דברי חיים חלק ב תסה

בגט הב' ג"כ דמתקרי יהודא בער כ"ז נלפע"ד פשוט אעפי"כ נא עיינו היטב כי קשה לסמוך עלי כעת מחמת יסורי רגלי והי' בזה שלום. א' חיי תרכ"ת

סימן קסה

להרב כו'

הגיעני מכתבו אודות שנכתב שם אבי אשה בגט יהודא זאב דמתקרי ליב וואלף והמכונה וואלף ובאמת שכן היו קורין אותו מעריסה אבל נראה שנשתקע שם ליב ולא קראו אותו רק ואלף לחוד. ונלע"ד שנכון מ"ש בספר דברי חיים בשער השמות סי' י"ב וסי' י"ז דבדיעבד כשר במקום עיגון בכתב שם הנשתקע ובפרט שכתב שניהם וגם בשם אבי האשה יש להקל בשינה שמו ובפרט שכתב שם הנשתקע ושם הנשתקע ידוע בסביבותיו כאשר כתב מעכ"ת ולכן פשוט הדבר שהבעל מותר ליקח אשה ולה יודיע מעכ"ת שאם רצונה לקבל עוד גט לחומרא יתנו לה והי' שלום כדברי ידידו דו"ש

סימן קסו

להרב המופלג החריף כו' מו"ה צבי הירש איש הורוויטץ מבראד יע"א

אודות הצ"ע שמצא בספר דברי חיים [בש"א אות מ"ם סקי"ב] הנה ידע מעכ"ת כי המחבר הלז לא נתכוין לקנטר ח"ו רק מה שלקוצר דעתי' יש לעיין בזה הענין כתב צ"ע והנה מעכ"ת ירד להציל אולם עדיין לא נתקררה דעתי בזה דהנה גבי מיכה שכתב דהוי שם פלאי ולא ע"ש מעשיו מש"ה לא מסקי' בשמי' לפע"ד הרואה יראה שאין זה אמת חדא דבהדיא נראה מהט"ג ז"ל [בש"א אות א' סקי"ח] דלא ס"ל לדינא כדברי הפלאה ז"ל וגם לא כמהרי"ט רק כהש"ס שכ"כ בסוף ולדינא עיקר כדברי הס"ש וגם ידוע לכל דרך הקדוש של הגאון מרן הט"ג שדרכו שלא לקצר והאיך כתב כאן בלא שום רמז דמיכה לא מסקינן בשמי' ה"ל עכ"פ לרמז על סברת מהרי"ט והפלאה ז"ל גם זו לא ידענו מהנביאות הזה דמיכה הוי שם מופלא הלא כמה פעמים מוזכר זה בתנ"ך כמ"ש מעכ"ת בעצמו וגם כי י"ל שנקרא ע"ש מעשיו שנתמעך במצרים וניצול ע"י תפלת מרע"ה בנס ומעכה הוא לשון מיעוך. ובגוף קו' הט"ג [שם] על הפלאה לא ידעתי מה ק"ל מדברי התוס' הא בהדיא כתב ההפלאה ז"ל ויותר י"ל דס"ל לר"ת משמע דתוס' פליגי עלי' בזה רק דמיישב דברי ר"ת ז"ל וכוונתו כמ"ש באופן הראשון אפי' דיש לו חלק עה"ב אין נכון לקרא על שמו והתוס' לא ס"ל כן ואפי' יש אדם אחד ששמו כן מ"מ לכתחלה אין לקרותו והתוס' ודאי לא ס"ל כן אך הוא מיישב דברי ר"ת כן נמי באופן האחר כתוב ג"כ ויותר ס"ל לר"ת אבל להתוס'... ולכן לא ידעתי מה שהקשה