דברי חיים חלק ב תקא

בזמננו שום עופות בלא מסורת אך במקומנו יש שנקראו תרנגולים והמה מעט בדמות תרנגולים רק שמשונים בגבי רגליהם וגדולים המה ולא הרשתי לאכלם עד שבאו אנשים כשרים מא"י והעידו לי שבא"י אוכלים אותם וגם ידעו שבאו לא"י מאת איי הים שמשם באו ג"כ לכאן כאשר ספרו לי בכאן שהשרים הביאו להם מאות' איי שאמר בר מערבא ואם אותם שבמקומכם ג"כ בתואר הזה יאכלו וישבעו אמת שבביתי עדיין לא אכלו מהם והי' שלום כדברי ידידו דו"ש

סימן נג

להרב כו' האבד"ק ריבאטיטש

מכתבו הגיעני ומתלונן על איחור תשובתי אליו על שאלתו אשר שאל ממני ימים רבים ידידי הנה באותם הימים ימי נוראים רבו טרדותי ולא יכולתי לקרות מכתבו מחמת אפיסת הפנאי ובעבור ימי מועד לקחתי פנאי לעיין ונלאתי קרוא בהם כי רבו הטענות וגב"ע וקריתי ושניתי עד שלקחתי איש מנוסה בענינים כאלה ולהציע עמו הדברים אעפי"כ לא יכולתי להבין תוכן הטענות וגב"ע על בורי' אך שעיקר הדין אם נבא לפלפל בדברי כ"א מהדיינים אין די באר ביריעה עפה כי רבו הדיעות וסברות שונות מרבותינו הראשונים ואחרונים אך בקצרה אני אומר דודאי אם הי' ביניהם שותפות לא נוכל לבטלה מכח דשלב"ל אם הי' בקנין ולא ידעתי מ"ש הרב נ"י שכאן לא שייך הטעם דהוי כיקדשו ידי דלמה לא נימא דהוי כהקדיש פיו וידיו ורגליו במה שילך לשכור ובמה שיקנה ויעשה בעסק זה ולכן בודאי לא יוכל לחזור גם מה שרצה לומר שבטל משום דאומדנא שלא עשה השותפות רק בעבור ששמע מדיין אחד שהחזקה הוא של רא"מ וזו אינה כלל כיון דלא גילה דעתו שמשום זה עשה השותפות וכמבואר בח"מ ס"ס כ"ה דצריך גילוי שמחמת זה עשה הפשר אבל בלא גילוי דעת בפירוש לא אמרי' שהוא פשרה בטעות ולכן בכאן שלא גילה דעתו שעושה שותפות מחמת ששמע שהחזקה של רא"מ לא מקרי פשרה בטעות והשותפות קיים וגם אדרבה אכתי לא נתברר היטב אם אין החזקה שלו ולכן השותפות קיים וכמבואר במהרשד"ם ז"ל ולכן השותפות קיים אם הי' ביניהם שותפות אף חפשתי בכל הכתבים ולא נאמר כלל שום שותפות אלהבא רק שאסור אחד לשכרו לבדו אבל אם ירצה שלא לשכרו הרשות בידו ויוכל השני לשכרו אבל לא חייבו עצמם כלל להיות שותפים ולכן בודאי אם אחד שכרו לעצמו עבר על השגת גבול ששכר חלק חבירו אבל שותפות אין שייך בכאן כלל ולכן אין לנו רק אם הוי זה השגת גבול. ושוב יש לדון על הח' שעבר הגם שלא הוציאו בפה מ"מ הרב הי' יכול לגזור עליו שלא יעשה דבר זה וכמ"ש בנ"ב מ"ק [חי"ד סי' ס"ח] לענין קריאת התנאים שהרב קורא וגם שבועה בכתב ג"כ הרבה דיעות בזה ולכן מצוה לבצוע ודברי כל הגב"ע לדעתי המה למותר ורק לענין לידע של מי הוא החזקה ולזה מחמת סתירת הדברים הכל לפי ראות עיני הב"ד והי' שלום כו'

