דברי חיים חלק ב תסד

אורייני בב' יודי"ן עכ"ל וא"ל דזה דוקא בשמות החול לא שמות הקודש זה אינו דהנה כתב מהרי"א ז"ל מביאו הס"ש וז"ל ריי"ץ נראה דהכי כותבין כו' וכתבו רבותינו גדול מזה כתב מהר"ר קלוזנער ז"ל בגליון פ"ק דע"ז דכתב שדילג בה ארבעה בא"ז מכשיר בדיעבד הואיל ולא כתב אלפיים בב' יודי"ן הא קמ"ל דאפי' לשון עברית י"ל דכתבינן לי' בשטרות כמו לשון ב"א בב' יודי"ן והברת אלפיים ממש כהברת ריי"ץ עכ"ל. הרי דאפי' דבר שבלה"ק המון עם כותבין בשני יודי"ן אלפיים וא"כ כיון שדבר זה יהא נקרא בפי ההמון חייה לא הוי זה שינוי השם מה שכתב בשני יודין דבמקום שאין שינוי במבטא לא איכפת לנו בחסר ויתיר כלל דגט אינו כס"ת כמבואר במהרשד"ם [סי' ר"ה] ויש"ש [פ"ב דגיטין סי' ל"ב בשם עקיבא] דהיכי דניכר הטעות ולא נשתנה המבטא כשר. וכן מה שכתב אל"ף במקום ה"א בסופו כשר בשעת הדחק כמבואר בס"ש ובג"פ [סי' קכ"ט ס"ק קי"ט וקל"ה] וע"נ וגם הב"ש ז"ל אינו מחליט לפסול בכמה מקומות ולכן בשעת עיגון ודאי כשר גט זה וא"ל דיבואו לטעות משום שרגילין לקרות חייא בחירק ע"ש התנא זה אינו דלא מחלפי שם אשה בשם תנא וגם כיון דיכולין לקרותו כפשוטו יקראו כפשוטו חייא בפת"ח חריף כדרך שקורין ההמון שני יודי"ן בפת"ח חריף וכן נראה בשם אורייני בשני יודי"ן המובא בג"פ [בסי' קכ"ה סקפ"ב ובסי' קכ"ט ס"ק קמ"ב]

