דברי חיים חלק ב תכה

ברוב טריפות נאמן ע"א לברר ולומר זה כשר ובספר המקנה תמה ע"ז דא"כ למה צריך בסוטה [דף מ"ז ע"ב] פסוק דנאמן ע"א [שראה את ההורג] הא בלא"ה ספק הוא והעד אינו רק (מסדר) [מברר] א"כ להפנ"י ז"ל ל"צ קרא לזה ואינני מבין קושייתו דהא העד גבי עגלה ערופה אינו מעיד על אדם ידוע לא לענוש ולא לשום דבר רק שראה ההורג והוי נודע ופטור מע"ע דכתיב לא נודע וע"ז שפיר קאמר הש"ס מנ"ל דע"א נאמן דלמא א"י ומעולם לא הוי ספק אם ידוע לאחד מהם רק כיון דלא נודע ההורג מביאין ע"ע ולא שייך כאן שמברר ההיתר מן האיסור דמהו בירור כאן ובשלמא התם גבי קידושין ודאי יש להמקדש בעולם א"כ נאמן לומר זה הוא וכן גבי בשר כשירה בין טריפה ישנו להכשרות בעולם רק אנן לא ידעינן מי הכשרות נאמן אחד לומר מי הוא אבל בע"ע בע"א לא ידעינן אם שום אדם יודע בזה מסתמא אין ע"א נאמן לולי גזה"כ. והנה לדברי הפ"י הכא בנ"ד הוי רק כמברר שהוא בעלה ולכן נאמן וגם לתירוץ המקנה שכ' הטעם משום דנאמן לגבי דידי' נאמן לכל העולם ג"כ נאמן בנ"ד עיין במקנה. אך באמת לפי מה דמבואר בירושלמי יבמות ספ"ב וז"ל מהו נאמן שמואל אמר ליתן גט רב אסי אמר נאמן לכנוס ר"ה א' בשם רב נאמן לכנוס רי"א נאמן לכנוס ואין למדין ממנו דבר אחר מהו אין למדין ממנו ד"א אחת משדותי מכרתי וא"י למי מכרתי ובא א' ואמר אני הוא שלקחתיו לא כל הימנו אף בקדושין כן אחת מבנותי קידשתי וא"י למי קידשתי' ובא אחד ואמר אני קדשתי' לא כל הימנו מתניתא פליגא על רב המביא גט ממדה"י ואמר בפ"נ ובפ"נ לא ישא (מ"מ) [את אשתו] תמן הוחזקה א"א בפני הכל ברם הכא לא הוחזקה א"א אלא בפני שנים לכשיבואו שנים ויאמרו זה הוא שקידש עכ"ל ומפרש הפני משה שם וז"ל א' משדותי לא כל הימנו ואינו נאמן בזה וטעמא דבשלמא בקדושין מרתת לשקר שמא לאח"ז יבא זה שקדשה באמת ויכירו אותו ונמצא שבא על א"א אבל גבי שדה מאי מפסיד אם יבא האחר שלקחה באמת יחזור לו השדה ועם הפירות שאכל ולא הפסיד כלום הילכך אינו נאמן דחיישינן שמא בתוך כך יקלקל השדה וישמיט הפירות ולא ימצא מה לגבות ממנו עכ"ל. אלמא דהטעם הוא דלא אתחזקי לא"א רק ע"י [אבי'] שגם שאמר אבי' שקדשה [לפני עדים מ"מ] לפ"ד המקדש באמת העדים מכירים אותו וא"כ לא נתחזקה לן מעולם לאיסור אבל אם נתחזקה לעולם באיסור בפי כל לא מהימן לומר דהוא הבעל וכ"מ בנ"י יבמות דבעל א"נ לומר אני הוא ואולי בהכחשה שאני. והנה דברי הירושלמי סותרים עצמם שמעיקרא קאמר משום דלא אתחזק ואח"כ קאמר דאין למדין למקום אחר כגון שמכר שדות משמע דבקדושין גם בכה"ג מהימן ולעיל אמר דבקדושין נמי א"נ רק במקום שלא אתחזק ויש ליישב זה אך נראה מהירושלמי דא"נ במקום שנשתקע לאיסור וגם לכאורה קשה על טעם הפ"י שכתב דבמקום שיש בל"ז ספק נאמן ע"א לברר וקשה מאי דקאמר הגמ' בחולין [צ"ו ע"א] טביעות עינא מילתא דאל"ה האיך ב"א מותרים בנשותיהן בלילה וקשה הא יכול לשואלה אם היא אשתו ולברר נאמנת אפי' באתחזק איסור א"א ואולי כוונת הגמ' כיון דמותר בין ער ובין ישן וקולה ישמע רק שאין בה ידיעה לומר טהורה אני כדאמרי' בנדה [דף י"ב וע"ש בתוס'] גם קשה דא"כ למה פליגי אם ע"א נאמן לתרומה הא הוי רק בירור כדברי הפ"י ז"ל ויתר מזה מבואר [קידושין ע"ג ע"ב] דחי' אינה נאמנת רק בשעת מעשה ולמה לא תהא נאמנת מטעם דהוי רק מברר והספק בלעדה אך באמת יראה דעיקר הטעם דא"א חוטא וגם מירתת כדמפרש בירושלמי בפ"מ הנ"ל כן ה"נ נאמן לומר שהוא בעלה ולבא על אשתו ואין אסורה עליו ממילא נאמן לענין גירושין ולכן נראה דמדינא נאמן וא"צ עדות אחרת עליו ורק משום שלא יעשה קנוני' הצריכו עדות כמבואר (בג"פ וב"ב) [בב"ב פ' ג"פ דף קס"ז] א"כ במקום סכנה מותר בלא שום עדות אחרת וצ"ע גבי חליצה

