דברי חיים חלק ב תצד

ולא תקפח פרנסתנו ואלמלא אתה לא היה כאן שענק חדש ואתה מקפח חיותנו כי כן כל אחד זכה עד"ז שלהיות עוד שענקרס אם ירצו כמ"כ בפרלאג אם רוצה עוד אחד להיות פרלעגר אין מוחין בידו וד"ל ויו עש"ק ה' אדר תרכ"ה

סימן מ

להרב המאה"ג החריף ובקי חסיד ועניו וכו' מהרי"פ נ"י האבד"ק קלאסני

ראיתי התשובות מהלומדים והנה בחנם האריכו כי דבר פשוט דעפ"י ד"ת אין לאוראנדי חזקה כמבואר ברש"ל [סי' ל"ו] ומ"ב [סכ"ז] ולכל היותר שישנו בכלל עני המהפך בחררה כמבואר בדבריהם בארוכה ודין מערופיא אין דנים כידוע. והנה כ"ז לשכור אוראנדי ולדחות המחזיק מכבר אבל כמו נ"ד שהרבה שענקרס בעיר ושוכרים האוראנדי משר העיר אם בא אחד מחדש ואמר שגם הוא רוצה להיות שותף כי כל אחד עושה בשלו ואי מחמת שלימת מס מהשר הוא ישכור לטובת הכלל ודאי הדין עמו ואין להמחזיקים מאז שום טענה לא מערופי' ולא מהפך בחררה כי כ"א עושה בשלו וא"כ בודאי עפ"י ד"ת אין למחות ביד הרוצה לעשות שענק וכמו שאין למחות ביד העושה חנות מחדש עפ"י מה שמשלם שטייער ואין להמחזיקים חנות מקודם למחות בידו כן ממש דבר זה כל אחד רשות לו לעשות בביתו שענק והמס ישלם הוא להשר אבל אם התקינו בני העיר שהחזקה של האוראנדי יהא להשענקרס הראשונים להם ולבניהם לעולם בודאי אין רשאי לשנות התקנה כי מסתמא עפ"י רוב העיר נעשה ובחבר עיר א"כ כ"ז שלא נודע בבירור מהתקנה העמידו עד"ת ורשאי כ"א לעשות שענק ואין שייך בזה אני החזקתי בקרקע או לא כי בזה בודאי כ"א מחזיק לעשות בשלו כל מה שירצה והבא למחות מכח תקנה עליו להביא ראי' כי הוא נקרא מוציא מיד רשות ביתו כמבואר דבר זה בסמ"ע כמה פעמים. כ"ז שכתבתי הוא נכון הן עפ"י ד"ת הן אם יש תקנה אך בנ"ד נראה שאין נכון לבטל המנהג ולהוסיף שענקרס כי יצמח מזה ח"ו הפסד לכל העיר וד"ל ולכן ידבר מעכ"ת על לב השענקרס שיתנו רשות להנגיד מו"ה אהרן להיות שענקר גם הוא וכן אני כותב לראשי השענקרס וכן יקום והי' שלום כדברי כו'

סימן מא

להרב החריף ובקי כו' המ"ץ מו"ה משה פריד נ"י בק' מונקאטש יע"א

אשר שאל אודות החזקה ששכר אח אחד מהשני חזקה שהי' לאביהם ושכר אח אחד מהשני מכמה שנים בעד סך כל שנה ושנה ועתה רוצה זה האח להחזיק לעצמו החזקה ולשלם לאחיו כאשר הי' עד הנה הוא המשכיר ומקבל שכר מאחיו עתה רוצה שהוא יהי' השוכר ואחיו יהי' משכירו לו ע"כ השאלה

