דברי חיים חלק ב תנ

שמחמם לכלי והוו שניהם חמים דהוי כמו נצלה. ובמה שאסר לקדש על יין שנגע בו עכו"ם ע"י דבר אחר אין להזניחו דמחמירין בקידוש יותר דלא כבאר עשק [המובא בבה"ט בסי' ער"ב] כידוע. ועל בשר לאחר שיעור מליחה והדחה שנפל בתוך בשר ששהה שיעור מליחה ולא הודח שאסרו בזה אינני יכול לומר דבר כי הרב המאה"ג לא כתב לי מזה כלום ומסתמא אני אומר שהי' באופן שהוא אסור כגון בתוך הציר שקודם שיעור מליחה וכה"ג יש במציאות שאסור עפ"י הדין ובודאי לא נעלם ממנו דין המבואר בש"ע בפירוש. מה שאסר בשר בספק ג' ימים אין להזניח המחמיר כי יש חזקה וגם אפילו שדם שבישלו דרבנן מ"מ החמירו בספיקו דעיקרו דאורייתא וכמבואר בהרבה אחרונים שס"ל כן עיין כו"פ ומ"כ ושעה"מ. ומה שאסר החמאה של עכו"ם מסתמא למגדר מילתא עשה כן ותבוא עליו ברכה שבעוה"ר הרבה מכשולות בא מזה. מה שכתבת' שהכשיר מחט בחלל הגוף זה דבר שלא יאומן כי זאת ידע אפילו קטן שבתלמידים או שלא הי' שפוי בדעתו כי מצוי אפילו בגדולי עולם שטועים בדבר פשוט לפעמים מחמת טרדא או חולשת הגוף ליע. ובענין הקולית מסתמא הי' שראה שלא הי' נקשר כפי הדין ושלא נבדק אם הי' שלם ויפה. ומה שהכשיר בחצר הכבד שנסרך מסתמא ידע שראוי לסמוך על הקצב. גם מה שהטריף בנשברו הסכינים לפי שחש לדברי מהרי"ח ז"ל [בש"ך סי' ל"ב סק"ט] כידוע הגם שהאחרונים ז"ל התירו מ"מ הוא לא רצה להקל במקום שיש חשש גם לשיטת הר"ן ז"ל [נגד דעת הלבוש המובא בט"ז סי' נ"ג מפני סברת המהרי"ח]

סימן קלה

להרב הה"ג החריף המפורסם מו"ה שלום טובש אבד"ק באטשאן

שאלה באשה שנתגרשה מבעלה מומר שלא בביתה ואמרה ששם אבי' אברהם דוד ונתנו לה כתב היתר שכתוב שנתגרשה בגט כזה ששם אבי' אברהם דוד ונישאת לאיש אחר ובאת לב"ד להתגרש גם מהשני וחקרו הב"ד אחר שם אבי' ואמר דודה ששם אבי' הי' דוד לחוד והאשה טעתה אז מחמת שאבי' מת בעודה קטנה מאד ולא הכירה אותו ורק שיש נער אחד במשפחתה נקרא ע"ש אבי' והנער שמו אברהם דוד וטעתה וסברה שגם שם אבי' כן אך באמת לא נקרא הנער רק אחר שם אחד שהי' לאבי' ונצטרף לנער עוד שם אחר אבל לאבי לא הי' רק שם אחד דוד (או אברהם) ונתגרשה בב"ד שני בשם אביי בשם אחד לחוד כאשר אמר דודה ואסרו הב"ד להאשה להנשא עדי יוברר דינה אם צריכה עוד גט שני מבעלה הראשון בשם אבי' בשם אחד לחוד כי הראשון פסול מחמת שכתוב שני שמות אברהם דוד והוא לא נקרא רק שם אחד והוי שינוי שם אביו שפסול בגט

