דברי חיים חלק ב תעה

חו"מ

סימן א

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי כש"ת מו"ה יעקל נ"י מנארליץ ולהרב המאה"ג מו"ה חיים נ"י

שאלתם אם התובע שתבע משותפו מעות ושותפו טוען שנפסד עוד יותר ואדרבא הוא מחויב לשלם לו להפסד וכשראה התובע שעפ"י דתה"ק לא יזכה הלך לערכאות וחברו הוציא עליו הוצאות וכשראה שאינו זוכה בערכאות חזר לב"ד לפסוק לו כדתה"ק וחבירו משיב לו שישלם לו הוצאות בודאי הדין עמו שצריך לשלם מקודם היזיקו כדין הידוע ואח"כ יזקק להשיב על טענתו [ע' סי' כ"ו ס"א] ומה שחבירו טוען שיש [לו כנגדו כדי הפסדו] בידו הנה אם כבר נפסק הדין שפטור מחבירו בשבועה א"כ איך בשבועה יוכל לפטרו מתשלומי ממון שנתחייב כבר כי קיי"ל דלאחר שנפסק הדין קם דינא ואפילו אם עדיין לא נפסק לא יוכל לתפוס בעדים ולומר שינכה זה על דמיו שנתן לשותפות ואח"כ לא יהא חבירו נאמן בשבועה ליקח מביתו דמעולם לא שמענו ששותף שהפסיד עם חבירו בתוך השותפות יוכל לתפוס בעדים ולומר זה ינוכה ממה שלקחת לשותפות ושוב לא תהא נאמן בשבועה לא מוזכר זה בשום ספר וח"ו לא יעלה זאת ע"ד אדם ובפרט שהזיקו בבירור אינו נזקק להזדקק עמו עד שישלם לו הסרבן מקודם וזה ברור וא"צ עיון כלל

שוב הקשה אדברי רש"י ז"ל חולין [ע"ה] שפי' הטעם דבן פקועה שבא על בהמה שאין לו תקנה משום שסימן אחד כשחוט והוי שיהוי בין סימן לסימן והקשה מעכ"ת דהא חזינן בחצי קנה פגום דמותר אם ברי לו שלא נגע בוושט משום דלא נטרפה וכשר בשחט עוד משהו דהוי כרוב וא"כ כאן בב"פ דלא הוי (רק) טריפה [דהא אין בו שום טריפות בעצם וע' בב"ח סי' י"ד ואפי' לט"ז וש"ך שם דפליגי וס"ל דשם טריפות עליו לענין חלבה הוא רק דהוא טריפה משום דל"מ בו שחיטה משום שהי' אבל על עיקר האי' למה יהי' שהי' שפיר קשה דלא טריפה הוא בעצם עכ"ה] למה יהי' השיהוי טריפה והנה בחפזי לא ידעתי מי הגיד לו זה דטעם השהי' הוא משום שנטרף במשהו הראשון אבל בב"פ דאינו טריפה שהי' כשר הא רש"י ז"ל ס"ל דשהי' במיעוט בתרא טריפה דאז לא שייך שום טריפות ורק הל"מ דשהי' טריפה כן ה"נ שהי' טריפה ומה שהקשה דא"כ בחצי קנה פגום נמי למה כשר הא עכ"פ הוי שהי' בשחיטה זה ליתא דחצי קנה פגום לא הוי כשחיטה כלל כיון דכשר וחי' לא הוי שחיטה ואינו נכנס בגדר שהי' לשיטת רש"י ז"ל משא"כ שחיטת האם הוי שחיטה ממש ושפיר הוי שהי' ויותר מזה אסבר לן מרן הת"ש כ"ג ס"ק טי"ת יעו"ש להדיא כדברי ומה שרצה כ"ת לומר דכאן כבר נטרפה בתחלת שחיטת הוושט דהשאר אינו עומד לשחוט [דהוי כשחוט ול"ד לכל שחיטה דשחיטה א' היא] ואני בחפזי לא ידעתי מה שח דממ"נ אם סימן אחד דוקא הוא כשחוט כמו שפירש"י ז"ל [הנ"ל] א"כ בין הוא הקנה שלא נשחט או הוושט לא יאסור בו שהי' לדברי מעכ"ת דבקנה כשר עד רובא ובוושט אם לא נשחט א"כ צריך לשחיטה כל הוושט והוי בי' דרך שחיטה [כמו כל שחיטה דעלמא] ואם ירצה לפרש דשני סימנין חצי' כשחוט א"כ בקנה ודאי כשר ואך גם בוושט לא שייך ניקב הוושט דכיון דכבר נחתך החצי ממש תיכף במקצת הראשון שישחוט יהי' רוב ויהי' השחיטה כשרה דא"צ לשחוט דוקא במקום אחד רק אם רובא נחתך וה"נ במשהו הראשון שיחתוך עתה יהי' כשר אם הי' השהי' כשר ואם יאמר מעכ"ת דדלמא רובא הראשון במקום ששוחט עתה הוא נשחט [כבר חצי'] וחצי' השני' לא נשחט א"כ כיון דהוי כשחוט לא איכפת לן בנקיבתו כמבואר בכל הפוסקים ואולי מחמת טרדותי לא עיינתי היטב כי נפלאתי עליו שיאמר דבר כזה ואעפ"י שמדברי רש"י ז"ל נראה דבעינן רוב הנראה לעינים בזה הוי הרוב נראה לעין דכבר חצי שחוט ומשהו הראשון תיכף נראה כידוע בחוש והי' שלום כדברי וכו'

