דברי חיים חלק ב תלז

היפוך מהנהוג לפע"ד בזה מכשירין דאינו אלא צחות לשון אבל לא לעיכובא וכן מבואר הדבר בס"ג הראשון ובמהרי"א ז"ל ואין הפנאי לעיין בזה כי הדבר מפורש ותראה אם תחפש בספרים אמנם בשם חייה שכתבו בשני יודין יוד קרת חזינא דמבואר בכל הפוסקים במהראנ"ח [סי' ל"ו] וג"פ ועז"נ [בש"נ שם בין וינידא] דזה הוי טעות כמו יהודים יהודיים שאמר בירושלמי דאין מדקדקין בטעותי' אבל טעות מקרי ובגט פסול וכן מבואר בהדיא בס' עדות ביהוסף [סי' נ"ד] תשובה מהג"פ לפסול גבי ביין ויניידא וכן בע"נ [שם] מבואר לפסול אמנם בתשו' מהרא"י ז"ל גבי רייץ כתב וז"ל דכותבין שני יודי"ן דלשון אשכנז גרירי בתר לשון ארמי לא אחר העברית מכמה טעמים שכתב שם ולכן כותבין רייץ כמו דייסא מייתי דבש"ס שהכל בשני יודי"ן וגדולה מזה כ' במרדכי גבי זמן מדלא כתב אלפיים בשני יודי"ן אלמא דאפילו במלה עברית משנין וכותבין בשטרו' כלשון הנהוג בין כותבי השטרות וכותבים אלפיים בשני יודי"ן את"ד מהרא"י ז"ל בתשו' ומובא בספר ט"ג גבי רייצא והנה הוא משיב עלי' מחמת כי הדין דשני יודי"ן המה להורות על פתח וחירי"ק ולכן הקשה שם עליו והמעיין יראה שזה אינו כוונת מהרי"א ז"ל כלל רק דבאמת לפי מבטא בני אדם אם המלה נקראת בפת"ח אך לא בפתח נחטפת רק נמשכה קצת ולזה קראו המחברים הרש"ל ז"ל וכל מסד"ג קראוהו נוטה לפת"ח ויש קראוהו פתח חריף שאינו פתח ממש ולזה הי' מהראוי לפי דקדוק לשון מבטא ב"א לכתוב בשני יודי"ן אפילו בלה"ק ורק דבלה"ק הנקודה מרמז על המבטא וגם המסורה לכן נכתבת בחד יו"ד אבל בלשון אחר זולת הלה"ק כותבין כפי המבטא וכותבין ב' יודי"ן ולפיכך כתב שם מהרי"א ז"ל דגדולה מזו אפילו בלה"ק בשטרות כותבין כמו שמבטין בני אדם וכותבין אלפיים בב' יודי"ן כ"נ בבירור כוונת מהרי"א ז"ל כנראה למעיין ולכן לפ"ד מהרי"א ז"ל אם כתב בגט כפי מבטא ב"א כשר ולא הוי טעות כלל וכשר יותר ממה שכתב יאודא באלף אחר הדלית והוי ממש כנוי לשם העיקר וחייה בשני יודין הוא ככנוי לשם חיה ביו"ד וא"ל דיתלו בטעות לקרות חי יה כמו שתי תיבות הראשונה בפתח והשני' בחירק דלמה יטעו מסתמא יקראו כדרך שקורין ב"א וכן האריך בכיוצא בזה בס' עדות ביהוסף ויותר מזה מבואר דבמקום דאי"צ אלף לאשכנזים אם הוסיף אל"ף דאלף משמש לאשכנזים במקום קמ"ץ מ"מ כשר כיון דגם לפת"ח נמי משמש יקראו מסתמא כתיקון השם מעיקרו ולא יטעו (לך) לומר מדשינו (יתנהגו) [ממנהגו] לכתבו בלא אל"ף ובגט כתב באל"ף הוא שם שמורה על קמ"ץ ואיננה המתגרשת לזה לא חיישי' דמסתמא יקראו עיקר השם כיון דגם פת"ח לפעמים בניקוד אל"ף ולכן בכתב חנוכה באל"ף חאנוכה כשר מבואר במהרח"ש ז"ל הביאו כל האחרונים ולא חיישינן שיקראו בקמ"ץ האל"ף כן ה"נ לא יטעו לקרות בחירי"ק היו"ד שני' רק יקראו בפת"ח חריף ולכן במקום הדחק כשר והפוסלים אם כתב שני יודי"ן במקום שא"צ רק אחד היינו במקום שקורים שם בינידא בחיר"ק אם כתב בשני יודי"ן יקראו בפת"ח חריף פסול אבל באם נקראת בשני יודי"ן כהלכתן כמו שקורין חיה שהוא כמו אייא דבתרגום ובש"ס הוא בשני יודי"ן ורק בלה"ק סומכים אמסורה ואנקודה ובגט כותבין לכתחלה [כן] כיון שהוא בכתוב כעת חי' אבל אם כתוב בשני יודי"ן לא מקרי טעות כלל והגט כשר עכ"פ בשעת הדחק כנ"ל