הנה מה שרצה מעכ"ת ללמוד מדברי כה"ג הנה ידע מר שמבואר בש"ס ב"ב [דקל"א] דלא ילפי תקנה מתקנה והנה דיני חזקות שבמדינתנו אינם שוות רק כל גליל יש לו מנהגים אחרים כי בגלילותינו בהקרייז דפה החזקה הוא תיכף בהמחזיק בו שנה אחת יש לו חזקה וגם בצאתו ממנה שנה אחת אבד חזקתו וסמוך לקרייז שלנו בק' ווישניצע המנהג שאין חזקה רק בג' שנים וגם לא אבד חזקתו רק בג' שנים ועוד חילוקים שונות וגם המנהג פ"ק שאם אחד משכיר חזקתו לאחר אפילו כמה שנים החזקה הוא שלו והטעם משינוי המנהגים הוא דבימי מהרש"ל ורמ"א ז"ל לא הי' כלל איסור לשכור האוראנדי שהחזיק בו חבירו רק מדין מערופיא ומערופיא אין פוסקין במדינתנו כמבואר בארוכה בתשו' מהרש"ל ומ"ב ורק דורות אחריהם עשו תקנות לזה אך לא הי' תקנה אחת קבוע לכל המדינה רק כל גליל עשו לפי ההראות להם ולכן אין התקנות שוות עיין בתשובות מהרי"ו שכתב בהדיא כן ומכנה"ג אין להביא ראי' כלל והבקי בדבריו יראה שכן דעתו שהרי מביא תקנות סותרות אלו לאלו א"ו לא נתכוון רק להביא תקנת כ"מ לפי מנהגם וזה ברור ולכן צריך לדרוש מנהג הגליל וכן יעשה כמנהגם והי' שלום

סימן מב

רב שלום וברכה לאהובי ידידי ח"א הרב הגאון החריף ובקי מופת הדורכש"ת מו"ה חיים אלעזר נ"י האבד"ק טארניגראד יע"א

גי"ק הגיעני והנה בדבר השגת גבול להמחזיק החליבה הנה עפ"י הדין מבואר במהרש"ל [סכ"ז ובמ"ב סל"ו] שאין בהאוראנדי עפ"י הדין שום איסור כי הוא כמו מציאה דמותר לר"ת ז"ל [בתו' קידושין דנ"ט מובא בח"מ סי' רל"ז] וגם לא טרח בי' למקרי עני המהפך בחררה ולכן כל עניני החזקות הנהוגין בינינו הוא רק מטעם שכן עשו אבותינו בכל מקום לפי מה שראו תיקון הראוי שם ולכן אין כל המקומות שוים בענין זה בקצת מקומות זמן החזקה ג' שנים ובמקומינו שנה אחת עוד שינויים נהרא נהרא ופשטי' אך בכל מדינתינו מקום הגיע שלטון ארבע ארצות נהוגין באיסור השגת גבול בהאוראנדי אך בשארי ענינים כמו רחיים וחליבה לא שמענו מידי ולכאורה כל ספק תקנה לקולא כידוע במל"מ ז"ל בארוכה [פכ"א מה' מלו' ה"א ופ"ה מה' נחלות ה"ח] ובתשו' הספרדים בארוכה מובא הכל בכ"ה חו"מ [סי' ק"מ] אם נקרא מוחזק בעל החזקה אולם לפי הנראה דנהוגים ישראל קדושי' לפרוש מלהשיג גבול גבי כל דבר שהוא מחיות חבירו וגם בל"ז הא בודאי הוי לי' להשוכר החליבה בית לדור בו ומבואר בש"ע [סי' רל"ז] שחר' ר"ג ז"ל שלא להשיג גבול דירה הגם שביש"ש ז"ל [הרש"ל בתשו' ל"ו וע' כה"ג ח"מ סי' ק"מ אות קל"ו הביא כן משמו] כתב דלא קבלו מדינתנו זה מ"מ הרמ"א ז"ל מביאו ולא חילק בין מדינתינו משמע שגם פה במדינתינו החר' שלא להשיג גבול דירה ולכן כופין השוכר המשיג גבול להחזיר החליבה לראשון

אחר כותבי זאת ראיתי בין הכפולים של מכתבו הביא הא דח' מדירות ואמת כן הוא והנה בדברי בית אפרים הארכתי בתשובתי לחלוק עכ"ד אך מי אנכי להכריע נגד האר"י החי לכן לא העתקתי דברי ובפרט כי לנ"ד א"צ ראי' רק להכות על קדקד הפורץ גדר ודברתי זה כמה שנים עם הרב הגאון מהר"י מלבוב בעהמ"ח ישועת יעקב בכיוצא בזה והסכים עמי לאסור להשגת גבול כזה וכיוצא בזה וכן פסקנו אז ולכן יראה כ"ת לאזור חיל נגד הפורץ גדר ואם לא ישמע יתחרט והי' שלום כנפשו ונפש דבש"ת באהבה יום ה' ח"י מנחם תרכ"א לפ"ק צאנז

