דברי חיים חלק ב תקג

לאיש אחד ומחזיקים אותו אינם יכולים לכוף לעשיר שיתן גם הוא לזה הת"ח רק כפי ערך שנוהגים וראוי לתת וזה פשוט אשר כמעט לא ניתן לכתוב מרוב פשיטות וא"כ בודאי לפי מנהגי מדינת גלילותינו אין מפזרין בשביל אלמנת ת"ח כיוצא בזה יותר מב' ר"כ ובודאי לא יוכלו הרוב לכוף להיחיד ליתן יותר ולכן כיון שאין יכולים לכוף בודאי גם פשוטי והמוני העם לא יוכלו לכוף להם לזה וא"כ גם ודאי אפילו החתומים יוכלו לחזור כי לא חתמו עצמם רק אם גם כולם יתרצו בזה וכמ"ש בתשו' ספרדית כמדומה לי במהרח"ש ז"ל לדבר פשוט ואין הפנאי כעת לחפש בספרים בדבר שאין צורך כי הדבר פשוט מעצמו וכפי המבואר [ביו"ד ס"ס רל"ו] גבי שנים שנשבעו ואחד אינו מקיים וא"כ בודאי התקנה הראשונה בטלה ממילא גם איסור שאסר השו"ב ע"ע אינו כלום כי לא אסר ע"ע רק אם יהי' בהסכמת כל בני העיר מחויב ליתן ואם התקנה בטלה ממילא גם האיסור בטל והתקנה השני' שפיר כיון שנעשה במוסכם כולם והשו"ב חייבו עצמם ליתן ב' ר"כ בכל שבוע באיזה אופן שיהי' כנלע"ד שהתקנה הראשונה בטלה ובפרט שנעשה שלא ברצון הרב ומבואר ברח"ש ק"ו שכ"כ הרשב"א בתשו' שאפילו כל בני העיר אין תקנתם כלום אם חבר עיר אינו מסכים וכתב שם שאם הריב"ש הי' רואה תשובת הרשב"א זו לא הי' חולק עליו ח"ו ומסתמא לא ראה אותה כיון שלא הביאה ולכן הלכה כרשב"א בזה וכמ"ש מהרי"ק [שורש צ"ד] דכשאין דברי הראשון ידוע הלכה כדבר הראשון נגד האחרון לכן החליט הרח"ש ז"ל להלכה דנגד חבר עיר לא יכלו לתקן כן נ"ל. אולם מחמת דמעת האלמנה ויתומים והמקום רחוק ממני ואולי ח"ו המה מחוסרי לחם ועפ"י הדין מוטלים על העיר ואז בודאי כופין אפילו המיעוט לרוב לזונן כראוי להם כנהוג בכל תפוצות ישראל לעשות סיפוקי ת"ח די חיותו עכ"פ ולכן לדעתי שיאספו בני העיר יראי השם והרב עם מנהיגי הקהל ויאמרו דעתם לש"ש בלא מחלוקת וכאשר יאמרו הרוב עתה בהתוועדם יחד ואחר חקירת הענין היטב כן יקום כ"ז נלע"ד לדינא

והנה ראיתי דברי מעכ"ת ובאמת הרחיב בחריפות ובקיאות אמנם לצורך הענין אינו כאשר כתבתי דזה אינו בגדר תקנה כלל כאשר כתבתי רק צדקה ולהאריך בפלפול בימי הקדושים הללו ולרוב הטרדות לא אוכל הרחיב הדיבור רק את זה ראיתי להעיר מ"ש כ"ת דת"ח מסתלק בפה [ע' תו' יומא י"ב ד"ה כה"ג בשם הירושלמי ולע"ד לא בעינן דוקא רב ממונה מהקהל רק גדול הדור שעוסק בצרכי צבור אפילו שלא נתמנה מפי הצבור וכמ"ש [במ"ק ד"ו ע"א] האי צורבא מרבנן דאיכא במתא כל מילי דמתא עלי' רמיא וכמבואר בתה"ד בפסקיו סי' קכ"ח] דרשות לכל צורבא מרבנן המגיע להוראה להורות ולנהל בני העיר וא"כ אין הדבר תלוי במינוי בני העיר גם מה שהעיר משום שבועה בכתב ורוצה לחלק בין עדות וכו' יעויין בהג"א פ' המביא גיטין ד"ה השיב ר"ש ז"ל ועיין בח"ס [חי"ד סי' רכ"ז] בזה ומחמת טרדותי קצרתי