ואודות שכתב זישא ביו"ד וראוי לכתוב בוא"ו נלע"ד דבדיעבד אין קפידא בזה כיון [דבאם] דאין דוחקין היו"ד נקראת כמו וא"ו כשר ובפרט כיון דיש מקומות שכותבין זישא ביו"ד לפי הברת מבטאם הוי כמ"ש רמ"א ז"ל בסי' קכ"ט [סל"ד] דכה"ג בדיעבד כשר אך מ"ש בסוף זישי ביוד זה פסול גמור כמבואר במהראנ"ח ז"ל [סי' ל"ו] גבי איריינאי שכתוב שני יודי"ן בסוף ובס"ש בשם מהרי"ט ז"ל ויותר מזה פוסל הנ"ב ז"ל במ"ת [סי' קכ"ד] אם חותמת טאלצי ביו"ד וכותבת באל"ף משום שהקורא הגט צריך לקרות בדקדוק ויהי' שינוי יעוין בדבריו מכ"ש בכה"ג שאם כתוב בגט ביוד אזי הקורא הגט ידקדק לקרות זושי ביו"ד דגושה ובאמת אינו נקרא רק באל"ף קרוב לסגול כידוע והוי שינוי ממש וזאת ידוע דהברה בפעסט כמו בכאן בגלילותינו זושא לא בדגש לכן נלע"ד לפסול זולת במקום עיגון יש מקום לומר ולסמוך אמהרשד"ם ז"ל [סי' רמ"ד] שכתב כיון דאין שם כיוצא בזה יש להכשיר הגם דבשמו חמור (כשם) [משם] העיר וגם רבים פליגי אמהרשד"ם ז"ל מ"מ לפי מבטא מדינתנו שגם ביו"ד לבסוף אין אנו מדגישין י"ל דהוי כינוי לזושא באל"ף והכל שם אחד כי כולם יבינו הכוונה על זושא באל"ף וכ"ז אם יסכימו גדולי הדור אמתים הבקיאים בשמות ובמקום עיגון וכ"כ בהדי' בע"נ וז"ל שם זה של סלאמה בה"א לבסוף לכאורה הי' נראה דכיון דמ"ם של סלאמה היא נקראת בצירי (כלומר שאינה נקרא בקמץ רק נוטה לסגול כנראה מהראיות שהביא מדמה וממתרמי) וה"ל לכתוב סלאמי ביו"ד במקום הה"א בסוף תיבה כמו רחמי שמים דתי' רחמי המ"ם בצירי ואחרי' יוד וכמו מי הירדן וכמו מרגניתא דלית לה טימי וכמו כל יתר כנטול דמי וכמו איתרמי ורבים כיוצא בזה וכו' עד וא"כ נראה לכאורה דבין יכתוב סלאמה בה"א או בא' או ביו"ד והא' דהגט כשר וצ"ע כנלענ"ד אם יסכימו עמי גדולי זמנינו אמתים והבקיאים בשמות

סימן קיב

שוי"ר לכבוד ידידי ש"ב ומחו' הרב הגאון הגדול מופ"ה פאר הזמן המפורסם וכו' כש"ת מו"ה יהושע העשיל אשכנזי האבד"ק לובלין יע"א

שאלה ע"ד הגט שבין ר' א"צ בר' דוד מיאנוב והאשה בשא מטל בת ר' ישעי' שטערין מפ"ק שצויתי לכתוב בגט שם האשה בשא דמתקריא בשא מטל כי נקראת בפ"כ בשם בשא לבד וכאשר נמסר הגט לשליח והוצרכה ליתן קוויטאציע לבעלה חתמה עצמה באשי ביו"ד בסוף [גם בא' אחר הב' גם מאטיל חתמה עצמה בא' אחר המ"ם ויו"ד אחר הטי"ת] וע"כ ערער המ"צ על הגט וכותב בזה"ל בנידון הגט שלא ידע הרב המסדר שהאשה חותמת בשינוי ממה שכתוב מצאתי בב"ש בשם יהודה דאם כתב יהודה בה"א והוא חותם באלף דלכתחלה יש לכתוב באל"ף כדעת הט"ז דבהא הוי שינוי ובדיעבד כשר כיון דלא הוי שינוי במבטא ובכאן הוי שינוי במבטא דהיא חותמת באל"ף אחר המ"ם וביו"ד אחר הטי"ת וכ"כ בנו"ב מ"ת סי' קכ"ד בשם טאלצי היא חותמת ביו"ד אחר הצדי"ק וצריכה גט שני ולדעתי יכתוב בגט שני באשי מאטיל דמתקרי' בשא דאין קורין כלל מאטיל רק באשי לבד דברי המ"צ אביגדור עכ"ל המ"צ

