דברי חיים חלק ב תקיח

סומכין ע"ז להשיא אשתו והגם דשם איירי במל"ת מ"מ הטעם דכיון דהדבר חזק באומדנא דמת משיאין ע"פ ומכ"ש בענין כזה שהנאצעלניק שהוא מערכאות כתב והחליט לומר כן והנאצעלניק דעירכם אין לו שום נגיעה בזה הענין לחוש עליו שמשקר לכן סומכין על דבריו להשיאה ובפרט שיש כאן ע"א שיכולין להצטרף עם כל הנ"ל. ותו לא מידי

סימן כב

לכבוד מחו' הרב המאה"ג כו' מו"ה אפרים פישל נ"י האבד"ק שטעקעטשין

שאלה בא' שנשא אשה ושהה עמה עשר שנים והפילה ג' פעמים היינו שמת הולד בשעת יציאתו מרחם אמו ושפטו הרופאים כי יש לה חולי בהרחם שמתקשה הרחם ודוחק בהולד ונחנק ביציאתו ולכן נתרחק בעלה ממנה ורוצה לגרשה ובפרט כי נולד להאשה זה לא כביר חולי לא מטוהרה ר"ל ושפטו הרופאים כי היא חולי המתדבק כידוע ולכן א"א להבעל להיות עמה והאשה אינה רוצה להתגרש בשום אופן אם מותר לו ליתן לה גט בע"כ או לישא אחרת עלי': תשובה הנה מדינא דגמ' פשיטא דמותר לגרשה אפילו בלא כתובה אם אין לו מעות ומטלטלין [כמבואר בתשו' הרא"ש מביאו רמ"א סי' קי"ט] ורק משום חרם דרגמ"ה רביע עלי'. והנה במקום מצוה אם תיקן ג"כ רגמ"ה יש מחלוקת בין הפוסקים דלפי אשר החליט הב"ש ז"ל [סי' א' סקכ"א] בספיקא לקולא הי' ראוי להקל בספיקא אולם ראיתי שגדולי אחרונים כתבו להחמיר שחר' הוא דאורייתא וכ"כ בס' חתם סופר [אה"ע סי' ג'] וכן הרבה אחרונים ודחק עצמו מאד בדברי הב"ש להשיאו לדעתו ובאמת כ"כ כמעט כל גדולי הספרדים שהוא חר' דאורייתא וכן מבואר בס' בעי חיי להכנה"ג אולם הספרדים אינם בקיאים בתקנת רגמ"ה כי לא נהיגי [בו] וכ"כ הרשב"א בתשו' להדי' [ע' בתשו' הרשב"א המובא בב"י ס"ס א' וע"ל בח' אה"ע סי' י"ד ט"ו ט"ז] שהאשכנזים יודעים בתקנה יותר מהספרדים כי הוא דבר הנהוג בין האשכנזים והנה הגהת מרדכי (ביבמות) [כתובות סי' רצ"א] כתב להדיא דאינו רק כתקנה בעלמא יעו"ש מ"ש לענין חליצה מיבם הנשוי אשה וכ"כ מהר"י מינץ [סי' יו"ד] שאינו דומה תקנת רגמ"ה ז"ל לתקנה שבש"ס א"כ בודאי אלו ראו הספרדים דברי גדולי האחרונים הללו שבמרדכי ור"י הנ"ל לא הי' חולקים עליהם בזה ובפרט שהב"ש והב"מ מסכימים עמהם להקל ולכן הי' מהראוי מספיקא להתיר עכ"פ במקום מצוה אך העולם נוהגין להחמיר בזה אפילו במקום