תשובה הנה מבואר במשנה פ' הזורק [ד"פ ע"א] שינה שמו ושמה פסול ומזה משמע הא שינה שם אבי' כשר אפי' מדרבנן דכל המשנה לשיטת התוס' ז"ל [ד"כ ע"א ד"ה הא] הוא בדרבנן אולם הת"ה ז"ל כתב בפסקיו [סי' קל"ח] דאין זה דיוק דשינה שמה היינו גם אם שינה שם אביי דגם זה נכלל בכלל שמה דזה הוא שמה פב"פ והביא כמה ראיות לזה אולם העיטור מכשיר בשינה שם אביו אך הוא יחיד בדבר דראב"י פוסל אפילו בשינוי [שם] לידה (בשינוי) ואפילו המכשירים בשינוי שם לידה אבל בשינוי שם אבי' פוסל כמבואר בהרא"ש ז"ל ובפסקיו ובתשובה [מובא בטוב"י סי' קכ"ט] כי ל"ד שם אבי' לשם לידה כי האדם נקרא ע"ש אביו וחיישי' ללעז הרואים ואמרו אינו הגט שלה דאבי' של זו אין שמו נכתב בגט ולכן פסול לדבריו בשינוי שם אביהם ובדברי התוס' גיטין אין הכרח כלל דעתם בשינוי שם אביהם ומהריב"ל ז"ל פירש דברי התוס' דפליגי עם הרא"ש ז"ל וס"ל להתוס' ז"ל [ע' ג"פ סי' קכ"ח סק"א] כיון דשם אביהם לא מעכב בחסר בגט לכן גם שינוי כשר ומקום הדירה פוסל משום שמעכב אם חסר אולם להלכה מסיק מהריב"ל ז"ל לאסור בשינה שם אביהם אך מרן הב"י ז"ל [בסי' קכ"ט] השווה דעת התוס' ז"ל להרא"ש ז"ל ושגם התוס' ז"ל פוסלין בשינוי שם אביהם וכן הסכים מהרשד"ם ז"ל ומהרי"ט ז"ל שם בתשו' מהרח"ש ז"ל והרמ"א ז"ל [בס"ו שם וע' בג"פ סקנ"ג] פוסל ג"כ באם לא אתחזק בשם אביו למ"ד יום לקריאה בתורה או בחתימה וכן פסק הלבוש והב"ש ז"ל [סקי"ז] והג"פ [סקנ"ד] והמכתב אלי' וכל הפוסקים מהר"ש והרשב"א ז"ל ואילך כולם שווים לאיסור בשינוי שם אביהם ולא ראיתי מיקל בזה זולת העיטור מהראשונים ז"ל [מובא בג"פ סי' קכ"ט ס"ק מ"ג] ועבודת הגרשוני ז"ל רצה להתיר באופן שיסכימו עמו גדולים אך לא הסכימו עמו כמבואר באחרונים וא"כ אין מי שיקל בזה

ואם חכמי דורנו ושלפנינו לא כביר הראו פנים להתיר במחכ"ת א"א פעמים לא ידעתי איך מלאו לבם לעמוד נגד הרא"ש והרשב"א ומרן הב"י ומהריב"ל ומהרח"ש ומהרי"ט וחביריו והרמ"א וב"ש וג"פ ומכתב אלי' וג"מ ז"ל ואני אם כי ידעתי מיעוט ערכי לפני חכמי דורנו לא אשמע להם ובפלפולם מתוס' למה לא משני הגמ' כן ולמה לא מוקמי באופן זה כמבואר בספריהם כי ידוע שאין מוציאין דין מתוך פלפול ויהי' להם מה שחדשו ואין לנו אלא דברי הראשונים ז"ל ובאם שלא נתחזקה למ"ד יום בחתימה בשם השינוי בשם אבי' תצא מבעל השני וזה ברור

והנה באמת בעיקר הדבר אני תמה מדוע אחזו לספק בשינוי בשם אבי' דהוא רק דרבנן כידוע בכל הפוסקים זולת הב"ח [בסי' קכ"ט ד"ה כ' א"א הרא"ש ע"ש] וש"ג [פ' הזורק שם] הלא יש כאן ספק דאורייתא וחזקת א"א דבמה ידענו שנתגרשה מחומר א"א הא בכתב היתר כתב על אחרת שנתגרשה היינו בת אברהם דוד והאשה שלפנינו היא בת דוד שמו לחוד ומאין ידענו שהיא נתגרשה מעולם ועיין בנב"י מה"ת [סי' ק"ז] החמיר גבי שליח מכ"ש גבי אשה שאינה נאמנת לומר נתגרשתי ובכתב היתר מבואר איפכא דאשה אחרת נתגרשה ולכן ברור לדעתי שאסורה אשה זו מדאורייתא לגבר עדי שידעו בבירור שהיא נתגרשה מן המומר היינו שיתברר בעדים שקבלה גט ממומר ואז לא ישאר לנו ספק רק מחמת שינוי שם אביו וע"ז נוכל למצוא היתר כמו שיתבאר אי"ה

