דברי חיים חלק ב תצג

אמרתי מה לי לזה הלא איש כמותו רשות בידו לפסוק כראות עיניו אך עתה עלה בלבבי פן יקראני עון בהמנעי מהודיעו כי פן ידמה שגם אנכי מסכים לדבריו ולכן אני מודיע לו שלא אוכל לקבל כזה כי בהדי' מבואר בתשו' מהר"ם ז"ל מלובלין [סי' ס"ב] שהתקנה התקינו כמבואר בדבריו והוא הי' בגליל קראקא כמבואר בכמה תשובות ואיך נבטל דבריו במקומו וגם כי המנהג בכל תפוצות ישראל שלא להשיג גבול בין בעיר ובין בכפר ואם איזה אינשי דלא מעלי שוכרים לועזים עליהם כל ישראל ובודאי מנהג כזה אינו מנהג ולכן לדעתי בודאי פורץ גדר המסיג גבול אך מעכ"ת יעשה כרצונו ומ"ש דהר"ת יחיד נגד כל הפוסקים בספר משא מלך תלמיד מהרשד"ם והש"ך ז"ל מביאו בכ"מ הביא כמה דעות מראשונים ואחרונים כר"ת ז"ל עד שלא נוכל לברר מי המה רוב בנין אך סוגי' דעלמא שלא כר"ת ז"ל

סימן לו

להרב הגביר כו' מו"ה פינחס הורוויץ והרבני הנגיד מו"ה מרדכי נ"י והרב המאה"ג החריף המופלג הנגיד מ' אבלי נ"י בק' קאמארנא יע"א

מכתבם הגיעני ולאשר אסור להשיב בד"מ לצד אחד לזה לא ערכתי פלפול וראיות שיש בזה רק להודיע שגם האוראנדי מעיר אסור להשיג גבול כמבואר בתשו' מהר"מ לובלין [סי' ס"ב] וב"ח ז"ל [סי' ס'] ושמעתי שש"ב הגאון מהר"א תאומי' בספרו פסק להתיר השגת גבול בעיר וכתבתי לו להוכיחו על פניו ולא השיב דבר לכן ידעו שאסור להשיג גבול אמנם מה נעשה שבעקבות משיחא רבו ע"פ ודברי כלא נחשב בעיניהם המורה יורה וכו' וד' הטוב יצילם מכף כל אויב ואורב והי' שלום

סימן לז

להרב כו' מו"ה שמואל יוסף העלד נ"י בק' פרעמיסלא יע"א

שאלה באחד ששכר ד' כפרים על שמו והחזיק כמה שנים ובאחד הי' דר (המשכיר) [השוכר] והג' אחרים השכיר לשוכרים יהודים ככה נהג כמה שנים כל ימי חייו והשכיר לשוכרים כעושה בשלו והשוכרים לא הי' להם שום דבר עם השר מהכפר כמעט לא הכירוהו ולאחר פטירת המשכיר הנ"ל רוצים היורשים לאמור שהחזקה שלהם

