דברי חיים חלק ב תקב

לב"ד שיעשו באמת כאשר יראו ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ובאמת כן מבואר בעה"ג שהבאת. ומ"ש לפוטרם משום שהצבור ראו ההוצאה לבנין בכל יום וא"כ מסתמא הסכימו למעשיהם לפע"ד ז"א כמבואר בתשו' הרשב"א תרי"ב שמביא הירושלמי וגם הר"ן הביאו דבמה אנו קיימין אם בשקבלו אפי' חד סגי ואי בשלא קיבלו גם זט"ה לא מהני ומשני הירושלמי בשקבלו סתם יעוין פי' זה הירושלמי בר"ן מגילה וברשב"א הנ"ל דמפרש הרשב"א דבשקבלם על ענין כללי אם הי' במעמד אנשי העיר וזט"ה מועיל דמסתמא ניחא לבני העיר ודוקא ז' כעין ז' רואי פני המלך יעי"ש הרי לפניך דאפי' במעמד אנשי העיר בעי דוקא זט"ה אבל בנ"ד שלא הי' זט"ה עמהם לא מהני מה שהי' במעמד אנשי העיר אך הרשב"א ז"ל כתב שם דדוקא לשנות מדבר מצוה בעי זט"ה אבל לדבר הרשות לא צריך זט"ה יעו"ש וא"כ בנ"ד י"ל דזה הוי דבר הרשות לא מצוה אך יש מקום לומר כיון דממעות הזה פוסקין פרנסת הרב ושארי מיני מצות אין כח בידם לשנות ולא מהני מה שהי' במעמד אנשי העיר בלא זט"ה ועל מה שלא שאלו את הנברר הג' בודאי נראה כפשיעה ותלוי בראות הב"ד אי מהימני אזה בלא שבועה וכנ"ל ומה שטוענים שהמה קרובים לפע"ד המנהג להאמין לקרובים וזה תלוי במנהג הגליל כמבואר בח"מ [ס"ס ל"ז]. ומה שטענו ראשי הקהל שעשו עפ"י רוב נותני המס והבקיאין. בזה צדקת דודאי דבריהם נכונים דאזלינן בתר רוב וכמו שהבאת בשם הרשב"א ובכה"ג כ"ע מודים שמה שנעשה עפ"י רוב יח"ס הבקיאים [מהני] ומה שטענו שהתמנות הי' רק על ג' שנים לפמ"ש אין בזה שום טענה ומה שטענו על הוצאות הרב אין בדבריהם ממש. את זה ראיתי לכתוב לך בדרך קצר ואתה המשכיל תבין כוונתי עפ"י דין האמת ואל תט מהאמת והי' שלום

סימן נח

לכבוד ידידי הרב המאה"ג החריף ובקי ירא ד' המפורסם וכו' מו"ה אברהם א"ש נ"י האבד"ק ברדיוב

אודות ששאל מעכ"ת אם יכולין בני העיר הרוב לכוף המיעוט לקבל גזירתן במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי הנה אין כאן מקום לפלפל כלל כי כבר העריכו גדולי הראשונים ואחרונים דבריהם ומי יוכל בפלפולו אפילו להכריע כי הנה הר"ת כפי שמצא המרדכי [ב"ב סי' ת"פ] ור"י ורש"י ורוב גדולי הראשונים ס"ל דיכולים רוב בני העיר להסיע ולכוף היחידים אפילו במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי וכאשר מנה אותם האלשיך בתשו' סי' נ"ט אך המהרי"ק ז"ל [שורש א'] והרבה אשר עמו הסכימו דאין כח ביד הרוב לכוף להמיעוט ומהריב"ל ז"ל לא הכריע דבר ברור דבתשו' סי' ס"ד נראה דאין יכולין ובשארי מקומות כתב להיפוך וכאשר מבואר במשא מלך ומהרשד"ם ז"ל [ס"ס ת"ו ות"ז] כתב בפירוש דיכולים רבים לתקן במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי אם איכא רק קצת תקנה לצבור ובמשא מלך נוטה ג"כ לדעתו יעו"ש. אך שכתב דיחיד המוחזק יוכל לומר קי"ל אולם כולם הסכימו דבמקום שיש מנהג לילך אחר הרוב בודאי יכולין לכוף למיעוט וכן מחליט הרמ"א ז"ל בתשו' [ע"ג וע"ד] וא"כ בכל מדינת פולין והרבה ממדינת הגר לפי ששמעתי הרבים כופין המיעוט בודאי יכולין לכוף ובפרט שראוי לקיים מנהג זה דאל"כ יתבטלו ויתפרדו כל התקנות הנהוגות בישראל בד"מ וכבר כתב לי ע"ז מו"ח הגאון זלה"ה בהיותי בימי נעורי שעשו בני העיר שמה חכירות ממלח חכירות חדשה שלא הי' מעולם ומוכרי המלח ערערו בדבר וכתבתי למו"ח הגאון ז"ל והעלה בפלפולו דאין יכולים היחידים לעכב ולכן אם בעירו אין ידוע מנהגם כלל לנו [ידוע] שאזלינן בתר רוב בני המדינה ולכן בודאי אין יכולין היחידים לעכב אך בלבד שיעשו בדעת חכמי העיר וחכם הממונה בעירם כי כן הסכימו רוב הפוסקים דאפילו בני עיר אין יכולין לעשות בלא חבר עיר והנה אם יסכימו החכמים להרוב הלזו הלא זאת תלוי שיתוועדו החכמים יחד לבית מעכ"ת ואתם תראו אם נכון וראוי הוא לטובת הצבור מהראוי שתסכימו עם הרוב ולא תחושו ליחיד כי אם ח"ו לא יחזיק המנהג לילך בתר רוב יהרוס ח"ו וכו' ואל תשגיחו בזה מצעקת איזה אנשים כי פיקוח הרבים דוחה הכל וכמאמר ר"נ [סוכה ל"א] פעיתא היא דא ורחמנות כזאת היא אכזריות דעתה בגולה בעוה"ר אין לנו רק התאספות והתחברות יחד ולילך בתר רוב כי מבלעדי זאת עולם הפקר ולכן ילכו בתר רוב אם יראה בעיני כ"ת ויתר החכמים שהיא תקנת הצבור. והי' שלום כנפש דבש"ת בלונ"ח יום וא"ו עש"ה ב' כסלו תרכ"א

סימן נט

לכבוד ידידי הרב הגאון החריף ובקי פאר הזמן המפורסם כו' מהרי"ל מייזלס נ"י האבד"ק פרעמיסלא יע"א

שאלה תי"ח דיין נפטר ונשאר אחריו בנים יתומים קטנים ואשתו אלמנה ונכמרו רחמי אנשי העיר ועשו אסיפה והסכימו לעשות תקנה לתת להאלמנה ובני' מקופת הצדקה היינו שיוסיפו על שכר השחיטה מכל עוף א' צ"ל וזה יהי' עבור האלמנה (כי עלתה על דעתם שיעלה דמי ההוספה לערך ב' או ג' ר"כ לשבוע) ונאספו כתות לבא עה"ח והוחילו על הרב וראשי הקהלה שגם המה יסכימו וכן נכתב בריש כתב התקנה שיעשה בהסכמת הרב ומנהיגי העיר והרב לא רצה להסכים כי אמר מאחר שמבואר בכתב לאסור השו"ב באם יעבור על התקנה וחש לתקלה דשכיחי בעוה"ר בזדון ושגגה וגם כי גם ראשי קהלה אמרו שיעלה דמי ההוספה לערך ששה ר"כ וזה אין לפזר בשביל האלמנה ויתומים הנ"ל כי יש עזבון מאביהם על איזה אלפים ר"כ וגם כי גם ליתמי הרב המנוח ז"ל לא ניתן לערך כזה ולזה הרבה אנשים ובפרט הרב והמנהיגים לא חתמו ורק לאחר איזה ימים נתוועדו יחד מנהיגי העיר ויח"ס עם הרב ועשו תקנה על חצי צ"ל הוספה על כל עוף וגם הוטלו על השו"ב שבידו ישלם להאלמנה הנ"ל בכל שבוע ב' ר"כ וכן קיבל עליו השו"ב ובלא שום איסור רק בחיוב עליו. והנה אהובי הדיין ז"ל חולקים ע"ז ואומרים כי כן עלתה פ"א בהסכמת ותקנת רוב בני עיר אין יכולין לבטלו הגם שהרב ואיזה מנהיגים אינם מסכימים כיון שכבר נעשה התקנה ליתן כל ההוספה א' צ"ל להאלמנה והתקנה נעשה מרוב אנשי העיר וכמה מהנגידים חשובים גם מנהיגים לכן אין יכולים הרב וקצת מנהיגים לבטל. זה תורף השאלה