והנה עוד יש לכאורה לעיין האיך יכול הבעל לעשות שליח להולכה טרם שנכתב הגט הא דבר שלא יכול למעבד לא יוכל לעשות שליח ועיין בטיב גיטין להגאון אב"ד דק' בודין שמעורר הרבה [בחידו' למס' גיטין דף כ"ט ור"פ מי שאחזו] וכן האחרונים ולפע"ד לא ידעתי שום ספק בזה דהא ודאי יכול בעל לעשות שליח לאחד שיגרש אשתו שיכתוב ויחתום ויתן הגט לאשתו כמו שהי' בעצמו עושה ואין כאן דשלב"ל ורק כל הקו' אם לא נעשה שליח רק על הנתינה איך יוכל לעשות שליח קודם הכתיבה שהרי לב"ל וזה ודאי אינו כיון שבידו לעשות שליח על הכל דמהני כנ"ל ממילא הוי בידו ולא מחוסר מעשה כלל

להבנת הדבר יותר סברת הרמב"ן ז"ל דהנה בגמ' ריש זבחים מפרש דמש"ה בזבחים סתמא כשר דמסתמא לשמן קיימו ואשה לאו לגירושין עומדת. והנה לפ"ד הגהת אשר"י הנ"ל דאפילו רק ראה את השליח שקיבל מן הבעל ישמע ממנו שעושה אותו שליח לכתוב גט ומכוין עצמו השליח סגי ול"צ יותר ולא חיישינן דלמא אינש אחרינא אשכחי' כמ"ש בש"ס ריש גיטין והיינו דמסתמא שוב שליח עושה שליחות וממילא קאי לשמה וכמבואר במהרח"ש ז"ל הנ"ל וא"כ אחר קבלת השליחות לעשות שליחותו האשה עומדת לגירושין והוי כמו זבחים שסתמן לשמה וא"כ עיקר עשיית הלשמה הוא בעת שמוע מפי הבעל ומקבל ע"ע לעשות א"כ אם השמועה אינו מפי הבעל לא יוכל השליח להיות במקום הבעל דעל דבר מחשבה לא יוכל לעשות שליח וכנ"ל בשם הב"ח ז"ל ועיין במחנה אפרים [פ"ג מה' גירושין אבל בשומע מפי הבעל מהני כוונת הבעל בעצמו כמ"ש רבו של הרשב"א וא"כ א"צ לשמה דסתמא נמי כשר כמו זבחים וזה הוא ברור לפע"ד

סימן פח

שוי"ר לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי המושלם החסיד המפורסם מו"ה שמואל אהרן נ"י האבד"ק קארטשין