תשובה מקודם תדעו שמתקנות שהביא הכה"ג אין לנו לדון כי ידוע שבעל כה"ג מאסף לכל התקנות בישראל בכל נפוצותיהם והמעיין יראה שכמה תקנות ממקומות שונים סותרים זו לזו ואין לחזקה רק מקומו ומ"ש בכה"ג מביא במסגרת השלחן ותקנות אלו נהג בכל מדינות כוונתו על אקלים של תוגרמא אבל לא על מצר שלנו והראי' דהחזקות הי' בתוגרמא ואגפי' מזמן רב קודם לבעלי הש"ע ומהרש"ך ז"ל בעצמו הי' בימי מרן הב"י ורמ"א ז"ל ומדבריו מבואר שהתקנות היו הרבה יותר מכדי חייו תקנות ישנות ומבואר בהדי' במהרש"ל ומ"ב ז"ל דבימיהם לא הי' שום תקנה בגלילותנו הגם שהי' בתוגרמא מ"מ מדינות שלנו לא למדו מהם התקנות ורק נתקנו בימי מהר"מ כמבואר בתשובותיו וגם מסגרת השולחן גופא הביא דע"ח י"ל דתקנה זו קבלו ולא האחרת א"כ אין שום ראי' מהכה"ג והרש"ך ז"ל ובפרט שז"ל מהרש"ך ז"ל גם אם נראה לבוא לדון מחמת הסכמה שנתקנה מזמן המושילמין שלא יהא רשאי שום בעל חצר להוציא את השוכר מביתו ולא להוסיף על שכירותו רואה אני כפי הנשמע לא נתקנת כ"א על בעלי חזקות לא על בעלי מולקיי כו' עד ואם יטעון שמעון שאעפ"י שהוקרו אינו יכול להוציא ולא להוסיף על השכירות מכח הסכמה בדוי' אשר לא נתקנה ולא נעשתה מ"מ כל שטוען ראובן שהוא רוצה הבית לדירתו שהבית שהוא דר בו עד עתה לא מתדר לי' יוכל להוציאו מהבית עכ"ל א"כ הרי אמר שזו תקנה ומשמע דלולי שהי' התקנה החדשה הי' החזקה של המשכיר אשר שכר מנכרי. שנית שכתב דתקנה זו נתבטל וקורא אותה תקנה בדוי' ולכן הזהרו מלפסוק כן כדברי הדיין והחזקה שייך להיורשים כנלע"ד והמודה על האמת יראה שדברי כנים והי' שלום כדברי ידידם דוש"ת בלונ"ח ד' יו"ד אדר תרכ"ח לפ"ק

סימן לח

לק' פרעמישלאן ע"י זידיטשוב

בנידון הפרלאג אשר נשאלתי אם מותר לישראל להשתדל שיהי' לו טריפע למכור לאחדים כיון שמפסיד להפרלעגר ומפקיע במה שזכה שכרו לפע"ד שהפרלאג אינו דומה כלל לדג שנותן סורא ומכיר בתורו [ב"ב כ"א] דהוי סומך עליו טובא וכה"ג מוציאין מהמשיג גבול כמבואר בתשו' מ"ב ז"ל [סי' כ"ז] דהתם י"ל שכבר הדג כאלו כבר ניצוד כיון שכן סמך עליו ולולי השני הי' כבר ניצוד ובאומן כה"ג מוציאין כמבואר שם וכן האוראנדי הוי כאלו כבר זכה בהאוראנדי אבל הפרלאג אין לו שום זכות בהטאבאק ורק הוא מושכר לקיר"ה למכור הטאבאק שלו ובעד שכר טרחתו נוטל פרצענט כפי מה שפוסק לו ודומה ממש לחייט שהי' אצל שר לתפור כל מה שצריך בבית כמבואר בש"ע [סי' קנ"ו ס"ה] דאין מוציאין מן המשיג גבול בטעמא דלא שייך בזה זכי' כלל וזה ברור לע"ד אולם בחייט צריכין לגעור בהמשיג גבול כמבואר בש"ע בהג"ה אבל כיון דעיקר הטעם דנכסי עכו"ם הפקר וכל הקודם זכה והא אדרבה דד"מ ולא נכסיו הפקר ובפרט בעניני מסים בכל ענין דדמ"ד וזה הוי מס שמטיל על המדינה שיתנו לו דבר זה למסחר כרצונו בודאי דדמ"ד ומ"ש בזה דפקודי מלך משקרים ושחודי משחדים עיין בתשו' מהריב"ל ח"ד [סי' י"ח] דזה אינו טענה יעו"ש ודו"ק והי' שלום כדברי ידידם דו"ש חשון תרל"א

סימן לט

שוי"ר לכבוד ידידי מחו' הרב הה"ג החריף המפורסם וכו' מו"ה ישכר בעריש פרעגר נ"י האבד"ק רימנאב יע"א

שאלה בענין הטאריף שרוצה איש א' הבא מהצבא ליקח טאריף מהפרלעגר הגדול. והנה כעת לא זכה הבע"מ עפ"י דד"מ אולם שעשה בארכט למקום גבוה ואולי יבא משם לזכות שמחויב ליתן לו טאריפא אם הוא מותר עפ"י דין או אסור לקפח פרנסת חבירו פרלטגר הגדול ע"כ

