דברי חיים חלק ב תקטו

דהוי כלא עביד איסור כלל אך עדיין נשאר לברר דהא כ"ז לר"א דס"ל יו"ט עשה ול"ת אך להחולקים על ר"א ולא ס"ל דיו"ט עשה ול"ת ורק הטעם דאין דוחה יו"ט משום דהוי כמילה שלא בזמנה דאינו דוחה יו"ט מדרש דהוא לבדו כמבואר בשבת [כ"ד] א"כ דכיון דיו"ט אינו נדחה מפני עשה א"כ עביד איסורא בהמעטת הענבים דמתקן מנא וא"כ אפי' בדיעבד הוי להיות אסור כמו במעשר בשבת אך דז"א דכתבו התוס' בביצה ז"ל הש"ס (ח' ע"ב) ס"ס יו"ט משה ול"ת הוא ואין עשה דוחה את ל"ת ועשה עכ"ל ושם בתוס' ד"ה ס"ס ותימא דהכא משמע לרבא דאית לי' עשה ול"ת מדדחיק נפשי' לשנויי ובפ' במה מדליקין א"ר הוא ולא מכשיריו לבדו ולא מילה שלא בזמנה ור"א אמר יו"ט עשה ול"ת משמע דרבא ל"ל ההוא טעמא וי"ל דגמ' דחיק נפשי' לאוקמי מילתא דרבא אליבא דהלכתא די"ט עשה ול"ת אע"ג דרבא עצמו ל"ל האי סברא עכ"ל אלמא דלמ"ד יו"ט אינו אלא ל"ת דוחה כיסוי את ל"ת דיו"ט ולכאורה קשה למה ידחה הא כתיב לבדו לאפוקי מילה שלא בזמנו שא"ד וה"נ לא ידחה שום מצוה שאינו נקבע בזמן לא ידחה יו"ט וכיסוי הוי אין לו זמן קבוע ולמה ידחה יו"ט מ"ש ממילה שלא בזמנו אולם דברי התוס' ברור מללו דרש"י כתב במס' שבת (כ"ד ע"ב) בד"ה לבדו למעוטי משלב"ז דלא דחי' שבת וי"ט כו' וממילא שמעינן מינה דמצוה שאין זמנה קבוע ויכול לעשותה למחר אינה דוחה י"ט וה"ה לשריפת קדשים טמאים עכ"ל הרי דמצוה דאפשר לקיימה למחר דוקא כמילה שלב"ז אבל דבר שלא יוכל לקיים לאח"כ כמו בדם דחיישינן שיבלע בקרקע כמבואר שם בראשונים א"כ ל"ד למילה שלב"ז ומש"ה שפיר כתבו דלהך מ"ד דלא ס"ל (שדחי) [דהוי] עשה ויו"ט הוי רק ל"ת נדחה מכיסוי דל"ד במילה שלב"ז דבמילה יכול לקיים למחר משא"כ כיסוי ועיין בט"א [ר"ה דף הנ"ל] כתב בהדיא דלמ"ד דיו"ט אינו עשה נדחה מפני שופר רק דשופר אינו בעידנא א"כ הכא דכתבנו דהוי בעידנא דוחה יו"ט וא"כ למה אסור למעט ביו"ט הא עשה דלולב הוי לדחות הל"ת לחוד די"ט דלא אפשר למחר ול"ד למילה שלב"ז אך נ"ל הטעם דמבואר פלוגתת ר"ת עם הפוסקים דלר"ת ז"ל א"צ בעידנא ממש דהא אשר תכסה כתיב ואינו מצות ציצית רק לאחר עטיפה ואיסור כלאים חל תיכף מלא יעלה ולר"ת הוי זה כמו בעידנא כיון דא"א האשר תכסה בלתי העלאה ולהפוסקים החולקים ס"ל דזה לא הוי בעידנא וע"כ לדידהו בציצית ג"כ המצוה תיכף דאל"ה לא הוי צריך בכל עשה דדחי ל"ת בעידנא דיליף מכלאים [בציצית וע' בשאג"א סי' ל' ול"ב] והנה בהדס שענביו מרובים מעליו שלע"ע אין שום מצוה ללקחו ורק שעוסק ללוקטו ולקיים מצות לקיחה בעת המעטתו מ"מ זה לא מקרי בעידנא דאין מצוה כלל בהדס זה דאין ראוי למצוה ובזה שמתקנו למצוה אינו דוחה הל"ת ואין עשה דוחה ל"ת רק כמו כלאים שהוא לאו ובו ציצית שהמצוה ללבוש בגד כזה [בציצית] והל"ת מעכבו דוחה עשה לל"ת אבל כשעדיין אין מצוה כלל על דבר הזה רק מתקנו למצוה ובזה יקיים המצוה בכה"ג לא דחי העשה הל"ת דהרי עדיין לא חזי למצוה ולא הוי בעידנא ומש"ה אסור למעט ביו"ט אך לאחר שמיעטו ועביד איסורא מותר לקחתו ולא אמרינן דאסור מדרבנן דרבנן אסרהו ז"א דהא מצות לולב דוחה כל הל"ת דיו"ט ורק קודם המיעוט לא הוי בעידנא אבל השתא דכבר כשר א"כ ההדס בגופו ראוי רק דאיסור מדרבנן משום שעבר על דרבנן בזה דחה העשה לל"ת ול"ד למילה שלב"ז כנ"ל [משום דא"א להמתין למחר] מש"ה לא אסרוהו בעבר ולקטן ועפ"ז מתורץ דברי הרמב"ם ז"ל דמ"ש שלא חילק בין נראה ונדחה בין דיחוי מעיקרו כמו שמחלק בגמ' בין אשחור מאתמול דזה ליתא דהתוס' כתבו דלא הוי בידו משום דאסור למעטו ורק לענין דיחוי מעיקרו דקיל מקרי בידו ויעוין בדבריהם וא"כ כ"ז להנך מ"ד דיו"ט לא הוי עשה ורק דל"ד משום דהוי שלא בעידנא ורק דלא אסרוהו דלאחר המיעוט [לאסרו משום דעביד איסורא] הוי בעידנא ולזה שפיר הוי חילוק בנראה ונדחה לא הוי בידו דלכתחלה עכ"פ אסור לעבור שלא בעידנא ומש"ה לא מקרי בידו ובדיחוי מעיקרא מקרי בידו ולא הוי דיחוי אך כ"ז להנך מ"ד דלא ס"ל דיו"ט עשה ול"ת וכמבואר דהך סוגיא לרבא ושארי מ"ד דלא ס"ל דיו"ט הוי עשה אבל לדידן דיו"ט הוי עשה ול"ת הטעם דאינו דוחה לא משום בעידנא דזה הוי בעידנא כשיטת ר"ת כיון דא"א מבלעדי הלקיטה ורק הטעם דא"ד יו"ט משום די"ט עשה ול"ת וא"כ לאחר שמיעט לא עשה איסור כלל כנ"ל דמאי אולמא עשה דיו"ט מעשה דלולב וכיון דלא עביד איסורא הוי בידו ולכן אפי' בנראה ונדחה לא הוי דיחוי וק"ל

