דברי חיים חלק ב תקיד

לא נתבטל וקיים ולא נשאר רק שצריך לקיים להתנאי ע"ז שפיר כתב הרא"ש ז"ל כיון דלא הוי רק דיבור יכול לבטלו שלא יהא צריך לקיימו אבל בתנאי שתלוי בברירה שאם אין ברירה נתבטל כל המעשה לא יוכל לבטל כלל שתיכף בשעת הקדושין יהי' ספק אם ירצה האב ולא הוי מעשה כלל ובזה לא אמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור והמעשה נשאר קיים דהא אם א"ב לא הי' מעשה כלל ובשלמא בדברי הרא"ש ז"ל בתשובה דהמעשה תלוי ועומד שפיר אמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור והמעשה נשאר קיים אבל בתנאי שתלי' בברירה לא התחיל כלל המעשה וזה ברור. אך זה קשה לפי מה דכתב השאג' ארי' ז"ל שם דנהי דאין ברירה שתיקדש למפרע אבל עכ"פ משעת מיתת הראשונה מכאן ולהבא חלין ורק דכתב דזה לא יוכל לקדשה שיחולו הקדושין בעת מיתת הראשונה משום כפרת האשה דלא תהי' לה כפרה לא בפר ולא בשעיר (ובאמת זה צ"ע דיוכל לקדש בת כהן ותהי' כפרתה בפר ואך זה תלוי בפלוגתא אי בנות מתכפרים בפר) [עיי"ש בשאג"א] וא"כ כיון דהמעשה נשאר עכ"פ קיים הקדושין [מכאן ולהבא] רק למפרע לא חלו משום ברירה נימא דאתי דיבור ומבטל הדיבור והמעשה תשאר ממילא כיון שלא נתבטל מכל וכל וא"כ יוכל לבטל התנאי לגמרי (בעת שיראה שרוצח למות) שתתקדש למפרע [בסתם] אפילו אם לא תמות חברתה אך באמת זה אסור כיון דבביטול התנאי יתקיימו למפרע הקדושין [אפי' אם לא תמות] הוי שבות ודיבור זה של ביטול (הקדושין) [התנאי שהי' תלוי בברירה] הוי כמו שמקדשה שאסור משום שבות ובאמת לפע"ד זה כוונת הירושלמי יומא דף ג' ע"ב וז"ל ויקדש מאתמול וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים ר"ג בר אינייני בעא קומי ר' מנא לא נמצא כקונה קנין בשבת א"ל משום שבות שהתירו במקדש א"ר מנא הדא אמרה אלין דכנסין ארמלין צריך לכונסן מבעוד, יום שלא יהי' כקונה קנין בשבת עכ"ל לכאורה קשה מה שאמר הדא אמרה הלין דכנסין ארמלין ולמה לי' להוכיח מכאן הלא משנה שלימה בי"ט [דף ל"ו] דאין מקדשין בי"ט וע"כ צ"ל דכניסת ארמלתא הוי ס"ד דלא הוי רק גמר קנין ואי ממתני' דא"מ בי"ט ה"א דכניסת ארמלתא דהוי רק גמר קנין מותר ולהכי אמר דגם זה אסור אולם קשה מהיכא נפקא לי' זה דלמא (הני) [להכי] משום שבות אסור ביה"כ ורק משום מצוה התירו משום דמקדשה מחדש אבל גמר כניסה באלמנה מותר ואולם לפמ"ש א"ש דק"ל למ"ל להתיר שבות הא יכול לקדשה מעי"כ וע"ת ולבטל התנאי כנ"ל א"ו דגם גמר קנין אסור והכא אם יבטל התנאי שתתקדש אפילו שלא תמות יהא גמר קנין על למפרע וגם זה אסור ורק ביה"כ משום א"ש במקדש התירו [א"כ א"צ לקדש בעיוה"כ ורק יכול ביוה"כ גופא לקדש ולגרש כנ"ל ועכ"פ נשמע] הא לכנוס ארמלתא בגבולין אסור משום דהוי גמר קנין וזה נכון והנה לפי שיטת הש"ס דילן דגם במקדש לא התירו השבות ולכן מגרשה [ע"כ בעיוה"כ] והגט יחול ממילא בביטול התנאי כאשר אמר בש"ס דיכנס לבהכנ"ס וזה לא הוי שום ענין קנין רק גרמא בעלמא לקיום או לביטול התנאי א"כ כדי שלא לפסול בכל שנה אשה לכהונה [כקו' השאג"א י"ל דבאמת] שפיר מיירי בש"ס דילן שקדשה על תנאי אם תמות חברתך שתהי' מקודשת עכ"פ מאז אפילו אין ברירה וכשיראה שאשתו הראשונה קרובה למות יבטל התנאי [שהותנה דוקא אם תמות] ויהיו הקדושין למפרע [ואז אף אם תמות באמצע העבודה שפיר הי' לו בית א'] ואי אין שבות [נדחה] במקדש הא גירשה בלא"ה ע"ת [אם לא תמות הראשונה וא"כ אין כאן גמר קנין ע"י ביטול התנאי כיון דס"ס היא מגורשת ואינה קנוי' לו אם לא תמות] ויעוין בשע"מ דיכול לגרשה קודם החלטת הקדושין ורק הגט יהי' ע"ת דזה לא מקרי גמר קנין ביה"כ [כנ"ל ועכ"פ מהני הביטול של התנאי שאם מתה הראשונה בפלגא דעבודה מקודשת השני' למפרע מחמת ביטול התנאי ולא תלוי שוב בברירה] אבל אם לא תמות הראשונה ולא יבטל התנאי לא תהי' מקודשת כלל ולא יהי' לו מעולם שתי נשים ולא יפסל אשה מכהונה [ואם תמות קודם העבודה לא יבטל התנאי ותהי' מקודשת רק מאז ולא יהי' לו מעולם ב' נשים] וז"ב (ורק שצריך לומר שגם הקדושין דשעת מיתת חברתה יתלה באיזה תנאי כדי באם שלא תמות חברתה לא תהא מקודשת אפילו מאז וזה ברור). לפרט תרכ"א

