דברי חיים חלק ב תמט

שזה אינו כתב ידם או שבע"ד המוציא השטר אינו יודע בעצמו מי כתבו בזה פליגי הפוסקים הרבה אומרים דא"צ קיום משום דחזקה גדולה היא מדאורייתא דזה היא חתימתן הוו העדים עצמן חוזרים ומגידים מה שאמרו אין זה כתב ידינו והחולקים סוברים דלענין זה לא אמרינן כמי שנחקרה עדותן בב"ד והרבה האריכו בזה הש"ך [הנ"ל] ואו"ת [שם] וגדולי הראשונים בתשובותי' והנה בשטר הנמצא כמו מצאו כתוב בשטר איש פ' מת שמבואר בירושלמי פלוגתא בזה אי מהני עדותם והביאו לפסק הלכה הרי"ף והרא"ש ז"ל [בסוף יבמות] נחלקו הפוסקים אי צריך עכ"פ קיום לכ"ע והנה השיך ז"ל ואו"ת והנה"מ והקצות [בסי' מ"ו הנ"ל] כתבו לסברא פשוטה דבנמצא צריך קיום מה"ת כיון דלא ידוע מאן כתבו ולא הוציאו אדם רק נמצא בשוק לא שייך לומר חזקה דמירתת לזייף וגם בהרח"ש ז"ל כתב סברא זו יעי"ש וכתבו אפי' למאן דמתיר במצאו כתוב שמת דא"צ קיום הוא רק מטעם תקנת עגונות דהקילו רבנן במיתה משום דדייקא ומינסבא כמבואר במהרח"ש ז"ל בקונ' עגונות ובתשו' ולכן בכה"ג שבא לפנינו שטר וגט והרשאה לא ידענו מי כתבם ואין אדם מוציאו בודאי צריך קיום מה"ת לכ"ע וא"כ אין ההרשאה מועלת לקיים את הגט כיון שגם חתימת דייני ההרשאה אינם ניכרים וגם הרשב"ץ מודה בזה דכל עיקר טעמו שם משום דמדאורייתא א"צ קיום אבל בנ"ד דמדאורייתא צריך קיום בודאי גם הוא מודה דצריך קיום בשני עדים ממש ולא יעלה זאת על לב אדם להתיר כיון דבמה שסומכין על הרשב"ץ להכשיר ביוצא מתח"י השליח הוא קולא גדולה מאד כמעט נגד כל הראשונים וכיון שבכאן נתוסף ספק גדול עכ"פ מרוה"פ דשטר שנמצא צריך קיום מדאורייתא לא נקל תרי קולות אפילו בעגונה ואפי' אם תלבין ראשה ובפרט שבלא"ה אני מתמה תמיד על גט הנשלח על הבי דואר כיון דלא כתב שם דירת הבעל והאשה רק שמו ושם אביו ובודאי הרבה יש בעולם ששמם שוים והאיך לא ניחוש שמא אחר כתבם ומי יודע לאיזה עיר אחרת נכתב הגט עם ההרשאה ואי משום שכתב על הכתב לעיר פלוני הלא ידוע כי אין לסמוך ע"ז שכמה פעמים מחמת טרדות הכותב מחליף השמות הנקרא אדרעסי וכמה פעמים באו אלי מכתבים על שמי והיו לעיר אחרת כי הוחלפו מחמת טעות הכותב ואפי' אם נימא דהוא לא שכיחא מ"מ קשה מאד לסמוך וליתן גט לאשה שלא נודע לנו אם זה מבעלה הגם שסמכינן על אשה וקרוב גבי גט וחליצה כמבואר ברי"ף גבי אשתמודעינהו וכו' [ביבמות דל"ט ע"ב] הוא מטעם מלתא דעבידא לגלויי משא"כ כאן שנסמוך על כותב לא ידוע מאן דהוא שכתב שזה הגט הוא של האשה הזאת שמכאן ובפרט כי שם הירש אינו שם אבי האשה הזאת והרי לפנינו שזה גט אחר וכ"כ הנ"ב מה"ת גבי ישכר בער יעו"ש [בסי' קיז] לכן אינני מהמתירים ליתן גט זה לאשה הזאת ועצתי שתכתבו מכם להבד"צ מסדרי הגט שיכתבו אם זה הגט הוא של האיש שהי' דר בעיר פלוני טרם נסיעתו למרחוק וכן אשתו היתה דרה בעיר פ' קודם נסיעתו וגם השליח הי' דר במקום פ' טרם נסיעתם וכאשר יכתב משם שכן הוא בעל האשה הזאת יפלו כל החששות וא"צ קיום מדאורייתא דלא שייך זיוף כיון שהב"ד יכתבו שפלוני הסופר והעדים כתבוהו וחתמוהו וגם ידעו בבירור מאיזה עיר הוא וששמו של אבי האשה הוא שם בכינוי הירש ואז ימסור הגט להאשה הזאת כן נלע"ד ורציתי לפלפל בדבריך הנעימים אך טרדות וחלישות כתי ימנעוני והיה שלום