סימן

יב

(בביצה דף ט"ז ע"ב)

ההוא סמי' דהוי מסדר כו' לשנה כו' ופרש"י לשנה האחרת ור"ה הי' שאין יכול להניח ולהתנות והקשו המפורשים מנא ידע רש"י שהי' בר"ה דלמא הזכיר הסמי' ביום ב' ולא הי' אפשר להתנות ונ"ל דהנה מר שמואל א"ל לסמי' פושע את ופרש"י שאין דעתו על המזידין והפושעים ומפרש הרא"ש דלא מהני אפי' סומך על גדול (מדשמואל) [העיר] יעוין בט"ז [סי' תקכ"ז סק"ט] שנתקשה בזה והנה לפי המבואר בהל' תפילה [סי' ק"ח במג"א סקי"א שהביא מיו"ד סי' רל"ב] דאם אדם משכח דבר הוי שוגג ואם זכר מהדבר שעליו לעשות ורק שהי' בדעתו עוד לזאת זמן לעשות ונשכח ממנו באונס י"א שהוי פושע כיון שהי' לו מקודם זמן הוי לו לעשות תיכף אם כי בסוף נשכח באונס מ"מ מקרי פושע שהי' לו לעשות מקודם [ודעת הרמב"ם ומחבר דלא הוי פושע] וא"כ ה"נ אם הי' המעשה בב' ימים טובים א"כ להך י"א דס"ל דלא הוי פושע לא נקרא הסמי' פושע שהוא הי' סבר להתנות וא"כ לא מקרי פושע עכ"פ ומזה הוכיח רש"י ז"ל מדקרי לי' פושע ש"מ שבר"ה הוי ושפיר הוי פושע ולפי"ז שפיר כתב הרא"ש ז"ל דאם רוצה המערב להניח ולמחול הוי עירוב ורק שמואל אמר כן לסמי' דלא מהני עוד לסמוך עליו והנה לכאורה קשה הא למ"ד אין ברירה האיך מהני כלל לסמוך על אחרים (והשאר חסר)

