דברי חיים חלק ב תצא

אבל הרב הגדול מהר"א ז"ל לא שעה לדבריו והרס בהמ"ד הישן ובנאהו מחדש והרחיבו בלקחו פלאטץ מערלים ומקאמיסייע והוציא הוצאות לפי דברי בניו ששה אלפים כסף והרב ר' זנוויל הנ"ל צעק ככרוכיא שהמה הרסו עד דירותיו אך לא נשמע צעקתו והרב מהר"א הנ"ל בנה כרצונו והנה לאח"ז נפטר הרב הקדוש מהר"א לעולמו ושבק לן חיים והניח אחריו בנות והשיא אחת מהם לרב ירא השם מו"ה אורי נ"י ובא להחזיק הכל כאשר נהג חותנו זלה"ה והנה הרב ר' ליזר מיחה בו והראה שטר המודעה וגם רצה הוא למלאות מקום אחיו הגדול ולא הניחוהו האלמנה של מהר"א וחתנו לבא לביהמ"ד ונמשך הדבר במחלוקת עד שנפטר גם הרב מו"ה ליזר ונשאר אחריו בן חכם וחסיד מו"ה נחום וקם לבא בדינא עם ירתי הרב מו"ה אברהם ז"ל וגם הרב ר' זנוויל בא בטענה על ירתי אחיו הקדוש מהר"א ז"ל ולהוציא מהם חובות ומטלטלין וגם רוצים שליש בהמ"ד שר"ז מיחה תמיד וטוען שמעולם לא נעשה גמר בהעזבון כי הפשרנים לא יכלו להביא לעמק השוה ולכן עומד כל העזבון בלא חלוקה ולכן רוצה חלקו במטלטלין ושישבעו ירתי אחיו מהר"א ז"ל כי טוען שהמה יודעים הכל היטב ומכחישים במזיד להעלים חלקו וגם בבהמ"ד מגיע לו שליש ומה שהוציא הרב מהר"א בבנותו הי' שלא ברשות גם לא הוציא מכיסו כלום רק מה שנדבו חסידים אהובים תלמידי אביו זלה"ה לצורך בהמ"ד של כל היורשים זה טענות ר"ז ור' נחום בהרב מהר"ל ז"ל טוען כמוהו על הנחלאות וקרקעות של העיבון כי שטר מתנה שנתן אביו בטל מכח שלא נכתב בו כתבוהו בשוקא וגם מחמת המודעה אך על המטלטלים אינו יודע דבר וגם רוצים ליקח המשרה מר' אורי חתן הרב מהר"א ז"ל והרב החסיד ר' אורי טוען שהי' פס"ד מב"ד כמו שהוא נכתב ונתקיים הכתב בע"א וגם טוען שירד ברשות ויש לו חזקה ועל המטלטלין ג"כ הי' פסק ואין מגיע ממנו כלום ועידי המודעא המה נוגעים כי יבוא להם הנאה אם יתבטל המתנה ושטר מתנה כשר לדעתו בלא כתבוהו בשוקא מחמת שהוא הודאה הכל באריכות ור"נ בהרב ר' ליזר ז"ל טוען שכתב המתנה מזויף כי יודע שלא נתן רק רשות לבנות לא יותר זה תוכן הטענות

תשובה הנה דבר זה נראה בפשיטות דהבתי מדרשים של צדיקי הדור שמיחדים בביתם אין להם דין בהמ"ד להיות עליו קדושת בהכנ"ס שהרי אנו רואים שמשתמשי' בו דברים שאין רשאים להשתמש בבהמ"ד סתם אפי' ע"י תנאי במקומו שעושין סעודות נשואין ושוחקין בשמחת מצוה כנהוג אשר אין רשאין לעשות כן בבהמ"ד אחר וגם ישינים בהרבה ב"מ של צדיקים שינת קבע דאסור עפ"י הדין ועוד כמה תשמישים כידוע אך הטעם דצדיקים בונים רק לשם בית וועד לת"ח להקהל יחד ולשמוח באהבה בכל המצטרך לשמחת מצוה וגם להשתמש לצרכי האורחים בכל מה שיצטרכו ורק שיתפללו בו ג"כ לא שיהי' קדושת ביהכנ"ס עליהם וכן שמעתי בפירוש שצדיק אחד אמר בפירוש בשעת בניית בהמ"ד בביתו אמר בבנותו שמתנה בפירוש שבונה בית ועד אבל לא שיהא קדושת ביהמ"ד עליו ובזה בודאי רשאי להשתמש אפי' בעודו קיים ולא נחרב דלא נקרא עליו מעולם שם קדושת בהכנ"ס ומסתמא כן נוהגים כל הצדיקים ונהי שמקדשים הבית בקדושה היינו כמו שמקדשים כל הבנינים לצרכם כ"א כפי מה דמשער בלבו מקדש לשם מצוה אבל לא לקדושת בית תפלה והוי רק תשמישי מצוה והוי דין תשמישי מצוה דהתפלה הוא טפל ולא חל עליו אפי' קדושה כ"ד כמ"ש הרמב"ן והר"ן ז"ל דזה מקרי רק בונה סתם לצורכו ורק שהצדיק עושה כל צרכיו בקדושה אבל לא נקרא על הבהמ"ד קדושת בהכנ"ס דלא נתיסד כלל לבהכנ"ס ונהי דבפי העולם נקרא מקום קדוש דאפי' במקום שמתפללין דרך ארעי ובתי צדיקים לא בהמ"ד נקרא ג"כ מקום קדוש וגם י"ל דאפי' אם נימא דלו דין בהכנ"ס מ"מ כיון דאדעתא דידי' בא יכול לעשות בו מה שירצה כמבואר בש"ס ורק שכתבו הפוסקים כולם ומביאם המג"א דדוקא רב אשי שהי' מושל בקדושתו ותורתו על כל העולם. לא בזמננו לא מהני אם נתנו אחרי' מעות לזה או אם בני העיר מוחים וכמבואר הכל במג"א וש"ע קנ"ג מ"מ בכמות המנהג בזמן הזה שהצדיק בונה בביתו מקום תפלה ובית ועד והוא מנהיג הבהמ"ד כרצונו כ"ע מודים דאדעתא דידי' נבנה ורשאים לעשות כרצונו וכ"כ המהר"ם [מלובלין] ז"ל [סי' נ"ט] והמ"ב ז"ל [סי' נ"ז] דבימיהם תלוי בדעת מנהיגי המדינה יעו"ש וא"כ זאת ידוע בודאי דהכל תלוי בדעת הצדיק ורשאי הוא לעצמו לעשות בו מה שירצה ואם נימא דאמרינן נתנו מעות לבנותו מ"מ אדעתא דידי' ננהו וכמבואר בתשו' הנ"ל ובפרט שנותנים רק להצדיק כמו שנותנים לו לצורך ביתו ולא נחשב עמו כידוע ולכן מש"ה המנהג שנמכרים בתי צדיקים עם הבהמ"ד ולפ"ד שגם בהמ"ד הקדוש של אדמו"ר רבן של כל ישראל מהר"א מליזענסק זלה"ה נמכר לבעה"ב אחד ולכן בודאי הוא תולה בדעת הצדיק ונמכר ונתן לכל מי שירצה והוי ממונא ממש והנה כיון שהוכחנו דאין על הביהמ"ד הזה קדושת ביהכנ"ס א"כ דינו גם לענין ירושה שעומד ברשות כל היורשים צאו וראו בכל בתי מדרשות של צדיקים שירשו בניהם אחריהם ובחלוקה ושומא דכן הדין אמת והנה ידוע דדבר של אביו קיימו בחזקת כל הבנים כ"ז שלא הי' חלוקה ברורה ורק אם החזיק אח אחד מהני החזקה כמבואר בח"מ [סי' קמ"ט] והנה נחזי אנן במה החזיק א' מהבנים בבהמ"ד הלא כולם התפללו שמה ומה שהרב הקדוש הי' המנהיג שמה ועמד על מקום אביו מהרי"ן ז"ל בודאי זה אינו חזקה בודאי אדם גדול כמוהו אפי' בבהמ"ד של אחרים היו מכבדים אותו כזה וזה אינו חזקה כלל כמבואר למודה על האמת ואם משום שפרץ ובנה כרצונו ע"ז מיחה אחיו הרב ר"ז בפירוש ומה הי' לו עוד לעשות והרב מו"ה ליזר ז"ל לא הי' בעיר אז ושלא במקומו מיחה בפירוש והשטר מתנה שנתן אינו כלום משום שאין כתוב בו כתבוהו בשוקא ובטל לכ"ע במקום שנראה שלא עשה מדעת כמבואר בב"י ובפרט שאנן פסקינן [בסי' רמ"ב] שהיא פסולה לגמרי בלא כתב כתבוהו בשוקא ומטעם שכתב נתתי משמע הודאה זה לא מהני דגם דהודאתו אמת שנתן אפילו בק"ג אם לא אמר שיהי' בפירסום לא מהני א"כ הודאתו לאו כלום כ"ז שלא ידעינן בפירוש שעשה