סימן ב

להרב המאה"ג כו' מו"ה יוסף משה נ"י ראבד"ק פרעמיסלא

הגיעני מכתבו ונפלאתי על מה שלא הזהיר להאיש שלא יזיק לחבירו ע"י עכו"ם ממקום אחר לא מצד החוב המגיע לו הלא מבואר בכה"ג [סי' כ"ו] בשם גדולי אחרונים שאסור על המסרב בד"י לבא להפסיד לו ע"י עכו"ם ממקום אחר זולת אותה התביעה שסירב עליו גם מה שנסתפקתם אם פוסקים תקנת ארצות דבר פשוט דתקנת ארצות ככל תקנת חכמים ואסור לנו לעבור עליהם ח"ו והעובר נקרא רשע ורק מנהג אצלינו דאם הבע"ד רוצים לציית ולעשות הכל כתקנות בורח לקבוץ כל מה שיש תח"י וכל מה שהוציא ישא [ע' בעט"צ מתקנת בורח] בתוך י"ב שבועות ושארי אופנים המבוארים שם אז בודאי פסקינן כתיקון הנ"ל אולם הבע"ד אלמים וכ"א תופס מה שיוכל ומפשר כפי מה שיוכל סך פ' ופ' נוטל כך פרצענט והלוה מבזבז כרצונו בכה"ג כיון שאין רצונם בתק"ח בודאי לא פליגינן לעשות בתקנה מה שנראה בעיני הבע"ד ומה שלא ירצה יתפוס כרצונו וע"ז ודאי לא הי' דעת המתקנים וכ"א מציל לעצמו וגם מה שנמחל ללוה מחל כיון שאין רוצין כולם בתקנה ואפי' אם יש בין בעה"ח שרוצים בתקנה מ"מ כיון שהבני בליעל אינם רוצים כ"א מציל לעצמו ואפי' הלוה מה שנמחל לו נמחל כיון שמציל כ"א לעצמו בד"א או עפ"י ב"י רק שלא כתקנת ה"א הנ"ל גם כח הלוה לא דיינינן בתקנה רק בדין תורה ממש ומה שנמחל לו מחול וז"ב והי' שלום

סימן ג

לכבוד ידידי מחו' הרב הגאון הגדול החסיד המפורסם ירא ה' כו' מו"ה בנימן זאב נ"י האבד"ק זמיגראד יע"א

שאלה באחד שבא לדין עם אחותו שאחותו ובעלה טענו שהי' להם שטר שלם זכר ולכן רצו ליקח חצי מעזבון אביהם עוד איזה טענות של הבל טענו לפני הב"ד ופסקו שאין בדבריהם ממש והאח יקח כל הירושה והנה האשה אמרה שלא תציית לזה בשום אופן והוכרח האח להתפשר עם אחותו ואח"כ נחלית האשה ולקחה התכשיטין שלה ונתנה לאחי' הנ"ל שיהי' בידו בשביל בני' אחר פטירתה ולקח האח התכשיטין והנה לאחר פטירת האשה תבע הבעל להשליש היינו האח הנ"ל שיחזיר התכשיטין עבור היתומים הנ"ל וטוען השליש אחי אשה הנ"ל שתופש המטלטלין התכשיטין בעבור מעות הפשר שנתן מעות לבעל האשה והאשה בכדי באונס שאמרה שתלך לערכאות ולכן תפס התכשיטין

