דברי חיים חלק ב תצה

להאריך בדבר אמת ומי ירצה להיות שותף עם גבר אלם ומה שהחזיקו השוכרים בודאי הי' שלא ברשות ב"ד כדברי עצמם ובפרט שהדבר ידוע לזה מכמה פעמים שהעידו לפני שאצליכם החזקה היא ג' שנים וא"כ בתוך ג' שנים בודאי הי' רשות לשוכרה וביותר אתמה כיון ששני הצדדים הודו מפי עצמם שאין כוונתם רק לטובת בני העיר ומי שירצה יוכל להיות שותף והשוכרים השניים ג"כ מרוצים לטובת כל מי שירצה א"כ אין כאן פיסוק חיותו ולא תקנה כי מה נ"מ הדבר יתנהג עפ"י ב"ד ואם שאמרו שהוציאו יותר מכדי הצורך בהוצאות כבר אמרתי לכם בזה לפסוק כפי מנהג מקומכם בזה בחזקות. כללו של דבר האמת עד לעצמו שלא דברתם נכונה והיודע מחשבות יודע האמת כי מחמת איזה פני' נסתרה האמת וידעתי כי אם תכתבו להלומדים החורגים יפלפלו בדברי פלסתר לא לאמתו אך יהא להם מה כו' ואני פי מלך אשמור להורות לכם לאמתו לפע"ד בלא שום נטי' ואתם הטוב בעיניכם עשו ונא מאד שאל תכתבו עוד בזה להטריחני חנם כי אין כאן מקום לפלפל כי מדינא דש"ס ודאי אין כאן כנ"ל ותקנות לא ילפי מהדדי כמבואר לגבי תקנות חז"ל בב"ב [דקל"א] ומכ"ש תקנות חלוקים בחילוקים שונים עיין בכנה"ג ואין לנו בזה רק מנהג מקומכם ולכן הפלפול למותר ולא יבא מזה חכמה ויראה רק דברי בורות והחכם וגו' והי' שלום ג' מסעי תרי"ט פה מרחץ שיין

סימן מד

להרב כו'