תשובה הנה ידוע דהא דרבים יכולים לתקן הוא בשלשה אופנים אם למגדר מילתא דשמיא כמו שרואים. שהעם פרוצים בעבירה או מונעים מלקיים מצות עושים תקנה להוסיף גדרים כדי שלא יפרצו ח"ו באיסורים וזה ודאי יכולים רוב בני עיר לתקן אולם באם יש צורבא מרבנן כל תקנה הנעשה זולתו אינו אולם הרבה חולקים בזה: ב' הוא תקנה שאינו כלל בעניני דשמיא רק לתקנת וטובת בני העיר כמו מדות ומשקלות וכיוצא ואיכא רווחא לחד ופסידא לאחריני בזה יש מחלוקת בין הפוסקים ר"ת [במרדכי ב"ב סי' ת"פ] ור"י ז"ל וגדולי האחרונים אם יכולים הרוב לכוף המיעוט וכבר פשט המנהג דיכולים הרוב לכוף המיעוט בדבר הנוגע לטובת בני העיר אפילו במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי כמבואר במשא מלך שרוב מנהגי מקומות בישראל כן וכן המנהג באמת: ג' היכא דהתקנה אינו נוגע כלל לטובת ותקנת בני עיר רק תקנה פרטי בזה כ"ע מודים דאין הרוב יכולים לכוף המועט כמבואר בכל הפוסקים [ע' בח"מ סי' ב' ורל"א]. והנה אחר הקדמות דברים הנ"ל נראה תחת איזה סוג הוא תקנה הנעשה בנ"ד הנה בודאי אין בו צד מיגדר מילתא דשמיא כידוע לכל דמאי גדר סרך מצוה יהי' בזה ואם כי הוא בודאי מצות צדקה מצוה גדולה אבל אינו בתורת גדר דגדר מיקרי מה שמתקנים ועושים כמו שעושים גדר שלא יעברו את הגדר לרשות שאין רשאין להלוך בו כמו כן עושין תקנה בדבר המותר שלא יהרסו לבא להאיסור אבל הכא בתקנה זו אינו גדר כלל רק מצות צדקה ומזה המצוה נדבר אם כופין הרבים ליחיד הנה הרבה פסקו שאין כופין לצדקה משום שהיא מ"ע שמתן שכרה בצדה והרבה חולקים ובש"ע [יו"ד סי' רמ"ח] פסק שכופין על הצדקה אבל בכ"ה מביא הרבה שחלקו על פסק מרן ז"ל בב"י ופסקו שאין כופין ומביא תשו' מהר"מ מינץ ז"ל סי'... שכתב דליחיד אין כופין. והנה בני עיר כופין זא"ז לעשות קופה וכו' וכן כל דבר הנהוג באותן המקומות כמבואר במרדכי ז"ל ואפילו מועט כופין הרוב ומש"ה פסק בש"ע סי' ר"נ דכופין הבינונים הרבים לעשירים לעשות קופה והוא מתשו' הרשב"א מובא בב"י בטי"ד ס"ס ר"נ וז"ל נשאל הרשב"א עניי העיר מרובין והעשירים גדולים אומרים שיחזרו על הפתחים והבינונים טוענין שלא יחזרו אלא תהי' פרנסתן מוטלת על הצבור לפי ממון והשיב שורת הדין כדברי הבינונים שהצדקה לפי ממון אלא שהדור נדלדל ואין עשירות לא בכיס ולא בדעת ומ"מ בכל המקומות מפרנסין מן הקופה ולפי ממון ואם יחזרו אח"כ על הפתחים יחזרו וכ"א יתן לפי דעתו ורצונו עכ"ל. אלמא הא דהרוב כופין הוא משום דכן הדין אבל לא יוכלו הרבים לכפות ליחיד שיתן יותר מחיוב עפ"י ד"ת ומנהג אותן מקומות ודבר ברור הוא ומנהג בכל תפוצות ישראל שאין רוב בני עיר כופין ליחיד עשיר ליתן צדקה יותר מהנהוג בינינו אפילו הם מפזרים ביותר