דברי חיים חלק ב תקיז

דרבנן אינו רק חומרא אבל לעולם יש לה חזקת טהרה ואשר נ"ל לומר דכוונת התוס' נכון מאד דהנה הגם דוסת דרבנן היינו דזה אינו ברור שיהא דוקא בזמן הנקבע לה ולפעמים ישתנה ועכ"פ ספק הוא אם אולי יבא האורח בזמנו ורק מ"מ אוקמי' בחזקת טהרה וטהורה אפי' מצאה טמאה והנה ידוע דברי מהרי"ל ז"ל [בתשו' קס"ט] שחידש בתשובתו דאפילו בתר רוב דיפה יותר מחזקה מ"מ אם פירשו כולם אין לומר אזלינן בתר רובא דהא ידעינן שהגם המיעוט (שידענו) [בידינו] ובשלמא אם פירשו רק קצתם אמרינן דמרובא פרשו אבל אם פרשו כולם דאז בודאי גם האיסור בידינו לא אזלינן בתר רובא יעו"ש בתשו' מהרי"ל ז"ל מביאו הרמ"א בח"מ גבי אם פירשו ביד הנפקד ונגנב מהם [סי' רצ"ב עיי"ש בש"ך סקכ"ט שציין לדברי מהרי"ל הנ"ל] ובארוכה הובאו דבריו בתב"ש סי' ט"ז [ע' בס' ב"א שער הקבוע סי' י"ד הביא תשו' מהרי"ל] והנה לפ"ז סברת התוס' ז"ל היטב דמטהרין שלא בשעת וסתה מחמת החזקת טהרה וא"ל הא ע"כ תראה באיזה פעם ז"א דזה אינו ודאי שתראה שלא בשעת וסתה דדלמא הוקבע האורח רק בזמנו דעכ"פ וסת ספיקא הוא גם מה"ת אפי' למ"ד וסת דרבנן וכו' וא"כ כיון דאינו ברור שתראה שלא בשעת וסת אוקמי' שפיר אחזקת טהרה אבל בשעת וסת דעכ"פ ספיקא הוי אם תראה בזמן הקבוע מ"מ נהי דטהורה בעלמא משום חזקת טהרה אבל באשה הרואה תמיד מחמת מכה א"כ בודאי תראה באיזה פעם נדה ממש או בשעת וסת או שלא בזמנה שוב בכה"ג לא אוקמא אחזקה שעכ"פ תראה שלא כדרך החזקה בשלמא שלא בשעת וסת אין הדבר מוכרח שתראה נגד החזקה ולכן אזלינן בתרה משא"כ בשעת וסת ע"כ עליך לומר שתראה באיזה פעם נגד החזקה ושוב לא אזלינן בתר החזקה לטהר וזה כוונת התוס' דוכי לעולם לא תראה ויעוין בתה"א לגבי חזקה דאתרע כתב כסברא זו ממש ומובא בהגהת ברוך טעם. [פ"א משער התערובות] את כ"ז נתתי אל לבי לעורר לבבכם לטוב ואתם בני עשו חיל בתורה ויראה וחכמה וישמח לבבי והי' שלום כנפש אביכם דבש"ת תמיד

