דברי חיים חלק ב תקיט

איני רוצה לכונסה ואינו נקרא מורד ותשב עשת"ר לדברי חכמים ולדברי אדמון יכולה האשה לטעון מה אני יכול לעשות כנוס או פטור היינו בגט וא"כ כיון דצריכה גט והוי אשתו חל עליו איסור מלבגוד באשת נעורים בזווג ראשון וגם עובר בעשה כי מצא בה ערות דבר וכו' דמשמע דבלא ע"ד אין מגרש והכא מאי דבר מצא בה א"כ בודאי אסורה לגרש ולא קאמר אדמון כנוס או פטור אלא ברצון האשה וממילא דלתקנת רגמ"ה ז"ל אסור לגרשה בע"כ דצריכה גט וצריך לגרשה מדעתה לאחר התקנה זולת במקום ערוה לא גזר ולא גרע ממום גדול כמו נכפה שהרבה גאונים רצו לכופה לגט והרא"ש ז"ל כ' בתשו' (סי' מ"ה) [כלל מ"ב] דאין לכופה די"ל דלר"ג ז"ל עשו האשה כאיש דאין לכופה בשום פנים יעוי"ש בב"ש [סס"י קי"ז] ונוב"י [מה"ת סי' ק"ד] ובהפלאה והנה יש מקום לומר דלישא אחרת עלי' דאין איסור חמור כ"כ כמבואר בכל האחרונים מתירין לו בכגון זה אם לא תרצה לקבל גט אך בתשו' מהרי"ק סי' ס"ג וז"ל שראיתי במרדכי הגדול שנכתב לו משפייאר שנתקן על המורדת שיוכלו הבעלים ליקח אשה אחרת וכו' אכן לא רצה להחליט הדבר וק"ו ב"ב של ק"ו ובפרט שהדור פרוץ ואם יתיר במורדת יבא להתיר באינה מורדת אמנם על אודות האיש אשר התנה עם ארוסתו ואבי' ליתן לו נדוניא ועתה פשטו לו את הרגל הנראה בעיני שיעמידם לפני טובי עירו ואם יסכימו טובי העיר שהם מעוותים אותו אז יבקשו מאתם שיכתבו הדברים לפני מו"צ והם יעיינו בדבר להתיר לו דמאחר שנעשה הדבר עפ"י ראשי הקהל לא יבא כ"כ לידי קלות ראש עכ"ל הנה שם מיירי שמכירם שהם עוותו עליו אעפי"כ חשש משום הפקירא ופרצת הדור שלא לגרש כ"ש בזמננו זה ובנ"ד דהאשה לא עוותה עליו דבר האיך נבא להתיר אפילו איסור קל וח"ו נתבטל כל תקנת רגמ"ה דכן בעוה"ר מחמת עניות רוב חתנים לאחר הנשואין מתרעמים על חותנם שנהג עמהם ברמאות וגלו מעל שולחנם ולא נתן להם נדן ולא ידעו האיך יפנו וכי יעלה על הדעת שיוכל לישא אחרת לא תהא זאת בישראל ולכן אין דעתי להתיר בשום אופן רק עפ"י מאה רבנים כדרך שמבואר בתשו' הב"ח ז"ל [סי' צ"ג] דל"ד בנשתטית רק בכל ענין גדול שבין הזוג מהני היתר מאה רבנים. והנה בהיותי טליא זכרתי שבא תשובת הגאון מאובן להתיר לבנו כזה שפסק לו חותנו ופשט לו את הרגל ולא הסכימו הגדולים לדבריו ונתפייסו הזוג ודרו ביחד והי' שלום כדברי ידידו דו"ש ה' כ"ו שבט תרכ"ח