תשובה הנה הד"ק האריך אי פשרה דינו כמכר והנה באמת בכיוצא בזה יש הרבה שיטות בפוסקים וקשה להוציא מן המוחזק אולם הלא פשוט הדין מבואר בסי' פ"ג ס"ב וז"ל הרמ"א שם וכן אם שלח עם המלוה מעות לאחרים וקבלם בשתיקה יכול לומר אח"כ אקבלם לעצמי ומה ששתקתי כדי שתתן לי המעות עכ"ל וכתב הש"ך ז"ל דגם בעדים יכול לומר על חובי תפסתי ובאו"ת משיג עליו דאם אין לו מיגו א"נ ורק שלא בעדים יש לו מיגו אז יוכל לומר על חובי קבלתים וכן הביא האו"ת דעת הגאונים דבעדים אי"ל לדידי תפסתי ובקצות כתב דבזכי' דאמר לשון זכות א"נ לומר לעצמי תפסתי והנה בכאן אמרה להאת שישמרם להיתומים הוי ממש כזכי בירושה ובכה"ג א"נ לומר אני זכיתי בו ומה שהקשה בנתיבות דכאן נאמן משום שזה צריך לשתוק לקבל מעותיו ובאמת דבריי אינם מובנים דהרי מבואר בהדי' [בסי' ק"צ ס"ו] במכר קרקע לחבירו ואמר אח"כ שתופס הכסף בשביל חוב שעליו המכר קיים הרי דהמכר קיים עכ"פ ולא יכול לבטלו ולומר שכוונתו הי' בשביל מעות לתפוס א"ו שזה אינו ועיקר הטעם שזה אינו נאמן לבטל דיבורו בפירוש נגד מעשה ודברים שבלב אינם דברים אם יש עדים (שנעשה) ששלחו ע"י מעות א"נ שקבלם על חובו ובשלמא באין עדים הוי רק כדברים שבלב כיון שאין עדים שומעים ויכול לחזור לתופסם במיגו שלא קיבל כלום בשביל חבירו אבל בעדים ודאי לא נאמן מה שאמר בלבו שתפסם בחובו ועיין בנ"מ פ"ה שנתעורר הוא גופו בזה. אך לכאורה י"ל שתופס וגובה חובו ממתנות ש"מ דכן משמע דבמשכ"מ יוכל לגבות ובסמ"ע רנ"ב ס"ק א' כתב שם וז"ל אפי' לכתובות ב"ד פי' אבל לעיקר כתובות אשה א"צ לה"ט שמשכ"מ אינו קונה כ"א עד אחר מיתה כי אף שיקנה מחיים הלא האשה טורפה בשטר כתובתה המוקדם אפי' ממשועבדים מזמן כתובתה דא"ל דמיירי במטלטלין דאין בהם דין קדימה דא"כ אף כתובת ב"ד אינו גובה ממתנת ש"מ כיון שקדם וגבה עכ"ל ובנה"מ כתב שלא הבין מה דין קדימה שייך לכאן ובאמת לפע"ד אין כוונת הסמ"ע קדימה זמנית לגבות ורק כוונתו כיון שיצא מתח"י העזבון ובא ליד מקבל שוב א"י לחזור בו והנה בנה"מ מחלק שם בין היכי שצוה ליתנו תיכף ובין היכי שלא צוה ליתן רק לאחר זמן ולדבריו בנ"ד כיון שלא צוה ליתן תיכף יוכל לגבות ממש"מ אך בנ"ד כ"ע מודים דהא נצ"ב הבעל יורש ומוציא מיד לקוחות והלכך המתנה היא מבעלה ואצל הבעל הוי מתנת בריא ופשיטא שאין גובה מהקטנים במה שזכה בשבילם כן נ"ל