סימן יח להרב המאה"ג ב"ק חו"פ בש"ק שלשלת היוחסין מו"ה יודא נ"י אבד"ק מעליץ

מכתבו הגיעני ולדעתי הדבר פשוט דמחמת שני פעמים שהי' שיעור חצי שעה דהוי שיעור מופלג וא"צ לחוש אפילו לחומרת הרמ"א ז"ל וכן משמע מהש"ך [רס"י קפ"ז] שכ' דאין להחמיר בשיעור מופלג ומכ"ש כשבדקה בקומה ממטתה מזה משמע דשיעור מופלג הוא אפילו מצאתה באותה לילה הבדיקה טמאה מ"מ לא הוי מח"ת כיון דמופלג עכ"פ כ"כ מת' שאין לטעות בבכדי שתטול עד ותבדק ולכן נראה בברור שאין לחוש כלל כעת ועל הבדיקה הא' שהיתה בתוך רבע שעה צ"ע עדיין וכן בהניחה תחת כר צ"ע כעת יתן השם שלא נצטרך לפלפל באשה זו לחפש היתר (ומ"ש לי בשם האחרונים לצרף דעת הר"ח שלא נעשה רואה מ"ת רק בלא נתחזקה בהיתר אני לא מצאתי זה לא בשום ראשון ולא בשום אחד מגדולי אחרונים והוא לפלא בעיני ולכן יודיעני נא מי המה האחרונים נא מאד אל ימנע הטוב מלהודיעני חידוש כזה ושאלתי לכמה לומדים וכולם לא שמעו כזאת ולכן יודיעני נא) ומ"ש לסמוך אהמהר"ם לענ"ד ט"ס ששם כתיב אהר"ח ובשם הר"ח ז"ל לא מצינו זאת ובודאי כוונתו אהר"ם ז"ל ששלא בשעת וסתה תולה בוסתה ובנ"ד בודאי יש לצרף דעת מהר"ם ז"ל אך מ"ש לחלק באשה שכבר הוחזקה בהיתר הוא סברת הגאון מהר"ש חכם וכן ראיתי לפום רהיטא בספרו אבל א"צ לפלפולו שם רק דכ"כ בהדי' הת"ה והי' בזה שלום

ואם נפשך לומר דבשעת הוסת של תשמיש הוי כמו בווסת ממש שכ' הנ"ב [מה"ק סי' נ"ה] דהוי דאורייתא א"כ א"צ להקדמת הב"א ולהארכה בדברים אך באמת ז"א דזה הוא רוב שאינו רואה מ"ת כי כן רוב נשים אינם רמ"ת (ולא) בודאי מותר מדאורייתא וכמ"ש הרשב"א ז"ל שאין שום אשה אסורה מדאורייתא בלתי ראי' והרגשה

סימן ד

שאלה ע"ד אשה שיש לה אבעבועות במקורה שהדם נובע מהם והמה קטנים במאוד ונראים ע"י רופאים בכלי הבטם אשר רואים בעיניהם ממש והאשה אינה יכולה לטהר עי"ז כמה שנים אך בימי וסתה רואת כשאר כל הנשים וזה איזה שנים אשר יגעתי להתיר אשה אחת כזאת וא"חכ מצאתי בח"ס שהתיר אולם הרבה אחרונים מחמירין וגם החו"ד מחמיר וכעת נצטרף עוד שהאשה בודקת עצמה במקורה ולא תמצא דם רק במקום שהבועות עומדים אך למעלה לא נמצא כלל דם א"כ נראה בעליל שהוא מהמכה והוי ספורים לפנינו שאנו רואים ע"י המראה מראות חושית גשמית שדמי המקור נפסק ולא נשאר רק דם המכה שנראה בחוש ע"כ לענ"ד יש להתירה

סימן כ

להרב כו' מו"ה שמעון שאטטין נ"י האבד"ק פאטיק

מכתבו הגיעני ולא ידעתי האיך מלאו לבו לטהר שאובין שנפלו למקוה חסירה שהוא נגד משניות בכמה מקומות כאשר רמזתי לו במכתבי הקדום ומה שמתעקש מעלתו לחלק בין מה שנעשה בידי אדם הגם שמלבד שאין חילוק לענין ביטול ברוב בין מה שהוא ע"י אדם או כלים כמבואר לכל מי שיש לו ידיעה בהל' מקואות. אך הלא בתוספתא מביאה הר"ש ז"ל [מקואות פ"ב מ"ג] גבי מכתשת שהי' נתון בצד המקוה יראה להדי' שמבואר שם דאפילו בלא תפיסת ידי אדם וזוחל למקוה חסירה פסולה ורק דשם מכשירים משום ספק מים שאובים ג' לוגין דרבנן וכן מבואר גבי המסנן טיט [שם מ"ו] שלא בא מידי אדם למקוה רק ממילא זב למקוה וכן גבי צרצר [שם פ"ג] שחכמים אסרו לא כן אמרו רק ג' לוגין שנפלו מזה משמע בהדי' דאפי' לא הי' בי"א כלל רק ממילא נפלו ע"י צרצר פסול וכן מבואר גבי המניח קנקנים וכמה מקומות עצמו מספר במשנה ובטור וב"י וכבודו בזה הסתר דבר גם מ"ש דג' לוגין אינו מטעם שמא יטבול בכלים המעיין יראה דלא כן דיבר כי לא הי' מעולם רק חדא גזירה לאסור שאובין פן יטבול בכלים ומה שאסרו ג' לוגין למר ולמר הין הוא מטעם חשיבות ורחיצה ויעוין במס' עדיות להראב"ד ז"ל. [א"ה תשובה זו שייך לחלק יו"ד סי' פ"ה]