בפירסום פסולה לכל הטעמים שמבואר בר"א ובר"מ ז"ל כידוע ליודעי דין וגם המודעה הוי מודעה מעליא ולכן בודאי יכולין להוציא חלקם בהדאווין שטיב וקריאת דאווין שטיב יוכיח למ"ש לעיל דאינו קדוש בקדושת בהכנ"ס כי מתחלה לא נבנה רק לשימוש ולכן נקרא שטיב ורק מחמת שמתפללין בו ג"כ נקרא לסי' דאווין שטיב אך א"צ לראיות דדברי לעיל אמתים. ושימוש שבמרתף לא ידעתי אי מקרי חזקה במה שנשתמש שימוש ארעי במרתף של חבירו העומד בטל וגם לפעמים גם השותפים השתמשו בו. כלל הדבר שבדאווין שטיב בודאי המה שותפים ביחד אך בהמרתף מסור הדבר לדייני עיר שיבררו אם מקרי זה חזקה השתמשות כזה. ועל הסוכה ג"כ תלוי בראיית דייני העיר כי מבואר בטענות שיש שם מנהגים שלפני החלון הפלאטץ של הבעה"ב ושארי טענות בהסוכה לא יוכל לבאר האמת רק במקומו. ומה שהוציא הרב הקדוש מהר"א ז"ל על הבנין כיון שהי' שלא ברשות א"צ לשלם רק כדין יורד שלא ברשות ודינו פשוט בש"ע ח"מ [סי' שע"ה]. ומה שטענו ירתי האחים שהמתנות נתנו לבנות בה"כ של אביהם הזקן רי"צ ויד כולם שוה בנדבות זה תלוי בדין המבואר בש"ע [סי' קע"ז] גבי אחד מאחין שירד לאומנות המלך וכן אם נתנו לו במתנה דהוא לאמצע אפילו הוא חריף טפי כמבואר בש"ס [ב"ב קמ"ד ע"ב] ובדאווין שטיב לא חלקו עדיין הוי כהשותפות קיימת בהדאווין שטיב דהנדבות לאמצע. אך בזה יש לפקפק ולומר כיון דמאחר דבפי העולם הוחזק הדאווין שטיב לחלקו ושהיא עומדת בחזקת הרב ר"א לחודי' א"כ התנדבו מסתמא ע"ד לחוד אך קשה להוציא מעות כ"א בראי' ברורה. והנה ספ"ד דהדאווין שטיב בחזקת כל האחין והמה חזקת מרא קמא ול"ד להא דתשו' הרשב"א [בב"י ס"ס שי"ב] ומהרשד"ם ז"ל דכאן לא החזיק ברשות כלל ובפרט בדינא דהרשב"א ז"ל גופא אינו מוחלט לכ"ע יעוין במל"מ [פ"ז משכירות]. ובנידון התביעות על המטלטלין פטורי' ירתי הרב הק' מהר"א זולת אם טוענין ברי הרב ר"ז וירתי מהר"ל צריכים שבועה היינו ירתי מהר"א ישבעו שא"י והמשביע יקבל מקודם בחרם. והפוסקים בלא חתימה אינם כלום שידוע שהפשרנים עושים כתב ולהראות להצדדים אם מתרצים בזה ובפטומי מילין לא יוציא קרקע מחזקת מ"ק. וע"ד ירושת הכבוד הנה במחכ"ת הבוררים הרבנים וכי רבני החסידים שליטותם בתורת משרה כמו רב שבנו קודם הלא ידוע שהק' ר"א ואביו הק' זלה"ה לא היו רבנים ורק מחמת גודל קדושתם ויראתם נשמעו דבריהם לכל הגליל וינהו אחריהם ללמוד תורה ויראה מהם גם נתנו להם נדבות לכבד יראי השם כי"ב ושאלו עצות כאשר ישאל איש בד"א כי היו בעלי רה"ק ותפלתם ודיבורם בקדושה עשו פרי ומה נעשה אם הבאים אחריהם אין בהם קדושה זו. מה ירשו לשאול עצה. דעת אין בהם. אם להתפלל מי יודע העולה למעלה לא ידעתי שום צד ירושה בזה. והנה מצינו למופת כגון הרב הקדוש א"א רשכבה"ג מו"ה דוב בער זלה"ה ממעזריטש השאיר הגדולה לתלמידיו הרב הק' מברדיטשוב ומאור עינים ואור המאיר זלה"ה כן רבו הבעש"ט זלה"ה הניח המשרה זו לתלמידיו לא לבנו