דברי חיים חלק ב תקטז

[ביו"ד סי' קי"ח סי"ז] שא"נ לומר שכחתי ובפרט בזמן קצר כזה אך מחמת שהי' הדבר בצחוק בעלמא כנראין הדברים וידועים לנו תכלית הענין א"כ הגם שנאמין לעדים אך מחמת שלשו"ב נראה כצחוק והתול לכן נשקע בלבו שלא עשה חרם ממש ושגג בזה וכה"ג לכ"ע נאמן לומר טעיתי ושיגג הייתי ותו נ"ל כיון דעפ"י הדין אינו קנין כלל ותיכף יכול הי' מו"ה נפתלי לחזור גם על השו"ב אין חיוב פן יחזור מו"ה נפתלי ומסתמא יחזור כידוע כי הוא איש מהתל בדברים ושטותים ומה יעשה (כי) בעת אשר לא יעלה שוב שכר השחיטה כלום כאשר מצוי בקיץ כ"פ ולכן אינו מחויב מליתן כעת עד שיחזקו הקנין עפ"י עצת התורה והדין ולכן אם שגג בזה ועבר בודאי אין להעבירו ודי בדברי חבירות כנ"ל מבלי עיון בספרים כי אור עיני אין אתי כבראשונה ולפי זכרוני ימצא ברוב אחרונים שלא דקדקו בזה כלל להעביר השו"ב משום זה

סימן טו

להרבני כו' מו"ה שלמה אנסבאכער נ"י במדינת ביירען

בדבר השאלה אם מותר לישראל ליקח פראצענט מהאסעקראציע ממה שמשלמים עבור בטחון תשמישי עכו"ם מהיזק התבערה לדעתי נראה פשוט דאסור משום דרוצה בקיומו של איסור וראי' מגמ' ע"ז דף ס"ג ע"ב שכרו לשבור ביי"נ מהו אר"נ ישבור ותבוא עליו ברכה דכל למעוטי תיפלות ש"ד אלמא דאפי' בשבורה אי לאו דהוי מיעוטא תיפלות הוי אסור מכ"ש בנ"ד דהוי ממש רוצה בקיומו של איסור וד"ל

סימן טז להרב החריף המופלג המפורסם כו' מו"ה פנחס דיין בק' וישניצא יע"א

בנדון שאלתו אם ידעו כ"ע שנשרף כל אשר לו אם חייב המלוה בחצי ההפסד הנה כל היתירים שלנו נעשו עפ"י תקנות מהר"מ ז"ל וכפי תקון מהרמ"ם ז"ל בודאי ההפסד לחצאין אם מעידים עדים שנשרפה העיסקא וכל הסחורה וזה דבר פשוט

וגם בעניני טו"ת שבין מהר"צ ומהר"ן הנה לא ידעתי למה מביא בזה דברי האחרונים בחנם הלא בפה מלא דברו הב"ח והש"ך ז"ל [סי' קע"ז סקמ"ט] שבאם יש עדים על ההיתר נוהגין לפרוע הריוח וכן הסכים בח"ד וכן נהגין בכל תפוצות ישראל ואין לשנות בשביל איזה אחרון דאם נרצה לילך בתר האחרונים בעניני ממון יהי' כמעט כל ההלואות נפסדים ואי"ל קים לי נגד הב"ח והש"ך ז"ל והמנהג כי זה הוא שיקול הדעת דמוציאין ממון כפי שנהגין ואם לא הי' עדים פשוט שאין כופין. אך ר"צ נ"י הגיד לפני שהי' ההיתר בעדים ונידון מה שהמעות היא של יתומה לפע"ד אם המעות אמת של היתומה והאם היא אפטרופסת כמו יתום שסמך אצל בעה"ב שהוא ממילא אפטרופוס והאפטרופ' או שלוחה לותה המעות בשביל ריוח היתומה והלוה חייב עצמו ריוח ובאמת הי' ריוח רק מחמת שהי' יכול לגבות בהשט"ח הוי א"ר נלפ"ד דטוענין בשביל היתומה כיון שנעשה מעותי' בעיסקא כדתה"ק ורק האפטרופוס עיוות בזה שלא נתן בפני עדים הלוה חייב לשלם מה שהרויח בשבילה ומה שקלקלה האפטרופסות השליחות בטל דלתקוני שדרתיך וכן פסקו האחרונים דאם חייב עצמו בעד ביטול כיסי ריוח והי' ריוח חייב לשלם בלא שום היתר יעוין במל"מ כנלע"ד

