דברי חיים חלק ב תפה

תיקון לסוחרים בזה"ז בודאי דקנה בסיטומתא אך צריך להיות המנהג גלוי וידוע לכל ושהוא תקנת התגרים כי אם אין ברור הדבר א"מ מספק ודינא דמלכותא אין בזה שייכות כי לא נודע לנו היטב דד"מ ועל שאלה מהם אין לסמוך ואם הי' לו שלוס צעטיל קונה מדד"מ כידוע לכל אך כ"ז לענין קנין ממש אבל מי שפרע בודאי חייב המוכר לקבל אם הי' הפסיקה בדרך היתר המבואר ביו"ד [סי' קע"ה] ועיין בתשובת מהרש"ל ז"ל [סי' ל"ו] דכתב דבדבר שלא משכח בי' קנין יותר שייך דיני סיטומתא והיינו כמ"ש דיש בו קנין התגרים וכה"ג מנהג עוקר הלכה וכמ"ש בספר מ"מ הנ"ל. אך עכ"ז להוציא מעות יש לחוש אם לא נתיסד עפ"י איזה חכמים דלמא אין זו מנהג ברור וברצון כל התגרים כמבואר במ"מ הנ"ל אך מש"פ ודאי חייב אם הפסיקה נעשה בהיתר. והי' שלום כדברי כו'

סימן כז

להרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסם כו' מו"ה שמעלקא נ"י האבד"ק חוסט יצ"ו

זכרון עדות שהיתה בפנינו עדים ח"מ איך שה"ה הרבני מו"ה אפרים מחוסט נ"י ממדינת אונגארין ביקש מאתנו לעשות לו שטר סידור מתנותיו וכך אמר לנו אתם הוו עלי עדים כשרים ונאמנים וקנו מאתי בקגו"ש במדל"ב כתיקון חז"ל ובש"ח וכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח המועיל עפ"י תיקון חז"ל איך שרציתי ברצון נפשי הטוב שלא באונס והכרח כלל כ"א בלב שלם ובנפש חפצה והנני מודה בפניכם כמודה בב"ד חשוב וראוי בהודאה גמורה שרירא וקיימא איך שאני מקבל עלי בחיוב גמור ושריר בק"ג ובש"ח יחד לאשר ולקיים חילוק המתנות אשר אסדרם למטה ואמר לנו שחילוק המתנות יתחלקו עפ"י הני תרי גברי יקירי הרבנים ה"ה ר' מרדכי יצחק בן הרב ר' ישראל זאב הלוי ור' חיים דוד בן ר' יחזקאל נ"י וכך אמר

ראשית מכל הוני ורכושי הנמצא עתה תח"י הן מעות מזומן והן מה שיש לי בהלואה הן עפ"י שטרות והן תביעות בע"פ חפצים ומטלטלים הכל כאשר לכל מחוט ועד שרוך נעל וכאשר ידוע חשבונם להני תרי גברי יקירי הנ"ל מהכל יעשו מעתה ומעכשיו להיות הקרן קיימת לעד ומהפירות יתחלק בכל שנה ושנה על ידם לעשרה אנשים הידועים להני אפטרופ' הנ"ל

אשתי מ' טאבא תקח ממעות הנ"ל בשנה ראשונה אחר פטירתי אם לא תנשא לבעל חמשים גראש בכל חודש וחודש ולאחר שנה תמימה יהי' כפי הבנתן של האפטרופסין כמה שתצטרך ואם לא תצטרך לא יתנו לה כלל כי כל מה שתשאר אחר חיי' ממה שתקבל ממעות הנ"ל תשוב להקרן קיימת כהנ"ל גם תקח אשתי כרים וכסתות השייכים לגופה כלי הבית כפי הבנתם וכשתנשא לאיש תקח חמשים אדומים ותו לא גם יתחלק ליום היא"צ סך חמשים גראש בכל שנה ושנה לעניי דפה עה"ק טבריא תוב"ב ובאם שיהי' סכסוך ביניהם ולא ישתוו בשום דבר מה צוה שיבררו דבריהם לפני הרב ר' אברהם ממונקאטש נ"י והוא יכריע ביניהם כל הנ"ל קיבל ע"ע בחוב גמור שמחייב א"ע לכל אחד וא' מהמקבלים הנ"ל בלתי שום חזרה בשום אופן בעולם וכבר מסר כל השטרות קודם כתיבת זה השטר ואמרו להאפטרופסים הנ"ל שיקנו כל החובות של כל השטרות עם כל השעבודים דאית בהו בזאת הכתיבה ומסורת שטר זה לידם והקנה להם כל החפצים והמטלטלין וכל החובות הכל כאשר לכל במתנה גמורה מעתה ומעכשיו מתנה גלוי' ומפורסמת לכל וכך אמר לנו שטרא דנן כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי היכי דלא ליהוי כמלתא דטמירתא ובפירוש אמר בשעה שמסר כל המעות הנמצא תח"י וכל החפצים וכל השטרות וכל הזכיות אני מוסר לכם את הכל ואני מקבל בק"ג א"ס במדל"ב כהוגן וכתיקון חז"ל באופן שתזכו בהן עתה תיכף ומיד בשביל האנשים מקבלי מתנות הנ"ל והקנה להם בקגו"ש ובש"ח יחד באופן המועיל ומספיק וחזי ועולה לפום דינא כתיקון חז"ל ונתן להם רשות לקבץ ולקבל תיכף כל אשר נתן להם להיות נקנה למקבלים הנ"ל לפירותיהן מעתה ועד עולם ולא יוכל לחזור בהם אך כל ימי חייו יהי' ניזון מהפירות גם הוא כדי הצטרכותו וכן עשו האפטרופסים הנ"ל וזכו בשביל המקבלים בחיי הנותן הנ"ל. והנה הזהיר לנו לדקדק בכל האופנים ובכל מיני חיזוקים הראוים ליעשות עפ"י דת תוה"ק כדי לחזק ולקיים כל מה שיסדר בשטר זה יתד חזק בל ימוט לעולם ע"כ אם המצא תמצא בשטר זה כו' ובכן אנן סהדי דח"ל קנינו מאת הרבני מו"ה אפרים מחוסט הנ"ל על כל הא דלעיל והכל הי' במעמד אשתו מ' טאבא הנ"ל מתחלה ועד סוף ובהסכמתה על כל פרט ופרט ולראי' בעה"ח ג' שבט תרי"ח עיה"ק הנ"ל והש"ו עכ"ל הצוואה

תשובה ראיתי מה שמעכ"ת מסתפק אם ירשו בני המקבל הנה בש"ס ב"ב (ס"ג ע"א) איתא וז"ל ת"ר בן לוי שמכר שדה לישראל וא"ל ע"מ שמעשר ראשון שלו מע"ר שלו ואי אמר לי ולבני מת יתן לבנו ואם א"ל כ"ז שהשדה זו בידך מכרה וחזר ולקחה אין לו עליו כלום אמאי אין אדם מקנה דשלב"ל כיון דא"ל ע"מ שמע"ר שלי שיורי שיירי' למקום מעשר אמר ר"ל זאת אומרת המוכר בית לחבירו וא"ל ע"מ שדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו כו' עכל"ה והקשה הרמב"ן ז"ל בחי' והשיטה מקובצת ב"ב מביאו וז"ל וא"ת כיון דמשייר מקום מעשר א"כ מת אמאי לא יתן ליורשיו והא כל שיש לו מורישו לבניו אחריו ויורשו יורשיו אחריו י"ל שזה אינו משייר ממש מקום המעשר אלא גוף כל השדה ללוקח הוא אלא כדי שיהא שיור פירות קיים לפני' משייר מקום הפירות למעשרותיו וכשמשייר פירות דקל שהדקל ללוקח מעתה ואם מכרו מכור וכמו ששנינו הכותב נכסיו לבניו לאחר מותו מכרן הבן מכורין לכשימות האב וא"ת עוד מ"מ כיון ששיירו למעשרותיו וזכה בהן הוא אף יורשיו כן דהא לא קבע לי' זמן ואין לדחוק ולומר דאתי' כמ"ד לו ולא ליורשיו וי"ל דאפי' למ"ד גבי ע"מ שתתני לי מאתים זוז לו וליורשיו הכא מודה דהכא שאני דלא שייר דבר קצוב אלא פירות היוצאים בשדה שנה שנה והאומר ע"מ שתתן לי מנה בכל שנה ושנה לא התנה לו וליורשיו אלא לימי חייו ומיהו פירות שבאו לעולם כשמת אעפ"י שלא הגיע לידו הרי הן ליורשיו שכל מה שזכה בו הוא יורשיו יורשין אחריו וכן אם התנה בדבר קצוב כיון שאמר ע"מ שמעשר של שנה או שתים וג' שלי אפילו מת נותן ליורשיו אבל בשייר מעשר פירות שנה שנה אין ליורשיו במשמע אלא כל שהוא קיים עכ"ל ושם וכבר כתבתי למעלה דטעמא דמעשר משום דלא שייר דבר קצוב אלא מעשר השדה שנה שנה ואין ליורשין זכות אלא במה שזכה האב ומעשר של שנים הבאות לאחר האב לא זכה האב בהן שיירשו אותו יורשיו עכ"ל וקרוב לענין זה כתב הרמב"ן ז"ל וז"ל וצ"ל שלא אמרו לו ולא ליורשיו אלא בשייר לעצמו פירות מה שמכר ונתן כגון דקל ופירות שלו ודמי למעשר שלו דהא זבין שדה ודקל ולא שייר אלא פירות בשל אחרים שאעפ"י ששייר בגוף לפירות מיהו גוף ודאי דלוקח הוא כדקיי"ל גבי מת הבן בחיי האב וכיון שכן ה"ל בתנאי לו ולא ליורשו משמע כענין שאמרו ע"מ שתתני לי מאתים זוז לא נתנה זקוקה ליבם כו' אבל בע"מ שדיוטא העליונה שלי וכן במשייר אלנות לפניו דשייר קרקע דכיון דדבר מסוים שייר לעצמו הרי יורשו כמוהו ע"כ. והנה לפ"ז בנ"ד נמי אפילו אמר לעולם אין הבנים יורשים כיון דאביהם עדיין לא זכה בהריוח שלא הי' בעת מיתתו בעולם אך דיש לחלק בזה דבשלמא גבי מוכר שסילק עצמו מדבר ושייר קרקע לפירות דקיי"ל שיכול הלוקח למכור הקרקע מש"ה אין לו שום זכי' בגוף הקרקע ורק הפירות שייר בעין יפה ע"י הקרקע ולכן אין היורשים יכולים לירש מה שהוא עצמו לא זכה בו עדיין אבל היכי שמקנה לחבירו דקל לפירותיו ודאי שבניו אחריו היינו בני המקבל יורשין אחריו וא"כ י"ל נמי בנ"ד בנותן מעות לפירות לחבירו שבני המקבל ירשו המעות לפירות דכרעי דאבוהן נינהו אך באמת דזה ליתא דידוע שיטת האלשיך ז"ל בתשובה סי' ז' וז"ל והנה כ"ז הוא אי אמרי' דמעות דמי לבית או דקל ואם הי' אומר מעות לפירותיהן הי' מועיל אבל מסתברא דלא מהני משום דל"ד לבית ודקל שהם קיימים בעת בא הפירות והדירה לעולם ומש"ה מהני בית לדור ודקל לפירותיו אבל במעות כשהריוח בא לעולם ואין המעות עצמם בעולם נמצאו הפירות בלי ממשות עכ"ל והבני יעקב והקצות ז"ל [סי' ר"ט סק"ד] הקשו עליו חדא דמצינו דקונה בכה"ג אפילו בזמן שבא הריוח אין הקרן בעין וכמו שהמוכר עבדו לקנס והמקנה פרה לכפילא וכ"כ התוס' גבי דמי חמרא דמהני במעות הקנין לפירות. ואני אומר דבאמת מכל זה אין ראי' דסברת האלשיך ז"ל שכן הוא דעתו דבשלמא בעבד שקנהו לקנסא דהקנס בא מחמת שהרגו לעבד וכן כפל בא בשביל שקנסו שגנב] להפרה אבל בענין מעות לריוח לסחורה אינו בא כלל הריוח מחמת המעות דסתם מו"מ הוא דקונה בשווי' ואז אין שום ריוח וכמו שמבואר בר"ן בקדושין [דכ"ח] לענין אמירה לגבוה במקח השוה שלא מקרי כלל ריוח שכן הדבר שוה לכל ורק הריוח בא או שנתייקר לאח"כ השער או שמוליכו למרחוק וא"כ אין הריוח בא כלל מחמת המעות שאינם בעולם בעת הריוח והריוח בא מעלמא בכה"ג לא שייך קנין הריוח ע"י המעות שהקנה לו לפירותיו