דברי חיים חלק ב תסו

בלא קונם אבל במדירן בקונם מהני ובשארי דבריו אין בכחי לבאר כי ידוע אשר אינני במיטב הבריאות ועול הרבנות עלי לכן אינני משיב כעת וד' הטוב ישפות שלום ויעסוק בתורה מתוך הרוחה גדולה ויראת השם כו'

סימן קסח

להרבנים דיינים מו"ש דק' טארנא יע"א

שאלה באשה שנהרג בעלה ולא הי' לו שום בן ולא בת ואביו הי' דר באותו העיר וידעו כולם שלא הי' לו שום בן זולת זה הנהרג ואך זה כמה שנים שהלך אבי הנהרג הנ"ל למדה"י ומסופקין אנו אולי נשא אשה שם והוליד בן ואשת הנהרג זקוקה ליבום ע"כ השאלה

תשובה מכתבם הגיעני ומחמת נחיצת הפנאי באתי בקצרה ותכתבו לחיים טובים. והנה ממה דאיתא בריש פרק האשה בתרא דהלכה בעלה וצרתה חיישינן ולא חולצת ולא מתיבמת משמע דאם בעלה לחוד הלך למדה"י אין חוששין לכלום ומותרת להתייבם ומטעם דאין חוששין שמא נשא אשה ורוב נשים יולדות ולד דזה תלי' במעשה ורק התוס' שם כתבו לתרץ דאם הלכה אשתו עמו לא הוי רוב דתלי' במעשה וז"ל התוס' (יבמות קי"ט ע"א ד"ה ר"מ היא) א"נ אין חשוב תלוי במעשה אלא ממילא הוא בא שאדם נזקק לאשתו עכ"ל הרי להדיא דאם הלך הבעל לבדו אין חוששין לרוב דתלי' במעשה. והנ"ב ז"ל במ"ת סי'... [קמ"ה] כתב דאין מכאן ראי' יעי"ש אך עכ"ז התיר להדיא ומסיק דאין חוששין מספיקא דאשה בחזקת היתר לשוק קיימא ואפילו המהרי"ט ז"ל שמחמיר בח"א סי', פ"ב הוא דוקא בהי' קול וכה"ג ובגווני שהאיש הי' ממדה"י ולא הוחזק לנו מעולם אם יש לו אחים או לא בכה"ג החמיר מהרי"ט ז"ל אבל בהחזיק לפנינו שאין לו אחים בודאי כה"ג אפילו אם בא ע"א לומר שיש לו אחים א"נ וע"כ לא כתב הב"ש [סי' קנ"ז סק"ז] להחמיר בע"א שאמר יש לו אחים רק באם לא הוחזק באחי בכה"ג כתב הב"ש ז"ל דלדעת הנ"י ז"ל לא מקרי חזקה כיון שלא הוחזק שאין לו אחים ורק לא החזיק באחי מש"ה לא מקרי חזקת היתר אליבא דנ"י וע"א נאמן לומר שיש לו אחים כיון שלא החזיק איפכא (שיש) [שאין] לו אחים רק שלא ידענו מאחי ואולי אית לו אבל היכא שנתחזק מעודו בקהלתו שלא הי' לו אחים בחזקת היתר עומדת ואפילו ע"א אינו נאמן נגד החזקה לד"ה ואולם האמת שלא הי' ספר הריטב"א לקדושין אז ביד מהרי"ט כי לא נדפס ולכן כתב מש"כ אולם בריטב"א קדושין בסוגי' האומר יש לי בנים כתב וז"ל (דף ס"ז ע"ב) ד"ה ר' סבר וכו' ותו דמסתמא כל אתתא בחזקת היתר קיימא לשוק במיתת בעלה עד שתאסר בזיקת יבם לפנינו עכ"ל הרי דכל כמה דלא אתברר לן בעדים באחי בחזקת היתר לשוק עומדת ולפ"ז גם מ"ש הב"ש לדמות אחים לבנים דלדברי הנ"י ז"ל נאמן ע"א בלא הוחזק באחי כיון דלא הוחזק איפכא וכמ"ש הנ"י לענין בנים ולפמ"ש הריטב"א ז"ל יש לחלק דבבנים אם לא הוחזק בבנים עכ"פ אינה עומדת בבירור בחזקת איסור לשוק וכיון שלא נתברר איפכא [נאמן] אבל באחי אם אין לפנינו אחים עומדת בחזקת היתר והיינו כסברת הנב"י [מה"ת סי' קמ"ה] דבעודה פנוי' היתה בחזקת היתר וכיון שפקעה איסור א"א כ"ז שאין אחין לפנינו בחזקת ההיתר עומדת ובלא"ה הלא משנה שלימה שנינו **(א"ה נראה דג". היה לה חמות.)** (יצאה חמותה) [שם הי' לה חמות] היינו עם בעלה וכן משמע שם מדברי רש"י ז"ל ובהדיא דאין חוששין דהוי מיעוטא דמיעוטא ולכן נ"ל דפשיטא דאשה זו מותרת כן נלע"ד והי' שלום דברי ידידם דו"ש וכו'. ג' נצבים תר"כ לפ"ק