ס"ד אם הודה ר"נ שהמעות של יתומה והי' ריוח מחויב לשלם העיסקא אך לא אחליט הדבר להוציא מעות תיכף רק אחר העיון של מעכ"ת במל"מ כי יאמין לי כ"ת שאני כותב כ"ז ביסורי חליי וכמעט אין בידי לחפש בספר לכן אני סומך בזה על מעכ"ת. וגם מה שטען ר"נ שכלל הקרן עם הריוח קודם שהי' ריוח בזה א"א מע"ר ואינו נאמן וגם ר' הירש אינו נאמן להפסיד היתומה כ"ז נ"ל ברור בלא עיון בספר ורק עיקר סמיכתי שמעכ"ת יעיין היטב אם כנים דברי כן יעשה. עוד נלע"ד לחפש זכות על ישראל שכל העולם נהוגין לעשות היתר עיסקא בלא עדים ולא חשו שמא יבא לגבות בהשטר כיון דכל הלואות שבזמננו הוא ע"ד היתר עיסקא ומימוטא דמיעוטא שיהי' בלא ריוח וא"א מע"ר בודאי בלא שום עד אם יטעון הלוה שהי' בעיסקא ויביא עדים שנפסד העיסקא יהי' פטור דין ואין המלוה יכול לטעון נגד המנהג והרוב ולכן בזמננו זה [סתם הלואה] היינו בעיסקא אפי' בלא עדים ואם ניחוש שימכור הטראטי לעכו"ם או לאיש רע א"כ לא (תקנו) [הועילו] כלל אפי' בעדים ואפילו אם (נתנו) [כתבו] על גוף השטר (בפ"ע) [בה"ע] כי בדיניהם אין זה טענה כלל וגם בכל שטר יוכל למכור ויצטרך הלוה לשלם עפ"ד ששה פרצענט וזה לא שמענו שאין רשאי ללות על טראטי בלא רבית סתמא א"ו כיון שידעינן שכל השטרות שלנו בעיסקא אינו נאמן המלוה נגד המנהג שלא הי' עיסקא ובדיננו ינכה חצי ההפסד ואם חיישינן שילך בדיניהם או שימכור לאיש דלא מעלי א"כ עובר על מה שיש בידו טראטי סתם דבדיניהם הוי כאלו נכתב בתוכה ששה פרצענט א"ו דלא חשדינן שילך בערכאות או שימכרנה לאיש דלא מעלי א"כ גם תנאי בע"פ מהני דיוכל הלוה לטעון שהי' הפסד ולא יוכלו להוציא ממנו מעות חצי ההפסד הגם שאוחז בטראטי אך אינני מחליט דבר זה כי בעד סחורה כותבים טראטעס בלא ה"ע וצ"ע אך עכ"פ בצירוף הנ"ל שיכייפו לר"נ לשלם אפילו בלא עדים

אח"ז בבוקר עיינתי עוד קצת בזה והנה נלפע"ד מ"ש נכון מאד אך בנ"ד לא צריך לכל זה דהרי מבואר בש"ע יו"ד סי' ק"ס ברמ"א סי' י"ח וז"ל כ"ז שלא הגדיל היתום לעסוק במעות כדרך שארי אנשים אעפ"י שכבר הוא בן י"ג שנה הואיל ולא הגיע לכלל דעת מקרי יתום לענין זה עכ"ל ובש"ך שם ס"ק כ"ט וז"ל וה"ה לגדול שמת אביו ואינו יודע להתעסק בשלו חשיב כיתום עכ"ל ושם סי' י"ט בש"ע וז"ל אפטרופוס שהלוה מעות יתומים ברבית קצוצה אם הלוה נטל לחלקו כ"כ ריוח כמו שהתנה לתת להם חייב ליתן להם עכ"ל הרי דל"ד יתום ולא שהניחו המעות (על) ליתנו לרוחים כאשר חילק מעכ"ת כי לא חילק ולא בילק ורק דין מפורש שנינן איש או אשה שיש להם מעות ולא יכלו לעסוק בו דינם כיתומים ואם יש להם אפטרופוס ואפטרופוס הלוה המעות בר"ק מ"מ אם הרויח הלוה בהמעות צריך ליתן כפי מה שקצץ או קרוב לשכר יותר ממה שקצץ כמבואר בזה פלוגתא בין ט"ז לש"ך ז"ל [שם] אבל כ"ע ס"ל דנותן ריוח ואם מכחיש שלא הי' ריוח צריך שבועה כמ"ש בתשובת מהרמ"מ וכן הורו כל האחרונים הש"ך וט"ז וח"ד ומ"ל ז"ל ולכן כופין עפ"י דתה"ק לשלם כפי מה שקצץ עכ"פ ואם יטעון לא הרוחתי ישבע כאשר פסק מהרמ"ם ז"ל כן אמת דין ברור ופשוט ואי"ל שום אדם קים לי כמבואר במל"מ ז"ל והי' שלום ב' ח' אדר תרכ"ה לפ"ק צאנז