מצוה ואם הלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג כמבואר בירושלמי אעפי"כ במקום שיש עוד סניף להתיר מתירין והכא אין לך צד גדול מזה להתיר מחמת חליתה ורמ"א ז"ל והב"ש [סס"י קי"ז] והרבה אחרונים מתירים במום גדול לזרוק לה גט ועכ"פ ספק ספיקא הוי ספק אם גזר ר"ג במקום מצוה ואת"ל שגזר במקום מצוה מ"מ נגד מום לא גזר וכן פסק הט"ז סי' ל"ט דבמום מותר ליתן גט בע"כ ובתשו' אחת הבאתי דעת הרבה פוסקים כן ולא מצאתי חולק בזה רק הנוב"י מה"ת סי' (קמ"ב) [ק"ד] ובקו"א של הגאון ההפלאה ז"ל סי' קי"ז שהמה יצאו לדון בדבר חדש בכוונת הרא"ש ז"ל (וס"ג) [שר"ג] ז"ל עשה אשה כאיש כמו שהאיש אינו מגרש אלא לרצונו או אם הדין שיגרש כופין אותו עד שיאמר רוצה אני כן נמי אשה המתגרשת מן הדין יש לה כח מכח תקנת רגמ"ה שלא לכופה על קבלת הגט רק שיכפוה שתאמר רוצה אני [וכן למנוע ממנה שכ"ו] ובאמת בעיני יפלא זה דנהי דיש מקום לומר דמשום בעלי זרוע ואלמים תיקן ר"ג שלא לגרש בע"כ היינו שלא עפ"י ב"ד אבל עפ"י ב"ד שהב"ד מצווים וגוזרים על (השליח) [הבעל] שיתן לה בע"כ בודאי אין חשש איסור כלל מכח התקנה דכי הצריך ר"ג ז"ל שתאמר האשה רוצה אני דהרי במקום זכי' גמורה להאשה זוכין לה גט שלא בפני' כאשר נהגו במדינות תוגרמה לזכות לאשה גט במקום זכי' גדולה הגם שנוהגים עתה בתר' רגמ"ה ואי נימא דמשום זכי' הוי כאומרת רוצה אני א"כ נימא נמי דבמקום מצוה לעשות רצון ב"ד הוי כאומרת רוצה אני ולכן לפי דעתי במקום מצוה ומום גדול כזה הכל מודים דלא שייך התקנה של הגאון רגמ"ה ז"ל ויוכל ליתן לה גט בע"כ או לישא שתי נשים וכבר הסכים עמי הגאון מהרי"ש להתיר וגם הגאון מו"ה יצחק מאיר ז"ל הסכים כן אם נרצה לעשות מעשה ושמעתי שכבר נדפסה תשו' זו ולכן מהראוי להתיר חר' דרגמ"ה כי על כזה לא גזר אך להסיר לזות שפתים מעלינו נכון הדבר שהב"ד שבעירו יתירו לו ויכתבו הטעמים והבעל יראה להשתדל שיסכימו עמו מאה רבנים כמבואר בב"ח בתשו' [סי' צ"ג] דל"ד בנשתטית מהני ההיתר של מאה רבנים רק בכל הענינים שנראה להם להתיר וכן מסר הגאון רגמ"ה ז"ל הדבר ליד ב"ד ולכן עפ"י היתר של מאה רבנים אין חשש נדנוד בדבר לאסור ואדרבה עבירה לעגן הבעל וד"ל דברי ידידו מחו' דבש"ת כ"ג שבט תרכ"ח לפ"ק

סימן כג

להרב כו' מו"ה שלמה נ"י מו"צ דק' זאבלטוב

שאלה אחד שידך את בנו עם נגיד אחד ופסק לו נדן הרבה וגם להחזיקו על שולחנו ואחרי הנשואין איזה ימים נתמוטט הנגיד ולא יוכל לסלק כראוי ושארי החיובים שחייב עצמו ושאל מורה א' אם מותר לבעלה לתת לה גט בע"כ או לישא אחרת מחמת אומדנא שלא נשאה רק כדי שיחזיקו אותו בלימוד ועבודת ד' לא כן עתה הוא ערום ויחף אין כל

תשובה הנה בתשו' פני משה רצה להקל בזה היינו בארוסה לדמות למ"ש בכתובות [דק"ט] הפוסק מעות לחתנו יעו"ש וגם כמה תשובות מאחרונים מפלפלים בזה ועיקר טעמם דהוי אומדנא דמוכח דאדעתא דהכי קידשה ליתן לו מה שפסקו לו ולע"ד א"א לומר כן דא"כ תצא בלא כלום בלא גט ולמה אמר אדמון שיכולה לומר לו או כנוס או פטור והלא לא צריך לכלום אם עבר על התנאי לפי הגילוי דעת בטלו הקידושין וצריך קידושין מחדש אם הי' רוצה לכונסה ובס' הפלאה ז"ל ראיתי שיכול להוסיף על התנאי ולהרחיב הזמן יעו"ש וזה קשה מאד לכמה שיטות דכבר בטלו הקדושין מחמת שעבר על התנאי לא מהני מחילת הרחבת הזמן [ע' בטו"ז סי' ל"ח סל"ז וע' ס"ס קמ"ד בב"ש] והכא כבר פשט לו הרגל ונתבטלו הקדושין ותו איך יעלה על הדעת שיכול להוסיף על התנאי בלא דעת חבירו הלא אפילו אם אומר בלבי הי' בלי תנאי לא מהני כמבואר [באה"ע סי' ל"ח סכ"ד וע' בח"מ סקמ"ו ובב"ש סקנ"ז] בהרחבת הזמן או מחילת התנאי [לטובתו מהני הוא מטעם] שיוכל לומר הריני כאלו התקבלתי [ע' בט"ז הנ"ל] וא"כ בכאן אם נימא דהוי כאלו התקבלתי האיך יעגן אותה שלא ברצונה הרי היא כאלו נתקיים התנאי [א"ו דאינו מוחל כאילו התקבלתי] וא"כ הקדושין הוי להיות בטלים ועוד דהלשון כנוס או פטור משמע דצריך דוקא גט ולמה לה גט באמירה לחוד סגי כיון דעברה על תנאי והוא אינו מוחל ובאמת כתב בס' הפלאה דפטור היינו שלא ימחול התנאי וא"צ גט אבל באמת לא משמע כן מדברי כל הפוסקים ובפרט ברש"י פ' מציאת האשה [דף ס"ו] גבי הפוסק מעות לחתנו ומת וכתב שם רש"י דאחיו הי' יכול לומר תשב עד שתלבין ראשה אבל להיבם יכול לומר לך איני רוצה ליתן וקשה דאם נימא דהקדושין בטלין מחמת אומדנא זו דזה הוי כתנאי מפורש א"כ באם אחיו מת קודם [קיום] התנאי נתבטלו הקדושין דלי ולא ליורשי כדאמרי' בגיטין [ע"ד א'] וכן הלכתא א"כ כבר נתבטלו הקדושין וא"צ כלל חליצה ויבום ולמה כתב רש"י דיאמר ליבם או חלוץ או יבם הא א"צ חליצה כלל דהא נפקעו הקדושין מחמת העברת התנאי ולכאורה עלה ע"ד דלזה כתב רש"י דאחיו הי' יכול לומר תשב עד שת"ר דזה הוא כרבנן דלא כאדמון דהלכתא כוותי' ולמה פירש"י שלא כהלכה וכבר נתעוררו בזה האחרונים ולזה היינו יכולין לומר דאדמון מיירי במקום שהי' גילוי דעת מפורסם [דאדעתא דהכי קדשה] דנבטלו הקדושין ברצונו כדברי ההפלאה ולכן פסק שיכול לומר או כנוס או פטור והיינו דאפילו גט א"צ רק בדברים בעלמא שאינו נוח לו בהעברת התנאי בהרחבת הזמן כמבואר בס' הפלאה הנ"ל אבל בכאן דמבואר במשנה שיכול לומר לאחיך הייתי רוצה משמע דאיהו צריך לייבם דאי א"צ ליבם מאי לאחיך הייתי רוצה ולך איני רוצה הא אין לו שייכות כלל עם היבם הזה דכבר נבטלו הקדושין א"ו דמיירי הכא גם ביבם באופן שלא הי' גילוי דעת ולא נבטלו הקדושין ומש"ה לא שייך לומר שהי' [לגבי] אחיו יכול לומר כנוס או פטור דהא באמת לכמה שיטות אפילו בארוסה אסור לגרש בלא דבר ושנאה וא"כ לא הי' יכול לגרשה ומש"ה מודה גם אדמון שתשב עד שת"ר כ"ז הכא במציאת האשה דאיירי בגווני דהקדושין קיימין אבל אדמון דלפי פי' ההפלאה ז"ל הקדושין בטלין וא"צ גט כלל שפיר שייך לומר או כנוס או פטור היינו בלא גט וכנ"ל. אמנם באמת אין זה כלל במשמעות כל הפוסקים ומפרשים ומפרש"י [נראה] בהפוסק מעות לחתנו והפוסק דמציאת האשה בחדא גוונא מישך שייכי ולכן נ"ל דודאי צריכה גט גבי הפוסק מעות לחתנו והקדושין קיימים רק דיכול לומר