סימן נד להרב כו' מו"ה משה אהרן נ"י אבד"ק גאוויטאניץ

הגיעני מכתבו והנה ידע בבירור כי זה שאיזה מבני עיר מסכימים על אחד מ"מ לא מהני מידי להיות רשאי להשיג גבול דהנה כ"ז הדין דבני העיר קודמין נובע מתשו' הב"ח ז"ל [סי' סמ"ך] דמסברא יכול אדם לומר אל תשכרני אני אשכור לעצמי ולמה תפסוק חיותי ותעשה לך פרנסה מחיותי אך כ"ז אם הבני עיר רוצים לשכור אצל הפריץ אך אם המה אינם בע"ד כלל ואינם שוכרים כלל מהפריץ ורק אומרים שזה ניחא להו יותר מהראשון בכגון זה אין להם רשות להשיג גבול המוחזק מכמה שנים וגם אם יש להם דין נגד המחזיק מכבר מחויב לעמוד עמהם לדתה"ק ויקיים פס"ד אך זה הערמה שאיזו מבני העיר יאמרו זה ניחא לנו זה אינו טענה כ"כ ולא יחרוך גו' וכן אם יראו הב"ד שבני העיר הוציאו מעותיהם לתוך שותפות כולם ולשוכרו מהפריץ או עכ"פ מהשוכר ורק ששוכר החדש לא יהי' לו נגיעה כלל בזה באופן זה בני עיר מוחזקים אך כ"ז בהאוראנדי אבל הכפרים שייכי' להמחזיק מקדם שיש לו חזקה. ס"ד שקר אין לו רגלים והב"ד צריכים לדין האמת לאמתו כו'

סימן נה

להרב החריף החסיד כו' מו"ה בערלי מו"צ ביישוב לאדמיר

שאלה אחד הי' לו שדה מושכר מהשררה ובא אחד והשיג גבולו ובאו לפני הרב ואמר הרב שלע"ע אין המוחזק מכבר צריך לו כי יוכל לשכור אצל השררה שדה אחרת כמוה ואם תרצה לבנות באותו מקום אזי יתנהו לך השוכר עתה בחזרה וקיימו כן והלך אצל הפריץ ושכר ממנו שדה אחר וזה הי' כמה שנים ועתה מכר המוחזק מכבר כחו בהשדה שהשיגו ממנו בעולה והלך הלוקח ובנה עליו בית זה תורף השאלה

תשובה דהפשר נהי שלא הי' בקנין מ"מ נקנה להמחזיק בהחזיק בו השני בתורת קנין אך נהי דקנהו השני מ"מ הא שייר בפירוש זכות אם ירצה המחזיק מכבר לבנות עליו וא"כ זכות זה מכר להמחזיק בו עתה או דלמא לא שייר רק לו כשהוא בעצמו יבנה אבל אין לו זכות למכור וגם יש לצדד אם שייך בזה מצרנות כי הוא כמוכר מחמת דוחקו [המבואר בסי' קע"ה סמ"ג] וכה"ג דהי' מתיירא מהמוחזק בו בהשגת גבול או מאחרים פן ישיגו גבולו אין בזה רק לפשר לפי ראות עיני ת"ח יראי השם כי קשה לבא לעומק. תמצית הדין בזה אך אם יעקשו שניהם דוקא לדין צריך שהות איזה ימים אחר הפסח הבע"ל והי' בזה שלום ג' ניסן תרכ"ח

