דברי חיים חלק ב תצ

ואודות התרנגולים הנה בגלילותינו נמצאים ג"כ תרנגולים כאלו והמה באים מאיי הים הסמוך לארץ הקדושה כאשר הגידו לי הרבה אנשים מקהלתינו היודעים בבירור מקום תולדותם ואנשי ארץ הק' העידו בפני אנשים כשרים ת"ח שבאה"ק ג"כ באים התרנגולים מאותו האי ואוכלים שם מקדם קדמתה במסורה אולי עוד מימי התנאים ולכן התרתי בערי אך אם אותן שבמקומיכם שוים לאותן שלנו לא ידעתי ויחקור מעכ"ת אחר זה ויבוא על הבירור. והי' שלום כנפש וכו' יום ג' וירא תרכ"א לפ"ק צאנז

סימן לא

להרב החריף החסיד וכו' מו"ה פסח יהודא כ"ץ נ"י

שאלה באלמנה שנשארה אחר בעלה הראשון נו"נ בנכסיו והי' לה בתים על שמה ונישאת לאיש אחר ובאו היתומים מבעלה הראשון והתפשרו עצמם ונתנו לה כל הנשאר מבעלה הראשון שהי' אביהם בכל מיני תיקון קנין המועיל על שמה של האלמנה הנ"ל הנישאת לאחר ולאח"כ ילדה האשה הנ"ל בנים מהשני שלשה בנות גם היתה נו"נ בתוך המו"מ כמו בחיי בעלה הראשון ואחרי מות בעלה השני התפשרה עם בני בעלה השני שהי' לו מאשתו הראשונה ופטרו אותה ונתנו חלקם לה עפ"י ב"ד והי' הפשר באופן המועיל ובאופן זה שתתן לכל אחד משני הבנים הזכרים של בעלה כך וכך לכ"א וליתמי בן בעלה הנפטר תתן כך וכך ולשלשה הבנות יהי' הבית המסומן במצריו וגם מחוייבת לפרנסם עד הנשואין וכשתקיים כן פטורה מכל טו"ת והנה האלמנה קיימה כנ"ל הכל אשר לכל והוסיפה עוד לתת לשתי בנותי' הנ"ל לכ"א שני אלפים ר"כ לנדן ובת השלישי מתה בקטנותה. והנה עתה נפטרה האלמנה ויש ספק בין הדיינים אם יורשי הבנים זכרים של האלמנה מבעלה הראשון ירשו אותה או שמא אינם יורשים כי אינה יכולה לגבות בלא שבועה וכשמתה אין יורשי' נוטלים כלום כמבואר בש"ע ואם משום שפטרוה היורשים של השני מ"מ קנתה הכל לצורך תפיסת הבית היינו בנותי' הקטנות והאריכו הצדדים זה תורף השאלה

תשובה הנה לכאורה צריך לידע מקודם מה היתה נקראת זה המסחר שעשתה האשה מאז מבעלה הראשון ועד עתה והפטורים מיורשי הראשון שלקחה אחרי הנשואין עם בעלה השני וצריך לחקור מה הוא זה לגבי בעל השני אם נכסי צאן ברזל או נדוניא או נכסי מלוג והנה מבואר בש"ע דזה מקרי נכסי מלוג דכל שלא נכתבה בכתובה עכ"פ לכ"ע הוי נ"מ וז"ל הש"ע [אה"ע] סי' פ"ה ס"ג יש מי שאומר דנכסי צ"ב אינו חייב באחריותן אא"כ שמו אותו עליו בדמים קצובים או שקיבל אחריותן בפירוש ויש מ"ש שמאחר שכתבן בכתובה נתחייב באחריותם אעפ"י שלא שמו אותם ולא נתחייב באחריותם והראשון עיקר עכ"ל. והנה אם אשה צריכה שבועה בבא לגבות נ"מ וצאן ברזל אם המה בעין [מבואר באה"ע סי' פ"ח וסי' צ"א] לכ"ע א"צ לישבע ואפי' דבר שבא מכח הראשון א"צ לישבע כמבואר בריב"ש מביאו ב"ש ז"ל והנה בתפסה האלמנה [מחיים ואפי' לכתובה] ויורשי הבעל באים להוציא ממנה מבואר דעת הח"מ דל"צ שבועה וגם הב"ש מביא דעת הת"ה והמרדכי והנה מבואר במרדכי דאם הבעל התפיסה והניחה נו"נ א"צ שבועה והבית מאיר ז"ל כתב להקשות על הח"מ שהביא דעת המרדכי בפירושו שתפסה האלמנה [מעצמה] וכתב שם דגם בהתפסה מסיק המרדכי ז"ל דלא מהני רק במה שאינו מבורר שהוא של בעל הראשון וז"ל המרדכי פ' הכותב ומ"מ אני דנתי כמוך כי אמרתי הא דקיי"ל נכסי בחזקת יתמי קיימי זהו כגון מקרקעי או מטלטלי שלא נשאה ונתנה בה ואף לא תפסה אותה מחיים אבל הכא שנשאה ונתנה בהם ימים רבים שורת הדין שמה שמכרה או נתנה קיים ועוד שהיתה נו"נ בהם בחיי בעלה הרי אתפסה מחיים לפיכך מה שעשאתה עשוי ותפיסה מחיים מהניא כדמשמע ר"פ אלמנה נזונית דהוי כמו יחד לה מטלטלי בתר דקמו רבנן סבוראי ותקנו דכתובה נגבית ממטלטלי דאשה דעתה סומכת עליהם דדוקא בדורות הראשונים דלא היתה כתובתה גובה מן המטלטלין התם בעינן יחד לה מטלטלין לפי שאין דעתה של אשה סומכת עלי' שוב כתב ר"ב לר' שמרי' מש"ה קיימא המתנה כיון שלא נתברר הדבר בבירור שהי' כל המטלטלין של בעלה האחרון אבל נתברר בבירור שהי' של הבעל האחרון לא דננו כן עכ"ל. והנה א"כ בנ"ד שהאשה עוסקת בחו"מ טרם שנשאה לבעל השני ולא הכניסה לו המו"מ לשומא ונשארה נו"נ גם עד אחר מות בעלה השני ואין שום בירור שהי' לבעלה השני שום דבר במסחר שלה א"כ בודאי האשה גובה המסחר שלה בלא שבועה וגם לא צריכה שום גבי' כי ממילא נשאר שלה שהבעל לא זכה בה מעולם רק לפירות כנכסי מלוג וממילא כשנפטר בחזקת האשה היא וכמבואר במרדכי ב"ב פ' מי שמת וז"ל אלמא נכסים בחזקת יתמי קיימי הלכך זכו בה בנות שמעון באותה קרקע שהכניסה לאה לאביה ושוב לא יצאת מכאן ואין לה לבן ראובן בה כלום שמשעה שנשאה לאה לשמעון קפצה כח ראובן וזכה בו שמעון ובנותיו משא"כ בנכסי מלוג דכי מיית בעל לאלתר נפקי מחזקת יתמי וקיימי בחזקת אתתא בלא גיבוי ובלא מכירה ובלא נתינה ואם מתה האשה זכו בה יורשין שלה עכ"ל הרי אפילו הוא דמחמיר שאפילו נצ"ב בעין אינה גובה בלא שבועה מ"מ בנ"מ א"צ שום גבי' ונוטלת שלה בלא שבועה ולכן בנ"ד ודאי המסחר מהכיפה והבתים שלה המה בלא שום שבועה וא"צ גבי' כלל רק נשארו בחזקת שלה כמקדם נשואי' ולכן בודאי יורשים בני' מהראשון וזה ברור בלא שום חולק כלל למעיין באמת

שנית הלא פטרו אותה הבנים זכרים מבעל השני משבועה ומכל דבר והנה זה ברור שבמות בעלה השני אין נקרא יורשים רק השני בנים ויתמי בני השלישי שנפטר ויכולים המה לעשות עם עזבון כפי רצונם ורק שצריכים לתת, עישור נכסי לאחיותיהם השלשה ומזונות עד דתבגרן והנה הבנים זכרים קיימו כ"ז ונתנו להבנות מקרקע עישור נכסי כפי מה שפסקו עליהם הב"ד המפשרים וגם חיוב המזונות להם הטילו על האלמנה ביתר תוקף וא"כ בודאי רשאים הבנים לעשות עם עזבון אביהם כרצונם ואין להבנות טענה כלל להעזבון ואם יטענו שראוי לתת להם יותר משיעור העישור נכסי יקוב הדין ביניהם ובין אחיהם ואם נתנו להם לבסוף כפי הראוי להם אין להם שום טענה לנכסי אביהם וכנכרים נחשבו והמה ניזונים אצל אלמנה מחיוב שיש להם מאחיהם מכתובת בנין נוקבין ואמם האלמנה קבלה חוב אחיהם על עצמה אבל המה אצל אמה כנכריות שאוכלים בתורת חוב ואין שום תפיסת הבית כלל וא"כ בודאי כל המסחר והבית של האשה האלמנה ואחר מותה יורשים בני' הזכרים לא זולת והחולק על זה חולק על האמת ואין לו מות בקדקדו ופלפול של הבל שאינו ראוי לעסוק בו והאמת עד לעצמו

והנה ספק אחד יש עוד בכאן בירושת הבת שמתה אשר אח אחד תובע מחלקה חלק הבית שהי' להקטנה הנ"ל והנה דיין אחד רוצה לומר כיון שהירושה בא מכח שהוריש אותו אביו בקבר א"כ הוי ירושת האב ומזה פטרוה להאלמנה. ובאמת לפע"ד זה אינו דמ"מ בלשון ב"א לא מקרי פטור רק מה שהי' אז של אביו לא מה שירש לאח"כ וזה ברור. ולכן יוכל לתבוע חלקו מחלק בית אחותו הקטנה הנפטרת כ"ז נלפע"ד ברור. והי' שלום כדברי ידידו דבש"ת בלונ"ח יום ה' ער"ח סיון תבר"ך לפ"ק

סימן לב

שאלה הרב הקדוש א"א מו"ה יודא צבי זלה"ה מסטרעטין נפטר ועלה למרום זה כמה שנים והניח שלשה בנים יראי השם והבכור מילא מקום אביו וישימו המשרה על שכמו להורות לב"י דרכי ה' ובכל הגליל ינהו אחריו בית ישראל ועל פיו יצאו ויבואו וכאשר ישאל בדבר ד' ולכן הי' הוא המושל בבהמ"ד של אביו המנוח זלה"ה בכבוד. והנה נשאר בעזבון הקדוש מהרי"צ זלה"ה מטלטלין ונחלאות ושלחו הג' אחים הנ"ל אחרי רבנים שיעשו חשבון וחלוקה מכל העזבון ולא הי' נגמר בטוב ולא נחתם הפסק והנה נמשך הדבר כך ורק יש צעטיל כמה מגיע מכל אחד מהאחים להעזבון וכמה יתנו להאלמנה אך כ"ז רק בכתב לא חתם אדם. והנה הרב הקדוש מו"ה אברהם ז"ל הוא הבכור להרב הקדוש מהרי"צ הנ"ל רצה לשנות הבהמ"ד ולהגדילו כי רבו בכל יום הבאים לשרת בקדש ולא נתנו אחיו הצעירים הנ"ל כי אמרו שדי להם הבהמ"ד הזה ויש פסק מב"ד הנ"ל שעשו איזה חלוקה ביניהם אך לא נחתם שום אדם ורצה הרב הקדוש מהר"א ז"ל מאחיו הצעירים שיתנו לו לבנות ולקיים כפי הפסק הנכתב בלא חתימה הנ"ל והתרגז עליהם וקם אחיו הצעיר הרב מו"ה ליזר אשר גם הוא הי' אדם גדול וכאשר סוף ימיו גם אליו פנו הרבה מבני ישראל יראי השם ולזה היה קשה בעיניו לעבור רצון אחיו הגדול בעקשות ולהעיז נגדו נתן שטר מתנה לאחיו שנותן לו חלקו בכת"י וחתמו עליו עדים אך שטר הנ"ל נכתב בלשון אני נתתי לאחי חלקי וגם לא הי' כתב בו כתבוהו בשוקא ומקודם נתינת השטר הזה לאחיו הבכור הנ"ל מסר מודעא שהוא אונס ע"ז והנה כשקיבל הרב הקדוש מהר"א את שטר המתנה אמר מעתה לחלק הקרקעות כיון שיש לו שני חלקים וימודו באמת הבנין איזה אנשים חשובים והרב מו"ה ליזר נסע לביתו בהעיר אשר דר שמה ואחיו הרב החסיד מו"ה זנוויל מיחה ואמר שלא יבנו ואינו מתרצה בחלוקה