מכתבו הגיעני ומחמת אפיסת הפנאי נתאחר עד היום והנה מ"ש מעכ"ת לספק מחמת הגהת רמ"א ז"ל סי' רל"ז ידע כי המהרש"ל ז"ל כתב [בתשו' סי' ל"ו מביאו בכנה"ג ח"מ סי' ק"מ אות קל"ו] דלא קבלו עלינו במדינה זו וגם רמ"א לא החליט הדבר ולכן מזה אין שום מקום לערער על הקונה מחדש ואם שיזכה השוכר עכ"פ בחזקה מכבר הנה ידע כ"ת כי תקנה מתקנה לא ילפי' כדאי' בב"ב [דקל"א] דמסיק הגמ' דלעולם בתרי בי דינא תקנינן ורק דמסתמא ב"ד אחרון תקנו כקדמאי דלא תקשי אהדדי אלמא דלולא זאת לא ילפינן תקנתא מתקנתא יעיי"ש פי' רשב"ם ז"ל וכ"מ בתשו' מהרי"ו ושכ"כ הרא"ש ז"ל דתקנתא מתקנתא לא ילפי' וא"כ בודאי דאין ללמוד מכנה"ג ז"ל דהתם באיזה מקומות נהגו כן אבל מה לנו לתקנת בני ספרד ובהדי' מבואר שם בכנה"ג תקנות שונות מעיר לעיר במדינתם ואיך נילף במדינתנו מתקנתם אך מעשה בא לידי בעתים הללו מעשה כזה בק' זבארוב ופסקנו כן לילך בתר מנהגם בזה הגליל וחקרתי מדיינים ורבנים דמדינת הגר הסמוכים למדינתנו האיך מנהגם וכתבו דהמנהג אצלם דשמין החזקה כמה שוה וכפי שווי' ישלם (המוכר) [הקונה] להשוכר שמכבר גם מה שהקשה מעכ"ת על הט"ז [סי' קע"ה סנ"ט] דבד"מ הכריע אפי' (כשהממשכן) [הממושכן] יכול לסלק לבעל המצר הנה באמת הרואה יראה שהדרישה כ"כ לסברא דנפשי' וגם הט"ז לא כתב משום דברי הד"מ דלפי הנראה שהם לא ראו הד"מ בדפוס ולכן אולי לא ראו דברי הד"מ הזה אך (גם) מעצמם כתבו הדרישה והט"ז לפסוק כן לדינא דאין השוכר יכול לסלק להקונה שקנהו לחלוטין ומי יבוא אחרי גדולי אחרונים שסוברים כן וגם הח"צ ז"ל המגי' כתב בצדו דגם הסמ"ע פסק כן ונראה דבא להחליט פסקי הט"ז ז"ל ולכן לדינא אין לשנות פסק הט"ז והסמ"ע דאין השוכר יכול לסלק להקונה לחלוטין ובפרט שהוא אצל עכו"ם די"ל שאין שייך כלל דב"מ [אפי' גבי שוכר] כמבואר בס' נתיבות המשפט הספרדי על הש"ע ומטעם זה הוסיף הרמ"א ז"ל הלוה ב"א [אולי ר"ל דהרמ"א בסנ"ז הוסיף דהמלוה לעכו"ם ובא א' וקנה דהמלוה מסלקו והלא כבר הכריע לדינא דאפי' להמצרן מסלק המלוה ואך משום דיש סברא דבעכו"ם ל"ש דינא דב"מ לכן אשמעינן דגם בעכו"ם כן ודו"ק עכ"ה] ול"ק קו' מעכ"ת וד"ל. ומ"ש מעכ"ת ומסופק שיעור כמה ישהה ויפסק החזקה שיהא רשאי כל אדם לשוכרו הנה זה תלי' במנהגים ויש מנהגים חלוקים בזה כי בקהלתנו והגליל נוהגין שיעור חזקה שנה אחת היינו אם החזיק אדם אוראנדי שנה שוב אין רשאי שום אדם לשוכרה עד שיהא עומד פנוי שנה אחת ולאחר שנה מותר כ"א לשוכרה וסמוך לגבולנו גליל וישניצא ומנהגם מאז אשר אם לא החזיק האוראנדי רק שנה או שנתיים אין מוציאין מהשוכר מחדש אך כשישב הראשון ג' שנים לא יוכל אדם לשוכרה עדי עמדו פנוי ג' שנים וא"כ אזלינן בתר מנהגא וכו' ואם אין מנהג לפ"ד דסגי בשנה ומתקנות של איזה מקום אחר לא ילפי ויד בעל החזקה עה"ת דהוי ספק והיה שלום כו'

סימן מה

לידידי ש"ב הרב המאה"ג החריף ובקי המושלם שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה יהושע נ"י קאעטשין יע"א