סימן קלד

להמופלגים יראי השם יושבי ק' זאלישטשיק יע"א

מכתבם הגיעני עם השאלות. והנה ידידי מאד אתפלא מדוע תפסתם על הרב בדברים אשר אינם הכרחים להעלם הדין ולמה לא דנתם לכף זכות ולא להורע חזקתו אשר הי' כמה שנים מורה בישראל ומסתמא נטל רשות מגדולי עולם ולמה תחפאו דברים עליו לביישו ברבים אין זה רק איזה שנאה בלבבכם עליו כי אם הי' חביב בעיניכם ראוי לחפש בזכותו ולא ידעתי מה הרעש הגדול ולכן מעתה ידידי מבוקשי שאל יעלה על לבבכם מחשבת חוץ על הרב המאה"ג האב"ד דקהלתכם כי הוא גדול בתורה ויראה ומגדולי המשפחה פן תכוו בגחלתו והזהרו מאד שלא ירום איש את ידו בהוראה זולתו ואת אשר ישית הרב הנ"ל ידיו לסמוך אותו בהוראה ז"ז אסור לשום אדם להורות דבר וגיטין אסור לשום אדם להזדקק לסדר גט זולת הרב הנ"ל ואם כי מי אנכי להורות לרחוקים ממני כמה די להפקיע עצמו אולם אחרי שרצונכם לקבל דברי לא יכולתי עצור במלין להודיע לכם שח"ו לריב עם הרב האב"ד דקהלתכם ואדרבה לקבלו בכבוד ולציית לדבריו ובפרט בהוראה כי הוא גדול הדור והי' בזה שלום ותשכילו בכל אשר תעשו ויתרומם קרניכם

ועתה באתי להודיע לכם חוות דעתי בעניני השאלה בנדון הגט הנה מחמת שרוב העולם קורין אותו אלטיר כמעט כולם וגם בחתימה א"כ הוי הרוב נגד הקריאה לס"ת וכותבין שם הרוב קודם כמבואר בש"ס [גיטין דל"ד] ורק הרמ"א ז"ל [סט"ז] כתב לכתוב על שם הקודש עיקר ועל שם החול המכונה הנה הג"פ [בסקפ"א] כתב דרמ"א לא פליג רק היכי דליכא למיקם עלה דמלתא הי מינייהו הרוב אבל אם הלעז הוא נקרא ברוב העולם גם הרמ"א ז"ל מודה להב"י ז"ל דכותבין שם הלעז לעיקר ובאמת שבד"מ כתב בהדיא להיפוך דאפילו ברוב קורין בשם הלעז כותבין שם העברי לעיקר דבהדיא פליג על הב"י דכתב הב"י ז"ל לומר דאפילו בשם היוצא משם העברי לכתוב שם הרוב ומכ"ש בשם שאינו יוצא משם העברי ודאי כותבין שם הרוב כן דעת הב"י ז"ל והד"מ ז"ל כתב וז"ל בסי' קכ"ט ס"ק כ"ג ואין נוהגין כדבריו אלא שלעולם כותבין שם העברי קודם וכותבין על הלעז המכונה, וכ"ה בסד"ג עכ"ל ולכן דעת הרמ"א ז"ל תמיד לכתוב שם הקודש והמכונה על שם הלעז אך עכ"ז הלבוש והרבה אחרונים ס"ל לכתוב שם הלעז קודם אם הרוב קוראים אותו הן אמת שאני לעצמי נלע"ד דבשם אלטיר וכדומה כ"ע מודים דכותבים שם הקודש קודם דזה אינו בגדר שם כלל רק לסי' טוב שהילד יהא זקן וכמו שבספרדים שם קונפרדי שהוא לסי' טוב כמבואר בג"פ [סי' קכ"ט סקס"ד ובכ"מ] וע"נ [בש"א אות מ' מכונה מתקרי ובכ"מ] ומבואר במהרח"ש דבכה"ג כותבין עיקר שם הקדושה דזה אינו בגדר שם רק שמכנין לאותן אנשים שהמה מגדלי בנים בקושי' או שבתי לסי' שנולד בשבת וע"ש במהרח"ש שהמעשה הי' שכל העולם קראוה שבתי' ורק שם העריסה הי' גראסזי וכתב לכתוב גראסזי המכונה שבתי' והביא ראי' משם קונפרדי אלמא בשניהם בכל ענין כותבין שם העריסה אפילו באשה ושם הלעז שקורין אות' כמעט כולם כותבין עליו המכונה אך הרב המאה"ג שכתב כפי פשוט הנראה מאחרונים שאין בידו תשובת מהרח"ש וגם גדול הדור המגיד העלה כן בספרו לכתוב אלטיר דמתקרי על שם הקודש ורצה לפסול הכותב איפכא הגם שנראה שם בתשו' אחרת קצת באופן אחר עכ"פ בודאי אין לתפוס ח"ו ולהרהר על הרב האבד"ק שכוון לדעת גדול הדור וגם לדעתי הגט בודאי אפילו לכתחלה כשר ליתנו אם כתב אלטיר דמתקרי ע"ש הקודש ולכן בחנם הוציאו ש"ר על הגט