סימן מג

לידידי הרב המופלג החריף ובקי המושלם מו"ה פנחס דיין נ"י ב"ק וישניצא יע"א

מכתבו הגיעני ובו התלונן על אשר אנשי קהלתו מלעיזים על פסקם ולא ידעתי על מה ולמה הלא אני החזקתי פסקם בכתב ידי וגם נוסח השבועה כפי פסקם ולמה יערערו חנם ומ"ש במכתב להנגידים הוא כי נתוודע לי בטוב מכח סיפורי הבע"ד משתי הכתות כי האוראנדי נשכרה שלא כדת מתחלה ועד סוף ואמרתי לפי תומי א"כ הוא לא שייך כלל חזקה והמה כשמעם הפצירו לתת פסק כזה להם ואמרתי שלא אבטל פס"ד שלכם כי אתם נאמנים בדבריכם שהי' חזקה טובה ולא אפיל מדבריכם ארצה והפצירו ליתן להם עכ"פ מכתב לכבודם לא יכולתי השיב פניהם אך ידעתי כי לא יהי' לפחיתות ח"ו לכם כי הכל רואין שחזקתי דבריכם בחתימתי על הפס"ד והנה בגוף הדבר ידע מעכ"ת כי כל הפלפול הוא למותר ואינו רק ללומדים תורגים אשר לא בתבונה יחפצו רק בהתגלות לבם אבל האמת ידוע לבר בי רב דחד יומא שעפ"י דין הש"ס אין לאוראנדי שום חזקה ומבואר הדבר היטב בתשו' מ"ב [סי' כ"ז] ומי שרוצה לדמות זה להאי מעשה דמ"ב שפסקו עם העכו"ם משקר לעצמו כי הלא כפל והשליש כמה פעמים שם שידוע לכל כי אם לא הי' השוכר השני הי' האוראנדי בא לשוכר הראשון ע"י תחבולותיו שעשה ולכן דומה למצודת דגים שמבואר שם דהוי פסקא לחיותא אם אומנתו בכך וא"כ בנ"ד שהדבר בהיפוך שידוע לכל שגם אם לא באו השוכרים השניים הי' ר"מ שוכרו או ר' גומפיל כי הקומיסער חזר בפירוש ובודאי ידוע לכל בזמנים הללו שכיחי אנשים מישראל וזולתם אשר היו שוכרים ולכן בודאי ל"ד לדינא דמ"ב ואין להוציא מהמוחזק אם הי' הדבר בספק מכ"ש שבודאי ל"ד כלל כנ"ל וגם אפילו אם הי' ממש המעשה דמ"ב הלא ידוע שכל דברי המ"ב הוא עפ"י תירוץ התוס' שלו אומנתו בכך ופסקי לחיותי', וא"כ האיך יעלה ע"ד אדם לומר דאם שנים או שלשה אומנים עוסקים באומנות המושכר משר והלך א' ברמי' לרמות להשר ושוכרו לבדו שיפסקו על השני הבא לשוכרו לעצמו שלא יוכל להוציא מפיו בלעו הכי נימא לי' שיופסק חיותו ולא של חבירו הכי דם חבירו סומק טפי אמנם כ"ז אם הי' הדין שוה לדין מ"ב אבל האמת עד לעצמו שאין דומה כלל למ"ב ובעה"ר נסתמה החכמה וד"ל ואין כאן רק תקנה ולכן שפיר נפלאתי מה זו חזקה מה ששכרה ר"ד והשיג גבול בני העיר ומ"ש מע"כ שהי' עפ"י ב"ד ר"ד בעצמו העיד וגם שני הצדדים שר"ד לא עשה עפ"י ב"ד ואם אח"כ קצתם הושוו עם ר"ד מקצתם לא רצו בזה הפשר ואם מפני שלא תבעו לב"ד הם אומרים שצעקו בפני כל האסיפה ואין שומע ובפרט וכי מחאה לא שייכה במקום שיש ב"ד ישתקע הדבר ורק כיון שמיחו ואמרו שלא ניחא לי' מה ששכר ר"ד לא אבדו חזקתם בשביל ר"ד וגם מה ששכר אח"כ ר' אבוש ידוע לכל אלמותו וא"צ