דברי חיים חלק ב תעא

בעדים דיש לו אחים שהחזקה בפנינו משא"כ באינו רק חזקה דיש לו אחים דאז י"ל לא אלים החזקה כ"כ וכמש"כ הב"ש ז"ל הבאתיו לעיל: כללו של דבר דבכל כה"ג יש שני חזקות אחד חזקת שיש לו אחין אם מוחזק באחי וגם יש חזקה חזקת אסורה לשוק ולפעמים יש ג"כ חזקת מותרת לשוק כאשר הבאתי מדברי הרשב"א וריטב"א ז"ל והנה בלא הוחזק באחי ולא בבני עומדת בחזקת היתר לשוק וכמבואר בפירוש בח"ר קידושין ובהוחזק באחין עומדת בחזקת איסור לשוק להרשב"א ז"ל כמבואר בדבריו שהבאתי לעיל אך הריטב"א ז"ל ס"ל דכ"ז שאין זיקה בפנינו עומדת בחזקת היתר לשוק כנ"ל ואם קודם שנשאה נולד ספק לכ"ע אינה עומדת בחזקת איסור כמבואר להדי' ברשב"א קדושין והנה ע"א ביבמה נאמן לרה"פ [ע' סי' קנ"ח] והנה ניתוסף לבעל נאמנות טפי מחמת דבידו לגרשה אך [אם] מהני המיגו למרע החזקה לגמרי יש פלוגתא בין הראשונים והיכי שהבעל אומר יש לי בנים מהימן בכל אופן זולת ביש עדים שיש לו אחים והיכי שאומר שאין לו אחים במוחזק באחי יש פלוגתא בזה אם מהני המיגו לבטל החזקה לגמרי והרמב"ן ז"ל כתב במלחמות [שם] דנאמן דאינו סותר החזקה דהוי כאומר מת אחי היבם דנאמן כמו עד דעלמא אך הרשב"א כתב דבעל גרע מע"א דעלמא דלגבי בעל לא דייקא. אך באם אומר הבעל קודם הנשואין מת אחי דאז לא נחזקה בחזקת איסור לשוק ודאי מהימן דבחזקת היתר עומדת ונאמן ע"א דגם שיש (לבעל) [להאח] חזקת חי מ"מ נאמן ע"א נגד חזקה כזו וכמבואר לענין כמה דברים לענין אבילות [בי"ד סי' שצ"ז] וכיוצא וא"כ קודם נשואין ודאי הי' נאמן שמת אחי וכ"כ נ"ב מה"ת שנגד חזקת חי ע"א נאמן והנה לפ"ז בנ"ד דהבעל הגיד על אחיו שנתרחק מביתו והעיד הבעל קודם הנשואין שמת אחיו בודאי לכ"ע נאמן להעיד שיועיל להתירה שאז היתה בחזקת היתר עומדת ולהרמב"ן במלחמות הבעל נאמן אפי' נגד חזקת איסור והגם שהרשב"א כתב דבעל א"נ כע"א ראיתי בתשו' מהר"א בן ששון שכתב דבמת גם הרשב"א ז"ל מודה ולא נשאר לנו רק סברת הרא"ש שפסק דאין ע"א נאמן ביבמה מ"מ כה"ג שהעיד טרם נתחזקה לאיסור לשוק בחזקת היתר עומדת ואם הע"א אינו מעיד נגד חזקה בודאי נאמן בכה"ת ואפילו ביבמה לד"ה לכן פשוט בעיני כביעא בכותחא דאשה זו מותרת. ואך מפני ששמעתי יש מגמגמין בדבר יושיב ב"ד ולעיין בדברי ואם ייטב בעיניכם גם אנכי בהיתר עמכם וד' משגיאות. ועיין בתשו' מהר"א בן ששון סי' כ"ו שכתב והורה להתיר ועוד גדול התיר זה יעו"ש

סימן קעג

להרב המאה"ג החריף החסיד המפורסם ירא ד' שלשלת היוחסין וכו' מו"ה אברהם חיים נ"י האבד"ק ליסקא יע"א

