דברי חיים חלק ב תנז

והוראה מסורה לכל ונחפזים להשיב לכן במחכ"ת כמה גדולים לא עצרו חיל ובפרט כי נדמה לכ"א כי הוא אינו רק מסברת כרסיות ולכן רבו סברות בדויות רח"ל ובאמת לא כן הוא רק לכל יש יסוד מהש"ס וראשונים ולכן לא אדבר כלל מסברת אחרונים ורק מה שנ"ל לע"ד וקוצר שכלי עפ"י דברי הש"ס וראשונים: הנה בגמ' פ' השולח [דל"ד] איתא ההוא דהוו קרו לה מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעא מרים וכ"ש שיש לה ולא שרה וכ"ש שיש לה ויש בזה לפרש שני פירושים שרוב בני העיר קורין אותה מרים ומיעוט קוראין לה שרה וכמו שפירש"י ז"ל ועוד יש לפרש שברוב פעמים קורין לה מרים ולפעמים למיעוט קורין לה שרה וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל [פ"ג מה"ג הי"ג] שכתב כותבין השם הרגיל ויודעים בו ביותר והיינו לפרש דברי הגמ' שכותבים שם שיודעים ורגילים בה ביותר. וכפל הלשון של רגיל ויודעים בארתי בעזה"י בחידושי מהנראה דלא פליגי שני הפירושים ובכל ענין כותבין שם הרוב לעיקר והמיעוט דמתקרי [ע' בד"ח בשער שינוי השמות סוף דין ב']. והנה מי שיש לו שם אחד שקורין לו בתורה ושם שקורין לו בפ"כ לכאורה נראה דאזלינן בתר רוב ומיעוט ומה שקורין לה הרוב הוא העיקר והשני כותבין דמתקרי אולם מהרי"א ז"ל בכתבים [סי' רל"ג רל"ד] כתב דשם שקורין לו בתורה הוא העיקר והביא ראי' מהרא"ש ז"ל [פ' השולח ס"ס ז'] מהא דחניכה שהכל קורין בה ורבים ושלמים תמהו עליו דשם מבואר ההיפוך ברא"ש ז"ל דמש"ה כותבין הכינוי דהשם האחר לא נקרא רק לס"ת א"כ נראה דעיקר הוא השם שהעולם קורין בו וכ"כ להדי' מהר"י בתשובה סי'... וכ"כ בתשו' (פ"מ) [פ"י] להמג"ש ז"ל [ח"ב סי' ע"ה] לתמוה על מהרי"א ז"ל והמכתב אלי' אמר שא"א לומר כן ולכן השיא דברי מהרי"א ז"ל לכוונה אחרת אבל לעולם עיקר השם מה שקורין הרוב יעו"ש ואני בעניי הכינותי ליישב דברי מהרי"א בטוב לפע"ד [ע' בד"ח שער שינוי השמות דין ג']: אך יהי' מה שיהי' הרמ"א ז"ל [אולי צ"ל המחבר בסי' קכ"ט סי"ח הכריע] כדברי מהרי"א ז"ל דעיקר השם מה שקורא בתורה וכן נהגין בכל מדינות אלו ואין לזוז ממנהג והנה באם לא כתב רק אחד מהשני שמות כגון שלא כתבו רק השם שקורין לה הרוב והשמיטו שם המיעוט דעת הר"ן בפ' השולח מסופק בזה והרשב"א נראה שמכשיר [ע' ב"י ר"ס קכ"ט] אך מהריב"ל ז"ל מפקפק בדעת הרשב"א ז"ל וידוע דיש הרבה שס"ל כדעת הרמב"ם להחמיר אם השמיטו אפילו שם המיעוט אך בענין (החניכא) [השם] שהכל קורין אותה בה כתבו רוב הפוסקים להכשיר בדיעבד דלא גרע מחניכא אולם לכתחלה ודאי צריך לכתוב שניהם דגירסת הרמב"ם היא גבי חניכה רק דכשר בדיעבד אם כתבו החניכה ולא לכתחלה כאשר מבואר בג"פ [שם סק"ז] בארוכה והרמ"א ז"ל כתב בתשו' דאפילו בכינוי דאבי אשה ראוי להחמיר לכתחלה יעו"ש [בסי' פ"ד] לא כמו שראיתי ב"ד שאינן בקיאין באשר קצת ספק בידם משמיטין כינוי אבי אשה ולא כן הוא כי אם הם לא ידעו לכלכל דבריהם יציעו דבריהם לפני גדולי הדור ובתשו' רמ"א [שם] מבואר יפה דאין להקל גם בכינוי אבי אשה וכן בתשו' בית אפרים [סי' פ"ד] מאריך בזה ויעוין בהקדמת סד"ש שעל כיוצא מהמורים נאמר.... ולכן בודאי אין ראוי להשמיט כינוי אבי האשה ולכאורה לפ"ד מהרא"י ז"ל הנ"ל עיקר שם שנקרא לספר היינו גדלי' אליעזר אך כיון שלחתימה חותם גם בשם ליפמן א"כ נראה דהוא עיקר והן אמת דיש מחלוקת בזה איזה שם עיקר אם שם החתימה או שם עלי' לתורה אך בנ"ד דליפמן הוי שם העריסה דליפא וליפמן הכל חד כמבואר גבי חנה וחנלן) ומבואר במהר"מ מינץ [סי' ל"ז] דשם עריסה עיקר הגם שחלקו עליו מ"מ אם לא נשתקע כמו בנ"ד יראה דכ"ע מודים דשם עריסה וחתימה עיקר ולכן נכון לכתוב גדלי' אליעזר ליפמן כמו שחותם דמתקרי גדלי' אליעזר ודמתקרי גדלי'. ולפע"ד בזה יוצאים כל הדיעות ואפילו אם נימא דשם העלי' לס"ת עיקר הלא כתוב שם דס"ת בפירוש ואי משום דהקדימו שם החתימה ועל שם העלי' כתבו דמתקרי הלא אם שני השמות כתובים בפירוש אין חילוק מי כתוב ראשון כמבואר בריב"ש ז"ל [ומובא להלכה בסי' קכ"ט ס"ב] וברוב הפוסקים ובפרט כה"ג שליפמן הוא שם עריסה וכינוי של אליעזר לד"ה שם גדלי' אליעזר ליפמן עיקר נגד שם גדלי' אליעזר: אך ליתר שאת וחומר איסור א"א יתנו לאח"כ גט שני ויקדמו גדלי' אליעזר המכונה גדלי' אליעזר ליפמאן דמתקרי גדלי' דלענין שם גדלי' הנקרא בפ"כ ודאי הוי גדלי' אליעזר ליפמן דנקרא לס"ת בשם הקודש ולחתימה גם בכינוי והוי זה שם העיקר נגד שם (החול) שנקרא רק גדלי' קיצור השם וזה ברור לפע"ד. ויעוין בט"ג באיזה מקומות מסכים לזה ואם באיזה מקומות יראה סתירה באמת אינו סתירה כי הוא ז"ל הי' כוונתו רק ללקט כל הדיעות והסברות והמעיין יבחר והנה אשר כתבתי נראה ברור לדינא לפע"ד

עוד בזה להרב הנ"ל

הגיעני מכתבו והנני על משמרתי אעמודה לכתוב כאשר כתבתי במכתבי הראשון ורק מ"ש בגט השני המכונה הוא ט"ס וצ"ל דמתקרי אבל בודאי שאין להשמיט שם החותם עצמו שהוא עיקר לכמה מרבוותא נגד שם העלי' וכבר הראיתיו דמפשטא דש"ס [גיטין ל"ד] דמי שיש לו שני שמות במקום אחד גבי מרים ופורתא שרה דצריך לכתוב שניהם ודעת הר"ן ז"ל שם מסופק באם השמיט השם הטפל ובתשו' מהריב"ל ז"ל משוה לו גם דעת הרשב"א ז"ל הגם שבחי' כתב איפכא ויעוין בג"פ [סי' קכ"ט סק"ז ח'] דיש דיעה אפילו בכתב שם העיקר לבד פסול והן האמת שהסכימו כל האחרונים דאם כתב שם המורגל בפ"כ לא גרע מחניכה אולם נגד זה יש סברא לומר דכ"ז באינו חותם עצמו להיפוך אבל אם חותם עצמו [להיפוך] הרי נראה בעליל דבכתיבה אין זה שמו ובפרט אם כתבינן שם הרגיל לחוד יש סברא להכשיר דלא יוציאו לעז דיאמרו דתפוס רק שם הקצר ושנקרא בפ"כ ולא דק להשלים כל שמות שיש לו אבל כתב שם העולה לתורה ומתקרי בשם הנקרא ושם החתימה לא נכתב בודאי יאמרו שאין זה בעל האשה דהרי כתב שאר שמות ושם העיקר של החתימה (לדעת הרבה פוסקים) השמיט ויאמרו לא זה הוא ויעוין בתשו' מהראנ"ח ז"ל דזה הוי רק כחצי השם לדעתו שם וא"כ בודאי חשש גדול לפוסלו אפילו אם נישאת אבל ליתן שני גיטין אין שום חשש כאשר האריכו האחרונים ויעוין בג"פ ז"ל [שם סקצ"ח] וכבר עשה מעשה בזה מהר"י מינץ ועוד גדולים בזמנו כמבואר בת' מהר"ם מינץ ומהראנ"ח רצה לתת שמנה גיטין מחשש כ"ד ומהרח"ש ז"ל נתן ארבע גיטין מחששא קלה יעו"ש ומהרשד"ם לעת זקנתו עלה בלבו ספק אם לעשות דגש על האות הרפה לפי מנהג הספרדים הגם שהוא חששא בעלמא כמבואר בכל האחרונים אעפי"כ הנהיג מאז ולהלאה ליתן שני גיטין [ע' במהרשד"ם סי' ר"ה] וכן נהגו בכמה קהלות קדושות גדולות בספרד והבאים אחריהם הגאונים הגם שחלקו עליו בעיקר החשש שחשש אעפ"כ לא בטלו דבריו ונהגים ע"ע ליתן שני גיטין ובפרט בנ"ד לכן בודאי ראוי שיתנו שני גיטין וכאשר כתבתי לו אז

והנה בספק השני במי שנקרא לעריסה אברהם אך נשתקע ממנו כי קוראים לו על שם המשפחה ווייס וגם כשחותם עצמו חותם בשם נלעג אדאלף ולתורה אינו עולה בשם כמנהג המחדשים בעוה"ר. הנה באמת לפי מה דמבואר בתשו' הרדב"ז סי' תקל"א וז"ל מעשה שהי' בא' שבא לגרש את אשתו בשם שמריה ובא לפני ואני מכירו זה מ' שנה בשם מחרז ושאלתי למה כתבו שמריה והשיבו לי כי פירוש שמריה היא מחרז ועיקר השם הוא שמריה וכך מעלין אותו לס"ת וקרעתי את הגט וכתבתי אחר בשם מחרז וכל שום אוחרא לפי שכל היהודים והעכו"ם קורין אותו מחרז ולא מצאתי מי שיודע ששמו שמריה זולת החזן והוא לא יעלה לתורה פעם ביובל ומי יכירנו בשם זה ואעפ"י שכתב הרא"ש ז"ל שכותבין בגט השם שמעלין אותו בו לס"ת ה"מ כשהוא ניכר ונודע בשתי השמות אבל מי שרגילין בו כל העולם בשם זה ודאי לא דיבר הרא"ש בזה ול"מ שאינו ראוי לכתחלה לגרש אלא בשם הרגיל בו אלא אפילו בדיעבד פסל הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל"ג וז"ל כו' ולפ"ד בכיוצא בנ"ד כ"ע מודו דפסול דע"כ ל"פ אלא היכא דשני השמות ידועין לו אלא באחד רגיל יותר מהאחר אבל בנ"ד שאין מכיר בשם שמריה אלא החזן כ"ע מודו דפסול עכ"ל. הרי נראה כיון דאינו ניכר בשם העריסה אפילו דשם דהשתא הוא פי' של שם העריסה אין כותבין רק שם של עכשיו והראשון נכלל בוכש"ו הרי דמחשיב לעיקר שם הכינוי ובב"י מבואר גבי שם האשה נקראת בעריסה שמחה ונשתקע שם שמחה וקורין לה אלגוהרא שהוא בלשון לועז שמחה מ"מ כתב הב"י דאם נכתוב אלגוהרא שנקראת שמחה ג"כ אינו גט יעו"ש וכן חיים ביבאנט. ואם שראיתי בחתם סופר [ח"ב סי' ל"ח] שבא השם לידו גבי אשה שנקראת מעריסה לביאה ונקראת עתה לעני שיכתוב לביאה דמתקרי לעני ומחדש בסברות כרסיות במכ"ת כי רב הוא ואשתמיטתי' מיני' דברי הב"י ודברי הרדב"ז וגם דברי שאר הפוסקים שאביא אי"ה לפנינו. ומה שנסתפק בטעם ר"ת למה אין כותבין שם המומר בגט ועלה על דעתו שהוא מחמת קדושת הגט ולכן הקשה וסתר ובנה מסברות כרסיות ולא ידענא גדול וגאון הדור כמוהו איך נעלם ממנו דברי מהרי"ק וב"י [סי' קכ"ט] ושארי הפוסקים שמחלקין דבמומר