דברי חיים חלק ב תנה

סימן קמה

להרב דק' קיטוב

בדבר שאלה אחד שמו נקרא לס"ת מנחם משלם ובפי כל נקרא אלטר ורק בחותם על טראטי וכן בכל ענינים שבערכאות חותם שמו מענדל מה דינו

תשובה מחמת גודל חשות כחי לא אוכל להאריך ובאמת כעת אינני יכול לפלפל וגם לדינא אני מונע עצמי להורות אך יען כי דבר ד' הוא לא אוכל למנוע מלגלות דעתי ואתם תראו ואם ייטב בעיניכם תעשו כהלכה. והנה מבואר במשנה פ' המגרש נקיי הדעת היו כותבין חניכתה וכתב הרא"ש בהשולח [ס"ס ז'] וז"ל [י"ל דמיירי התם בחניכה שמכירין אותו בכ"מ כו' אלא כשהוא חותם בשטר או קורא בתורה קורא אותו בשם המובהק] ומזה למד הת"ה [סי' רל"ג רל"ד] דשם הקריאה הוא שם המובהק וכן חתימתו בשטרות ולכן כיון דשם החתימה הוי עיקר כמו שם הקריאה לס"ח בודאי אפי' קורין אותו בשם אחר בפ"כ לא מקרי נשתקע שם החתימה והוא עיקר נגד שם שבפ"כ והיכא שהקריאה והחתימה סוחרים זא"ז צריך שני גיטין כמבואר בג"פ [סי' קכ"ט סקצ"ח] ולכן בנ"ד ששם החתימה על הטראטי הוא עיקר שהרי בחר בו להחזיקו לעיקר דעיקר השם הוא זה שחותם שטרות הוא עיקר דכ"כ הרא"ש ז"ל שם בלשונו דמה שחותם עצמו באגרת לא חשיב חתימה דזה רק לסימן מי הוא אבל אינו מחזקו לשם והוי טפל ועיקר שם החתימה מה שחותם על טראטי וא"כ שם הקריאה לס"ח מנחם משולם והחתימה מענדל סוחרים זא"ז הי' מהראוי לכתוב שני גיטין באחד להקדים שם החתימה ובאידך להקדים שם של ס"ח מנחם משולם המכונה מענדל והמכונה אלטר אך כיון דמענדל יוצא ממנחם וכן מנהגינו לכתוב השם הקודש עיקר ועל הלעז דמחקרי אפילו אם לא ניכר לנו היטב השם הקודש כמו ליבוש ונקרא לס"ת ארי' או יהודא ולכן כותבין מנחם משולם המכונה מענדל והמכונה אלטר וא"ל דרא"ש איירי בידוע שם החותם מעריסה ושהוא שם מובהק אבל בכאן לא נודע אם הי' לו שם מענדל ולכן מקרי נשתקע אך ז"א דברא"ש לא הוזכר כלל מאם ניכר מקודם בשם מובהק (אפילו אם נקרא בפ"כ בשם אחר מקרי נשתקע ופסול) ורק שכ' שאני הכא מפני שחותם שטרותיו מחזיק עצמו בשם זה. ומה שחותם עצמו באגרות אלטר זה אינו החזקה כלל דודאי דאלטר אינו שם כלל והוא רק כשם התואר כמבואר במהרח"ש ובמהרי"ק ז"ל [ע' בג"פ סי' קכ"ט סק"ד] דבכה"ג דהכל נקראים אלטר או קוחחרדא וכיוצא בשם שאינו מובהק וידעינן בודאי שיש לו שם אחר לא הוי שם התואר כאלטר שם כלל ולכן בודאי שם שהחזיק בשטרות טראטי הוא עיקר ג"כ כמו בס"ת והי' ראוי ליתן גט שני ובאחד יקדימו מענדל ובהשני יקדימו מנחם משולם ורק מחמת כי מענדל כינוי למנחם מקדימין שם מנחם משולם ובפרט כי כן כתב הרמ"א ז"ל [שם סט"ז] לכתוב תמיד ע"ש הלעז המכונה ולכן יכתוב מנחם משולם המכונה מענדל והמכונה אלטר כי אלטר אינו רק שם התואר ואם כתב המכונה אלטר והמכונה מענדל יש לפקפק מחמת הקדים שם הטפל לעיקר ואפילו בדיעבד נכון לסדר גט אחר אם יש בקל להשיג גט שני. ואין לפקפק בזה דאיך יכתוב המכונה ע"ש שאינו נקרא בו. חדא דבמקום דלא אפשר כתבינן אפילו מתקרי ובפרט בנ"ד דמענדל כינוי של מנחם שייך שפיר המכונה דזה הנקרא מנחם מכונה מענדל ובפרט דאיקרי בו אצל ערכאות וגם על קריאת נכרים שייך מתקרי כפי מה שמבואר באחרונים במכתב אלי' וס' ד"ח [בשער שינוי השמות אות ט' וי"ג] כ"ז נראה ברור: וע"ש העיר יכתוב מתחלה שם הנכתב בכתבים וגיטין שהיו לפנינו כמבואר בכל הפוסקים וכן עשו מעשה מרן הב"י ז"ל והג"פ כמבואר בג"פ [סי' קכ"ח סקכ"ו] ותשו' מרן הב"י ז"ל [בדיני גיטין סי' א'] ובס' בנימין זאב פוסל בכותב שם החדש יעויין בס' ד"ח בשער התשובות בהג"ה על ט"ג [אולי צ"ל ב"ז] ז"ל [ע"ש אות מ"ז] ויכתוב כלשון הנכתב בגיטין וכ' מאז בוא"ו. אך יכתוב דמתקריא על שם החדש באל"ף ניקוד קמץ ומ"ש בתשובה דהואיל דנקרא בערכאות עם שם המשפחה וזה לא מקרי קריאת העכו"ם לשם מענדל לחוד זה אינו כלל דהכל יודעים דשם בי"ש שם משפחה ושם מענדל שם מובהק. ה' ויצא תרכ"ט