סימן יג

החיים והשלום לכבוד מחו' ידידי הרב הגאון הגדול חריף ובקי ב"ק חו"פ נ"י ע"ה כקש"ת מו"ה ארי' ליבוש נ"י אבד"ק מאשציסק יע"א

שאלה אם רוצים הקהל לספח עוד שו"ב א' אל השו"ב שבעיר בהסכמת הרב דהעיר אם יוכלו השוחטים למחות מחמת גרם היזקם לפחות מסיפוק חיותם

מכתבו הגיעני והנה מבואר בתשו' מהרש"ל ז"ל דבזה לא הוי ענין היזק ממון כי אפי' אם מעכב שלא לעשות מלאכה [כגון שסגרו בחדר כמבואר בחו"מ סי' ת"כ סי"א] לא הוי רק גורם וא"כ אין כאן חיוב ממון כלל רק אם רשאים בני העיר לומר איננו חפצים בשחיטתך והנה בזה אם יש להם טענות שונות ודברים של טעם נאמנים בני עיר ואין השו"ב יכולים לעכב עליהם לקבל שו"ב אחר ובפרט כיון שלא קצבו כמה ליתן להם שכר שחיטה לזמן רק נקצב מכל עוף או בהמה כך וכך כמנהג בגלילותינו והנה זאת ידוע כי המנהג בכל גלילות להשתנות הנקצב מן שכר עוף או בהמה לפי ערך הזמן אם נראה שצריך להוסיף מוסיפין ולפעמים צריך לבני העיר נוטלים מהם מה שצריכין לבני העיר לטובת הקהל א"כ בודאי השכירות של כל השו"ב הי' [שאם] הרצון ביד בני העיר ליקח עוד שו"ב כפי הנראה להם ודאי אין השו"ב יכולים לעכב מלהעמיד שו"ב וע"ד כן הי' השכירות שאם הקהל ירצו להעמיד עוד שו"ב רשאין ובנ"ד לאשר לפי דברי בני העיר אשר השו"ב אינם מתנהגים כשורה שאחד עבר על שבועות מהן צדק חומר איסור נדר ושבועה תפוס בו כמבואר ביו"ד וגם סוחרים עם הקצבים ולא ישכנו בבתיהם וכמה פעמים ששניהם אינם בביתם ואם לפעמים נצרך ליולדת או לחולה לשחוט ואין שו"ב בביתו בזה רשאים בני העיר לקבל שו"ב אחר לצרף עם הראשונים

סימן יד

לכבוד ידידי ש"ב ה"ה הרב הה"ג החריף ובקי המפורסם סו"ה יוקל הירש נ"י אבד"ק ניימארק

שאלה בשו"ב שהחליף עם א' על שכירתו ועשה ת"כ ע"ז ואח"כ לא רצה השו"ב לקיים ליתן לחבירו שכר שחיטתו אם יש לפוסלו עבור זה

מכתבו הגיעני ומה שפלפל אם יש זה קנין על החילוף שעשה השו"ב מו"ה משה עם מו"ה נפתלי נ"י הפלפול זה הוא ללא צורך כאשר כתב מעכ"ת בעצמו דהוי דשלב"ל אך לענין לפסול השו"ב ג"כ אינו עפ"י הדין כמבואר בכל האחרונים ות"כ קל מח' ובפירוש מבואר בש"ע [יו"ד סי' א' סי"א] גבי תקנות הקהל וחרם שעשה השו"ב ועבר עליו שבדיעבד כשר השחיטה ולא הוי מומר לא"ד ועיין בת"ש ובפר"ח א"כ אין להעבירו עי"ז ודי בקבלת דברי חבירות ובפרט שאומר שלא קיבל עליו הגם שעדים מכחישים אותו יש לטעון עבורו ששכח הגם שמבואר