סימן יז

לחתני הרב המאה"ג החריף ובקי חסיד ועגיו ירא ד' בנש"ק ש"ה המפורסם מו"ה מרדכי דוב נ"י ונכדי הרב המאה"ג החריף ובקי חסיד ועגיו ירא ד' חכם וננבון מו"ה נפתלי נ"י

דבריכם הגיעני ושמחתי מאד בראותי מעשה ידיכם בפלפול ישר ונעים ואך לאשר טרדותי בעסקי ברחיצת מי מוכין חוץ לעיר איזה פרסאות ונאספו שמה ריעי ואהובי לא יכולתי לעיין בדבריכם וגם עתה שבתי הבית גדלו טרדותי מעם ד' הנספחים יוסף ד' עליהם וישמרם נצח ובפרט כי דברי החזקות המה יקרת פנות תוה"ק והרבה נאמרים בזה מרבותינו הקדושים כהררים התלויין בשערה ולזה באתי רק להעתיק לכם מה שכתוב אצלי מאז תשובה בענין זה (לעיל סי' ס"א בח' יו"ד) ותראו כמעט כוונתם לדעתי ומעט נטיתי מדעתכם לפענ"ד ואך מה שהעלתם בפלפול בדברי התו' [נדה ט"ז א' ד"ה ומר] וכי לעולם לא תהי' טמאה והנה לא ידעתי למה נטיתם ממה דמבואר בריש נדה דעלולה אשה לראות דם ואעפ"כ טהורה מעל"ע דנדה לחולין אלמא דחזקה אלימתא ואפילו שעלולה לראות מ"מ אזלינן בתר החזקה ואם כי זקני הח"צ ז"ל בתשו' סי' ב' ר"ל דהוי דאורייתא יעו"ש טעמו משום דהשתא ראתה ודאי ופלפולו מראהו חי מבערב ידוע והנ"ב ז"ל [מה"ק סי' ל"א באה"ע] משיג עליו ואם כי הרבה לדבר מזה עכ"פ לדעתי האמת דכה"ג הוי שפיר חזקה דכל חזקות יוכלו להשתנות ורק זה מגזירת תוה"ק דכל דבר שיוכל להשתנות ואין לו זמן מוכן לכך כ"ז שלא נודע שינוי תולין שלא נשתנה ורק בדבר ההולך ומשתנה כמו גידול האיש דהולך וגדל מימי ילדותו והולך וגדל בלא ספק דבזה לא שייך חזקת קטנות דמעולם לא הי' לו חזקה שלא יגדל ואדרבה הי' לו חזקה שבודאי יגדל וכאשר האריך בזה בפ"י בק"א קדושין [דף ס"ד] ובריטב"א חי' קדושין אבל בנדה וכיוצא ודאי אמרינן שפיר חזקה שלא נשתנה טהרתה ומה שכתבתם לחלק בין בימי וסת דאפי' דוסת דרבנן עכ"פ חזקת טהרתה אין לה בכמה מקומות לא משמע כן בש"ס ועיין ברמב"ם [פ"ד ממו"מ ופ"ח מא"ב הי"ג] לענין טומאה למפרע באשה שיש לה וסת ובדקה עצמה ומצאה טמאה דאעפי"כ אינה טמאה מה"ת רק לחומרא אלמא דאפי' בימי וסת למ"ד