מכתבו הגיעני בעסק הגט. והנה לפ"ד נכון הדבר שמעכ"ת יצוה לשליח אשר בקהלתכם לעשות שליח אחר את השליח הראשון אשר הי' אז שליח מאמעריקא לכאן כי כן ראיתי נהוגים שם שהבעל עושה שליח להולכה לאחד שבמקומו למסור לו הגט עפ"י סידור לשליח להולכה בכל חקותיו וכפי הסידור שבש"ע בהלכות סידור השליח וזה השליח השני עושה ע"י הב"ד שליח שני ואם כן הוא א"כ בודאי אפילו אם נימא שהשליח השני ביטל שליחותו והוא א"י לעשות שליח אחר מעשה מ"מ לא נתבטל שליחות הראשון ויוכל הראשון או שליח אחר שיעשה מעתה למסור הגט להאשה שם ובאמת לפע"ד שלא ביטל כלל שליחתו וכעין זה מבואר בריב"ש ז"ל ומובא בש"ע כנלע"ד ומחמת טרדותי קצרתי דברי אהובו דבש"ת

סימן פט

לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי המושלם כש"ת מו"ה שבתי נ"י האבד"ק פעטשי נ"ד

שאלה אחד הביא גט מאמעריקא ולא קיבלה האשה הגט מהשליח והשליח הי' נחפז לדרכו ועשה שליח אחר בפני ב"ד ואמר השליח בפנ"ח והראה ג"כ שטר שליחות מקויים כנהוג אך שאין כאן מכירים לא חתימות עדים ולא חתימות הדיינים. והנה כשבא השליח השני ליתן הגט להאשה באו לפני בד"צ כראוי ודיקדק הרב ומצא כמה ענינים משונים מכפי מנהג הן שכתבו גבי מנין שנים בהיפוך מכפי מה שמבואר בש"ע גבי מנין המרובה והמועט גם כתבו המכונה לאחר שכתבו שם אביו גם חתם העד פ' המכונה והודה וכיוצא בזה הגם שע"פ דין במקום עיגון היינו מכשירים הגט מ"מ נראה שמסדרי הגט היו הדיוטים שמבואר ברמ"א ז"ל [סי' קמ"א ס"ל] שאם המסדרי הגט הי' ע"ה פסול גם הב"ד שמסר השליח הראשון הגט בפניהם להב' המה פסולים ונסתפק השואל א"כ הרי לא אמר בפ"נ בפני ב"ד כיון דאינו שליח ב"ד כן הוא תורף השאלה

תשובה לפי המבואר כמעט בכל אחרונים דאפילו אם לא טעו רק בענינים הנצרכים לכתחלה כיון ששינו בדבר ברור הנהוג ונתפרסם לכל נראה שאינם בקיאים בטיב גיטין והגט פסול וכ"כ בהדי' בנוב"י [מה"ת] בתשו' סי' [ק"ה] וסי' [ק"ו]... אולם מצאתי להפ"מ ז"ל בסי' מ"ז ח"ג שכתב שם וז"ל כללא דמילתא אין לי שום פקפוק בגט זה רק דבר זה שלא הרגישו בזה מסדרי הגט וי"ל שהי' עמי הארץ כנזכר בסי' קמ"א בהג"ה סעיף ל' וז"ל אבל אם השליח אומר שלא נעשה שליח קבלה מעולם נתבטלה שליחתו וגם גט עצמו פסול מאחר שמוכח שמסדרי הגט הי' ע"ה שלא ידעו שאין הבעל עושה שליח קבלה יש לחוש לכמה מיני פסולים וכן כיוצא בזה שהוא ניכר שאותן שסידרו הגט היו הדיוטות א"כ בכאן נמי נימא חשש זה מ"מ נראה ברור דהתם מיירי שניכר לכל שטעו בדבר משנה ובדבר שמפורסם לפסול אפי' במקום עיגון משא"כ כאן י"ל שלא דקדקו בין יוד יתירה הנכתב בציביתי בין צדי"ק לבי"ת שבאת במקום חיריק וכן בווין כתבנו עפ"י הטור והרא"ש ושאר אחרונים דיש להתיר אפילו לכתחלה ליתן אם הווין כתובים באר היטב ונראו