דברי חיים חלק ב תקכו

מהרש"ל בתשו'] אם אמר שלא בפניו שוב א"י לחזור ולומר בפניו משום שצ"ל כאשר אמר קודם שלא בפניו וא"כ גם כאן כיון שאמר ביום השבוע מכוון עם העד הב' שוב לא יוכל לחזור ולומר שלא טעה בימי החודש שאזלינן בתר רובא א"כ ל"ק קו' [על] התוס' דמה נפסיד אם נשאלנו [ז"א דלאחר שכבר כוונו ליום השבוע] הא לא מהימן לחזור מזה שאמר בימי השבוע וכיון דצריך דוקא לומר שטעה שוב מה שאומר כיון שאין בידו לומר איפכא דיבור כי האי שמוכרת לו כאלו אינו ולזה שפיר הקשה התוס' דנהי דאזלינן בתר רובא מה נפסיד בשאלה ותירצו דשפיר דייקנו במה שכוונו ליום השבוע ואח"כ] כיון דכוון בימי השבוע שוב א"א לשאלו דלא יוכל לחזור וכו' ובזה לא קשה דלר"מ חיישינן למיעוטא דזה ליתא דנהי דחייש למיעוט אבל בתר רובא ודאי חייש וא"כ לא יוכל לחזור ממה שאמר בכוון בשבוע עם העד הב'. וא"כ לא אפשר לשאלו ובמקום דלא אפשר גם ר"מ לא חייש למיעוט ובצל"ח מתרץ כן דהוי לא אפשר אך לא מפרש דלמה לא אפשר ולפמ"ש א"ש אך לפ"ז יקשה על תוס' מה שהקשתי בריש [דברינו] דמאי כתבו דאלולי דאזלינן בתר רובא הוי חוזר ומגיד הא כ"ז שלא נחקרה עדותן יכול לחזור אפי' לאחר כ"ד דהנה זולת דברינו הנ"ל י"ל דהתוס' ס"ל כדברי הריב"ש [ע' בשער משפט סי' כ"ט סק"א וצ"ע] דלא יוכלו לחזור קודם חקירה מיום ליום אחר רק דיוכל לומר מזידים היינו ומש"ה כתבו דהוי חוזר ומגיד מיום ליום אחר אך לפ"ד הנ"ל אאל"כ דאכתי קשה מנ"ל דאזלינן בתר רובא דילמא משום יום השבוע שמכוונים ליום א' עם העד הב' ואי דלא אמר יום הח' הא יוכל לשאלו וכמ"ש הפ"י דבאמת שיילינן לי' אי טעה בעיבור ורק דכתבנו דלא יוכל לחזור וא"כ אפי' אם יאמר טעיתי בעיבור אין דבורו כלום כיון שלא יוכל לחזור זה ליתא כיון דע"כ טרם כלות הדו"ח יכול לומר מזידים היינו א"כ בידו לבטל כל העדות בודאי נאמן לומר ולחזור ולא הוי כמוכרח ועדותו הוי עדות אם יאמר באמת שטעו ול"ד לדברי הריב"ש דהתם לא יוכל לחזור מיום זה ליום אחר אבל הכא הוי שפיר הגדתו כבראשונה ורק שטעו בעיבורא ולא אמרי' הרי מוכרח לומר כן שלא יוכל לחזור ז"א דהא יכול לבטל כל העדות ומש"ה ודאי מהימנא אמה שאומר כדבריו שאמר באותו יום מימי השבוע אך נ"ל לתרץ זה בהקדם דברי התוס' פסחים [וי"ב ב' ד"ה באיזה יום שכתב וז"ל תימא כיון שכבר כוונו יום אחד לחודא למ"ל למשיילינהו באיזה יום וכו' ע"ש] וזה פלא דהרי בסנהדרין דף [מ' ע"ב] איתא בגמ' וז"ל לדבריך מי שבא ואמר עכשיו הרגו אומר לו באיזה יום וכו' אלא אע"ג דלא צריך רמינן עלי' כר' שמעון בן אליעזר [והיינו רשב"א דלעיל דל"ב מסיעין הי' את העדים ממקום למקום וכדי שתטרוף דעתם עליהם ויחזרו בהם] הרי דר"י פריך זה לרבנן והשיבו לו דשיילינן כדי שיחזרו בהם ותירוץ זה מספיק גם לקו' התוס' ז"ל והנ"ל לתרץ דהנה רש"י ז"ל פי' וז"ל.. [ונ"ל דכוונתו על רש"י בדף ל"ב ע"ב ד"ה היכי אמרינן לי' לאחר שחקרום ודרשום ובד"ה והא קא חסמינן לי' וכו' ויחזרו בהם תוכ"ד עכ"ה] והתוס' ז"ל כתבו וז"ל.. [נ"ל כוונתו לדברי התוס' שם ד"ה היכא שר"ל דזה דשאלו להו כדי לחסמן לא הוי הפסק והוי בכלל החקירות ואך כ"ז לרב יהודא אבל לתירוץ רבה ואביי ורבא דתני' כוותי' שפיר י"ל כסברא פשוטה של התוס' דמה דאינו שאלה רק לחוסמן אינו בכלל חקירה עכ"ה] והנה לפי תירוץ רבא אמרינן שפיר דכל דבר שא"צ לחקירה אינו בכלל חקירה (והנה הכא) ומבואר שם דדבר שאינו רק ויחזרו ויאמרו מזידין אינו בכלל חקירות יעו"ש בתוס' [הנ"ל] שכן הוא בפירוש שם והנה מקשו התוס' שפיר דכיון דא"ל איזה יום בשבוע וגם איזה שעה (היינו) [הו"ל] לשאלה אחר איזה יום בחודש א"כ איזה יום בשבוע הוא למותר ואינו רק לסייעם ולהחזירם שיאמרו מזידים היינו א"כ אינו בכלל החקירות ודרישות והוי שאלה זו הפסק והוי לאחר כ"ד ולא יוכלו לחזור ושפיר הקשו התוס' וע"ז מתרצים דנ"מ באם אמרו א' בב' וא' בג' בחדש [ושפיר הו"ל מן החקירות] וכיון דהוי מחקירות שוב (א"י לחזור לאחר כ"ד) [הוי תוך כדי דיבור דהוי מן החקירות] ולכן כתבו התוס' דאי לא אזלינן בתר רובא א"כ בכמה בשבוע אינו מהחקירות כיון דאינו (מהרוב) [נ"מ בשום פעם דהא לא אזלינן ב"ר והו"ל תיכף מוכחשים עכ"ה] וא"כ השאלה דאיזה יום בשבוע אינו מהחקירות וא"כ הוי השאלה למותר ואינו פועל רק לומר מזידים אנו זה לא הוי מהחקירות א"כ הוי הפסק לאחר כ"ד ולא יוכל לחזור והיכא דאמרו אמש הרגו כיון דעכ"פ לפעמים כשלא אמרו אמש א"כ שוב הוי מהחקירות ויכול לחזור ודו"ק עיין בח"ס אה"ע סי' כ"ו וסי' פ"ה עכ"ה] וזה ברור. והנה כתבנו ראי' לדברינו דלר"מ בלא אפשר אזלינן בתר רובא דלכאורה קשה לר"מ וכי כל עלמא טועים שתי שעות הלא רק קצת אנשים או רובא טועים ולא אזלינן בתר רובא א"ו כיון דא"א אזלינן בתר רובא ולזה א"ש מה שהרמב"ם ז"ל בה"ע כתב שאדם טועה שעה והא מוכח בגמרא [פסחים הנ"ל] לר"מ דפסק הרמב"ם ז"ל כוותי' אדם טועה שתי שעות אך לפ"ד א"ש דהנה לכאורה לא אמרינן שטועה כ"כ רק אם ההכרח ממשנה או מברייתא מוכח שטועה כ"כ והנה לכאורה י"ל דאין ראי' שטועה שתי שעות רק שעה אחת ויותר משעה הוי ספק ואפ"ה מצרפין עדות של שעה ב' וגו' משום דיש ספק אחד דילמא מעשה הוי או בתחלת שלש (ובסוף ארבע ואם כוונתו בסוף שלש) [או בסוף ב' ושניהם כוונתם על תחילת שעה או על סוף שעה ואף דלא תלינן הטעות בשניהם כמש"כ התוס' בד"ה אלא חד מני' טעה בשעה אחת ואי דלמא כוונת האחד מתחילת ב' וכוונת האחר בסוף ג' וכאן דלא תלינן הטעות בשניהם ע"כ עדותן מרוחק בב' שעות עכ"ה] דלמא אדם טועה שתי שעות אבל אינו מוכרח שיטעה אדם בוודאי שתי שעות ורק לר"מ דחייש למיעוט לא מהני ס"ס ולהכי צ"ל אליבי' דודאי אדם טועה שתי שעות ולא שייך לומר לא אפשר דהא יכולין לברר ולדייק אם [כוונתם] בתחלת שלש או בסוף ובשלמא לדידן דאזלינן בתר רובא וס"ס לא שייך לדייק ולשאלן כיון דאין שני הספיקות יכולין להתברר כמבואר בנ"ב מ"ק [יו"ד מ"ג ונ"ז] אבל לר"מ דלא אלים לי' רובא או ס"ס ורק