דברי חיים חלק ב תקכד

עכ"ל ולפמ"ש א"ש דהנה ל"ק כלל שהישראל קנהו כשגזלה מן הנכרי או שנתן לו במתנה דהא קיי"ל כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד ל"מ ולא קנהו כלל (וכבר נתעורר זה בהפלאה פ' א"נ) אך באמת כאן לא שייך לומר דעביד איסורא בקנייתו דהא עדיין באם משהה ע"מ לבערו וכ"ז שישנו בעולם לבערו לא עביד איסורא בין למ"ד קיימו ולא קיימו ובין למ"ד ביטלו ולא ביטלו כ"ז שבידו לקיים העשה לא עבר אהלאו ולכן שפיר קנהו בהגבהתו דלא עביד איסורא דיכול להשהותו ע"מ לבערו [וכבר נתעורר בזה המקנה בקידושין נ"ו ב'] אך אכתי משכחת לה באם נטלו ע"מ שלא לקנותו דאז אין קונה אותו בע"כ ורק דקו' התוס' דעכ"פ חייב באחריותו ועובר על ב"י אך באמת לפי מאי דקי"ל דגזלן נמי צריך קנין להתחייב באחריות כמבואר [בב"ק ע"ט א'] גבי מת ברשות בעלים פטור אם לא עשה קנין וכן מבואר בסנהדרין [ע"ב א'] דגזלן חייב באחריות דלא גרע משואל וצריך קנין עכ"פ וזה מבואר בכמה מקומות וא"כ לענין חיוב אחריות נמי [אית] לן למימר דכל מילתא דא"ר ל"ת ל"מ ולא קנהו אפילו לענין חיוב אחריות וכאן לא שייך שמשהה ע"מ לבערו דהא אינו ניתק לעשה דבשל אחרים לא שייך עשה דתשביתו כמבואר בשא"ר ז"ל [סי' ע"ה] וא"כ הוי כל מלתא דא"ר לא תעביד אך לכאורה קשה שיקנהו בלעיסה בשינוי כאשר מקשה בהפלאה אך זה ג"כ ליתא דהנה מבואר גם לענין שינוי צריך עכ"פ הגזלן לעשות בו איזה קנין והוא פשוט דבלא קנין כלל לא יקנה בשינוי לחוד וכ"כ בהדיא בנ"מ ז"ל בסוף כה"ג וא"כ הכא לא שייך שום קנין דלפי מה דכתבו התוס' בב"ק דבהגבהה ג"כ אם הוא שלא כדרך ההגבהה אינו קונה יעוין בדבריהם בב"ק [צ"ח א' ד"ה וה"מ] ומביאו הש"ך ז"ל גבי חטף סלע מחבירו כו' באדדי' אדדי' [בסי' קצ"ח סק"ג] וא"כ לכאורה לא שייך בלעיסה קנין דהוי ההגבהה בפיו שלא כדרך ההגבהה ובהגבהה ראשונה לא קנהו מחמת כל מלתא דא"ר ל"ת ובהגבהה שבפיו הגם דאז לא שייך כל מלתא דא"ר ל"ת דהקנין הוא מעצמו כמו בשוחט בשבת דלא שייך כל מלתא דא"ר ל"ת [נ"ל דכוונתו לדברי מהרי"ט הידוע] ה"נ הקנין והשינוי הוא מעצמו דהא אכלו ונהנה ממנו מ"מ (הא הגבהה שבפיו הוי שלא כדרך המגביהים. אך די"ל כיון דהגביהו לאוכלו הוי כדרך הגבהה וכמ"ש התוס' ז"ל גבי הוציאו בפיו בשבת דהוי הוצאה כדרכו כן ה"נ כיון דאוכלו הוי כדרך הגבהה לאכילה) [אך] קודם שבלענהו שפיר י"ל דלא קנהו בלעיסה דאם דעתו לבלוע א"כ הקנין באיסור דהא אין משהא לבערו ואכתי יכול למיהדר ועבר איסורא דרחמנא ולא קנהו אז ואם דעתו הי' למיהדרה לא קנהו בלעיסה דהא הוא שלא כדרך קנין דהא הלועס ופולט הוי רק מזיק ולא נהנה וכאשר כתב גם ההפלאה ז"ל שהבאתי לעיל ובשלא כדרכו אינו קונה ואם דעתו לבלוע א"כ עושה איסור ואז עליו המצוה למהדרה ולא לעבור אלאו דב"י משום חיוב אחריות עכ"פ והעשה לא שייך גבי' דהא לא משהא ע"מ לבערו ועובר עב"י ושייך שפיר כל מלתא דא"ר ל"ת ולכן לא קנהו ודו"ק. אך כ"ז נגד דברי תוס' והנ"ל יותר [לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל] בשנדקדק בדברי הגמ' פסחים שם (כ"ט ע"א) וז"ל רב יוסף אמר בפודין את הקדשים להאכילן לכלבים קמיפלגי מ"ד מעל קסבר פודין אה"ק להאכילן לכלבים ומ"ד לא מעל קסבר א"פ כו' עד רב אשי אמר דכ"ע אין פודין ודבר הגורם לממון לאו כממון דמי והכא בפלוגתא דריה"ג ורבנן קמפלגי מ"ד מעל כר"י ומ"ד לא מעל כרבנן עכ"ל ומעולם תמהתי דהאיך קאמר מעיקרא דפליגי אם נפדים להאכילן לכלבים או לא וקשה הא ראוי' לאור וצ"ל דאם א"פ [לכלבים] גם להבעיר בהם אסור [לפדות] וא"כ כשמסיק ר"א אלא דכ"ע א"פ וכו' ופירש"י דראוי להסקה עכ"פ וקשה הלא עד הנה הוי ס"ד דמאן דס"ל א"פ [להאכילן לכלבים] גם לאור אינה ראוי' ועיקר חידושו של ר"א הוא זאת דאעפ"י שא"פ [לכלבים] מ"מ ראוי לאור וזה חסר מן העיקר והכחידה תחת לשונו ולמה לא פירש רב אשי לומר דהגם דכ"ע ס"ל דא"פ לל"כ מ"מ לאור ס"ל להך מ"ד דפודין ולכן לענ"ד נ"ל דהנה קשה למה פטור [ממעילה דלא ראוי] הוא משום שא"פ הא ראוים לפדות לעצים שבמקדש דהא קיי"ל [זבחים ע"ו ב'] אבל אתה מעלה לשם עצים אך לכאורה כיון שהקדיש לבדק הבית אינן רשאין להעלותן [לעצים] רק לפדותן [מקודם והמעות יהי'] לצורך בה"ב כמבואר כ"פ בש"ס ואין ראוי לפדותן במעות שהוקדש לעצים דהא אין פודין הקדש בהקדש [כמבואר ברש"י שבועות יו"ד ע"ב] אך לכאורה הא ראוי לפדותן לצורך מי שירצה להתנדב לעצים למערכה כמו שפודין לצרכי עולה כמבואר גבי המקדיש המימים לבה"ב [בשקלים פ"ד הנ"ל] וה"נ ראוי לפדות למי שירצה להתנדב לעצים אך הא מבואר דצריך העצים להיות של ציבור כמבואר ברמב"ם ז"ל [פ"ח מכלי המקדש ה"ז] ויחיד המתנדב עצים מוסרה לצבור כמבואר [שם ועי' מ"ל שם פ"ו] וא"כ הכא גבי חמץ א"א לעשות כן דהא התוס' ז"ל הקשו האיך יפדהו להסיקו הא עבר על לאו דב"י ותרצו דמשהה חמץ לבערו אינו עובר משום דניתק לעשה במה שמבערו והנה הכא שפודהו ע"מ למוסרו לצבור אינו מקיים העשה כמבואר בכל הפוסקים דבמה שמוציאו מרשותו לא מקיים העשה וא"כ עבר על לאו דלא יראה ועשה אינו מקיים כלל ולכן א"א לפדותו בזה האופן אך לפי מה דאמרי' בתמורה בהקדיש עולה לבה"ב שפודין אותו למי שירצה שיקריב [עולה] (להיות מהמצוה) [לעשות מצוה] הגם שהוא לא יצא כלל בזה דהא כבר עליו קדושת עולה מ"מ מצוה מקרי ויש שיפדהו בענין זה יעו"ש בדף [ל"ב ב'] וא"כ כאן נמי באמת יפדהו לשם צבור דאז מעולם לא יהי' שלו ולא יעבור על ב"י אך באמת י"ל דע"ז אין מועלין (במין) [כיון] דגוף ההקדש אינו שוה למוכרו רק שהי' גרם שהי' יכולין להרויח ממון שאחד יפדהו לשם הקדש בזה אינו מועל מדאורייתא כמבואר שם בתמורה כיון דהגוף אינו ראוי למכור ה"נ הגוף אינו ראוי למכור מש"ה אין בו מעילה מה"ת וי"ל דבכה"ג לא מקרי ממון הקדש שימעלו בו כיון דמעצמו אינו ראוי ולפדיון ג"כ אינו ראוי ורק במה שראוי שיפדהו לצורך הקדש זה לא מקרי הקדש לענין שימעלו בו כמו שאמרינן בתמורה הנ"ל אך לזה י"ל כיון דבאמת נתקשה הפ"י טובא במה דאמר הש"ס [לענין חמץ של הקדש דאף שמותר לאחה"פ אינו מועל] דזה הוי רק גורם לממון ולמ"ד לאו כממון דמי פטור והקשה הוא ז"ל וכי שייך בממון שלו גורם לממון הא הוא שלו ממש והכא הוא של הקדש ממש ובשביל שלא יוכל עתה להיות ממון נאמר שהוא אינו שלו וזה דבר קשה מאד יעו"ש אך באמת י"ל (דק') [דכוונת] הגמ' דמאי חיסר להקדש הא באותה שעה לא הי' ראוי לכלום ואי משום שהי' ראוי לאחה"פ [למ"ד גול"מ לאו כממון דמי] זה לא מקרי רק מניעת מה שהי' ראוי להיות אבל בשעת אכילתו לא חסרו כלום להקדש כנ"ל וא"כ לפ"ז י"ל כיון דקיי"ל [ב"ק כ' ע"ב] גבי זה נהנה וזה לא חסר אם אפי' אינו מחסרו רק כ"ש מגלגלין עליו הכל ומש"ה שפיר חייב בחמץ של הקדש כיון דראוי עכ"פ לפדותו ע"י אחר לצורך עצים להקדש שפיר חייב משום דבר דמים הוא לאחה"פ ובדבר שהוא של הקדש ל"ש לומר לאו כממ"ד וכסברת הפני יהושיע עכ"ה] ואי דלא הוי גופן ממון [כנ"ל] מ"מ הרי נהנה מקדש וחסרו עכ"פ באיזה צד שיהי' אפי' פחות מש"פ מגלגלין עליו את הכל [והכא חסרו עכ"פ להקדש עתה במה שהי' אחד פודה אותו לשם עצים להקדש עכ"ה] ומש"ה שפיר אמר ר"א דכ"ע א"פ ורק דס"ל כריה"ג (ומ"מ לא) [וממילא] יש בו ש"פ ששוה לחללו לצורך עצים כנ"ל [וע"כ מגלגלים עליו את הכל אפי' למ"ד לאו כממ"ד עכ"ה] משא"כ ר"י שס"ל בב"ק [שם דף כ"א דקאמר ר' יוסף סתמא דהדר בחצר חבירו שלא מדעת אין צריך להעלות שכר משום דביתא מיתבא יתיב ולא מחלק בין אם חסרו מעט שפיר י"ל דלא ס"ל הך דמגלגלין עליו הכל ועיין בש"ע שס"ג דיש שני דיעות בזה עכ"ה] דכה"ג פטור מש"ה א"א לפדותו [לצורך עצים דע"ז אין מעילה] רק לצורך עכו"ם שפיר אמר דא"פ ואז גם לאור א"פ ור"א ס"ל כפי דמסקינן שם בב"ק דזה נהנה וזה ל"ח חייב בחסרו כ"ש מוקי לה לענין לפדותו לצורך עצים להקדש [ושפיר נוכל לומר דאיירי בדבר שראוי לקה"ג וע"כ אמר דכ"ע אין פודין לכלבים ואפ"ה יוכל לפדותו לצורך עצים לציבור ועכ"פ שוה פרוטה וע"כ מעל ומשלם הכל מה ששוה לאחה"פ אבל מה שמתחלה ראוי רק לקדושת דמים שפיר פסק הרמב"ם דפודים לכלבים עכ"ה]

סימן ל

הרמב"ם פ"ג מהל' מעשה הקרבנות הל' י"ד כתב וז"ל ועל העולה מתודה עון עשה ועון לא תעשה שניתק לעשה וקשה דידוע פלוגתא בש"ס יומא ריה"ג ור"ע וז"ל הגמ' יומא דף ל"ו אביי אמר כ"פ לאו דנבילה לאו מעלי' הוא והכא בתעזוב פליגי ר"ע סבר תעזוב מעיקרא משמע ולא הוי לאו דלקט ניתק לעשה ורמב"ם פסק בהל' זרעים [פ"א ממתנת עניים] דהוי ניתק לעשה תעזוב א"כ קשה למה פסק דעולה מכפר אניתק לעשה וכלישנא דר"ע ולמה לא תפס לישנא דר' יוסי לאשמעינן דתעזוב הוי ניתק לעשה [עיון בלח"מ בה' מעה"ק שהקשה כן] ונ"ל בדרך זה כיון דהרמב"ם פסק דאם עבר ולקט צריך לצאת וליתנה לעניים מחמת לאו הנל"ע דתעזוב ואם אבד הגורן לוקה כיון דלא קיים העשה וקשה הא כיון דצריך לשלם ה"ל לאו הניתן לתשלומין כמו במשכונו של גר דאפילו נשרף (אם) [ואח"כ]