תשובה הנה במה שחתמה עצמה באל"ף אחר הבי"ת באשי וכן מאטיל אין קפידא כלל כמבואר בכמה מקומות רבין בלא אל"ף ובין באל"ף נקרא בפתח ואין שינוי במבטא ועיין בב"ש בשמות אנשים אות ורידמן שכ' שם וז"ל ואם כתב מלא באל"ף כשר שם ואם חותם עצמו באל"ף יכתבו כן לכתחלה עכ"ל הרי דאם כתב באל"ף והיא חותמת בלא אל"ף כשר וכן גבי חאנוכה [דפוסל הב"ש באם כתב בא'] אם חותמת בלא אל"ף הוא רק משום דהוי כמו שרא באל"ף שלא מצינו כיוצא בזה ושינוי החתימה אבל משום שינוי המבטא דאל"ף אין לנו דזה אינו שינוי כלל וכמבואר דבר זה הרבה בס"ש ולא הבאתי רק לדוגמא איזה מהם ולכן לא היתה צריכה לגט אחר משום האל"ף אך משום שחתמה עצמה באשי ביו"ד דהוי שינוי במבטא וכתב הב"ש [באות ז' זעליג ובאות מ' מתתי'] דכה"ג פסול אם שינו מחתימתה והכא הוי שינוי במבטא דיוד נרגש בחוזק משא"כ אל"ף נקרא בהברה אמצעית וכמ"ש הנוב"י [במה"ת סי' קכ"ד] גבי טאלצי ביו"ד והנה הגם דדין זה כיון דאינה יודעת למה משנה חתימתה תולין בטעות כמבואר במהרח"ש גבי אושיע ובמהראנ"ח ז"ל [סי' ל"ג] גבי באלי אך ס"ס הריק"ש ז"ל דהוא מגדולי המחברים והרב מרן הב"י ז"ל כבדהו למאד כידוע והוא כתב דיאודה צריך לכתוב דמתקרי ולכן בודאי אין לנו לזוז מדבריהם דבמקום דיש שינוי במבטא צריך לכתוב שניהם אך מ"ש ז"ל לפסלו בדיעבד צ"ע דהלא אם שינה מחתימתה וכתב כפי שנקראת בפ"כ לא גרע ממה שמבואר בש"ס [גיטין פ"ז ע"ב] שאנשי ירושלים היו כותבין חניכתה ופירשו התוס' והרא"ש ז"ל שחתמו בשם אחר ולכן לדברי התוס' והרא"ש אפי' לכתחלה כשר בחניכתה שלא כחתימה ולשיטת הרמב"ם [פ"ג מה"ג הי"ג] וסייעתו עכ"פ בדיעבד כשר בשם הרגיל בפ"כ וכן פסק הב"ש גופי' כמה פעמים דבשם מורגל עדיף מחניכה ולפעד"נ אפי' מאן דפסל באם שינה ודאי שחתם באל"ף וכתב בגט בה"א או איפכא היא דוקא משום שאין הכרעה אם הקריאה באלף או בה"א אבל באם יש שינוי במבטא וכתב בגט כפי שקורין בפ"כ במבטא ודאי שכשר עכ"פ בדיעבד דלא גרע מחניכה (וצ"ל) [ואפשר לומר] דהיכי דהחניכה אינו דומה להשם כמו שהחניכה הוא ליבוש ושם הקודש יהודה דאז כשר בכותב ליבוש דהוי חניכה שהכל קורין בו ואינו סותר לחתימה כיון דנשמט לגמרי שם החתימה אבל אם כותב השם כמו שחותם רק שמשנין ממה שיש שינוי במבטא פסול משום שיש בלשון אשכנז של עכו"ם כמה דברים שנכתבים באותיות שלהם כך ונקראים באותיות אחרות והנה ידוע ממהרי"ט בקונ' ומהראנ"ח עי' בד"ח לשמות גיטין בשער