הנה אודות אשר נשאלתי מכ"ת בענין הבית שהי' לישראל חזקה בשכירות מהנכרי ורק שבא בליעל ועבר על המנהג ושכרו אצל הנכרי ואח"כ קנהו ישראל אחר מהנכרי והשכיר ישראל הקונה את הבית לשוכר הראשון אשר דר בו מקדם ועתה לאחר שכלו שני השכירות הזה רוצה הקונה הבית לדחות את הדר בו כי צריך לו עבור בנו והשוכר הדר בהבית טוען כי לא אבד חזקתו שהי' לו ושאסור לשום ישראל לשכור ולא לקנות בית העכו"ם שדר בו ישראל ומה שהבליעל דחהו באלמות לא מיגרע חזקתו כן הוא תורף המעשה. ומעכ"ת נסתפק באשר אין לפניו ספרי השו"ת המדברים מזה והמסגרת השלחן הביא רק בקצרה: ידע מעכ"ת שורש הדברים הוא כך דמהרדב"ז ז"ל [סי' אלף קנ"ט] ס"ל דאין טענת חזקה רק במשכיר אבל לקנות אין שום חזקה ואם קנה ישראל בית העכו"ם אין לישראל הדר בו שום חזקה כלל ובשו"ת רבינו בצלאל [סי' ל"ד] אמר שאין לבטל ח"ו דברי הרדב"ז הנ"ל ושאין חזקה לשוכר נגד לוקח שקנה הבית מנכרי ואולם מהרד"ך ז"ל בתשו' הורה דיש לשוכר חזקה נגד הקונה דאומדן דעת הוא דמתקני התקנה דעתם גם בקנין שלא יקנם ישראל מנכרי בית שישראל דר בו ומפלפל הרבה בזה אם מוסיפים בתקנה מטעם אומדנא ודעתו נוטה דגם בקנין יש חזקה לשוכר הדר בו והרב מהריב"ל ז"ל בתשו' [ח"ב סי' פ'] כתב דמשום מנהג אין להפקיע זכות הקונה הבית ואין לשוכר טענת חזקה. אולם הואיל דאיכא פלוגתא דרבוותא הנ"ל מהרד"ך ומהרדב"ז ז"ל אם אזלינן בתר אומדנא בתקנה שוב הולכין בתר המנהג דאמרינן שקבלו דעת חד מרבוותא שאזלינן בתר אומדנא יעו"ש בדבריהם וכן הביאם בקיצור הכנה"ג בח"מ סי' ק"מ. והנה מעתה יתבאר הדבר בנ"ד הנה לכאורה גם לנו תקנה לאסור לשכור בית נכרי מכח חדר"ג המובא בח"מ רל"ז וא"כ מספק אם שייך זה בקונה בית הנכרי אזלינן בתר המנהג וגם אם לא אתברר המנהג יש לומר מספק חרם להתיר כאשר יש כמה אחרונים שסוברים כן גבי חזקות וגם לא שייך כאן קרקע בחזקת מבעלי' עומדת דחזקה הוא כקרקע וא"כ הדר בו מיקרי מוחזק והרבה דיו נשתפכו וקולמוסים נשברו בהפלפול עצום שיש בזה ברבני ספרד בתשובותיהם והכנה"ג ז"ל מביאם בקצרה סי' הנ"ל והיותר נראה לפי הנראה ממשמעות דבריהם שהרוב המה מסכימים שבכה"ג הקרקע בחזקת בעה"ב שהגוף שלו ולא להדר שבא מכח החזקה אולם באמת במדינתנו זה לא קבלו עליהם חדר"ג בענין שכירות הבתים כמבואר ברש"ל ז"ל [בתשו' ל"ו] מביאו כה"ג סי' הנ"ל [אות קל"ו] ורמ"א ז"ל מביאו רק בשם י"א והא ראי' דאין דנין להעובר בדין מוחרם כאשר עושין להנושא שתי נשים ורק מחזיקין אותו לעבריין כידוע דבר זה לכל וא"כ ש"מ דלא קבלוהו עליהם במדינות אלו תקנת ר"ג ז"ל וגם יש ראי' דלא קבלוהו עליהם במדינה זו דיש מקומות במדינה זו פרטים אשר יש להם תקנת הקהל בגודל תוקף ועוז והוא אצלם כמו קרקע ונותנים הרבה מעות בעד חזקה ולא מתרמי כלל לאדם שיעבור ע"ז כמו שנהיגין ביערסלוב ועוד איזה קהלות פרטיות וכן שמעתי בימי נעורי שהי' לשם שבק' זאמושטש נחשב להם תקנת הקהלה לחזקה גדול' והי' משונה משארי עיירות שאין להם תקנה זו מכל אלה נראה דלא קבלו במדינות הללו חדר"ג הנ"ל ורק המנהג בלא תקנה נוהגין שלא לשכור בית עכו"ם המושכר לישראל והנה במנהג לבד אין כח בשוכר לדחות בעה"ב הקונה כמבואר במהריב"ל ז"ל [הנ"ל] וגם כי ספק אם המנהג כן ואדרבה בסביבותנו פה המנהג להיפוך שהקונה מדחה להמחזיק בשכירות בית עכו"ם ולכן לענ"ד בודאי שאין מקום לחזקה בשכירות נגד הקונה מעכו"ם אולם לאשר שעכ"פ יש קצת נדנוד ותלונה והוי כעין עני המהפך בחררה שמקרי רשע הן אמת שבכנה"ג ז"ל כתב דאם אין השוכר רוצה לקנותו אין שייך דין עני המהפך בחררה עכ"ז ראוי להקונה לפצות השוכר כאשר יראו ישרי לב וכן המנהג פה קהלתנו לפצות להדר בשכירות מעכו"ם וקנה ישראל הבית שיפצה הקונה להדר בשכירות וכנלע"ד ואל ידמה בדעתו כי זה הוא רק פטומי מילי ולפשר בעלמא כי המעיין בתשו' מהר"ם מלובלין [סי' ס"ב] יראה כי כן הוא מכח התקנה בכה"ג לפשר את המחזיק יעו"ש דברי ידידו דו"ש יום ה' ט' אלול תרי"ט לפ"ק: