דברי חיים חלק ב תפא

סימן יד

להרב מ' ישעיה שארף בערג והר"ם אפרים באלחאווער יושב על מדין בק' זאלישטשיק

שאלה המחזיק בחלונות לנכסי מומר אי מהני החזקה כמו במחזיק לחצר ישראל או דומה לחצר עכו"ם המבואר בסי' קנ"ד דלא הוי חזקה וכי מכר עכו"ם אח"כ לישראל יכול לבנות כנגדן בלי ריחוק ד' אמות

תשובה מכתבם הגיעני והנה באמת מהראוי הי' שלא להשיב בדבר שכבר פסק הגאון מלבוב וגם כי כעת אינני בקו שלימות הבריאות ורק מחמת שכן השוו בהסכמה לקיים כאשר יצא מפי לא יכולתי לעצור במילין ועיקר בטלה דעתי נגד הגאון מהרי"ש נ"י אך לחוות דעתי להלכה. מעיקרא נחקור אם הי' בא הישראל להבדיל עם המומר לדון בתחלה אם יוכל לעשות חלון לגבול המומר או לא מה דינו והנה לפי מה שמבואר שני דיעות אם מותר ליקח כו' ודיעה אחת אוסר ורמ"א מביאו [ע' בסי' שפ"ח סי"ג ובש"ך שם סקס"ג ובסי' רפ"ג וש"ך שם] והנה למ"ד שמתיר ליקח לעצמו ממונו בודאי מותר ליקח ראייתו לתוך חצרו דראי' הוי כנוטל משלו מחצרו כמבואר בסמ"ע קנ"ג [סקל"ב] וא"כ ממונו מותר מק"ו [הראי'] ולדיעה האוסרת ליקח ממונו אסור ליקח ראי' וא"כ לדינא דמבואר להלכה דספיקא הוא [ע' בפמ"ג או"ח סי' קנ"ו בא"א סק"ב ובת' ח"ס חח"מ סי' קנ"ד] ובספיקא דממונא אוקמא אחזקה בכל מקום אך הכא דע"ז אנו דנין ובפרט דלו אין חזקת ממון כלל ורק דאסור לאבדו שמא נפיק מיני' זרעא מעליא בודאי אין לו חזקת ממון וכה"ג אשכחן בתינוק הנמצא דאין לו חזקת ממון כיון דהוא ספק ישראל [ע' בש"מ ספ"ק דכתובות ובאה"ע סי' ד'] וא"כ בכה"ג ודאי אין למחות בהמחזיק בהיזק ראי' וק"ל ואפילו למ"ד דאסור ליקח ממונו משום דילמא נפיק מיני' זרעא מעלי' מ"מ לע"ע הוי הראי' הפקר והז"מ יעשו דין עם השכן ולכן כיון דעפ"י דת תוה"ק אין המומר יכול למחות בודאי אינו חזקה דזה אינו תלוי במה שהוא מומר דאפילו בב' ישראלים הדין כן דאם א"י למחות לא מהני בי' חזקה וכמפורש בסמ"ע קנ"ד ס' י"ח י"ט וגם אינו חזקה דכיון דעפ"י דד"מ א"י למחות לא חשש לילך אצל דייני ישראל ולכן לדעתי אינו חזקה כלל ובפרט למ"ש בטור [סי' שפ"ח] שבגרמא או בגרמי מותר לאבד ממונו א"כ ממילא מותר להחזיק בחצרו דאינו אלא גרמי ואפילו נימא דבעינא קלי' לי' כדאמרי' בפסחים [דכ"ו ע"ב] מ"מ כל שאינו בידים מותר לאבדו כמבואר במהרי"ו סי' ק"ס [מובא בש"ך סי' שפ"ח סקס"ב] וא"כ כיון שא"י למחות בודאי אינו חזקה דברי כו'

סימן טו

לה"ה הרב המאה"ג החריף ובקי חסיד ירא ד' כו' מו"ה אברהם יצחק נ"י האבד"ק קליין ווארדיין יצ"ו

מכתבו הגיעני ואשר שאל אם מותר למסור לקחת החירות השענק שיש ליהודי' משום שמוכרין בזול ממה שמוכרים המחזיקים שענק בדמים כי המה המחוררים אין עליהם עול פריעת שכר ויכולים למכור בזול משארי השענקרם שמשלמין דמי האוראנדי והנה לא ידעתי מקום ספק בזה האיך רשאי למסור זה וכי רשאי אדם למסור למי שיש לו גוט ואוראנדי בחנם הכי מותר למסור כדי שלא יוזיל המקח מיי"ש או מתבואה וכדומה וח"ו לומר כן דא"כ ח"ו הותרה הרצועה אך כדי שלא יקלקלו לשארי היהודים יעשו תקנה עפ"י ב"ד ועיין פמ"א [ח"א סי' י"ז] שכתב שיכולין למחות במי שמוכר בזול וכעת אין ספרו בידי אך מעכ"ת יעיין שם וימצא כן אבל למסור ח"ו והי' שלום כדברי ידידו כו'. ג' ויצא תרכ"ד

סימן טז

לידידי מחו' הרב הה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם חו"נ וכו' מו"ה בנימן זאב נ"י אבד"ק דק' זמיגראד

שאלה אם שותף בבית יכול למחות לחבירו שיקבל לביתו דיורין

תשובה הנה דעת הרשב"ם הוא כך דדוקא להוסיף על הבנין אסור אבל להוסיף דיורין בלא בנין מותר וכ"כ בהדיא בד"מ [ר"ס קנ"ד] דדעת הר"מ ז"ל שהביא הב"י ז"ל דס"ל לר"מ ז"ל דמותר למלאות ביתו דיורין ואכסנאות וכתב הד"מ ז"ל דהוא דעת הרשב"ם ז"ל לא כמ"ש מעכ"ת דהרמ"א ז"ל [שם בס"ב] הכריע דהרמב"ן והרשב"א פליגי אהרמב"ם ז"ל והקשה מעכ"ת מה שהקשה ובאמת לא כתב הרמ"א זה מעולם רק שהר"מ והרשב"ם ז"ל ס"ל דמותר למלאות דיורים אך מה שנרשם ברמ"א הרמב"ן זה הרשימה אינה מהרמ"א ז"ל כמ"ש הפוסקים כמה פעמים ובח"מ יחסהו להסמ"ע אך באמת המרשים ג"כ שפיר כתב דכ"כ בהדיא דאם פתחו לבית מותר לקבל דיורים דלא גרע ממלא ביתו דיורים ואכסנאים נשמע מזה דאפילו שלא במקרה מותר ובספר בעי חיי לכנה"ג מאריך בזה וגם הרמ"א מביאו הטור קנ"ו כתב בהדי' דלא יוכל לעכב לקבל דיורין ועיין בב"ח וא"כ הרמב"ם הוא כמעט יחיד בסברתו ולכן בודאי מותר לקבל דיורין ואין שותפו יכול למחות בידו דכה"ג אזלינן בתר רוב הפוסקים כיון דאין אחד מוחזק כמבואר בכנסת הגדולה בספר הנ"ל ולפי מה שמביא בספרו על הטור י"ל בכה"ג דנ"ד דמקרי הרוצה להשכיר מוחזק דכל אחד עושה בתוך שלו יעוין סי' קנ"ד בכה"ג אך ביותר בכה"ג בשותפין דבית הולכין אחר המנהג והנה מעשים בכל יום אשר שותף לוקח דיורין ולא מעכב שום אדם לכן דבר פשוט שאין יכול חבירו לעכב עליו להשכיר ביתו ושאלה שני' דבר פשוט הוא כדברי מעכ"ת ועיין בנ"י גבי מקום שנהגו לבנות ובתשו' משא מלך שהביא הש"ג והי' שלום ב' ח' חשון תרכ"ה

סימן יז

להרב המאה"ג החריף ובקי המפורסם כו' מו"ה ישעי' זלמן נ"י אבד"ק איסטריק יע"א

שאלה בראובן שהיה לו פלאטץ פה והוא דר בכפר רחוק מכאן ד' פרסאות ונסע אחד מבני עירנו לשם וקנה אצלו הפלאטץ הנ"ל ובעל המיצר תיכף כשבא הקונה טען טענת ב"מ ורוצה לסלק את הלוקח

תשובה מכתבו הגיעני והנה בנדון שהלוקח נסע למקום המוכר ולקח אצלו ואח"כ כשנודע למצרן בא תיכף לב"ד לסלק הלוקח והנה הדין פשוט כמעט בכל הראשונים דצריכים להיות במקום אחד דאל"כ וכי מחויב המוכר להרבות ולשלוח שלוחים להמצרן לכן פשוט בעיני הפוסקים דכשאינם במקום אחד בטל דין מצרנות אולם בספר נתיבות המשפט על הר' ירוחם בנתיב י"א ח"ד כתב וז"ל וכתב מהר"ם אלשקר בסי' קי"ח דל"ש אם המוכר עומד במקום שהבית שם והמצרן בעיר אחרת או שהמוכר הלך לעיר אחרת והמצרן הוא שם כיון שאין המוכר והמצרן במקום א' ליתא לדדב"מ מטעם הרמב"ם והגאונים דתרווייהו חד טעמא ננהו והאריך בזה יע"ש ולע"ד אין דבריו מכריעים וטובא איכא לאפלוגי בינייהו דדוקא כשהמצרן הלך לעיר אחרת שייך שפיר לומר שאם אתה אומר שיש בו דדב"מ אין מי שיקח שדה מחבירו שיאמר לאחר כמה שנים יחזיר המצרן לביתו ויקחנה מידי אבל כשהמוכר בעיר אחרת מילתא דל"ש הוא שביתו במקום א' והוא במקום א' וימצא למוכרה ואדרבה אם אתה אומר דבכה"ג ליכא דדב"מ כל אדם יערים בכה"ג שאחר שיגמור המקח בעירו כדי להפקיע מן המצרן ילכו למקום אחר ושם יגלו המקח כלל הדברים שאם לדין יש תשובה ואם קבלה נקבל והנני מעיד עלי שמים וארץ שאחר ימים שכתבתי זה מצאתי בס' תשובת הרלנ"ח ז"ל סי' ס"א שהובא פסק לרב אחד שמו מהר"א ששון ז"ל שכתב כדברי מהר"ם אלשקר והרלנ"ח ז"ל כתב פסק אחר באותו הנדון לחלוק על דבריו מן הטעם שכתבתי והאריך בזה יע"ש ועוד נראה מדברי הרלנ"ח שם שה' אלשקר הי' מסכים עמו בדין ובספרו כתב איפכא כמ"ש עכ"ל אלמא שהסכימו כולם שבסמוך קרוב ונראה כמו ששכיח טובא בעל היושב בכפר יש לו בית בעיר סמוכה לו בודאי שייך דין מצרנות דדוקא ברחוק מקום כמו ממצרים לצפת דרחוק טובא שייך שפיר דלא שייך ועשית הטוב וכו' דמפסיד להמוכר דכי ילך ויוציא ממונו להודיע להמצרן שרוצה למכור שדהו וזה ודאי הטוב אבל בדבר הקרוב טפי כמו בעיר גדולה ודאי שייך ועשית הטוב שבודאי חבירו יודיע להמצרן תיכף ובזה א"ש מה שהקשה נה"מ שהר"כ ז"ל סותר עצמו בתשו' למה שהרלנ"ח מביאו שהסכים הר"מ ז"ל לדעתו דהר"מ [מיירי] בספרו ברחוק ממצרים לצפת ובתשו' שהסכים להראנ"ח מיירי בקרוב וד"ל ובודאי יש עיר אחר גדולה כמה פרסאות כמו עיר לונדן גדולה יותר מכמה פרסאות ולכן הסברא נותנת דבכה"ג לא בטל דין מצרנות והי' שלום כדברי דו"ש: