דברי חיים חלק ב תעז

שהמקח קיים דשם האיסור הוא מה שנעשה מלאכה בי"ט אבל לאחר יו"ט גוף המכירה הוא היתר ולא קנסו היתרא אטו איסורא משא"כ גבי שנשבע שלא ימכור חפץ זה כל יום ויום חל איסור השבועה ואיסורו קיים לכן לא מהני מה שעבר כיון דא"ר ל"ת אבל בשבת וי"ט אחר עשיית המלאכה ליתא לאיסורא לא קנסו היתרא אטו איסורא משא"כ גבי מקדים תרומה לבכורים כ"ז שלא הפריש בכורים בודאי קיים האיסור שרצה להקדים תרומה והוי כהפרשת תרומה בדבר שלא נגמרה מלאכתו כיון דא"ר ל"ת ול"מ מה שעבר והפריש שאפילו לאחר הפרשת בכורים לא יועיל הפרשה ראשונה דהוי כתורם מדבר שלא נגמרה מלאכתו ואיסור קיים תמיד ושפיר קאמר הגמ' דהוי מילתא דלא תעביד וכן גבי פסח אם נשחט שלא כדין הוי כעוקר ולא נשחט תמיד איסורו קיים משא"כ לגבי מכירת שבת ויו"ט דלאחר העברת האיסור אין שום איסור ועיכוב בדבר שהמקח יהי' קיים ומש"ה ל"ש כ"מ דא"ר ל"ת דלא קניס היתרא אטו איסורא

היוצא לנו מזה בנ"ד שכבר נפקע החוב בהיתר אם אחד קונהו באיסור ודאי אמרינן כ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ והוי רק פורע חובו (שאסור) [שא"צ] הלוה לשלם אך מחמת שזה דבר' חדוש אצלי אינני מחליט שלא יצטרך להשיב לו מה שנתן לעכו"ם אבל זה פשוט אצלי יותר מביעא בכותחא דאינו זוכה הקונה יותר ממה שנתן לעכו"ם משום דעביד איסורא שלקח מהעכו"ם ובטל מכירתו ובהדיא כתב בתשו' שארית יוסף ז"ל וז"ל השאלה יהודי שקנה מעכו"ם שטר וכו' תשובה עד הרי בהדיא שאם ישראל חייב בדין והכירו אחר דהוי כמבריח ופטור מכ"ש בזמני' אלו שרגילים היהודים חייבים להעכו"ם אשר למרחקים תוך ז' ליהודים מערבין אלו לאלו וכמעט שדרך הסוחרים שאין הישראל רשאי לקום ולתבוע את חבירו וגם שמעתי שלפני כמה שנים נעשה תקנה במדינה שלא לקנות שום יהודי שט"ח על יהודי אחר מעכו"ם עכ"ל והנה לפ"ד בכל שט"ח לא מהני רק מדעת ישראל ולא ראיתי חולק עליו ובודאי הלכה כמותו דהי' גיסו של רמ"א ז"ל וב"ח ז"ל כתב עליו כבר הורה זקן ויושב בישיבה ואין לסור מדבריו בדבר שלא נתבאר חולקים אך עכשיו בזמננו זה שכל המסחר היא ע"י טראטליך בין ישראל ובין עכו"ם אם נבטל הקנין טראטי מעכו"ם יושבת המסחר לגמרי ולכן בודאי מנהג ודד"מ שסוחרים עם טראטין אך בטראטי שנפסל ע"י בריחת בע"ד ואין כאן לא ח"ה ולא ק"ה ולא תקנה למו"מ הדר הדין לאתרי' כדברי השא"י ז"ל הנ"ל ובפרט שכן הי' תקנה ולדידי משורת הדין כן ולכן בודאי מחויב הקונה הטראטי לקבל עכ"פ לא יותר ממה שנתן ויחזיר הטראטי ללוה וז"ב

שנית כבר מבואר דבר זה בתשו' בית אפרים ח"מ (כ"ח) [נ"ח] דבקונה עפ"י ליציטאציע מה שנלקח על הקאמיר בשביל מכס ונמכר עפ"י ליציטאציע ופסק דצריך להחזירו בחנם מטעם דזה הוי כעני המהפך בחררה דמסתמא מהדר לקנות יעו"ש מכ"ש הכא דדבר ידוע דמשתדלים הלוים לקנות הוועקסלין מן המלוים וא"כ בודאי זכה הלוה דמהדר אחריו ודבר זה ברור וזה גרע מהמוכר על הקאמיר כידוע בחוש והי' שלום כדברי ידידו הבא עה"ח ג' כ"א כסלו תרכ"ה לפ"ק צאנז

סימן ז

שוי"ר לידידי המה"ג החו"ב מו"ה יושיע אפרים נ"י אב"ד ליזענסק

הגיעני מכתבו דמר וטרידנא טובא. אך לאהבת האמת לא אוכל עצור במילין והנה לא ידעתי שום מקום לומר שלא להשיב על טענות התובע עדי ישליש לו מעות על תביעה שלו הלא אדרבה ידוע דעת המרדכי דאפילו אם טוען הנתבע יש לי כנגדו כופין לשלם ואח"כ יטעון את שלו ואפילו להחולקים על המרדכי וכוותי' קיי"ל כמו שמבואר באריכות בכ"ה סי' (ק"מ) [כ"ד] בח"מ מ"מ לענין שלא להשיב כלל ורק בדברים בעלמא רוצה הנתבע להשמיט עצמו כ"ע מודים שלא מזדקקין לטענות הנתבע. והנה היינו יכולי' לומר ולבא מצד עיקול אם רואין שהלוה אלם שמנהג לעקל מעותיו [כמבואר בסי' ע"ג] ה"נ י"ל שזה הנתבע מעקל טענותיו מלהשיבו כי ירא פן אם יטעון ויצא זכאי בדין ואם הוא אח"כ יתבע את חבירו האלם לא ירצה לקיים פס"ד ולזה מעקל כדי שחבירו יהא מוכרח לדון עמו על טענותיו כי האלם מדמה בדעתו כי יזכה בדין שעל הנתבע אתו ולכן ישליש מעות כדי שעי"ז יהי' מוכרח לקיים הד"ת אך זה ליתא מכמה טעמים ואין יכול להשמיט עצמו עדי שישליש האלם המעות דהא קיי"ל נזקקין לתובע תחלה וא"ל דזה הוי זילי נכסי כיון דעדיין לא ידענו מה לו על חבירו ואם ממש בדבריו ובודאי דכה"ג נזקקים לתובע לכ"ע דא"כ כל נתבע יטעון כן גם אין לבוא על האלם מכח עיקול שכתבתי דהא ידוע פלוגתת הראשונים ז"ל אם מעקלים אפילו בזמה"ז נהי דמנהג דמעקלים כמבואר בש"ע [סי' מ"ג] מ"מ מבואר בתשו' מהראנ"ח ז"ל סי' ק"מ דבדבר דאיכא ספק דדלמא לא יבא לידי גיבוי אין מעקלים ואפ"ה חולקים עליו וכמו שמנהג שלנו דאפי' על טענה כ"ד מעקלים מ"מ צריך עכ"פ אמתלא כמבואר בתשו' מהריב"ל ז"ל ואפילו להפוסקים דמובא כה"ג ע"ג דאפילו בלא אמתלא מעקלינן מ"מ להכריח להשליש מעותיו על טענה שאינה ברורה ואין אמתלא לית מאן דפליג דלא יוכל לעכב טענותיו עדי ישליש מעות כי דין זה דעיקול חידוש הוא ואין להוסיף עליו כמבואר במהרשד"ם ז"ל. אך כ"ז אם הי' נראה צד אלמות אצל (הנתבע) [התובע] מ"מ אין הדין להשמיט עצמו עדי ישליש מעות כאשר בררתי באמת מכל הפוסקי' ומכ"ש שאין ראי' שהוא אלם ובפרט שיוכל לכתוב קינפרמיס שפראך על כל טו"ת שביניהם ולכן יפה הורה מעכ"ת שאין בטענת הנתבע ממש ואם לא ירצה להשיב עדי ישליש מעות דין סרבן לו להנתבע וטוב השלום. וי"ו עש"ק פקודי תרי"ט

סימן ח

לידידי הרבני המופלג השנון הישיש כש"ת מו"ה יוסף שמואל נ"י בק' פרעמיסלא

שאלתו הגיעני בענין אם מותר להניח לישבע לבע"ד שיודע בו שמשקר ורש"י ז"ל [שבועות דל"ט ע"ב] וכן התוס' [שם מ"ז ע"ב] כתבו דהשבועה חל על שניהם פירושו שעל שניהם חל עונש השבועה אפילו אם הוא משביעו באמת ונראה כיון שחבירו בא ע"י לידי ש"ש גם על המשביע חל העונש ומעכ"ת פקפק בטעם הדבר דמה יעשה זה המשביע שחבירו בא עליו במרמה ורוצה לגוזלו ומה שפירש"י ז"ל [שם] שהי' לו לעסוק עם איש אמונים זה לא נמצא לחן בעיניו דמה יעשה באם נתקלקל זה אח"ז במעשיו וגם אדם יראה לעינים. והנה באמת לפי מה שמבואר בדרישה סי' פ"ז הטעם כיון שרואה שחבירו עומד במרדו ורוצה לישבע לא הי' לו להשביעו יעי"ש בדבריו והנראה שם מדבריו דגם טרם הליכתו לביהכ"נ לישבע חל עליו עונש השבועה דכן פירשו שם [דברי] הטור והש"ע סורו וגו' מעל האנשים הרשעים שקורין שניהם רשעים גם קודם שמתחיל חבירו לישבע ורק כיון שרואה שחבירו מתעקש בדבר ה"ל לפשר או לפוטרו בלא שבועה אך באמת היכי שהוא גורם להשבועה ודאי אפילו לפי' ר"ח [מובא בב"י פ"ז מחו' ל'] חל עליו עונש השבועה כמבואר בריטב"א שבועות גבי אם היפך על שכנגדו והוא יודע שחבירו כיחש לכ"ע עונש השבועה חל על שניהם אולם זה ודאי רק עונש קל דאל"כ למה גזרה תוה"ק שבועה ומי שממונו חביב עליו מעונש קל יקוב ביניהם הדין. וראיתי באיזה תשובה שמקשה והא המשביע עובר על לפני עור ותירץ דקודם שנשבע אוקמי אחזקה דמסתמא לא ישבע ולאחר שעובר ונשבע מה יעשה המשביע אמנם כ"ז לענין לאו דלפני עור אך לענין עונש קל ודאי דחל על שניהם כדברי רש"י ותוס' והטור וש"ע ז"ל שפסקו כן. אך נ"ל דהאידנא דאין [שבועה] בשם אין עונש כ"כ אך בחרם ודאי מותר להחרים על חבירו. דהנה איתא במ"ק [י"ז] שר"ל נידה לההוא גברא דשקל תמרי עמד וא"ל נהי דממון נתחייבתי לך נידוי מי נתחייבתי לך [ע"ש בתו' ד"ה נידוי דמשמע דאם הי' גזל שפיר דהי' מנדה אותו ול"א דה"ל למחול לו] אלמא דאם באמת הדין וחיוב לנדותו אין להמנדה עון וז"ב לפע"ד והי' שלום כדברי ידידו דוש"ת בלונ"ח ג' ב' אדר תרכ"א לפ"ק הק'

סימן ט

לידידי הרב המאה"ג החו"ב מו"ה יעקב כהנא נ"י מק' באלחוב

מכתבו הגיעני ורק מחמת כי רבות סבבוני בטרדות שונות הנחתיו למשמרת ונשכח הדבר עדי כי עתה מצאתי דבריו אמרתי להשיב מה שנ"ל בזה אשר שאל מעכ"ת אם רשאים דיינים ליתן כתב פס"ד הנקרא קונפרמיס שפראך היכי שמחויב היסת כי יש עוררים לומר שאין רשאים בזה כי דרך הקונפרמיס שפראך לכתוב בסגנון זה פלוני חייב כך וכך ממון ורק באם ירצה לשבע פטור ועי"ז יוכלו הערכאות לירד לנכסיו וא"כ הדיינים מעידים שקר כי מעולם לא נתחייב לו רק שבועה וגם כי לא נחתינן לנכסי וזה מקרי נחתינן לנכסי שמסרו לערכאות

והנה לע"ד לא נכונים דברי האומר כן כי אין כאן שום עדות שקר כי הבקי בטוב לשון אשכנז הוא מבין שפירוש