דברי חיים חלק ב תפב

סימן יח

להרב המאה"ג החסיד המפורסם חו"נ וכו' מו"ה מרדכי יהודא נ"י אבד"ק ענטרדאם

שאלה אחד שכר בית דירה וסמוך להב"ד ששכר יש ג"כ בית החיצון הנקרא פאר הויז וגם בית קטן שסמוך להב"ד ולהבית החיצון והמשכיר שייר לעצמו לדור בבית הקטן הסמוך לב"ד ששכר רק הרשה להשוכר להיות משתמש ג"כ בבית הקטן וכעת השכיר המשכיר הבית קטן לאיש אחר שהוא מלמד תינוקת וטען השוכר של הבית דירה שהוא שכר גם הבית קטן רק הניח ג"כ להמשכיר להיות שמה כי הוא איש יחיד ופנוי והמשכיר טען שלא השכיר לו כלל הבית הקטן ואמר בפי' ששייר אותו לעצמו רק שהבטיח להשוכר שבאם לא יקפיד אז יניח גם להשוכר להשתמש בו וכעת נזדמן לו אחד לשכור הב"ק אין רצונו שיהי' השוכר של הב"ד שמה גם טען השוכר של הב"ד אם יהי' אמת כדברי המשכיר שלא השכיר לו כלל הב"ק ישלם לו מעתה שכירות בעד בית הקטן ומונע את המשכיר להשכיר הב"ק לאחר וע"ז טען המשכיר שהבית לא הי' מושכר אצלו רק עד אחר חג הסוכות העבר ורק על אשר לא השיג השוכר דירה אחרת וחילה אותו להניחו לדור שמה גם לעתיד השכיר אותו לו מחדש עד שישיג דירה אחרת ובאם שאין רצונו שישכיר הב"ק להמלמד אינו נותן לו כלל גם הבית דירה על לעתיד. זאת הי' הטו"ת של הבעלי דינים

תשובה בדין זה הנה אם כפי דברי המשכיר שלא השכיר להשוכר שמכבר רק לשנה וגם לא הניח לו לשכון בתורת שכירות ורק אמר לו שיוציאנו מבית אימת שירצה והמלמד שכרהו מקודם שנחלט השכירות על שנה ב' ודאי אין שייך דב"מ כיון שכבר עבר זמן שכירות הראשון אולם אם השכיר לחלוטין להראשון ואח"כ השכירו להשני שייך דב"מ אמנם בנ"ד י"ל דאין שייך כלל דדב"מ גבי מלמד תינוקות דמבואר בש"ע סי' קנ"ו ס"ג וז"ל וכן יש לו ללמד תינוקות ישראל תורה בתוך ביתו ואין השכנים יכולים למחות בידו ולומר לו אין אנו יכולים לישן מקול התשב"ר וה"ה לכל מילי דמצוה שאינם יכולים למחות בידו מטעם תקנת יהושע בן גמלא וגם מבואר בסי' קע"ה וז"ל בס' כ"ו הי' רוצה הלוקח לקנותה לבנות בה בתים ובן המצר רוצה לזרעה הלוקח זוכה משום ישוב הארץ ואין בה דין בן המצר ויש מי שאומר שאם המצרן רוצה לנוטעה יכול לסלקו עכ"ל ולכן לפע"ד לא גרע מלמד תינוקות מתקנת יב"ג (והבא) [מן הבא] ליטע דמשום ישוב ח"ל הבא ליטע קודם [כמ"ש בסמ"ע שם סקמ"ד] ומבואר שם בב"י משום דדב"מ אינו רק מפני טוב וישר תיקון דיישוב דוחה טוב וישר מכ"ש תקנת יב"ג דוחה הטוב וישר וא"ל דאפשר ללמוד תינוקות באיזה בית אחר דז"א דא"כ גבי אילנות נמי נימא יטע במקום אחר א"ו שאין זה טענה דכיון דהדבר הוא לטובת בני העיר והמדינה להיות נטיעות מדחים טובת בעל המצר וכ"כ בהדיא הראשונים מביאם ב"י ז"ל כנלע"ד אם יסכים עמי כ"ת שבמלמד תינוקות אינו שייך דדב"מ כלל והי' שלום כדברי ידידו דו"ש

סימן יט

להבד"צ דק' ברינל יע"א

מכתבם הגיעני ומה שנסתפקתם אם יכול לומר זה אינו נוח לי בלא טעם גבי בר מצרא הנה לפי המבואר בש"ע [סי' קע"ה סנ"ח] גבי ממשכן שבא [המצרן] מתחלה לעכב שלא ילוה מזה רק מהמצרן שיכול לומר זה אינו נוח לי ורק אם רואין הב"ד ערמה בדבר אז מוציאין מהמלוה יעיי"ש וא"כ לכאורה ה"נ מסתמא יוכל לטעון זה נוח לי ורק כשרואין ב"ד ערמה בדבר אזי אין בטענותיו ממש אך דבר זה אין בו מקום לספק לפענ"ד כי אם יאמר לפני הב"ד דבר שראוי להקפיד עליו יוכל לומר זה לא ניחא לי' אבל בלא טעם ודאי ערמה הוא דמה לי זה או זה בשלמא גבי ללות מאיש מזה או מזה ודאי אין דעת ב"א שווים ואחד מתגאה עליו או יהא לו כנושה והשני לאו וכדומה ולכן מסתמא יוכל לטעון זה אינו נוח לי ורק כשהב"ד רואין ערמה בדבר דוחין אותו נגד המצרן אבל גבי שכירות שאין דר עמו כלל ואין לו דו"ד עמו כל השנה משך השכירות מה לו זה או זה כל שאינו טוען דברים הראוים להקפיד לא כל הימנו לבטל דינא דב"מ רק באמתלא הראוי' להיות אמת עכ"פ ואם ליתן ע"ז שבועה וקבלה הכל לפי ראות עיני הדיינים ומה שאמר מקודם חוץ לב"ד שאינו מקפיד זה לא מעלה ולא מוריד דאם אינו נותן אמתלא הנראה לא מצי לדחות השוכר הראשון ואם נותן אמתלא הנראה מה בכך שמעיקרא לא הקפיד אולי עדיין לא נתן אל לבו היטב ובאם נותן אמתלא הנראה ודאי דלא שייך דין דעשית הטוב וכו'

סימן כ

שוי"ר לידידי ב"ג הרב המאה"ג החריף ובקי שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה יעקב יצחק פרענקיל נ"י האבד"ק נארייאב

אודות התביעה שתובע העכו"ם מיהודי שהי' העכו"ם שותף עמו ורק שלא עסק במו"מ כלל והמדובר הי' שיעסקו שניהם ועכשיו שלא עסק הנכרי אין הישראל רוצה ליתן לו חלק בריוח הדין עם הישראל כמו שכתבת דכ"כ הרמ"א ז"ל [סי' קע"ו סי"ט] שאינו מן הדין שהוא יעבוד וזה יקח חלק ורק מה שרצית לחלק דבאראנדי לא שייך זה שהנכרי זכה עכ"פ בשותפות חלק הבנינים והבאת מדברי הש"ך ז"ל [שם סקל"ה] הנה לא עיינת בדברי הב"ח ז"ל שהש"ך ז"ל מביאו דשם קאי עמ"ש בש"ע דאם מת השותף בטל השותפות ולא יוכלו היורשים לכופו שישתתף עמהם כי אומר אתה לא שוה לי כמו אביך וע"ז כתב הב"ח ז"ל דבאוראנדי לא יוכל לחזור כיון שהמה יאמרו לו אם לא ניחא לך תניח אתה חלקך וצא מן האוראנדי וזה ג"כ כוונת הש"ך ז"ל אבל לענין אם לא עסק אין לו חלק בריוח כלל ורק לכאורה הי' צריך לשלם שכירות מחלק העכו"ם שיש לו בההוט אך זה אינו דכבר שילם דמי שכירותו להפריץ ומי יודע אם הי' שכר ההוט יותר ממה שנתן להפריץ וא"כ מה יתן עוד להנכרי שותפו ותו כיון דהעכו"ם לא עשה כלל וגם לא הי' ברשותו להשכירו לאחרים כי ישראל שותפו ימחה בידו כי אין רצונו עם שותף אחר והוי כמו דלא עביד למיגר דא"צ לתת הדר שכר (וכיון) [כיון] שלא חסרו לו כלל [ע' בח"מ סי' שס"ג ס"ז] דגוף ההוט אינו שלו ובפרט דגרע זה הריוח מהיתרא אתא לידי' [ע' באה"ע סי' כ"ח בח"מ סק"ה ובב"ש סק"ג ובט"ז יו"ד סי' ק"כ סקי"א] וד"ל וביותר צדקת שלא זכה העכו"ם מעולם כיון שלא פרע השכירות להפריץ לכן יפה פסקת. וגם בדין השרי' בשבת העוף יפה הורית דכן גם אנו נוהגים להחמיר כפי העת והזמן וכן פסקנו אתמול להטריף לב העוף הנצלה בבעקעלע הגם שהח"ד [בסי' ע"ב סק"ב] מתיר וגם כמה אחרונים מ"מ הטרפנו משום שלא יהי' נקל בעיניהם וצריך לעשות משמרת והי' שלום כדברי מחו' ש"ב דש"ת בלונ"ח

סימן כא

להרב כו'

אודות הליטרייע צעטל שהעמיד אחד ולא נתן המעות כי אמר להנער העוסק בזה שילונו ויחזיר לו ויצאו הנומרין ועדן לא שילם לו הנה דבר פשוט בסי' קפ"ג בח"מ דהאומר זבין לי וזבין לו אפילו בדמיו מסתמא זכה המשלח ואינו נאמן לומר שחזר מקודם וכן פסקו הב"ח וש"ך וט"ז וכן יש להטות גם דעת הסמ"ע לענין זה עיין בנה"מ כן לדעתי פשוט בפרט שלא אמר כלל שחזר דלכ"ע של המשלח הוא מי שאמר הנומרין

סימן כב

לידידי מחו' הרב המאה"ג החריף ובקי חו"נ המפורסם וכו' מו"ה יונה אשכנזי נ"י האבד"ק פשעווארסק יע"א

הגיעני מכתבו והנה אמת דברי' שהמהריב"ל ומהרח"ש ז"ל מסכימים שכסף וקנין מהני בלא שטר אולם מה נעשה שהמהר"א ששון ז"ל מביאו וחולק עליו וכתב שאין להוציא קרקע מחזקת המוכר נגד דברי הריטב"א שכתב בחי' קדושין [דכ"ו ע"א] שכסף (ושטר) [וקנין] וחזקה כולם כאחד אין קונים בלא שטר במקום שנהגו לכתוב שטר גם מהרשד"ם ז"ל פסק כן והר' בצלאל בתשו' והש"ך ז"ל [בסי' ק"צ סק"ד] מביאם בלא החלטת פסק הלכה משמע דמספקא לי' דידוע דרך הקדוש של הש"ך ז"ל אם רוצה לחלק על איזה פוסק מביא בקצרה בזה"ל דלא כזה הפוסק בתשו' כידוע לבקי בדרכו וא"כ כיון שמביא פוסק בסתם דעתו לפסוק כוותי' וא"כ בכאן שהביא דברי מהריב"ל לעיין בו ואח"כ לעיין בתשו' מהר"א ששון ורב"צ ומהרשד"ם ז"ל המבין רואה דכוונתו דעכ"פ ספק הוא ובפרט לפי נ"ד שמהמעשה נראה שלא רצה לתת להמוכר המעות כי לא סמך דעתו עליו א"כ לכ"ע לא קנה בלא שטר