במקום דלא אפשר אזלינן בתר רובא או ס"ס הכא הא יוכל להתברר ומש"ה מוכרח לר"מ דאדם טועה ב' שעות וא"כ הוי לא יכול לברר אבל להרמב"ם [לדידן דאזלינן ב"ר אף דלענין כמה אדם טועה פוסק כר"מ מ"מ] שפיר י"ל דאין אדם טועה בודאי יותר משעה ויתר משעה הוי רק ספק ורק דמצרפי עדות דשעה ב' וג' משום ס"ס וכנ"ל ולפ"ז לא קשה דבה' חו"מ פסק דטועה שתי שעות וכמ"ש בתשו' דהא הוי עכ"פ ספק ואזלינן לחומרא ורק בעדות נוסף [עוד ס'] דלמא כוונתו לתחילת שלישית וכנ"ל אבל בחמץ דליכא אלא חד ספק אזלינן לחומרא דטועה ב' שעות ואפי' לפ"ד הירושלמי דלר"מ חמץ קודם זמנו הוי דרבנן מ"מ אזלינן להחמיר דהוי קבוע ודו"ק

הטורי אבן מקשה על הגמ' ר"ה [דף כ"ו ע"א] למ"ל לרע"ק הטעם כיון דחזו לא מוצאים לו זכות ובקרא כתיב והצילו והלא בגמ' בסנהדרין [דף נ"ט ס'] אמרינן דצ"ל [השלישי] ואני כמוהו משום דלרע"ק נמצא א' קא"פ בטל העדות ולכן צריכים לחקור כל העדים דלמא יפסל אחד מהם בהזמה או בהכחשה ויבטל העדות וכתיב והצילו העדה ע"כ בסנהדרין שם ברש"י וא"כ לפ"ז כיון דלרע"ק צריכים כולם להעיד ממילא הוי עד המעיד דלכ"ע אינו נעשה דיין ולפע"ד לק"מ לפ"ד הרמב"ן במכות שמביא הריטב"א שם [ד"ו] דבהזמה לא שייך נמצא א' מהם קא"פ וצ"ל שם בסנהדרין דאין החשש משום שמא יוזם או יוכחש א' מהם דמ"מ השארי עדים יהי' כשרים ורק החשש שמא יש בהם קא"פ שכוונו להעיד והנה שם רע"ק איירי בסנהדרין שראו באחד שהרג והסנהדרין לא היו קרובים [זל"ז] כמבואר ברמב"ם ז"ל בה"ס [פי"א ה"ח וט'] וא"כ אין החשש רק שמא יהי' (יתר) [מן] הרואים קרובים לההורג וזה א"א דא"כ גם לדיינים יפסלו

התוס' בב"ב [דף קי"ד ע"א] ובסנהדרין [דף ט' ע"א] הקשו על הרשב"ם ז"ל [שכתב גבי שלשה שנכנסו לבקר את החולה דאם נתכוונו להיות עדים שוב אין עושים דין דהא הטעם דאין עד נעשה דיין הוא או משום דבעינן עדות שאי"ל או משום ועמדו שני אנשים וגו' ומה"ט אין לפסול המתכוון להעיד] ונלע"ד דל"ק מידי דהנה לכאורה קשה מאי קאמר הגמ' לא תהא שמיעה גדולה מראי' הא בעינן ועמדו שני האנשים כמ"ש התוס' עצמם והרשב"ם ז"ל ובראי' ליכא עמידת עדים לפני ד' אך די"ל כיון דשמיעה [לא עדיף מראי'] הוי כמו שהגידו בפניהם והמה נעשו דיינים ואח"כ מצאתי לגדולי הראשונים שכתבו כן והנה לפי מה דמבואר בריב"ש דאם אפי' הי' שלשה וכתבו בשם אנחנו עדים דהקיום בטל והוי עד מפי עד דכיון דלא נתכוונו לדיינים ועיין בסי' מ"ו בח"מ [בש"ך ס"ק ע"ח ע"ט] דכן הוא לדינא וא"כ באם כוונו להעיד בשעת ראי' ואזה לא הוי [הראי' כמו] השמיעה כאלו עמדו שני אנשים לפני ד' אאלו הדיינים דהא לא נתכוונו להיות דיינים וצ"ל רק כיון דעכ"פ יודעים המה בעדות ע"י ראייתן יעשו דיינים ולזה אין עד נעשה דיין אך כ"ז בכוונו להעיד דלא הוי ראי' כקבלה אבל בראי' לחוד דרשות בידם להעשות דיינים או עדים לאח"כ כיון דלא כוונו מתחלה לשם עדים מש"ה שפיר הוי ראייתם כאלו שמעו (אך) [אז] שנעשו דיינים בשעת ראי' ודו"ק: