דברי חיים חלק ב תעו

אמת להלכה בפרט כי עפ"י רוב השיטות אינו יכול לחזור ולתבוע מה שנתפשר בטוב מכמה טעמים שכתב מעכ"ת ובפרט שכן נהגין כ"ע שמפשרין בזה והוא כהיתר בעיני העולם בעד שכר אמירה וחתימה ולכן אם יש עדים או מפורסם הדבר שאין לו מיגו כמו בעובדא דרבה בר שרשום [ב"ב ל"ב] בודאי צריך להחזיר והי' שלום

סימן ד

למחו' הרב הה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם ע"ה פ"ה בו"ק כש"ת מו"ה ארי' ליבוש נ"י האבד"ק מאשציסק יצ"ו

אודות השאלה הנה הע"א אינו נאמן כיון שהכחישו בראשונה וגם כי הוא נוגע בדבר דאל"כ נימא גבי א"י אם הלויתני וחבירו טען ברי נימא הרי ע"א על גזל ע"ד שהקשה מהר"י באסאן א"ו שנוגע אין לו שום דין עד כלל ובפרט שהכחישו בתחלה וכ"מ בהדי' ברמב"ם הל' נזירות גבי ע"א שאמר נדרת בנזיר אם מכחישו א"נ משמע אפילו אם עתה נולד ספק להנזיר וגם בירו' מבואר בהדי' דאינו לוקה רק כשהתחיל לנהוג נזירות. והנה מחמת הספק לחוד בלא העדות וודאי בספק בת"כ דלהרבה שיטות אינו כלל שבועה [ע' ב"י יו"ד סי' רל"ט] ואפילו לר"ת ז"ל דמחמיר בת"כ מ"מ הוי ס"ס וכעין זה מבואר בס' בעי חיי לכנה"ג אך ליתר שאת יוכל להתיר אפילו שלא מדעתו כיון דהוי לדבר מצוה והוא כמעט פ"נ לפי מכתבו דמר ולכן סמכינן אהתוס' שמתירין כמבואר בהג"ה רכ"ח [סכ"ו] ובפרט דשותפים שנשבעו זל"ז הגם דמהרי"ק ז"ל ס"ל דהוי קבלת טובה בס' משפטי שמואל חולק עליו לומר דזה לא הוי קיבל טובה כמבואר בכה"ג רכ"ח סי' ל"ט בשיורי כה"ג ובצירוף עוד סברא ודאי סמכינן אדברי התוס' ז"ל כמבואר בט"ז ז"ל ולכן נכון הדבר להתיר ע"י ג' אנשים להודיע להשוכרים הראשונים דיש ג' ספיקות א' אם נתן כלל ת"כ שנית אם הוי זה קבלת טובה בשותפים ג' אם ת"כ הוי כשבועה ד' שיטת התוס' דלצ"מ אפילו בקיבל טובה ולכן בודאי מותר ע"י התרה. ומה שמסופק כ"ת אם נתחייב מכח שעבוד הנה בס' מחנה אפרים בה"ש [סי' י"ח] מבואר גבי סרסור שאמר הכבד ושב דא"צ לתת לו שכרו מכמה טעמים מכ"ש בנ"ד שעדיין לא התחיל כלום ולרוב שיטות הפוסקים יכולין שותפין לחזור על להבא שלא בקנין ומכ"ש בכה"ג שלא ע"י מעשה אין כלל אפילו בקנין הוי קנין דברים וק"ל והי' שלום כדברי כו'

סימן ה

להרב המאה"ג החסיד המפורסם שלשלת היוחסין ב"ק חו"מ בש"ק כקש"ת מו"ה יודא נ"י האבד"ק מעליץ

בנידון השאלה באחד שנתן קנין בערכאות על ביתו והוא למשכון שישלם ההלואה ונגלה לכל וכעת טוען (הנותן) [המלוה] שלא נפרע והלוה טוען שכבר סילק הכל ורוצה שיחזרו לו כתב הקנין וכנראה מדברי השאלה שהמנהג כן במקומכם שנותנין כתב כזה למשכון ופורעין וחוזרין ולוין ע"ז והכתב נשאר תמיד ביד (הנותן) [המלוה] וא"כ ודאי שנאמן לומר פרעתי שכלל בזה בכת"י שאזלינן בתר מנהג הסוחרים במקום זה אם המנהג שנותנין הכתב טרם שמקבלין מעות נאמן הלוה לומר אמנה הוא ולא קבלתי עדיין וכן לענין פרעתי תלי' במנהג מקומות דלא שייך שטרך בידי מאי בעי כאן שמנהג שמאמינים זה לזה וכ"מ בתשו' מהרשד"ם ז"ל סי' ס"ה ומביאו כנה"ג בח"מ ס"ט ולכן בודאי נאמן הלוה לומר פרעתי ותו לא מידי והי' שלום

סימן ו

להרב כו' האבד"ק בלאזוב יע"ה

שאלה איש אחד נעשה ב"ח ונעשה בו משפט כתוב עפ"י ערכאות והושיבו אותו בבית האסורים כמנהג והנה הלך אחד מסוחרים איש מבני ישראל ולקח וועקסיל מיד ב"ח נכרי בזול הרבה מאד ותבע את היושב בבית האסורים אלף כסף כפי הנכתב בוועקסיל ונתן היושב במאסר הרשאה לאשתעי דינא בהדי הקונה הנ"ל כי למה יארוב לדמו חנם ואם אולי ימצא איזה דבר תח"י אשר הנכרי לא השיגו ולמה יחבלנו הוא ממנו

תשובה מקודם נחקורה אם עשה איסור זה הקונה הנה לפי המבואר ברמ"א ז"ל סי' שפ"ח [סי"ג] וז"ל מי שרוצה לברוח ולא לשלם לעכו"ם מה שחייב ואחר גילה הדבר אין לו דין מוסר וכו' מ"מ ברעה עשה דהוי כמשיב אבידה לעכו"ם כו' הרי שאסור לגלות מצפון הבורח ובודאי אין לקנות הוועקסיל שלו וליתן לעכו"ם מעות על חנם ולגבות מיהודי מעסקיו הנטמנים מעין העכו"ם הך אמת שבהגהות של באר הגולה [שם] כתב לתמוה על רמ"א ז"ל וכתב אדרבה מצוה לגלות את הבורח מפני קידוש השם יעו"ש וכן כיוצא בזה כתב בשיטה מקובצת ב"ק [סוף דקי"ג] בשם הרשב"א ז"ל אך לדעתי דדבריהם הוא רק באם ח"ו יהי' ח"ה ולכן מותר לגלות כמ"ש בבה"ג אבל בכמו נ"ד שאם לא יגלה ליכא כלל ח"ה דדבר הנהוג הוא בעתים הללו מחמת צוק העתים הרבה נתרוששו ונעשו ב"ח ואדרבה אם יגולה שיש לו ממון יהי' ח"ה גדול יותר כמ"ש כנה"ג לכן בודאי אסור לגלות להעכו"ם כי בורח הוא והיכן הטמין מעותיו למוסרו ביד עכו"ם וכדומה [וממילא] אסור לקנות מעכו"ם כדי שיגבה העכו"ם ממעות הנטמן ולפ"ד מהרש"ל ז"ל בהפקעת הלואה בדרך דליכא ח"ה אסור להעיד בערכאות ומשמתין את המעיד כמ"ש הש"ך ז"ל בשמו בסי' כ"ח וז"ל מהרש"ל בב"ק פ"י סי' כ"ג ומש"ה יראה לי דדוקא בסתם הלואה והוא מודה שחייב לעכו"ם וכו' הוא דלא משמתינן לי' אבל הלואה דליכא בי' ח"ה כלל אף שיהודי מודה שהוא חייב אלא שרוצה להרויח הרשות בידו ואם בא זה להעיד עליו משמתינן לי' עכ"ל וכ"כ הכנה"ג הרי דכולם בשיטה אחת דעכ"פ אסור לגלות לעכו"ם במקום דליכא ח"ה ולא יתקדש ע"י עדותו השם כמבואר לעין כל הגם דהתומים הניח בצ"ע לא ידעתי למה וא"כ בנ"ד דמה שנעשה נעשה ולא יתוסף ח"ה אם לא יקנה הוועקסל ולא יתרבה ק"ה ולכן בודאי אסור לקנות הוועקסיל

והנה לפי מה דס"ל לכמה מאחרונים דאפי' מדרבנן אמרינן אי עביד לא מהני ועיין בבה"ז תמורה [ד"ו ע"א] ובנ"ב מה"ת [חאה"ע סי' קכ"ט] וא"כ לא מהני קנייתו והוי רק פורע חובו דפטור הלוה כידוע. ואין להקשות ע"ז מהא דקיי"ל [בסי' רל"ז] בעני המהפך בחררה דבדיעבד אין מוציאין וקשה לימא כל מילתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני דזה ליתא ל"מ לפי' ר"ת ז"ל [בקדושין דנ"ט מובא במחבר שם] דס"ל דלא אסור רק במכירה לא בהפקר ואפילו במכירה יש אופנים שמותר כגון אם הוא דבר שאינו מצוי לקנות כמבואר בשו"ת מ"ב [סי' כ"ז] וא"כ אין איסור במכירה ורק שעשה לחברו עולה אבל במכירה אין שם איסור עלה ולא שייך כ"מ דא"ר ל"ת דבגוף המכירה אין איסור רק שאומרים לו למה תעשה כזה דבר שתוכל למצוא בהיתר אבל בגוף המכירה אין שם איסור ולזה שפיר דברי ר"ת ז"ל [הנ"ל] שהוכיח דין זה דבהפקר ובדבר שאינו מצוי מותר לקנות אחרי שהיפך חברו ולא קשה (קו') על ר"ת ז"ל מה שהקשה הפ"י ז"ל [שם] בקדושין דמה הוכיח ר"ת ז"ל שבהפקר לא שייך דין עני המהפך דלמא גם בהפקר שייך זה ול"ק מב"מ ממה שבמציאה ונפל עליו זכה המחזיק בה דלמא לעולם רשע מקרי המחזיק רק שזכה בה דכן הדין בכל עני המהפך ובא אחר וזכה דאין מוציאין ממנו ורק דמקרי רשע וכיוצא בזה דחה הרמב"ן והריטב"א דברי ר"ת ז"ל ובאמת לפמ"ש א"ש דהנה קשה באמת למה אין מוציאין מהנוטל מעני המהפך נימא כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ אך דלפמ"ש הסמ"ע והש"ך ז"ל [בסי' ר"ח] דדבר שיוכל להיות בהיתר ל"ש כ"מ דא"ר ל"ת והנה אם נימא כסברת ר"ת ז"ל דבהפקר וכיוצא בדבר שאינו מצוי מותר לזכות אחרי המהפך בחררה א"כ כיון דמשכחת בהיתר ל"ש א"ר ל"ת אבל אם לא נימא כחידוש של ר"ת ז"ל ורק דאפילו בכל אופן אסור לזכות בתר המהפך בחררה א"כ לא משכחת בהיתר והוי להיות מוציא מהמחזיק דכ"מ דא"ר ל"ת א"ע ל"מ ולכך חידש ר"ת ז"ל דמשכחת בהיתר ולא מקרי זה דבר שא"ר ל"ת מש"ה א"מ ובאמת גם לרש"י ז"ל וסייעתו איכא אופנים דמהפך בחררה דמותר ולא מקרי א"ר ל"ת דהנה האחרונים נתקשו בדברי הש"ך ז"ל שכתב בח"מ סי' ר"ח וז"ל עיין בסמ"ע עד משא"כ נשבע כו' שא"א בקיום המכר כו' ובהכי ניחא נמי ולא תקשי מהא דאי' במרובה גבי טבח ומכר בשבת דהוי מכירה וכו' דשאני בכל הני כיון דאפשר בהיתר עכ"ל והקשו עליו דהא במקדים תרומה לבכורים ג"כ משכחת בהיתר באם יפריש לאחר מכן וכן בשוחט פסח על חמץ ואעפי"כ הקשו התוס' דנימא כ"מ דא"ר ל"ת ל"מ הא השחיטה משכחת בהיתר ובאמת לפע"ד דברי הש"ך ז"ל נכונים דהוא מחזיק בדברי הסמ"ע ז"ל שכ' להוכיח מהא דריבית דאמרי' בש"ס דהמקח קיים אלמא דלא קנסינן היתרא אטו איסורא ואם מחזיר הריבית שוב ליכא איסורא שלגבי החפץ היתר הוא מש"ה המכר קיים אבל בשבועה דתמיד הוא באיסור לא מהני המכירה וזה כתב הש"ך שפיר דבזה לק"מ מי"ט