סימן נו

להאברך המופלג הנגיד מו"ה... מלארז יע"א

יקרת מכתבו הגיעני ואם כי מהראוי שלא להשיב בד"מ בלתי שמוע טענות ב' הצדדים אולם אני אינני פוסק שום דבר להלכה לומר פלוני זכאי או פ' חייב ורק למבקש עצה דרך שאלה כי הדין כבר נפסק מגדולי דורנו ורק אני מודיע לו את אשר עמי כי המנהג שנהגו מאז לכוף את המשיג גבול בכל מיני כפיות ולאסור לקנות ספריו עכ"פ במדינה א' המנהג הזה אי אפשר לשנות דקיי"ל אפילו מנהג החמרין וספנין מנהגם מבטל הלכה וכמ"ש בש"ס [ב"מ דפ"ג] וש"ע [סי' של"א] לענין עבודת הפועל שנוהגין נגד הכתוב יצא אדם וגו' מ"מ אין משנין מהמנהג ורק שצריך להיות מנהג ותיקין והנה מנהג זה נתיסד עפ"י גאונים שלפנינו ורק שצריך הסכמה מגדול כמו גבי הני תרי טבחי דאמרי' בב"ב [ד"ט] ה"מ דליכא צ"מ במתא וכתבו הראשונים הטעם דהצורבא מרבנן יעיין שלא יזיק לבני העיר או לבני אותה מדינה ולכן אם עושים עפ"י הסכמת רב חשוב וגדול במדינה בודאי אסור להשיג גבול דכן המנהג מאז בין המדפיסים בכל תפוצות ישראל ואפילו הוא נגד התורה אם אינו לבטל מצוה כידוע אין מבטלין מנהג ועיין בס' משא מלך שמבואר כן מרוב גדולי אחרונים ובפרט שאינני רואה שום מצוה מזה שעי"ז שא' משיג גבול רעהו ומזלזל במקח אינו משגיח היטב ומדפיס בבהלה ומקלקל ומחסר הרבה ובעוה"ר אם ח"ו יניחו המדפיסים על מעשיהם עתה ישתבשו הרבה ובודאי טוב ומצוה שלא יניחו להשיג גבול ורק כ"א יראה להדפיס עצהיו"ט ובהגה מדויקת ואם נימא שזה המדפיס הגיה בדיוק אנן בתר תיקון רוב המדפיסים אזלינן ואם יורשה להשיג גבול רעהו ובלא הסכמה יתרבה המכשול יותר מהתיקון שמוכר בזול ומי שחפץ ומאמין בתורה יוכל לקנות בזול אפילו בלא השגת גבול והבלתי מאמינים משלמין ממון להוציא ספרי הקדש מבתיהם כידוע ולכן לדעתי איסור גדול להשיג גבול ההסכמה מגדול הדור באותה מדינה עכ"פ והיותר נראה שגם במדינה אחרת כן המנהג ואסור לשנות המנהג. אולם לפי הנשמע שהחכמים שנתנו ההסכמה והאיסור המה המדפיסים בודאי שאין בידם לכוף ליקח ממון ישראל באלמות אולם שמעתי שהגאון ר' ישעי' נ"י מפראגי איננו נוגע כלל ולכן יעשה מע"כ עפ"י דבורו וד"ל כ"ז כתבתי בתורת עצה טובה לא בתורת פסק והי' שלום

סימן נז

להרב המאה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם מו"ה יעקב פרענקיל נ"י אבד"ק נארייאב

הנה על טענה הא' שרוצים שיתן חשבון דבר פשוט שאין ליתן חשבון רק בפני אנשים כשרים ונאמנים שיבררו הב"ד או הצבור וכמ"ש בתשו' מהרי"ו קע"ג כאשר כתבת גם אתה ובאם צריכים שבועם זה פשוט אם אין עליהם שום חשד ורינון בפי הבריות רק שרוצים קצתם להטיל עליהם שבועה דינם כדין אפטרופוס שאין נשבעין [כמבואר בח"מ ר"צ] אבל אם נראה לב"ד שיש מקום לחשוד ושעשו בכמה דברים שלא כהוגן צריכים שבועה כמבואר בתשו' מהרי"ו הנ"ל [מובא ברמ"א יו"ד סי' רנ"ז ס"ב] ובפרט הראשים שבדורנו ובפרט שהמעשה מעשה זר לעשות בעיר קטנה מרחץ כזה נראה שדברים בגו להעלים מעשיהם מהצבור בהוצאה מרובה ולכן לדעתי חייבים שבועה אך עכ"ז הדבר מסור