סימן כא

שאלה בנידון אשה עגונה מכפר דרוואליף השייך לפאוויאט עיר גיר ד' פרסאות מק' גריטץ אשר בעלה הי' נלקח לצבא וכעת בא מכתב מהמו"ץ דעיר קאבלוב במדינת רוסי' איך שנטבע בעלה בנהר ונקבר שמה והנה יש לנו איזה ספיקות בהמכתב הלז א' נאמר במכתב שהוא מעיר גריצא והוא אינו מפה ב' שנכתב בהמכתב שנגבה עדות ששמעו מפיו בחיים חיותו שמו ושם אביו ושם אשתו רוזא גוטל וכאן נתוודע שאשתו לא היתה נקראת רק שם רוזא לבד ג' שנכתב במכתב שהוגבה עדות בפנינו ולא נחתם על המכתב רק הרב המו"ץ לבד אח"כ נתוודע שבא מכתב מנאצעלניק קאמענדע משם להנאצעלניק דעיר גיר איך שפ' הנלקח משם נטבע ביום פ' בנהר והי' מכוון היום אשר נכתב במכתב המו"ץ הנ"ל. יורנו רבינו מה דינה של אשה זו

תשובה בענין השאלה מעגונה מהרב וכו' דק' גרוצא. הנה לדעתי שראוי להתיר כמבואר בב"ש ובכמה אחרונים שכן דרך לכנות עצמו ממקום פ' אעפ"י שאין דר שם רק סמוך לשם כדרך בעלי מו"מ שמכנים עצמם מעיר פ' אעפ"י שיושבים רק סמוך לעיר הנ"ל. כמ"כ נראה גם כאן שהי' מכנה עצמו מעיר גריצא אעפ"י שהי' רק סמוך לעיר הנ"ל. גם על הפיקפוק ב' שאמר שם אשתו רוזא גוטל ובאמת שמה רק רוזא לבד אין בזה חשש כלל כי שם איש הוי סימן שעשוי להשתנות ואין מדקדקין בזה מי יודע לאיזה כוונה עשה כן בסיפורו עם ב"א משם אשתו ויעוין באבני מילואים בסוף הספר וכן כמה אחרונים שאין מדקדקין בשם אם שארי ענינים ניכרים היטב ועל הפיקפוק הג' שלא נחתם בג"ע רק ע"א בשעת הדחק ובמקום עיגון ובפרט שיש ראי' מכתיבת הנאצאלניק ובפרט שכתיבת הנאצאלניק לבד סגי וכן מסקי' להלכה וכל האחרונים סמכו על המכתב מערכאות שפיטאהל הגם שחותני הגאון ז"ל לא רצה לסמוך ע"ז אמר לי הטעם משום ששרי הערכאות אינם בודקים היטב כידוע אבל ז"ז גם הוא הי' מסכים לסמוך על הערכאות יעוין באחרונים ועיין בס' בגדי כהונה [סי' יו"ד] שמסכים להלכה כן וכ"נ מהגמרא [גיטין כ"ח ב'] גבי קומנטריסין באמרו נגמר דינו של פ' או יצא ליהרג משיאין את אשתו והטעם מאחר שנגמר דינו וכותבין הדעקרעט לא מקבלי שוחדא אלמא אפי' לא אמר שנקטל רק שנגמר דינו