סימן כד

להרב החריף ובקי החסיד המפורסם מו"ה פנחס דיין נ"י ב"ק ווישניצא יע"א

מכתבו הגיעני והנה לפענ"ד אם לא נקרא בהרגל לס"ת בשם מיכאל יוסף רק לפ"א ביובל זה לא הוי מיעוטא כלל כמבואר בתשו' רדב"ז ז"ל וכ"כ רוב האחרונים ז"ל וכן מטין דברי הרמב"ם ז"ל יעיי"ש והנה אם שינה שמו מחמת מרדין כמו בנ"ד תיקן ר"ג לכתוב שם מקום הנתינה לעיקר ואם שינה פסול כמבואר בש"ס [גיטין ל"ד] וזה אפי' אם יודעים כאן שיש לו שם אחר במדה"י ולדברי הרא"ש ז"ל איירי הש"ס דוקא בדידעי כמבואר בדבריו ז"ל והנה לפ"ז הי' צריך לכתוב בכאן אבוש דמתקרי יוסף מיכאל ואם כ' יוסף מיכאל המכונה אבוש פסול ונראה דאפי' בטל דהוי ככתוב שם מקום אחר וכ"ש דבטל אפי' אם יודעים בכאן משם זה כיון שלא נקרא בו ולדעת הי"א שבר"ן ז"ל גרע מה שנקרא לפעמים גם כאן בשם מק"א ואפי' לדעת הב"ח ז"ל [סי' קכ"ט] שמקיל יותר בכתב שם של מקום הכתיבה ומתקרי ע"ש מקום הנתינה כיון דכאן אינו שם של מ"כ ולא שם של מ"נ דהכתיבה (והחתימה) [והנתינה] הי' במק"א שלא נקרא כאן כלל בשם זה רק פעם ביובל דודאי קרוב להיות בטל ובפרט שכתבו המכונה דמשמע טפל שאינו עיקר השם דלפענ"ד הי' ספק א"א וידעתי שדברי בטלין נגד חכמי זמנינו ולכן מבוקשי שלא תטריחו אותי יותר בזה כי לא אזוז מדעתי אפי' כל ח"ז יאמרו איפכא ולדינא אחרי רבים להטות והטוב בעיניכם עשו והנה ידידי בינו נא היטב בסוגי' הש"ס והראשונים ותראו כי העיקר עפ"י הש"ס מה שקורין הרוב באותו מקום כו"נ ושם הלידה שהי' לו וגם שם שבמק"א אינו כלום ואם כתב על שם העיקר המכונה הוי כאלו כתבו וכ"ש לשיטת הרמ"א [שם סט"ז] אשר אנו נוהגין כוותי' דמכונה ר"ל בפירוש שאינו שם עיקרי וכמבואר בתשו' גאוני בתראי [ס"ג] וא"כ בודאי לדינא דש"ס קרוב להיות בטל וגם כל האחרונים המובהקים כ"כ ורק דעת הב"ח בשם הטפל אם כתבו דמתקרי על שם העיקרי דכשר והב"ש ז"ל [סי' קכ"ט סק"ז] פליג עליו אך בכתב המכונה על שם העיקרי ולשם שלא נודע אפי' למועטים כתב אותו לשם העיקר אפי' לדברי הב"ח ז"ל פסול וקרוב להיות בטל ולא תשגיחו על האחרונים אשר במחכ"ת לא הי' הרבה גדולים מהם בקיאים בה"ג וטעו בכמה מקומות כאשר אתי בכתובים הגם שבודאי לא יצא מתח"י מכשול וה' ישמור חסידיו רק במחכ"ת לפי שעה מחמת גודל חריפתם ונחיצת השואל כתבו מש"כ ולפי דעתי אין לסמוך על שום אחרון זולת המובהקים שלפנינו כמו המחברי' על ש"ע הט"ז וב"ש ז"ל וכיוצא ורק לפי מה שנראה ממסקנת הש"ס וראשונים ולכן אל יקל בעיניכם עריות ח"ו והזהרו בנפשותיכם וד"ל והי' שלום. [א"ה כ"ז שייך לסי' קל"ב בפנים ונשמט משם]

סימן כה

הרמב"ם בפ"ד מהל' שקלים הל' י"א וז"ל משיגיע ר"ח ניסן אין מקריבין ק"צ אלא מתרומה חדשה וא"ל [באה החדשה] לוקחין מן הישינה לפיכך אם הגיע ר"ח ניסן ויש עמהן בהמות לתמידים מתרומה ישנה פודין אותן ויוצאין לחולין כו' שתנאי ב"ד הוא על כל הבהמות שלוקחין לתמידין שאם לא יהי' צריכין להן יצאו לחולין עכ"ל ויש לתמוה דלמה כתב דוקא בתמידין הלא מבואר בגמ' (שבועות י"א ע"ב) וזל"ה שם ורבנן דפליגי עלי' דר"ש מאן נינהו כו' ואלא רבנן דאמרו לו ממאי דר"י הוא וה"ק לי' בשלמא לדידי דאמינא לב ב"ד מתנה עליהן אמטו להכי יקרבו אלא לדידך דאמרת לא אמאי יקרבו דילמא ר"מ הוא וה"ק לי' בשלמא לדידי דאמינא כל השעירים כפרתן שוה מש"ה יקרבו אלא לדידך אמאי יקרבו אלא ר' יוחנן גמרא גמיר לה לדברי ר"ש אין נפדין לדברי חכמים נפדין עכל"ה והרי עכ"פ למ"ד דס"ל לב ב"ד מתנה גם במוספין הי' התנאי ב"ד

