דברי חיים חלק ב תקיג

הכא מודה בב"א דהכא קל משום דיוה"כ מקרי שבת והוי שבת ויה"כ קרובי' להיות שם אחת ותדע דהא הכא פטרו לר"ע ולקמן בפ' ג"ה אית לי' איסור כולל עכ"ל והנה לכאורה דבריו אינם מובנים וכי לא מצינו בדבר אחד לעבור בשני לאוין כמו גזל וכיוצא וא"כ כיון דבאו בב"א חיילי שניהם ויש להטעים דבריו עפ"י מה שמבואר בתוס' רי"ד בקדושין [דף נו"ן] דלמה חייל איסור ב"א הא כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו ותירץ דהי מינייהו מפקת וא"כ הכא כיון דכאיסור אחד ושם אחד הוא לא נפקע איסור יה"כ בחלות שבת לחוד בכה"ג י"ל כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו ואי דהי מינייהו מפקת הא יוה"כ אית לן לומר דלא מענש עלה דלא חייל איסורא בפ"ע דנכלל בכלל שבת אך עכ"פ ס"ל להריטב"א ז"ל דיה"כ הוי בכלל שבת ומש"ה נדחה וא"כ הדק"ל דלמה יודחה הא חל מקודם שבת ע"י תוספות יה"כ דל"ל כמו שדחינו לעיל קושי' זו עפ"ד הרמב"ם ז"ל דכיון דיה"כ גופא אינו חל גם תוספתו אינו דז"א דבאמת [לפי סברת הריטב"א הנ"ל] יה"כ אינו נדחה רק לענין עונש אבל שמו נקרא וא"כ בודאי דחל תוספתו וא"כ בכה"ג דהתוספות חל מקודם בודאי [לא] נדחה אפילו מעונש כמו נבילה ביה"כ כו' ושבת חל ג"כ דהוי איסור חמור וא"כ מאי פריך הגמ' וריה"ג איסור קל ל"ל וכו' אך י"ל דא"א לומר דתנא דברייתא ס"ל דיה"כ יש לו תוספת דא"כ יוה"כ [הוא] למ"ל הא בודאי חל מקודם א"ו דהאי תנא ס"ל דגם יוה"כ אין לו תוספת או שגם שבת יש לו תוספת וכהאי תנא דתשבתו וגו' [יומא פ"א ב'] אך לכאורה י"ל דהאי תנא ס"ל תוס' יה"כ דאורייתא ולא תוס' שבת והא דצריך יוה"כ היא לזה דהא התוס' בכריתות [דף ג' א'] הקשו דלמה חל איסור על איסור או ב"א הא אין עונשין מן הדין ותירצו דהא דאין עונשין מן הדין הוא רק באחות אמו ואחות אביו דשם אחוה חד הוא אבל בשני מיני אזהרות עונשין מה"ד וא"כ לפ"ד הריטב"א ז"ל דס"ל דשבת ויה"כ שם אחד קשה הא אין עונשין מה"ד ולזה צריך יה"כ [היא] דעונשין מה"ד [והדק"ל מאי פריך הגמ' על ריה"ג] אך כיון דכתבו הפוסקים הכלל דכל היכא דחזינן באותו אופן שגילתה התורה שעונשין מענישין בכיוצא בזה אפילו במה שלא גלתה התורה א"כ הכא שגילתה כבר התורה שבת היא לחייב משום שבת ביה"כ שחל בשבת ולאשמעינן דאיסור חמור חל וא"כ ממילא שמעינן דבזה עונשין מה"ד שוב א"צ יוה"כ הוא כיון דחזינן דהתורה בכה"ג מענישין מה"ד ולכן למה לי יוה"כ הוא א"ו דהאי תנא לא ס"ל כלל תוס' יו"כ חמיר מתוס' שבת [וא"ש קו' הגמ'] אולם לרבותיו של רש"י ז"ל וכו' [י"ל] דלא ס"ל האי כללא [והי' קשה להם קו' הנ"ל] ולכן פירשו דשבת קביע מששת ימי בראשית ואי דתוס' יוה"כ כבר חל הא מ"מ שבת דקביע (וקביעי) [וקיימא] קדמה גם להתוס' יוה"כ ואך לכאורה קשה האיך דחנהו ליה"כ לאחר שכבר [חל] קודם שבת עכ"פ מתוספתו שבא קודם השבת לזה י"ל שבאמת לא נדחה כלל ובאיסורו קיימא וכמ"ש הריטב"א ז"ל דרק לענין עונש של יוה"כ שבת קודם דקביע אך יוה"כ לא נדחה לגמרי מאיסורו (ולזה שבת למ"ל להך מ"ד דאינו חייב רק אחת דשבת קביעי וקיימא) אך כ"ז לענין לחייב אחת או שתים בשגגה בשתיהם אך באם אחת הי' בזדון ויה"כ בשגגה כמו ששלח רבין שפיר פריך רבא ס"ס בהדדי קאתו דשבת קביע משי"ב ויה"כ קדים מכח התוספות שקדם לשבת נהי דלענין עונש ס"ל לריה"ג ששבת חייל שקדם ואין מענישים על שתיהם אך באם הזיד בשבת ושגג ביה"כ אז חייב על יה"כ דאינו נדחה כיון שכבר חייל קודם בא שבת בתוספתו [ומיושב בזה קו' רש"י על רבותיו] ודו"ק

היוצא לנו מזה דלמ"ד אאחע"א ביה"כ שחל בשבת אינו חייב רק אחת והנה למ"ד שא"א חע"א אפילו חמור על קל בודאי שיה"כ חייל שקדים ולא שבת והנה ר"א דס"ל בחולין [ע' שם דף ק"א וק"ב וקי"ג ב' עיי"ש ברש"י ועי' במלא הרועים אות אחע"א] אאחע"א א"כ לדידי' אינו בנמצא שיחייב על שבת ולא יה"כ וא"כ ליכא למימר ר"א היא ומש"ה צריך עתי אפילו בשבת דיה"כ נדחה לדידי' אפילו במאי דאפשר מבלעדי דחי' דזה ליתא דלדידי' ליכא כלל שבת ביה"כ שחל בו רק איסור יה"כ לחוד (וא"ל) וא"כ למ"ל עתי וא"כ קשה למה מדחה הגמ' הא דרפרם וצ"ל דס"ל להגמרא כמ"ד ביבמות [ל"ב ב'] דלא לכל הותרה רק לכהן ולא לזר וכמ"כ נהי דלא חל שבת איה"כ מ"מ לא הותרה רק ביה"כ לא בשבת שחל בו דלא לכל הותרו [ושפיר צריך עתי אפי' בשבת] והבן וא"כ לפמ"ש א"ש מה דקשה לכאורה על עיקר ראית הרי"ף ז"ל שהביא מהא דא"ל מערבין לגדול ביה"כ הא דלמא מיירי הגמ' משבת שחל כו יה"כ דאז עו"ה תך לפמ"ש א"ש כיון דר"א הוא מתלמידי ב"ש וס"ל דאאחע"א א"כ בשבת וי"כ אין בו רק איסור יו"כ לחוד ומאי אמרו ב"ה לב"ש א"ו דעו"ה ליה"כ אך באמת זה ליתא כיון דאין עו"ה ליוה"כ שוב ממילא חייל לענין זה איסור שבת אך י"ל כך דהנה לכאורה מאי אמרו ב"ה לב"ש אי אתם מודים מאי פשיטא להו דלמא ס"ל באמת שאין מערבין לגדול ביה"כ (וכן צ"ל בכל דוכתי בש"ס) ואך זה א"א דהנה אמרינן ביו"ט [בביצה ד' י"ח ע"ב] שלא מצינו דיה"כ אסור ושבת מותר יעו"ש והנה אם אין מערבין לגדול ביה"כ א"כ אסור עו"ה ביה"כ ובשבת שרי ע"י עירוב וזה לא יוכל כלל להיות חמור יוה"כ משבת גבי דבר שהוא מדרבנן ושפיר א"ל א"א מודים וא"כ ממילא הוכיח הרי"ף ז"ל דעו"ה ליה"כ דאין לומר דאיירי בשבת שחל ביה"כ דז"א דאם אין עו"ה ליה"כ כרפרם א"כ יוה"כ אינו חמור כלל משבת וא"כ [העירוב] רק משום שבת לחוד דלמא באמת היכי שחל בו יה"כ אין מערבין ולמה אמרו א"א מודים שמערבין ביה"כ דלמא אין מערבין לדידהו בשבת שחל בו יה"כ ואי דא"כ מצינו יה"כ חמור משבת זה ליתא דהא אדרבה ביה"כ א"צ עירוב דאין עו"ה ליה"כ לרפרם א"ו דרפרם ליתא וא"כ [לא] שייך נמי הקושי' דלמא הביאו ב"ה ראי' מעירובי תחומי' שמערבין לגדול ביה"כ ולפמש"כ זה ליתא דהא ע"ת משכחת ביה"כ עכ"פ במערב ברגלו א"כ [אינו] חמור כלל יה"כ משבת ולא שייך לומר מי איתא דבשבת מותר ויה"כ אסור דז"א דהא יו"כ נמי [מותר במערב ברגלו] א"ו דאיירי בעירובי חצרות ויה"כ לחוד דבזה ע"כ מערבין לגדול דאל"כ יאסור ביה"כ להוציא במבוי ובשבת מותר ע"י עירוב ולא מצינו יה"כ חמור משבת ודו"ק