סימן ס

לכבוד ידידי ב"ג הרב המאה"ג החריף ובקי מו"ה יעקב פרענקיל נ"י אבד"ק נארייאב

מה ששאל רומכ"ת על ת"ח בעיר שיושב כל ימיו ועוסק בתורה ותפלה ואשתו מתפרנסת מסיד שאין לשום אדם באותו העיר מו"מ מסיד כדי שיהא לת"ח פרנסה כן הי' לערך שלשים שנה ועתה קמו איזה אנשים ורצו גם הם לסחור בסיד וקמו רוב בני עיר עם הרב ועשו אגודה למנוע דבר זה לסחור בסיד זולת הת"ח הנ"ל והנה איזה קשי עורף שבעם אינם משגיחים ע"ז שעשו רוב בני עיר שלא לסחור בסיד ושאלת ידידי אם יש מקום לסתור התקנה טובה שעשו בני עיר הנ"ל או לא

הנה דעתי ידידי כיון שלא עשו תקנה בפירוש שלא יסחרו בה לא ידעתי מקום למחות מלסחור בזה אולם לדעתי שמחויבין בני העיר לעשות תקנה זו ולא יכול היחיד למחות דהנה אמרי' בשבת (קי"ד ע"א) וז"ל וא"ר יוחנן איזה ת"ח שבני עיר מצווין לעשות לו מלאכתו זה שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמים והנ"מ למטרח בריפתי' עכ"ל והביאו הרי"ף והרא"ש ז"ל להלכה א"כ כיון שמצווין בני עירו למטרח בי' בריפתא ודאי שצריכין לעשות איזה תקנה שממנו יהי' חי וכיון שכן יכולים הרוב לעשות תקנה זו שממנה יתפרנס ולא יסחור אדם בסיד זולתו ואין היחיד יכול למחות דהרוב כופין ליחיד אפי' במידי דאיכא אפוקי ממונא מהאי דלא כמהרי"ק ז"ל דכן הסכימו רוב הפוסקים כמבואר בס' משא מלך וכן נהגין בכל קהלות ישראל לתקן תקנות עפ"י הרוב אפי' במילי דאפוקי מהאי וריוח להאי וא"כ החיוב על גדולי העיר לאסוף אסיפה ולחתום רוב בני עיר שמתקנים כן שלא למכור סיד שם זולת הת"ח הנ"ל ואח"כ יכולין לכופו להיחיד שימנע מזה אפי' עפ"י החרם וכן פסק זקינך בעת שעשו בעירו מסחר המלח. עבור פרנסתי ושלא יסחר אדם זולתי ואיזה אנשים מיחו ואמרו שישלמו להרב מאיזה מו"מ אחר וכתב זקינך מו"ח הגאון ז"ל דיכולין הרוב לכוף להיחיד ותשובה זו כמדומה שראיתי באיזה מספרי כת"י שהם אצל אחיך ולכן יעשו כנ"ל וגם עבירה גדולה ביד מי שרוצה לעשות מסחר הזה ולקפח חיות הת"ח הזה כי אחרי שמחויבים למטרח בריפתי' מכ"ש שאסור לירד לחיותי' הן אמת שלא מצאתי לדין זה שמחויבים בני העיר למטרח בריפתי' לא ברמב"ם ולא בטור וש"ע זלה"ה אולם גמרא ערוכה הביאה הרי"ף והרא"ש ואין לדחותה מפני שהושמטו בבעלי הלכות פסוקות כי מי יודע רוח קדשם שהשמיטוהו ואפשר שמש"ה השמיטוהו שכבר כתב הטור בס"ס רנ"ג ביו"ד וז"ל [עני ת"ת וכו'] וכן הש"ע שם [סעי' י"א] והי' שלום