סימן קמו

להרב הגאון הגדול פאר הזמן החריף ובקי החסיד המפורסם מו"ה חיים אלעזר נ"י אבד"ק קאליש

מכתבו היקר הגיעני ואודות הגט שאשה נקראת בחלי' רבקה ושמה הראשון מעשא וכל העולם קורין לה מעשא בשם הראשון רק מיעוטא שקורין לה רבקה מעשא וכן חותמת באגרת שלומים רבקה מעשא והסופר כתב בגט רבקה דמחקרי מעשא ורצה אחד לפוסלו ומעכ"ת כתב להכשיר כמ"ש בס' ד"ח [שער שינוי השמות דין ט"ז]

ובאמת אם במקום עיגון יסכים מעכ"ת עמי יוכל לסמוך על דעתו הרמה וכעת אין בידי להכריע כי מונע אני עצמי מהוראה ובפרט באיסור חמור כאשר ספרו לי שהגאון נוב"י בזקנותו לא רצה לומר הכרעתו להלכה אך יוכל לסמוך ע"ד הרמה

והנה בדבריו דברים לא יכולתי הבינם ראשית פלפל למה צריך השמות בגט וגיבב מאחרונים ולמה לא הביא דברי הרשב"א בגיטין משום דאינו כותב לשמו וגם דברי הרמב"ן והר"ן הביאו באמת [בפ"ב דגיטין]. אך למה תלו בדברי אחרונים ומטעם מ"ע דיאמרו דלא הוא זה אינו רק פסול דרבנן וכמבואר בשו"ת פ"י [ח"ר סי' י'] הובא בד"ח [בשער התשו']

והנה בנ"ד אין עולה עה"ד לומר שיש חשש דאורייתא שהרי כתב כל שמותיו בפירוש הוי לשמה וספירת דברים: גם מ"ש עצה להחזיק למ"ד יום אחר הגט [א"ה וממילא יתברר דשמה כן ואין חשש לעז ומשום לשמה לא פסול] דבטעות לא מיפסל הגט ובמחכ"ת נעלם ממנו הש"ס ריש זבחים (ב' ע"ב) וז"ל א"ר יוסי אף מי שלא הי' בלבו לשם א' מכל אלו כשר שתנאי ב"ד הוא אתנו ב"ד דלא לימא לשמה דלמא אתי למימר שלא לשמו ואי ס"ד סתמא פסול קיימי ב"ד ומתני מלתא דמפסל בי' עכל"ה ושם בתוס' ד"ה אתנו ב"ד בשמעתא קמייתא דגיטין דמפרש דלכך לא תיקנו לומר בפנ"כ לשמה למ"ד לפי שאין בקיאין לשמה משום דאי מפשא לה לדיבורא אתי למיגזי' לא הוי מצי למימר דלמא אתי למימר שלא לשמה דמי הוא שוטה כ"כ שנותן גט לאשה זו שנכתב לשמה והוא אומר שלשם אחרת נכתב אבל אדם השוחט קרבן פעמים שטועה וסבור שהוא קרבן אחר וכן המקבל ומוליך וזורק עכ"ל הרי דבזבחים דסתמן לשמן קיימו וטעה לשם אחר פסולים מכ"ש באשה אשר סתמא לאו לגירושין עומדת אם הבעל אומר כתב לאשתו ששמה כך בטעות בודאי הסופר כותב בשביל אשה ששמה כך ובפרט מי יודע אולי יש לו אשה כזה והסופר לא מכוין רק לאשה ששמה באמת כך וכן מבואר בגמ' [גיטין ס"ג] גבי נפוואת' דעשה שליחותו וקאמר אטו א"ל כתוב חספא ולדברי מעכ"ת הא ראוי להחזיקו נפוואת' והסופר עשה שליחותו דאינו חספא דהרי ראוי להיות גט כשתחזיק שמה ל' יום]. ואם נימא דהוי כלא עשה שליחותו דכוונת הבעל מסתמא על גט כשר מעתה וכסברת המל"מ ז"ל [בפ"ז מה"א ה"כ] גבי קידש השליח ספק א"א או דרבנן מ"מ לפ"ז גם בנ"ד מקרי לא עשה שליחותו ונכתב בלא צווי הבעל. ולומר דלא בעי בגט שליחות לדינא זה מרפס איגרא לפסק הלכה ויותר מזה מבואר בתשו' ט"ז אשר בתוך ספר שו"ת פ"י [סי' י"א] אפילו לגרש במקום שלא נודע פסול מפני שנכתב בפסול ובג"פ מסופק וע"ש [בסי' קכ"ט סקס"א] ודאי פסול ולכן ח"ו אסור לעשות עצה זו שלא יבא ליכשל במקום אחר והי' שלום. ד' עקב תרכ"ח

סימן קמז

להבד"צ הרבנים ה' מרדכי מאומן ומ' משה קאללער מרודניק הבד"צ דק' צפת עיה"ק תוב"ב

אודות גט אשה שאבי המתגרשת הי' נקרא לס"ת יעקב יוסף יודא וחשש דיין אחד מחמת דלא שכיח לאיש א' שלשה שמות ודלמא א' שם מחמת חולי לזה נגמר בהב"ד שיכתוב רק יוסף ליב שקורין אותו בפי כל וגם חותם עצמו כן ואמרו ליתן קודם גט זה ולאח"כ נתיישבו אם ליתן עוד גט אחר וזה הי' עש"ק קרוב לבין השמשות ורצו להתיישב בדבר אחר ש"ק והשכ"מ נפטר בש"ק ונסתפקתם אם כשר הגט הזה דהחלוץ הוא במדה"י ועוד ריעותא בגט זה שהסופר כתב איזה אותיות שלא כצורה ועשה בכולם ה"א רחבה

תשובה מה שחשתם לשמא הוא מחמת חולי הוא דבר שא"צ בגט לחוש לזה וגם מה שנסתפקתם אם הוא כשר בשם מ"ח הא בדיעבד אפילו הי' מ"ח הולכין בתר קריאת ס"ת לדידן [כמבואר בסי' קכ"ט סי"ח] ובדיעבד כשר אפילו אם לא כתב דמתקרי רק השמות יחד וכמבואר בת"ה גופא [מובא בב"י סי' קכ"ט וע"ש בד"מ אות ט"ז] לכן חששתם בחנם והי' לכתוב כמו שנקרא לתורה כמנהגנו לכתוב כן אבל בדיעבד ודאי כשר אם כתבו רק שם דמקרי בפ"כ ובחתימה דלהרדב"ז [סי' תקל"א]