שאלה אשה אחת קשת רוח גלמודה ועזובה האסורה בכבלי עיגון ר"ל זה איזה שנים אשר מת אישה המנוח ושמו מרדכי בלא בנים ר"ל לא נשאר אחריו בן או בת והי' לו אח ושמו שלמה. וזה כמה שנים אשר הלך הבחור שלמה אחי ר' מרדכי הנ"ל לשוט עלי אוכל נודר הוא ללחם אי' והרחיק נדוד מבית אביו וממשפחתו ועקבותיו לא נודעו אי' איפוא ועברו ימים ושנים עוד בחיים חיותו של אחיו ר' מרדכי הנ"ל ולא נשמע מאחיו דבר וכל ימי היות האשה הנ"ל תחת בעלה ר' מרדכי הי' רק כמשלש חדשים ובמות אישה הנ"ל התחילה לדרוש ולחקור אחרי יבמה שלמה הנ"ל לחלוץ לה להתירה לשוק ועברו עידן ועידנים וכלו עיני' מיחל ונפשה מרה לה כי אמרה לשוא תוחלתה ועתה זה איזה ימים מצאה האשת מנוח לנפשה והשיגה את גביות העדות הרצוף פה ע"י קרובה אשר גם הוא שט למרחוק לבקש לחמו והנה לשמע אזן נשמע להקרוב הזה מאיש אחד ושמו ר' ישראל מזארשין רחוק ד' פרסאות מפה איך שהבחור שלמה הי' נמצא בגורא האמור במדינת זיבען בערגין. והקרוב הנ"ל הי' שמה בגורא האמיר ועלה הגב"ע בידו הרצוף פה אשר הביא משם והגם כי לפענ"ד יש בזה די להתירה אמנם לא נוכל עשות דבר גדול כזאת לבדנו עד נשאל את כבוד אדמו"ר אם יסכים להתירה ואליו נשית פנינו ונפשנו בשאלתנו וגודל ענוותו תרהיבנו להשיבנו דבר ברור כאשר ישאל איש בדבר אלקים

וזה תורף הגב"ע בתלתא כחדא הוינא בי דינא ואתא לקמן ר' אלעזר דוב בן שמואל ואסהיד באנפנא בת"ע באליו"ע איך שהי' פה בחור אחד אשר שמו שלמה וישב כאן בשוק למכור פת והי' אחוזתו אצל האופים והי' בקומה ממוצע ופניו סגלגל ושער ראשו נוטה לירוק שקורין געל ואחרי זאת שבק חיים וזה יהי' מאז וע"ע ערך שבעה שנים ואח"ז העיד במחנינו ר' זנוויל בן ר' חיים הארט בזה"ל בייא מיר איז איין בחור מסאניקר קרייז ושמו שלמה אונ ער האט מיר גיזאגט אז ער האט איין ברודר מרדכי אונ ער האט מיר גיזאגט אז ער איז אוועק מביתו מחמת ער האט זיך גקריגט מיט זיין שטו מוטר און דער בחור הנ"ל איז בייא איהם גשטארבן וגם ר' שלמה בן ר' מאיר נחום סופר העיד בזה"ל בייא מיין פאטר איז גיוועזין איין בחור ושמו שלמה אונ האט אונץ גיזאגט אז ער איז פין סאניקר קרייז אונ ער איז גיזעסין אצל אבי מיט גיבעקס איז דעמאלט איין יהודי גיוועזין שבת בייא הנגיד ר' אברהם יצחק שפירא האט ער זיך מיט דעם בחור שלמה זייער גוט באקענט ביום וי"ו עש"ק אח"ז איז ער פין מיין אבי אוועק לר' זנוויל הנ"ל אונ איז גישטארבן וגם זאת העיד ר' אלעזר דוב הנ"ל אז דא איז קיינר ניט גיוועזין בייא אללע בעקר קיין אנדרר וואס זאל הייסין שלמה וע"ז באנו עה"ח יום חמישי בשבוע חמשה עשר יום לחדש אייר שנת תרכ"ב לפ"ק פה גורא האמאר נאום ישכר בער בן לא"א המנוח מו"ה אהרן זלה"ה מוישניצא. ונאום דוד בן יהודה ליב הכהן ונאום יהודא בן המנוח נפתלי הירץ

העתק אות באות הן אמת וויא איך בין גיוועזין בק' האמארע פין איין ערך שמנה שנים אונ איך האב גשמיסט מיט דעם בחור שלמה בן דוב מכפר וויסליק אונ איך האב עהם דער קענט און ער האט גיהאט איין פלאציקע נאז אונ איין קייליכטוג פנים און געלע האר אונ איך בין גיוועזין דארטען שבת אצל ר' אברהם יצחק האב איך מיט עהם גשמיסט אונ איך ווייס זעכר אז דאס איז דער שלמה בן דוב וואס ער האט גיהאט איין ברודר מרדכי בעלה של אשה שרה ע"ז באתי עה"ח היום יום א' מטות הק' ישראל כ"ץ מזארשין סמוך לפה. ע"כ הגב"ע הנצרך להשאלה

תשובה הנה באמת הוי כשמו ושם אביו ואפילו לפי מה שרוב הפוסקים ס"ל שלא מהני ורק צריך עוד שם עירו מ"מ הא כתבו כולם דאם יש עוד איזה צירוף כמו שם כינוי לכ"ע סגי והכא שאמר שמו ושם אחיו ושהי' לו אח וגירשו מביתו לכ"ע סגי בזה [ע' סי' י"ז סי"ח]. אך בל"ז העדות שהעיד שראהו והכירו היטב שהוא היבם ונער העיד שזה אשר הכירו הוא שמת וא"כ הרי כמו שאומר נער פ' בשמו ושם אביו ושם עירו כי אמר שזה שדיבר עם איש אחד מת וזה האיש שדיבר עמו אומר שזה הוא היבם א"כ בודאי מצירוף עדותם נודע שהיבם מת וא"ת דניחוש דלמא הוי איש אחר מגליל סאניק שדיבר עם איזה נער אחר שהי' שם כי הנער שאומר שמת אותו שדיבר עמו יהודי מגליל סאניק זה הנער אינו אומר שמכיר מי הי' המדבר עמו ואולי נזדמן עוד אחד שדיבר עם נער אחר והוא שמת לא היבם אך ז"א דמבואר דלא חיישינן שאחר כיוצא בו בא לכאן כמבואר גבי יצחק ר"ג בש"ס [במות קט"ו] לפי פירוש הרמב"ן [במלחמות שם] וכן פסקינן להלכה [בסי' י"ז סי"ח] וא"כ איכא ע"א שמעיד ממש על מיתת היבם. ואם נחמיר עלי' מכח דברי הרא"ש ז"ל [יבמות דצ"ג ע"ב ומובא בטוש"ע סי' קנ"ח] שפסק דאין ע"א נאמן ביבמה זה ליתא דהנה קיי"ל דלהעיד מי זה הוא לענין יבום וחליצה וגיטין מהימן ע"א מה"ת והוא מגמ' דיבמות [דל"ט ע"ב] ואשתמודעינהו אפילו מפי אשה סגי וא"כ ה"נ זה העדות שהעיד שראה הנער שם אינו מעיד רק שהנער הלז הוא היבם וע"ז נאמן בכה"ת אפילו בגיטין וד"מ לסמוך עליו ולא תימא דהתם גבי ואשתמודעינהו הטעם משום מילתא דעבידי לגלויי ע"א נאמן מה"ת משא"כ הכא אינה מלתא דעל"ג שמת זה האיש שהעיד עליו שהוא היבם וא"כ אינו עבידא לגלויי כי התם גבי אשתמודעינהו שהתם ודאי [עבידא] לגלויי כי יכול לברר תיכף שקרו משא"כ כאן שזה הנער מת והיבם אם הוא חי אולי לא יבא לעולם לכאן ולא הוי עבידי לגלויי [תיכף] כי התם ורק כשאר עד מיתה דעבידי לגלוי' [וא"כ] דב"ז אינו מה"ת כמבואר ברמב"ן במלחמות באשה שהלכה [בר"פ] והנ"ב במ"ק [סי' כ"ח] מאריך בזה וא"כ כיון דלא דמי להיכרות דגבי חליצה וגט שוב אינו נאמן להרא"ש ז"ל שפסק דע"א ביבמה אינו נאמן ז"א דכיון דמבואר בהגב"ע שעדן לא ידעו ממיתת הנער העיד העד שזה הוא הנער שראה בהיותו בעיר וא"כ הוי שפיר מדעל"ג וא"כ כיון דנאמן העד ע"ז שזה הנער הוא היבם וממילא על גוף המיתה יש שני עדים ולזה ודאי לא חיישינן שזה הנער שהכירו הלך משם ואחר בא והוא