סימן סא

להרב החריף החסיד מו"ה בערלי נ"י מו"צ ביישוב לאדמיר יע"א

שאלה בענין האקציז שעד עתה נהגו בני היישוב שלא לשכרו ורק אבפינדונג וכעת בא אחד ושכרו מה דינו

תשובה הנה באמת מנהג אינו ד"ת כמבואר בכמה מקומות בש"ס [סוכה מ"ד] גבי ערבה דמנהג נביאים הוא לא תורה וגבי מקום שנהגו בע"פ שלא לעשות מלאכה וגבי לעשות מלאכה בפורים וגבי דאייתרא וגבי שומנו של גיד והאריך מזה בס' ברוך טעם [בדין עדל"ת שישנו בשאלה] ובכמה מקומות בש"ע ובספר ח"ס אין הפנאי לחפש ורק מסתמא לא פליג אש"ס וכל האחרונים יעוין בח"ד לגבי ימים שנהוגין שלא להתענות דקיל מדרבנן יעו"ש אך בעניני ממון במה שהנהיגו מנהג חמרין וספנין או סיטומתא אי הוי דאורייתא בזה הרבה דיעות ובחילוקים שונים כמבואר בס' משא מלך אך בלא"ה הכא אינו בגדר מנהג רק תקנה ותקנה לכ"ע אזלינן להקל דהוי רק דרבנן כמבואר בכל הפוסקים מלא מזה ועיין במל"מ [פכ"א ממלוה]. גם לרבים אין שום מעלה בזה נגד היחיד כמבואר בתשו' ב"ח [סי' ס'] ומובא דברי' באחרונים אך לא ידעתי מה לחקירות הללו שאינם מהצורך דפשיטא דבני עיר יכולים לתקן כפי שירצו אפילו במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי דכן העלו לדינא האחרונים יעויין במשא מלך וכן נהגינן וכן הורה לי מו"ח הגאון ז"ל הלכה למעשה וגם דינא דמלכות' לא שייך בזה ורשאין עפ"י דד"מ לעשות ביניהם שלא לשוכרו רק עפ"י אבפינדונג וכן הוא בכמה מקומות שיודעין שרי המדינה שעשו ביניהם שלא ישכרו רק עפ"י אפפינדינג ולכן בודאי השוכרו צריך להוציאה מידו ולמוסרו לבני הישוב כמאז בלא ריוח כלל אם הי' תקנה ביניכם והי' שלום יום ד' כ"ז טבת תרכ"ה לפ"ק צאנז

סימן סב

לבני הרב המאה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם ירא ד' חו"פ מו"ה ברוך נ"י האבד"ק רודניק

בנידון השאלה שבני העיר מינו את הרב דשם לשכור האוראנדי עבור טובת הכלל כמנהגם מאז עפ"י תקנה קדומה והשר לא רצה להשכירה רק עם בית ברענערייא והשתתפו עם אחד מקהלתם ושכרו שניהם את שני העסקים האוראנדי והברענערייא וחתמו על הקונטראקט הרב והשותף הנ"ל ולקחו בני העיר את האוראנדי בסך פ' והשותף לקח הברענערייא בסך פ' ותיכף בשנה הראשונה נשרף הברענערייא הנ"ל ושר העיר רוצה שישלמו לו שכירתו כמאז ותבע אותם בערכאות והנה בני העיר שואלים באם יוכרחו לשלם להשר עפ"י הערכאות והמה אינם רוצים שהרב ישלם בעדם ורק המה ישלמו בעבורו ושואלים מי מחויב ליתן להם אם כל השותפים שכעת בהאוראנדי או שותפים החדשים שבאו בשנה שני' כפי התקנה שכל מי שרוצה בתחלת השנה להיות שותף מקבלין אותו ולכן נתוספו שותפים ואך השותפים החדשים אינם רוצים לשלם משעבר מה שלא היו שותפים אז גם מסופקים כיון שנמצא איש אחד שרוצה לשכור מהם האוראנדי ולקבל עליו תביעת השר אם יכולים לשכור האוראנדי של הצבור ע"כ השאלה

תשובה הנה ראיתי בדבריו שהרב חייב עפ"י דין ורק שעדתו מרוצים לקבל בטיב לשלם בעדו וכן נכפל הדבר