גם בשאלה דחלחולת שלא נמלחה מצד השומן ונמלגה בעירוי בקערה יפה עשה הרב שהטריף דהנה הגם שמבואר בפר"מ ז"ל [בשפ"ד ס"ס ע"ה] להכשיר אפילו לדעת הט"ז דס"ל דכ"ש מבשל מ"מ קשה הא למה לא ניחוש דבלע ע"י כ"ש אותו חלק שכבר נתבשל ע"י עירוי ופליטה לא שייך בדבר שנתבשל אך באמת לפי מה דכתב היש"ש באו"ש בדין כ"ר ושני ועירוי וז"ל אם לא שטפו והדיחו כו' והא דל"ח שמא התרנגולת שהיא רכה תהא בולע מן הדם שבעין אעפ"י שאינו מבשל דהא כ"ח בולע אפי' בכ"ש כ"ש התרנגולת שהיא רכה ביותר משום דלא מסתבר לומר שהמים חמין שהם בכ"ש חממו הדם ויעשו ג"כ כ"ש כדי שתבלע התרנגולת בודאי אם הי' מולגים התרנגולת במים האסורים אף בכ"ש נאסרת בבליעה כמו כלי חרס אבל אין כח בכ"ש להרתיח דבר הצונן עכ"ל אלמא דלא חיישינן דפלט מזה ובלע זה בכ"ש א"כ ה"נ לא חיישינן דפלט הכ"ש את הדם והבליעו להצד אחר של הכרכשתא ואפילו שהצד השני חם ע"י עירוי וכפירוש השני של הפ"מ [סי' ק"ה במ"ז אות ד'] שבדברים גושים אינו פולט ומפליט כ"ש אפי' שאחד חם אך עכ"פ הקמח ודאי אסור דכ"ש מפליט עכ"פ ונסרך ממילא לתוך קמח הרך ונימס כמו רוטב וא"כ אם נבוא להכשיר החלחלת הזה צריך להסיר השומן כמ"ש הפר"מ ז"ל שם וגם הקמח צריך להסיר כנ"ל וא"כ לא ישאר רק חלחולת כחושה בכה"ג ראוי לכל משכיל לחוש לדעת המרדכי המובא בב"י דגם מבליע ומפליט בגוש וכלי כיון דליכא פסידא וגם כי ראוי לחוש דלמא לא תנקר היטב מהשומן ואז יאסור משום דם כנ"ל בודאי אין ראוי למורה ירא השם להקל בשביל חתיכת חלחולת כחושה ויפה עשה שאסר

ועל מה שאסר הקאווי לשתות עם חלב אין לתפוס בכך דיש לו מקום לסברתו שחידש דזה כמו גחלת