בט"ג ז"ל גם מ"ש מעכ"ת בדברי ס' הפלאה משום שבשני שבנא י"ל שנקרא ע"ש מעשיו ז"א כלל דהרי כתב בס' הפלאה משום שאין מכירין להפריש כיון שהוא שם הפלאה וגם כי בספר הפלאה לא מזכיר כלל מסברת מהרי"ט ז"ל ולכן בודאי שמחמת גודל חורפו וטרדתו בקדושתו של הט"ג נעלם ממנו אז זה: ב' שם ברדלא [ע' בד"ת בש"א אות ב' ברדלא ובט"ג שם] כתב מעכ"ת [על דברי הט"ג] דקאי על ר"מ חריף שנראה שהבין כן ובאמת ר"מ חריף לא הבין [באופן אחר] ממה שהי' המעשה באמת כמבואר ביש"ש [אולי צ"ל בנ"ש בש"נ אות ט' טאבא] ורק לדבר זה לקרוא בן אסופי ברדלא מקרי קיצור לשון ולא קיצור שם [וע"ז מקשה מהר"מ חריף דמצינו שנקרא דלא ולכך נקרא ברדלא ול"ה קיצור לשון ע"ש אסופי רק קיצור שם וא"כ אין לכתוב על אסיפה בת דלא דיטעו דכן שם אבי' ודו"ק ואך האמת] כי הט"ג לא קאי כלל אדברי ר"מ חריף ז"ל כאשר הרואה יראה ואם כדברי רומכ"ת שהי' הדבר גלוי אז לפני הט"ג ז"ל אפי' אם קאי אר"מ חריף ה"ל להקשות אר"מ חריף ז"ל דהא בהמעשה הי' באופן אחר א"ו שזה הי' בהשמטה מהט"ג לעת גודל טרדתו בתוה"ק: ג' מה שרוצה מעכ"ת לחלק בין מכונה שכותבין לא דמתקרי כן באמת מבואר בספר דברי חיים הנ"ל אך הט"ג ז"ל לא ס"ל חילוק זה וגם לא ס"ל להט"ג ז"ל כהנ"ש בזה דבשם בפ"ע כותבין דמתקרי לכן נשאר הצ"ע על הט"ג כדברי ספר הנ"ל: ד' מ"ש דאם הי' נגזר מן שם אלי' הי' לכתוב בה"א ז"א דגם גבי אלקנה הוא לה"ק רק משום דנגזר משם הכינוי אליקא וכמ"ש כמ"כ גבי עלקא או עלא נימא דנגזר משם עלא שהוא כינוי לאלי' ואם כתבו לסימן בודאי כותבין עליא. ה' באם נוטה לסגול יכתוב בה"א וכתב מעכ"ת לתרץ עפמ"ש בשם שרה וכל מעיין יראה שזה ליתא רק דכל שמות הלועזין קורין בלע"ז ובפרט דהבנתנו אינו סגול ממש רק ממוצע וכ"כ נו"ב גבי טאלצי דכן הסכימו רבותינו ז"ל לכתוב שמות החול באל"ף ולה"ק בה"א ובשמות הערבי בה"א לדעת הספרדים דכן הוא הנחת שמות אלו ואפי' יבא אלי' אין משגיחין בו לכתוב לעז בה"א ומי שיש לו ידיעה בה"ג יודע זה. בשם קינה בודאי המעיין בס' ג"פ יראה שחולק ע"ז וע"ש גבי שלום ושלום בשם ריווא בודאי המחבר ספר דברי חיים לא הי' פליג למעשה אהט"ג ז"ל וגדולים שעמו ורק צ"ע והאמת כן שהרי מעכ"ת כתב שהאריך להטעים הדין אבל לפי מה שלפנינו צ"ע