תשובה הנה אין לאסור משום ההוא דבר מבואה אבר מבואה שמבואר בגמ' ב"ב לאיסור זה ליתא דהנה ז"ל הש"ס שם (כ"א ע"ב) א"ר הונא בד"ר יהושע פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ואי שייך בכרגא דהכא לא מצי מעכב ב"מ אב"מ דנפשי' לא מצי מעכב בעי ר"ה בדר"י ב"מ אב"מ אחריני מאי תיקו עכל"ה והנה הטעם דבכרגא דמלכא אין יכולין למחות בידי בני העיר משום דהן כולם כעיר אחד דמי' וכ"א עושה בתוך שלו ורק בני מבואה אחת יכולים למחות דהמבוי הוא שלהם לבד' כמ"ש כ"פ בש"ס ב"ב לענין פתחים ולענין כמה דברים שהמה יכולין למחות בבני רה"ר א"כ הוי מבואה זה להם כמו בית אחד לבעל הבית וא"כ נהי דרשות המלך על כל מי שנותן כרגא מותר לעשות אומנות בכל מקומות ממשלתו אבל לא בבית חבירו ומבוי הוי כמו ביתו ומש"ה יכולין למחות בר מבואה אב"מ אחריני אך כ"ז הוא בימיהם שהי' להם מבואות בפ"ע דהוי כבית המשותף דוקא לאלו ואין לאחרים חלק בו אך בזמננו זה דליתא אצלנו מבוי קנוי' לבעלי המבוי וכל העיר ומבואותי' אחד ורשות לכולן שוה בודאי מי שנותן כרגא יוכל לעשות מלאכתו בכל מקום שירצה עיין בש"ע ותראה שכן הוא ואם באנו לאסור מטעם דייג שפירש מצודה שכתבו התוס' [דף הנ"ל] ד"ה מרחיקין דמטעם אומנתו בכך הוי כמו גזל שמוציאין מהשני שעשה מצודה בצדו ז"א משני טעמים חדא דלא ידעינן אם הוי זה אומניות שוות שהרי אינו סומך ע"ז שהרי כמה כותים באים ולוקחים טאריפע בע"כ של הפרלעגר הגדול ובאינו סומך עליו מותר אפי' לכתחלה כמבואר במ"ב ז"ל [סי' כ"ז] וגם מותר משום דד"מ דבעניני מסים וכיוצא כ"ע מודו דדמ"ד ואין לחוש פן יעוותו הדין לזה א"צ לחוש כמבואר במהריב"ל ז"ל ספר ד' [סי' י"ח] ועוד הרי יכולין לכתוב ולבקש מקיר"ה בעצמו כידוע וכנהוג ע"י רעקורז ולכן בכה"ג לא חיישינן לעיוות הדין וכמבואר שם במהריב"ל ועיין בשב יעקב ובר מן דין אני אומר כי כבר ידוע שבשעת שכירות פרלאג או שום דבר מקיר"ה הוא בדרך זה שנעשה הכל כפי הפאטענטין הידועים תחת נומר פ' ופ' והנה אם יעשו עוד פרלאג מסתמא יהי' בדרך זה שלאחר שלפי פאטענטין המבואר כך וכך מחויב לעשות עוד פרלאג א"כ חוץ לדד"מ הרי מ"ת שכר פרלאג הראשון עפ"י פאטענט הזה וא"כ צריך לקיים תנאי וגם לא שייך לומר דזכה פרלעגר הראשון בכל העיר דלא זכה בו מעולם ורק אם לא בא שום אדם לעשות פרלאג הי' ממילא הריוח לו אך לא החזיק בזה ועיין תוס' ב"ב שם ד"ה מרחיקין לענין רבא ורבינא יעו"ש וגם כיון שזה ג"כ כמו חק המלך שלבע"מ נותנים אם יש פנוי איזה מקום על פרלאג ואם יש שם מקום פנוי עפ"י דד"מ זכה בו בודאי השני ואין לראשון בו כלום כי לא החזיק כלל בהפרלאג שבכל עיר ואדרבה השני זכה. ס"ד כי לא צריך לראי' דהרי בכל מקומות שיש שוכר נכרי האוראנדי על יי"ש או שכר שאם אחד רוצה להיות מחדש שענקר אין יכולים שארי השענקרס לומר כבר זכינו בהשענק