ונלע"ד במה שניישב דברי התוס' ז"ל שכתבו שם (י"א א') ד"ה מ"מ קשיא וז"ל וי"מ דודאי לא היתה כלי שרת אלא שהקטורת הי' קדוש קדושת הגוף בדבורו שהי' אומר יהי' זה קטורת הי' חל עלי' קדושת הגוף אחר כתישה במכתשת שהי' ראוי להקטיר כמו הבהמה שהיא קדושה כשאומר יהא זה לעולה יהא זה לחטאת וכי משני לעיל שאני קטורת דקדושת דמים הוא ה"ק דכשאומר יהא זה לקטורת לא חייל עלה קדושת הגוף עכ"ל והריטב"א ז"ל כתב להחליט דהמכתשת לא הי' קדושת כלי כלל והתפלא עליו בקרבן עדה ביומא דזה נגד דברי הירושלמי ונגד הש"ס דידן וז"ל הק"ע בירושלמי יומא (י"ג ע"ב) [פ"ה הל"א] א"ר יוסי הדא אמרה כלי חול היא אין תומר כלי קדש דבר שקדש בכלי כפרה דאיתפלגון [וכו' עד מכתשת עשו אותה ככלי שרת לקדש] עכל"ה (ובק"ע) [ובשירי קרבן] שם בד"ה מכתשת וז"ל כתבו תוס' בשבועות כו' וי"א דודאי לא היתה מכתשת כ"ש כו' וקשה מאי פשיטא להו הא שמואל וריב"ח לא ס"ל הכי שוב ראיתי שהרגיש בזה הרב בעל מ"ל ע"ש עכ"ל ויעוין במ"ל [פ"א מכלי המקדש] מה שנתקשה ג"כ בזה על דברי התוס'. ונלע"ד דדברי התוס' א"ש ואדרבה מהא דירושלמי ראי' לדבריהם ונצ"ע סוגית הש"ס שם (י' ע"ב) וזל"ה אמר עולא א"ר יוחנן תמידין שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימים א"ל ר"ח וכי קדושה שבהן להיכן הלכה כו' עד אמר רבה לב ב"ד מתנה עליהן אם הוצרכו כו' ואם לאו יהי' לדמיהן עכל"ה והנה לכאורה קשה מאי מהני לב ב"ד מתנה הא אין ברירה וא"כ נהי דב"ד מתנה דמה שיותיר לא יהי' קדוש מ"מ הא אין ברירה ודלמא זה לא הי' ראוי להיות נתותר וא"כ [בקטורת] קדשהו הכלי ובחי' ריטב"א הקשה כן דמאי מהני לב ב"ד מתנה בשעירים הא א"ב ומתרץ דלפי מ"ש בחי' בעירובין דבדבר אחד יש ברירה א"כ ה"נ הוי בדבר אחד אות' הבהמה שלוקחין לוקחין על תנאי אם יותירו לא יהי' קדוש וא"כ שפיר אמרינן בכה"ג ברירה ועיי"ש אך כ"ז בשעירי המוספין אך בקטורת שנקדש כולו בכלי ורק הב"ד מתנין דמה שיוותר לא יתקדש הא אין ברירה והוי ממש כמו מה שאני עתיד להפריש יהא תרומה דקיי"ל א"ב ונלע"ד ליישב זה דהנה בסוכה (מ"ט ב') ובמנחות מבואר דאין כ"ש מקדשין אלא הראוי להם ולהכי במי החג שהי' בהן יותר מג' לוגין לא קדשו הכלי וא"כ לפי מאי דאמרי' לעיל דאין (מהקטורת ראי' ואין) הקטורת ראוי להביא מתרומה ישנה לכתחלה עכ"פ וא"כ הוי אינו ראוי לכלי דבודאי יש בכל שנה מתוך הקטורת דבר מותר כמבואר ברש"י ותוס' ז"ל [ד"ה מותר] וא"כ אין הכלי מקדש כלל ויעוין בתוס' ד"ה [הואיל] שיראה משם בהדי' דכה"ג אין הכלי מקדש אך באמת נלע"ד דל"ד לשארי דברים