סימן קסט

להרב כו' מו"ה מנחם מענדל שארף בערג מו"צ ביישוב וואסילקאוויץ במדינת רוסיא יע"א

שאלה באיש א' שנפטר בלא בנים ר"ל ולא הי' לו אח ואח"כ בא ערל א' ואמר שראה להאח של הנפטר בע"מ א' יהודי שנלקח כשהי' בן שמנה שנים והמיר דתו והוא רחוק מאה פרסאות משם ודעת השואל להתירה לשוק שאינה זקוקה להמומר כו'

תשובה קבלתי דברי תשובתו בענין זיקת מומר ונפלאתי מאד איך קל בעיניו איסור יבמה לשוק אשר לרוב דעות הוא דבר שבערוה והלא בקל תוכל ליסע לשם כי בזמנינו זה שיירות מצויות למקומות רחוקים מאד וגם ת"ל בכל מקומות אפילו עיירות של עכו"ם מ"מ בני ישראל המה הסוחרים ונו"נ עם שרי החיל ובודאי תמצא שם במקומו או בסמוך איזה ישראל חשוב שיזדקק לדבר מצוה לתת לה חליצה גם אתפלא למה דמהו למומר הא ידוע לכל פה אשר ספרו לי בע"מ מרובין שעושין להם כמה מיני עינויים לכופן להמיר והוי רק אנוס כידוע וגם אולי הי' אז קטן ואין בו דין מומר כלל ולכן ידידי אשה זו צריכה חליצה ואם ח"ו לאחר נסיעתה לשם ותביא גב"ע מב"ד הסמוך לשם שעשתה כדת ולא יכלה לכופו לחלוץ לה אזי נבין אי"ה מה דינה אבל לע"ע אסורה והי' שלום

סימן קע

עוד בענין זה להרב הנ"ל

שאלה איש אחד נשא אשה ולא הי' ידוע שיש לו אחים ונפטר כמה שנים אחר הנשואין ולא נודע שהי' לו אחים ואח"כ נתוודע שהי' לבעל אח ונלקח לבעל מלחמה במדינת רוסיא בעודו קטן והנה עשתה האשה התפעלות לידע איך מקומו ואנה הוא וכתבו שרי העיר להקאמאנדע ובא משם תשובה מהערכי כי נמצא חי עומד בין החיל רוסיא ורק שהמיר עצמו בקטנותו וכתבו שמו של יהודית שהי' לו ושם המקום שנלקח ובאיזה יום כל דבר כאשר ידוע שכן הי' שנלקח אז וכן שמו והנשואין הי' לאח"כ בעוד המומר קטן והנה רצתה האשה ליסע לשם וליקח ממנו חליצה והגידו הבקיאים אנשים סוחרים כי אין יהודי מצוי שם ולא אפשר שיחלוץ והוא דבר בלתי אפשרי ועתה רוצים הב"ד שבעירה להתירה בלא חליצה ונשאלתי לחוות דעתי הקלושה בזה

תשובה לדעתי אין מצוא להתירה כיון דנודע בבירור בלא ספק שהי' לו אח לבעלה בודא צריכה חליצה ואם באנו לסמוך על הערכאות בזה הנה באמת הרבה מהאחרונים התירו הלכה למעשה עגונה עפ"י ערכאות ובבגדי כהונה [סי' ח' יו"ד] כתב לפשוט דאמרינן בגמ' דמוציאין ממון בערכאות ואפילו גט הוי מהני לולא הטעם דאינם בני כריתות אלא דמהימני כמו עדות ואפילו במלתא די"ל דעבדי להתפארות מ"מ בכתבו עפ"י ערכאות לפי נימוסם נאמנים יעי"ש והנה כבר כתבתי בכמה תשובות דלא יתכן זה בערכאות דידן ע"ל סי' נ"ה וצ"ח] דהרי מבואר בהדיא התנאי דצריך שידעו דלא מקבלי שוחדא דאם לא ידע זאת אינם נאמנים כמבואר (בש"ס) [ברמב"ם רפכ"ז ממלו' ולו'] ובח"מ [סי' ס"ת] וא"כ בעת הזאת דאדרבה... בודאי אינם נאמנים וא"ת בשלמא גבי ממון שייך קבלת שוחד אבל בנ"ד מאי שייך כאן שוחד מי נתן השוחד אך זה ליתא כלל דלמא הבעל לא ניחא לי' מאיזה טעם שיוודע בביתו שהוא יהודי ולכן נתן איזה שוחד שיכתוב שהמיר ואין זה דבר זר כי ראינו כמה מעשיות כיוצא בזה אצל הערכאות ודבר זה אמת למי שבקי קצת בזה כי אולי זה האיש שמע שבא משם לחקור אחריו ולא ידע למה נתן שוחד לכתוב שהמיר ויתיאשו היהודים ממנו ואולי יש לו שם אשה יהודית כדרך ששכיחי בע"מ שנשותיהם עמהם בתוך החיל כאשר סיפרו לי אנשי החיל. אך באמת אפילו אם נימא שהמיר בקטנותו ונשואי אחיו בעודו קטן בכה"ג לרוב הפוסקים צריכה חליצה כמבואר בב"ש ז"ל [סי' קנ"ו סק"ג] דכה"ג אפילו בדיעבד תצא וגם לכ"ע אפילו לאותן דס"ל דאפילו הי' קטן בעת נשואין אם הגדיל בהמרותו א"צ חליצה מ"מ בכה"ג מי מעיד עליו שהוא עכשיו מומר הלא לא כתבו משם רק שהמיר ודלמא בהגדלו נשא לבו לשמים והוא ישראל גמור ומה שאינו חוזר לדת תורתנו הקדושה הוא משום שכופין אותו והוא אנוס ממש דאי משום שמצווה על קידוש השם משום זה לא נקרא מומר וכל דין ישראל לו כמבואר ברמב"ם ז"ל בתחלת ספרו (בה"ע) [בפ"ה מיסה"ת ה"ד] ולכ"ע צריכה חליצה ממנו וא"ת הלא נתן הקיסר חירות שמי שהמיר בקטנותו יוכל להשיב לדת הקדושה באין מוחה מ"מ הלא ידוע דנהי דנמוסי המלך כן מ"מ שרי הצבא כ"א עושה מה שרוצה עם אנשי הצבא ולפי מה שידוע דזה ממש עושין דכן שרי הצבא כופין לכמה יהודי' בע"מ נגד הדת הגם שאינו לפי חקי נימוסי מדינה גם יוכל להיות שבאמת שב לדת יהודי ומה שכתבו הערכאות שהמיר היינו מה שהי' נכתב בכתב הערכי מאז שהמיר וזה ששב לדת תוה"ק אינו כתוב שם כידוע דהערכאות יש להם ספרי זכרונות ואין מוחקין דבר רק כותבין בפנקס אחר וכמה פעמים מתרחיש ששר הערכי מצוה לסופר להשיב איזה דבר במה שנשאל מאיזה מקום והסופר מחפש בפנקס שמוצא ראשון מודיע להמקום ששאלו ממנו ומה שכתוב בפנקס אחר או באותו פנקס רחוק איזה