סימן קסז

שוי"ר לידידי הרב החריף ובקי המושלם החסיד מו"ה זאלקי נ"י ליפענד

הגיעני מכתבו עם פלפול והוטב בעיני כי ראיתי שוקד על התורה בעיון ויקר בעיני פלפולא דאורייתא ולזה פניתי מעט לעיין בדבריו והנה מה שהאריך בהבאת הגמ' דקדושין ודברי רש"י בגיטין הוא שלא לצורך הלא ק' רק מה דאמר ר"י [בגיטין ע"ח ע"ב] אבל לא בחוב דלמה לא יליף חוב מגיטין וקדושין אך באמת זה ליתא דהנה לפי מה דכתבו רוב ראשונים דבגיטין הוא רק מטעם תיקון תקנת עגונות ואגב גיטין תקנו בקידושין דקדושין דמי לגיטין בכל מילי משום ויצאה והיתה מש"ה הוכרחו לתקן גם בקדושין כדי להשוותם יחד אבל חוץ תקנת עגונות לא תקנו כלל ונשאר אדיני' דד"א ויכולה לשמור אינו קנין כלל אך הפ"י ז"ל [שם] כתב דהוי מדאורייתא בגיטין משום ריבוי דונתן וגו' יעו"ש ובקדושין משום היקש איכא לכאורה להקשות למה לא נילף בכל דוכתא מגיטין ומקדושין אך ע"ז העיר הפ"י בעצמו דהטעם משום דסגי בע"כ ריבתה התורה ארבע אמות ויכולה לשמור אבל בשאר דוכתי כגון בחוב צריך השבה מעליא וא"ל קדושין תוכיח דז"א דבקדושין דאיירי בודאי בנתרצית על הקדושין ולרמ"ה ז"ל [בסי' כ"ח ס"ד ובסי' מ"ב ס"א] לשיטת הרבה אחרונים צריך לומר דוקא בנתרצית על הזריקה ממילא דמיא לגיטין בע"כ משום ויצאה והיתה וסגי בנתינה כי האי אבל בחוב דבעי השבה מעליא צריך דוקא ביאת לידו ממש וכדברי רש"י ז"ל [שם ד"ה ותפטר] דכוונתו באמר זרוק חובי היינו ושמור לי אבל בקדושין בודאי אין כוונתה ושמור לי דא"כ אגדו בידו ובמה מתקדשת מש"ה בחוב לא מהני ובפרט בקדושין דמתקדשת במה שהוציא על פיו אבל בחוב אם אמר זרקהו כוונתו שישמור הוא דמסתמא לא ניחא לקבל חובו בלא שמירת הלוה ורק באם א"ל בפירוש כן שיפטור בזריקה וכמבואר בירושלמי וכן קיי"ל בב"ק בס"פ החובל באם אתי לידו דרך שמירה כוונתו להשבה מעליא ולא מהני קרע עד שיאמר הפטר ולכן בקדושין [הנ"ל] דלא בא ליד המקדש דבר והיא נתרצית על הזריקה להרמ"ה באמירה בפירוש זרוק לי ולשארי המפרשים בסתמא ניחא לה בזריקה מתקדשת בהנאה זו שזרק לה אבל בחוב דבא לידו מזומן וצריך השבה באומר זרוק כוונתו ושמור כדברי רש"י ז"ל וזה ברור. ומ"ש על מה ששמע קו' שהקשתי [בגמ' ב"ב מ"ג מ"ד] דלמה פסול להעיד [המוכר שדה לחבירו שלא באחריות] משום שמעמידו בפני [בעל] חובו הא יכול לאסרו בקונם וכתב רומכ"ת דצ"ל שאסרו המוכר והלוקח בקונם יפה דיבר דכן הועלה הך בשפתי חברים בפירוש אך מ"ש דלפ"ז א"ב דללוקח א"י מי המה [הב"ח שיאסור עליהם] קשה מאד עליו איך אשתמיט מיני' הגמ' דכבר בא חכם דלכ"ע יש ברירה. ומ"ש דגם באפותיקי אינו יכול לאסור זה ליתא דהכא כתבו התוס' דלא איירי באפותיקי וקשה קו' על התוס' אך בלא"ה דבר זה תלוי באשלי רברבי והרבה הארכתי והרבה פוסקים סוברים דגם באפותיקי יכול לאסור וד"ל וגם בישיבתנו נדבר מזה בדברי הראב"ד ז"ל [ספט"ו מה"ע מובא בש"ך סי' ל"ז סקי"ח] שכתב בעשאו אפותיקי אך בלא"ה תרצנו דהא יש לחוש שישאל על נדרו ועלה על ארש המדבר לפ"ד הר"ן ז"ל בנדרים [פ"ה ע"א] הוי הפקר עכ"פ אפי' לאחר התרה וא"כ י"ל ה"נ לפי שיטת רוב הסוברים דמהני יאוש בחוב א"כ הכא הוי יאוש דהוא אין לו קרקע וקרקע זו נאסר עליו ומשום שמא יתעשר אין חוששין כדברי התוס' ז"ל [ב"ב דמ"ה ע"א ד"ה מאי] א"כ הוי הפקר ואפי' אם יותר הקונם לא יגבה דקנהו ביאוש: אך באמת כ"ז פטומי מילי בעלמא וכדי לחדד אבל באמת בהדרה בקונם מהני והא ודאי שסילוק מועיל גבי מלוה וערב ואפ"ה אמרינן [בדמ"ו ע"ב שם] מלוה ולוקח ראשון וערב אינן מעידין (בשל) [בל"ל ללוה] קרקע אחריתי ובאמת מועיל סילוק אפ"ה אמרינן סתמא א"מ (וה) [והכוונה]... בלא סילוק א"מ ה"נ הפשט דא"מ