וזה החלי בעזר הצור יתעלה הנה מאין נודע שיש שינוי השם מאבי' בגט ואי משום עדות דודה הנה הלא היא אמרה ששם אבי' אברהם דוד וכבר נתקבל עדותה וכתבו גט עפ"י עדותה ויהי' חד נגד חד והיא באת ראשונה דקיי"ל דהראשון נאמן [הואיל] ונעשה מעשה על פי' ונהי דקיי"ל בסי' י"ז דלא כהנימוק"י ועדותה לא מהני נגד עד כשר יעו"ש בח"מ [סקע"ה] מ"מ הכא דגם דודה אינו עד כשר וגם במקום איסור דרבנן כמו שינוי שם אבי' כ"ע מודים להנ"י דהיא נאמנת וכן נראה לכאורה מת"ה [זה הוא המ"כ ביש"ש גיטין בש"א אות ג' וע' בטיב גיטין בש"א אות גרשון שהביא מס"ש שהמ"כ הזה הוא מבעל תה"ד ע"ש] שכתב גבי גרשם וגרשון דמהר"ל אינו נאמן על שמו משום נגיעה משמע הא אם לא הי' נוגע היו מקבלין ולא הי' יכול קול או ע"א לבטל דבריו ולא הי' צריך דרישה אחר שמו ע"ש. אך לכאורה ז"א דהא היא בעצמה חוזרת ואומרת שא"י בבירור וא"כ ע"א נאמן אולם אינה נאמנת לחזור כיון שכבר נחקר עדותה ונעשה מעשה עפ"י כמבואר בסי' י"ז וברמב"ם בהל' סנהדרין [פט"ז] וכן בש"ע ח"מ בסי' מ"ט דרק צורבא מרבנן דאין דרכו לדקדק בנשים נאמן לחזור לא זולת ואפילו אם נימא דגם כאן הוי דרך ורגילות לטעות מש"ה נאמנת מ"מ בלא"ה קשה למה ע"א נאמן וצ"ל הטעם דעדיין אינם מעידים רק על השם לא על דבר ממון או ערוה כמבואר ברי"ף ז"ל [יבמות דל"ט ע"ב] והנה באם ניסת ובא להעיד לאסרה לבעלה בודאי שאין ע"א נאמן וכן מבואר בת"ג בהדיא דאין ע"א נאמן (להש"ך) דהוי בדבר ערוה דאין ע"א נאמן וא"כ בודאי לא הי' דודה נאמן בעודה תחת בעלה השני וא"ל דס"ס עתה היא פנוי' [מבעלה השני] יהי' נאמן ע"א זה ליתא דמבואר בב"ב ברשב"ם וברש"י ז"ל כתובות [כ"ו ע"ב ד"ה ואין] דאין מוציאין עפ"י קול ולא אמרינן אוקי עד נגד עד ובקלא אחתינן לי' זה לא אמרינן כיון דהיתר עומד בחזקת היתר וז"ל רשב"ם (ב"ב ל"ב ע"א) ד"ה ואנן מסקינן לי' ואי קשי' תרי ותרי נינהו ואמאי מסקינן לי' והא הוי ספק תריץ אוקי תרי לבהדי תרי ואוקמי' אחזק' קמייתא דאסוקי' עפ"י עד ראשון שהי' נאמן דהא אכתי אין עוררין דקול לאו עוררין הוא עכ"ל וגם גבי שדה שיש עוררין כתב הרשב"ם ז"ל שם (מ"ג ע"ב) ד"ה ואבע"א וז"ל להכי לא מצי שמעון לאפוקה מיהודה כגון דאית לי' סהדי לשמעון שהשדה שלו ואית לי' סהדי ליהודה [שמכחישין לאלו ואומרים שהשדה של יהודה ואמור רבנן בכל ספק דין קרקע היכי דקיימא ארעא תיקום שלא יוציאוה ב"ד מיד המחזיק בה כו' ומשום דמספקא לן מי שרוצה להחזיק יחזיק ולא נוציא מידו כו' וה"נ אי מטיא לידא דיהודה לא מצי שמעון לאפוקי מיני' בהני סהדי דמפיק לה מלוי דכיון דמן הדין אוקימנא ביד יהודה שהרי ממ"נ אין ללוי חלק בה הרי יהודה מוחזק ולא תצא עוד מידו עכ"ל א"כ ה"נ הרי שהותרה וניסת לגבר וע"א הוא דודה אלו