סימן י

שאלה איש אחד נסע בעגלה עם ב' סוסים והוא הי' יושב בהעגלה ואחז הסוסים ברסן כדרך הבע"ג והסוסים נפחדו ונרעדו מחמת הפחד נסו מהר ולא הי' ביכולת האיש הנ"ל להחזיקם וע"י גודל המרוצה אשר רצו הסוסים נהרג נער אחד כמו בן י"ב שנים ונרצץ מוחו ר"ל והאיש הנ"ל בוכה במר נפשו ומתחנן ומבקש לקבל תשובה על חטאתו שיכופר עונו

תשובה לכאורה הי' נ"ל דזה מקרי אונס גמור כי באמת האיש הנ"ל לא הי' גורם בזה מאומה מה שהסוסים פחדו ונסו ומבואר בצמח צדק בשאלה ה' שבאונס לגמרי פטור. אולם כפי הנראה מתשובת מהר"י ווייל סימן קכ"ה גרסינן באגדת חלק אמר לו הקב"ה לדוד עד מתי יהי' העון הזה בידך ע"י נהרג דואג ואחיתופל. ע"י נהרגו שאול ושלשת בניו רצונך יכלה זרעך או תימסר ביד אויב כו' אלמא אע"ג דדוד המלך ע"ה לא פשע במידי רק שע"י באו לידי תקלה אפ"ה נענש כ"ש הכא שבשלחותיך בא אליו הרע הזאת דאיכא למיחוש לעונש יסורין וטוב שתקבל עליך יסורין וכו' יעי"ש. וכן איתא בש"ס סנהדרין (דף נ"ה ע"א) מה אילנות שאין אוכלין ואין שותין ואין מריחין אמרה תורה השחת שרוף וכלה הואיל ובא לאדם תקלה ע"י וכו' לכן כפי הנראה מזה צריך האיש הנ"ל לקבל עליו תשובה המובא בתשובת משאת בנימין סימן כ"ו היינו שיתענה מ' יום רצופים מלבד שבתות ויו"ט וישלים במקומן ימים אחרים סמוך ממש למ' יום הללו ובאותן ימי התענית לא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא יישן על כו"כ ואחר כלות המ' יום יתענה לפחות כל שני וחמישי שנה שלימה של שס"ה ימים בלבד הימים שאין אומרין בהם תחנון. גם באלו תענית של שני וחמישי לא יאכל בשר ולא ישתה יין לילה שלפני התענית ושלאחר התענית. גם ירחיק עצמו מכל מיני שמחות וסעודת מריעים ומזמוטי חתן וכלה וידאוג ויכניע את לבו ויתודה לפני המקום ב"ה בכל יום מימי התענית ויאמר הוידוי בלשון אשכנז. ויתפלל ויבקש מחילה לפני המקום ואחר כלות השס"ה ימים מותר בכל דבר המותר כבראשונה וטוב שיתענה כל ימיו יום אחד בחודש כדין ער"ח. רק אם יהי' חולה ח"ו אפילו שאין בו סכנה אין לו לעשות שום דבר מכל הדברים הנ"ל גם בכל שנה ושנה כשיגיע היום שנעשה בו המעשה הרע הזה ישב בתענית כדי שיהי' החטא תמיד לזכרון בין עיניו ע"ד כי פשעי אני אדע וחטאתי לנגדי תמיד ובזה וסר עונו וחטאתו יכופר