סימן קסב

להרב החריף ובקי מו"ה פנחס דיין נ"י בק' וישניצא

בנידון כתיבת הגט לאשה אשר שמה בפי כל ציפא ושם העריסה צפורה ושם אביה בנימן חסר ושם בעלה אשר מעריסתו נקרא מרדכי אשר והמכונה זעליג ושם מרדכי נשתקע ולא נקרא לתורה רק לפרקים ונקרא בשם אשר לחוד ובפי כל בילדותו הי' נקרא בפ"כ זעליג וכן עתה בני משפחתו קוראים אותו זעליג ורק שהוא בעצמו מכמה שנים שינה שמו לשם זיגמונד וכן חותם עצמו וכן נקרא בפי כל ורק כשעולה לתורה לפרקים קורים אותו אשר ואביו שמו משה מאיר ובפ"כ העולם נקרא רק משה (והנראה דלא נשתקע שם מאיר ורק לתורה נקרא משה מאיר): לפע"ד צריך לכתוב אשר המכונה זעליג והמכונה זיגמונד דהא דקיי"ל דאין כותבים שם של גיות בגט הוא משום דשם זה העבירתו מדת ישראל ושם זה ניתן לו להעבירו כמבואר בב"י ובב"ש ז"ל מביאו [ע"ש בסי' קכ"ט סקי"ב ובט"ז סק"ז] וכן בכמה תשובות אבל שם אחר של גיות כותבים דכן אמרינן בגמ' [גיטין י"א ב'] דשמות של ישראל שבח"ל שמותיהם כשמות העכו"ם וודאי שכותבים שמותיהם בגט אך בודאי עיקר השם מה שעולה בו לתורה ואפי' לא נקרא רק לפרקים שם זה עיקר וכותבים על השני המכונה כמנהג בינינו דלא מדקדקין במה שאינו רגיל לקרות בתורה ורק כשאינו עולה לתורה רק פעם ביובל כתב הרדב"ז ז"ל [ח"א סי' תקל"א מובא לעיל סי' קכ"ז] דלא סגי בשם זה לחוד אבל ודאי הוא העיקר כמו שהוכיח מהרא"י [סי' רל"ג רל"ד] דשם שנקרא בו לתורה עיקר וכן אנו נוהגין בכל תפוצות ישראל דמי שנקרא בשם ליבוש ונקרא בתורה או ארי' או יהודא לא מדקדקין אם אולי לא נקרא בתורה רק פעם אחת בשנה וכותבין שם הנקרא בתורה לעיקר וסומכין בזה על מהרי"ק ז"ל ולכן בודאי כותבין שם הנקרא לתורה לעיקר ושם הכינוי זעליג ואח"כ הכינוי זיגמונד בן משה מאיר אם נקרא כן לתורה דמתקרי משה ואם לא נקרא בו לתורה רק לא נשתקע עכ"פ כותבין משה דמתקרי משה מאיר ואם נשתקע שם מאיר אין כותבין אותו כלל ושם ציפא כותבין צפורה המכונה ציפא דזה הוי שם הקיצור כמו יצחק חקין וכמעט שלא היו צריכין לכותבו ציפא דזה לא מקרי נשתקע וכמבואר בסד"ש ובט"ג ובב"ש ז"ל בהרבה מקומות מ"מ אין ברור כ"כ בעיני העולם וצריך עכ"פ לכתוב שניהם אבל שם צפורה עיקר וציפא יכתוב בלשון מכונה וכן נראה מפ"מ בתשו' גבי מרים מירוש וגבי שרה סאשא [בח"ב סי' מ"ז] הגם שמג"פ לא משמע כן [ע"ש בס"ק קל"ב] מ"מ נכון להורות כן וגם בט"ג בליקוטי שמות כתב כיוצא בזה לענין אם נשתכח שם אחד יעוין גבי כו'... וכן ראוי לכתוב צפורה המכונה ציפא אך ראוי לשאול ולדקדק היטב האיך הי' השם אם צפורה בחולם או בחירק ציפרה ואם לא יוכלו לבא היטב על החקירה יכתבו שם ציפא לחוד דלא גרע מחניכא שהכל קורין בו ושם אביו יכתבו כאשר חתם עצמו חסר

אח"ז ראיתי בס' חתם סופר בסי' ל"ד כתב ג"כ באשה שנקראת לביאה מעריסה ואח"כ שינו שמה ללעני כדרכם להסתיר שם ישראל ובפ"כ נקראת לעני וכתוב לכתוב עיקר שם הקודש לביאה כאשר היתה נקראת אז המכונה לעני וכתב דאפי' בנקבה שאינה עולה לתורה מ"מ כיון דלפעמים למי שבירך מסתמא קורין בשם הישראל כותבין שם הישראל לעיקר ואח"כ שם הנקרא בפ"כ לעני וא"כ מכ"ש בנ"ד דודאי לפעמים נקרא בשם הישראל ולכן מקדימים שם הישראל. וראיתי בס' אנשי שם שנדפס מחדש וכתב דאסור להזכיר שם העכו"ם וזה ודאי ליתא דכל שעדיין דת יהודית עליו רק ששינה שמו כדרך המתחדשים ונקרא שמו כן בפ"כ בודאי אם לא כתבו בהגט פסול וכ"כ בהדיא בח"ס בתשובה הנ"ל וכ"כ בהדיא בע"נ אפי' אם נקרא בפי כל איבראם וכן לתורה נקרא איבראם כיון שידענו שם העריסה כותבין אברהם המכונה איבראהם (והא דכתב בג"פ דמתקרי הוא למנהג ספרד) א"כ ברור דשם זיגמנד הנצמח משם זעליג כאשר כתב מעכ"ת דהוא פירוש לשם זעליג דכותבין זעליג קודם וכיון שכותבין זעליג בודאי כותבין שם אשר לעיקר כמ"ש בכל שמות זעליג שבינינו שכותבים שם הנקרא בו לתורה לעיקר אפי' שלא נקרא לתורה רק לפרקים בזמן רב וצ"ע בתשו' רדב"ז אך המנהג לפי אחרונים כאשר כתבתי וכן הסכימו הג"פ בעמ"ח ספר עז"נ לדינא וכן החתם סופר ולכן לא יזיז מזה והיה שלום

