבע"ד וזה יציב ונכון אבל מעולם לא עלה ע"ד הרשב"א ז"ל שלממונו לא יהי' קרוב כלל. ס"ד שאחרונים נטו לומר שעד אינו חשוד לשקר ורק שפסול משום נוטל שכר להעיד ועיין בנב"י אמנם הגם. שדבריהם נפלאו ממני מ"מ כן דעתם שנוגע אינו ב"ד ובודאי המה כדעת הש"ך ז"ל שפסול נוגע אינו מטעם ב"ד כלל אך הש"ך ז"ל כתב גם מטעם משקר ואותן השיטות ס"ל דפסול רק משום נוטל שכר להעיד ועיין בקצה"ח ז"ל [הנ"ל]. והנה לכאורה נ"מ בין ב' השיטות אם לפסול קרובי (הב"ח) [המוכר] להעיד ללוקח אם נימא שהטעם שמעמידה בפני ב"ח הוי ב"ד וכמ"ש הע"ש ז"ל א"כ אם העד הוא ג"כ קרוב [למוכר] פסול להעיד לו ללוקח אבל אם נימא שהמוכר אינו רק שחשוד לשקר כדי להעמידו בפני ב"ח בזה אין הקרוב פסול כיון שאינו נתחייב בעדותו ממון ורק שימנע ממנו הנאה שלא יקרי לוה רשע ולא ישלם וכעין זה כתב מהרי"ט ז"ל דבשביל הנאה כזה אין הקרוב פסול להעיד אבל להר"י בן מג"ש ז"ל הוי ב"ד ממש ופסול גם קרובו להעיד לו ועיין בנ"מ והנה לכאורה גם נוגע פסול להעיד לקרוביו בדבר שהוא נוגע לו כמ"ש התוס' בפ' מי שהי' נשוי בכתובות [דף צ"ב ע"ב בתוס' ד"ה דינא הוא כו' יעו"ש] אך י"ל דל"ד כלל דהתם אם העידו על השטר שהוא חת"י אזי מחויב הוא הלוה שעבוד הגוף וע"י שעבוד הגוף משועבדי' נכסיו ומה שלקח הלוקח הפסיד לעצמו שלא בדק בקול שיצא שהמוכר חב לאחרים אבל עדות העדים הוא לחייב קרוביהם בשעבוד הגוף ונכסים וא"כ הוי שפיר לא ימות בעדות בנים ואם שהלוקח שילם לו בעד השדה ואטו בשביל שאדם אחר ישלם להקרוב ההיזק שמעידים עליו קרוביו יהיו הקרובים כשרים להעיד בודאי ע"ז נאמר לא ימות בעדות בנים אבל מה שהעידו עדים ללוקח מקרוביהם שהטעם לשיטת הש"ך ז"ל משום חשש שקר כדי שלא ליקרי ל"ר ולא ישלם בכה"ג הקרובים כשרים להעיד

בסמ"ע ז"ל [סי' ל"ז ס"ק ה' ד"ה ואפי' [וכו'] הטעם כו' אבל אם חלק עמו מעיד יע"ש והט"ז השיג עליו וז"ל משמע דאם חלקו והמערער בא להוציא חלק השותף שהוא גזילה אינו מעיד וק"ל אמאי פי' הרשב"ם וכו' יעו"ש] והנה נלפ"ד דאו"א דא"ח דהנה אפילו אם נימא כשיטת הט"ז ז"ל דלגבי לוקח [בשותפות וחלק עם השותף] אינו חוזר [על השותף] דהוי כלוקח שלא באחריות מ"מ אם הגזלן מכר להם להשותפים באחריות א"כ בודאי כל הב' חלקים של השותפים היו משועבדים לאחריות כמ"ד בפסחים [דף ל"א ע"א] וז"ל הש"ס שם [אי פיקח הוא וכו'] וא"כ נהי דהשותפים שחלקו לא קבלו עליהם אחריות מ"מ השעבוד שיש ע"ז מהגזלן מזה לא פטר לו וא"כ יגבה המעיד מחלק שותפו שלא הי' ערעור מכח אחריות שמשועבד מהגזלן המוכר ולכן לדינא י"ל דהסמ"ע ס"ל כדעת הט"ז ז"ל דבלקוחות אינו חוזר אך כ"ז כשמכרו הגזלן בלא אחריות דאם מכרו הגזלן באחריות יוכל לגבות מחמת אחריות הגזלן ולכן מה שנראה מוכח מדברי הסמ"ע ז"ל דכשמערער על חלק השני פסול להעיד אפי' חלקו משום שהראשון יחזור על המעיד כוונתו כשנמכר להשותפים באחריות מהגזלן אבל באם נמכר להם שלא באחריות מהשותף אינו יכול לחזור ולטרוף ממנו כדברי הט"ז ז"ל

התומים ז"ל [בסי' ל"ז ס"ק ג'] הקשה דלמה יוכל השותף להעיד בחלקו [של חבירו כשכבר חלקו] הא הוי פסול בחלקו ואיך יוכל לפסול עידי המערער בגזלנותא הא הוי עדות אחת וקיי"ל בסי' נ"א דכשמעיד לקרוב ורחוק דעדותו פסול אפי' על הרחוק ונלפ"ד די"ל דאיירי שפוסל את העדים שהמה קרובים להשותף השני ואך כיון שבכה"ג עדות אחת פסולין גם להשותף השני גם שהוא רחוק משום שבטלה מקצתו וא"כ הוי הוא המעיד בעדות זה שמעיד שהמה קרובים לשותף הוי המעיד ב"ד כיון שגם נגדו יבטל העדות וא"כ לא אמרינן בכה"ג עדות שבטל מקצתו דמקיימי דבר כתוב ולכן העדות שהעיד השותף שעדות של המערער קרובים בטל [לגבי דידי'] משום שהוא בע"ד בזה אבל על חלק השותף השני עדותו לא בטל מטעם עדות שבטלה מקצתו דזה הוא במקיימי דבר ולכן נגד השותף שחלק עמו העדות כשר ולא אמרינן כיון שבטל נגד זה בטל נמי נגד השני כמו בכתב לשני ב"א דז"א דשם הטעם דיליף מנמצא א' מהם קא"פ שבטל העדות כמ"כ באם לאחד פסולים בטל גם לשני אבל הכא דזה המעיד על קרובתן הוא בע"ד לכן לנגדו הוי בע"ד וא"י להעיד שהמה קרובים ומש"ה נגדו עדותן של הקרובים שפיר דליכא עדות לדידי' שהמה קרובים ולכן חלקו נוטל המערער עם עדיו ומה שהעיד זה עליהם שהמה קרובים להשותף הוי עדות בטל לגבי דידי' דהוי בע"ד אבל לחבירו מהני עדותו ובטל עדותם להמערער משום קורבה וזה ברור

בתומים כתב וז"ל [באורים ס"ק י"ד כתב דהשותפין נאמנים מטעם מיגו דהתובע לא ידע מהם ע"ש] ואתפלא מאד אם איירי הכא בגווני שהלוים אינם מחוייבים לשלם א' בעד חבירו א"כ פשיטא והוי כאנשים דעלמא וכמ"ש [בעצמו להקשות על הסמ"ע] ואם מיירי דא' ערב בעד חבירו אפי' אם שתקו ולא תבע להם פסולים דנהי דלא תבע המלוה מ"מ המה יודעים האמת שלוה ואם לא ישלם הכופר יצטרכו עדים המה לשלם מש"ה מעידים כדי שישלם הוא חלקו ולכן נשאר בצ"ע ודברי הנ"מ צ"ע

הש"ך ז"ל [בסי' ל"ז ס"ק ו'] הביא דברי המישרים וז"ל [וכ' במשרים נ"ב ח"ה דאין בע"ד יכול להעיד על עדים הבאים לחייבו שהם פסולים אעפ"י שאין בע"ד נוגע בעדות כגון שיש עליו עוד כח אחרת אבל אין זה נכון דמשמע אעפ"י שהכח