סימן יא

הרמב"ם ז"ל בהל' סוכה ולולב פ"ח הל' ה' פסק דאם ענבים מרובים מעליו ולקטום ביו"ט כשר בדיעבד ולא חילק בין השחירו בי"ט או לא ובגמ' (סוכה ל"ג ע"א) היא אבעי' דלא איפשיטא דקאמר התם וז"ל בעי ר"י נקטם ראשו ועלתה בו תמרה בי"ט מהו יש דחוי אצל מצות או לא כו' עד תיקו ושם ע"ב ואין ממעטין בי"ט הא עבר ולקטו מאי כשר דאשחור אימת אילימא דאשחור מאתמול דחוי מעיקרא הוא תפשוט מינה דחוי מעיקרא לא הוי דחוי אלא לאו דאשחור בי"ט נראה ונדחה הוא ש"מ נראה ונדחה חוזר ונראה לא לעולם דאשחור מעיקרא דחוי מעקרא דלא הוי דחוי תפשוט מינה אבל נראה ונדחה חו"נ לא תפשוט עכ"ל ולמה מחליט הרמב"ם להכשיר במיעטן בכל ענין כן הקשה הכ"מ ז"ל ע"ש ובאחרונים. ונלע"ד לתרץ דהנה אמרינן בגיטין (דף נ"ד ע"א) המעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל כו' יעוי"ש וקשה כיון דאפי' במקום מצוה העמידו דבריהם לאסור א"כ למה כשר במיעטן הא עבר על תיקון מנא וה"ל לקנסו ועיין פ"י [בסוגיין] רצה לומר דיש מקום לומר דלא העמידו חז"ל דבריהם במקום מצוה וזה קשה דהא חזינן בשופר העמידו דבריהם [עיין בר"ה ל"ב ב'] ומ"ש הדס ומ"ש שופר. אך י"ל בפשיטות דהא קשה ניתי עשה ונדחי ל"ת והתירוץ דלא הוי בעידנא לא שייך כאן דהא מבואר בפשיטות דבלאו מתקן מנא אין שום איסור ללקוט הענבים והנה כל מה שליקט עד דלא הוי רוב עלין אינו עובר ולא מתקן כלום ובאותו האחד שנכשר ע"י דממעטו לגבי (האילן) [העלין] באותו פעם נעשה המצוה והוי בעידנא וצ"ל הטעם דיו"ט עשה ול"ת והנה מבואר דברי ריב"א ז"ל [בתוס' חולין קמ"א א'] דנהי דדחי העשה הל"ת מ"מ עשה אין דוחה עשה ולכן אין עשה דוחה ל"ת ועשה דנהי דהל"ת נדחה מ"מ העשה נשארת מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה וא"כ לק"מ דלמה לא יאסרו בלקטן כמ"ש המעשר בשבת והטובל בשבת דז"א דבדיעבד קשה מאי אולמא האי עשה (דאורייתא דלולב מהאי עשה) דיו"ט דבאמת עשה דוחה ל"ת ורק דעשה נשארת ולזה מאי אולמא האי עשה די"ט מעשה דאורייתא דלולב ולא עביד כלל איסורא בדיעבד וכמ"ש בזה בנ"ב [מה"ק בסוף הספר] כידוע מש"ה לא גזרו לאסרו בדיעבד