סימן ט

הרמב"ם ז"ל בהל' א"ב פי"ז הל' י"ג פסק דכ"ג אסור לישא שתי נשים תמיד אפילו בלא יוה"כ והקשו כולם עליו דא"כ למה מסיק בגמ' (יומא י"ג ע"ב) וז"ל מא"ל דלמא מייתא חברתה בפלגא דעבודה ועבד לי' עבודה למפרע בשני בתים וכו' עכל"ה הא [אפי' תמות קודם העבודה עכ"פ] עד השתא הי' לו שתי נשים ונ"ל לתרץ דהנה השאיר ז"ל [סי' צ"ג] מקשה דלמה פסלי בכל שנה אשה לכהונה ה"ל לקדש ע"ת [אם תמות אשתו הראשונה] ואם לא תמות אשתו הראשונה תהי' השני' פנוי' למפרע ותירץ משום דא"ב ולא יחולו הקדושין דא"ב והנה לכאורה קשה בל"ז לפי מאי דכתב הרא"ש ז"ל בתשובה וכן הרבה פוסקים [באהע"ז סי' ל"ח] דיוכל לבטל התנאי להחזיק הקדושין א"כ יוכל לקדשה ע"ת ואם יראה שאשתו נוטה למות יבטל התנאי ויחולו הקדושין ממילא למפרע בלא תנאי [ולהראשונה יגרש בתנאי דאם תמות תהי' מגורשת למפרע] והנה ראיתי שהתעורר בזה בשעה"מ ז"ל בדיני התנאי [פ"ח מגרושין] אך זה אינו כלל דהנה ז"ל הרא"ש ז"ל בתשובה כלל מ"ו ועיקר הטעם מה שיכול לבטל התנאי וישאר המעשה קיים משום דילפי' מתנאי ב"ג וב"ר שיש כח בתנאי לבטל המעשה אם לא יתקיים התנאי ואי לאו דילפינן מהתם לא הוי כח בתנאי לבטל המעשה ואף אם לא נתקיים התנאי יהי' המעשה קיים אפילו אי כפלי' לתנאי' ולהכי בעינן שיהי' התנאי לגמרי כתנאי ב"ג וב"ר כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר דחידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו וכיון שכן הוא שמעשה הוא דבר בפ"ע וראוי להתקיים בלא קיום התנאי אלא דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר א"כ התנאי יכול לבטל ההוא מעשה בפ"ע ואין קיום המעשה תלוי בו ודיבור בעלמא הוא ואתי דיבור בביטול התנאי ומבטל דיבור של התנאי וכשאין המעשה קיים כדחזינן בקדושין פ' האומר דפליגי ר"י ור"ל במקדש האשה אחר שלשים וחזרה בה בתוך שלשים יום ואמר ר"י דבור מבטל דבור אע"ג דאיכא מעשה נתינת המעות ליד האשה כ"ש שדיבור של ביטול התנאי יבטל דיבור של התנאי דליכא מעשה אלא דברים בעלמא עכ"ל וא"כ הנה לכאורה קשה דא"כ למה אמרינן בגמ' [גיטין כ"ה ועוד בכ"מ] דע"מ שירצה אבא וכיוצא דלמ"ד א"ב אינה מקודשת אפילו כשירצה האב וקשה למה הא לפ"ד הרא"ש ז"ל בכל תנאי הוי בקדושין מעשה והתנאי רק דיבור ודיבור מבטל דיבור והמעשה ממילא נתקיים וא"כ מכ"ש כשאמר ע"מ שירצה אבא והאב רוצה למה אינה מקודשת למ"ד א"ב ולמה הא המעשה קיים והדיבור ממילא נתבטל כיון שנתקיים דיבורו שנתרצה האב ומה שיוכל לבטל הדיבור מכ"ש כשנתקיים הדיבור דנכון דהמעשה יהי' קיים אך אחר העיון לא קשה כלל דבשלמא במקדש ע"ת דלא שייך בברירה כגון אם באתי וכו' דאין שייך לברירה כמבואר בכל הגט ברש"י ותוס' ז"ל (שם דף כ"ה] דהמעשה קיים ורק שצריך לקיים תנא ע"ז אמרינן כיון דהמעשה