סימן קסג

להרב כו' מו"ה יהודא ליבוש נ"י גרין בוים מו"צ דק' דינוב

בנידון השאלה בגט אשר שם הבעל הי' מעריסה משה ואח"כ בקטנותו ע"י חולי נתברך בשם אהרן ולא ידעינן מה הי' בשם הזה כי נשתקע זמן רב ורק בכתובה נכתב משה אהרן וגם המצלאין קורין אותו בעת התפילה משה אהרן וזולת לא יזכר ולא יפקד משם אהרן רק משה וכתבו הב"ד ב' גיטין באחד כתבו משה לחוד כפי שנקרא בפ"כ ובשני כתבו משה דמתקרי אהרן משה הנה זה פשוט דבדיעבד כשר דבגט שכתוב בו משה לחוד סגי דהוי חניכה שהכל קורין אותו בו ולית מאן דפליג דבדיעבד כשר ואם שאלתו איך לכתוב לכתחלה הנה נדפס ספר דברי חיים שם מבואר היטב בארוכה ולאחר שנעשה מעשה והכשירו ל"צ בכה"ג גט אחר ובפרט שיש מקום לכתוב כן להמהרי"ו ז"ל כמבואר בספר הנ"ל ולכן אסור להוציא לעז על הגט דכשר הוא בדיעבד לכל הפוסקים למדקדק בדבריהם והי' זה שלום יום ה' ד' מרחשון תרכ"ה לפ"ק צאנז

סימן קסד

להרב המאה"ג החריף החסיד המפורסם שלשלת היוחסין כש"ת מו"ה אברהם חיים הורוויץ נ"י האבד"ק ליסקא יע"א

מכתבו מקודם החג בא לידי אולם הייתי מוטרד בטרדות החג הקדוש וגם מכאובי מנעוני מלעיין בדבריו אולם עתה נתתי אל לבי לעיין בדבריו והנה פשוט שלא לכתוב שם הנשתקע הערצל דזה שחתם פ"א על אגרת שלומים מ"מ כיון דלא איתרע זה רק פ"א כל ימי חייו משום זה לא יגרע מלהיות שם הנשתקע הגם דבתשו' מהר"ם מינץ כתב דבשם אבותיו לא מקרי נשתקע רבו החולקים וכן פוסקים כמעט כל האחרונים דבכיוצא בזה מקרי נשתקע

גם יכתבו המכונה איטשא וכן נהגין בשמות כאלו כגון פיטשא וכיוצא בזה ועיין בדברי חיים בשער התשובות [בס' אנ"ש סי' ג'] גבי יאטשא יאצגא וגם כותבין באל"ף לבסוף יאטשא דכן מנהג מדינות אלו דאין דוחקין היו"ד כותבין בלשון אמצעי אל"ף לבסוף עיין בנ"ב מה"ת [סי' קכ"ד] ומובא בס' ד"ח וגם בשער הניקוד מבואר דרוב אחרונים פסלו באם כתב ביו"ד לבסוף ומה שחותם יהודא באל"ף אם אין יודע למה חותם עצמו כן א"צ לשנות מכפי הכתוב בספר יהודה ולכתוב יהודה דוב המכונה יודא בער ודי בזה. ומה שחותם עצמו קלונמים ביו"ד אם רגיל לחתום יש בזה מחלוקת באחרונים כי לפ"ד נ"ב והמגיד הגאון מהרש"ק בספרו אנשי שם כתב ג"כ כן. אך בדברי חיים בשער הניקוד לענין שינדל מביא תשו' הגאון החסיד האבד"ק וישניצא שפסק לכתוב שינדל בחד יו"ד אפילו שחותמת עצמה בשני יודי"ן ובס' הנ"ל מביא ראי' ברורה דלא כנ"ב שכתב הטעם משום שצריך לקרות כמו שכתוב בדיוק וא"כ יהי' נקרא בהיפוך מכפי שצריך לקרות לפי חתימתה דבהדי' מבואר בב"ש בשם גדולי האחרונים הקדמונים דא"צ לקרות ככתוב בגט רק כפי שקורין אות' א"כ בטלה סתירת נ"ב. אך מ"מ העלה בס' הנ"ל דטוב לכתוב שני גיטין בא' קלונמס ובא' קלונמיס ביו"ד בין מ"ם וסמ"ך. והנה לפ"ז יכתוב