דברי חיים חלק ב תכו

לכל שיצאו מכלל יודי"ן וכן במ"ש שם האשה בשורה שביעית כי דבר זה לא נזכר אלא בסדר גט של הרב ר' מיכל מקראקא שסדר גיטין משונים זה מזה כנזכר בדברי רמ"א בס"ס קכ"ט עכ"ל ובאמת לכאורה לא הבנתי דבריו דהנה לפע"ד דבר זה אשר העלו הר"נ והמ"כ בב"י דהיכי שנראה שהמסדרים הי' ע"ה הגט פסול מקורו מהש"ס ריש גיטין (ב' ע"ב) וז"ל הש"ס שם ולרבה דאמ' לפי שא"ב לשמה ליבעי תרי מ"ד אכל עדיות שבתורה כו' ומשני סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי כו' עכל"ה אלמא אם לאו דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי הי' צריך שני עדות דוקא וא"כ בניכר שהמסדרים נפקי מרובא ומסתם ספרי דדייני דהרי חזינן דלא גמירי בודאי שוב צריך שני עדים אפילו שזה הדבר שטעו המה דברי רבנן ס"ס הלא חזינן שאינם בקיאים בהל' גיטין ובודאי דנפקי מרוב ספרי דדייני וכשיוצא מהרוב צריך תרי עדים לאסהודי על לשמה כמבואר בש"ס וכן מבואר בהדי' בשמ"ח [סי' א' אות ט'] גבי שו"ב שאם לא ידע דבר המסודר בספר אינו בגדר בקי וא"כ יצא מכלל רוב סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי הגם דשם גבי שחיטה מכשרינן בכה"ג בדיעבד מה ששחט למפרע היינו כיון שבקי בשארי הדברים וגם שם הטעם דלמא לא מתרמי' לי' דבר הפוסל בשחיטה אבל בגט דרבו הדקדוקים כמבואר בירושלמי שאין בקיאין בדקדוקי גיטין וכ"כ הר"ן ז"ל בתשו' [מ"ג] דחיישי' לכמה פסולים דאתרמי ולכן ודאי גם אם לא נראה מהם שטעו רק בחומרת המנהג המסודר לכל נראה שהמה הדיוטים ויצאו מכלל סתם ספרי דדייני מגמר גמירי וצריך דוקא ב' עדים כמו כל דבר שבערוה ולכן הגט פסול דלא כהפ"מ ז"ל אולם לפ"ד הרמב"ן ז"ל שכ' בחי' גיטין שאין לחוש למחובר ולשארי דברים בגט רק לשמה וכ"כ הפ"י ז"ל א"כ י"ל דשפיר דברי הפ"מ דכיון דלא ראינו בהם טעות בדבר תורה מפורסם רק בחומרא בעלמא יש להם אכתי דין ב"ד לענין זה שידעו מסתמא דגט בעי לשמה דזה דבר שידוע אפילו לתינוקות דבי רב ולשארי פסולים לא חיישינן וא"כ שפיר כשר הגט דבמקום עיגון כי האי יש לסמוך אהפ"מ ז"ל להכשיר אם לא טעו בדבר הפוסל מה"ת ולכן אם השליח הראשון מוסר גט זה להאשה בדיעבד מקלינן במקום עיגון אך בנ"ד דהשליח הראשון לא מסר לה רק השליח הב' יש לחקור אספק השני שבזה מצד שהב"ד שנמסר לפניהם פסולים א"כ אין כאן קיום והנה מעכ"ת פקפק אם לסמוך (אקשר) [אשטר] שליחות הנה באמת גם בס' בית אפרים [סי' ק"י] מפקפק בזה אולם בנ"ב [ת' סי' קל"ו] מכשירו כמבואר בספרו וגם הב"מ מסיק להכשיר מכח תשו' הרשב"ץ ז"ל [המובא ברמ"א ס"ס קמ"ב] ונראה דכן נהוגין במקום עיגון בגט הבא ע"י הב"ד ולכן מטעם זה הי' כשר לסמוך על הרשאה המקויימת אפילו שלא ניכר כת"י אך בזה אני מפקפק כיון דחזינן דאלו הדיוטים אינם בקיאים בסדר גיטין המבואר יפה מסודר פשיטא דלא גמירי ולא ידעו בהל' עדות א"כ בודאי אין קיומן נחשב למעשה ב"ד והוי מפי כתבם ואינו כלום אך בלא זה קשה לי אמעכ"ת אם פשוט בעיניו דהב"ד שנמסר לפניהם לשליח הב' פסולים א"כ בודאי פסול ובטל כל מעשיהם וכאלו נתמנה השליח הב' בלא עדים שפסול וכמו שמבואר בב"ש סי' קמ"א ס"ק ל"ה וז"ל נתבטל כל השליחות אע"ג כשאין בידו הרשאה נאמן לומר שהוא ש"ה מ"מ בכה"ג שנעשה לפני פסולים גרע טפי והוי כאלו מכחישים אותו כי כל דבר הנעשה לפני פסולים נתבטל אותו דבר עכ"ל וכן מבואר בט"ג וא"כ בנ"ד אם הב"ד פסול בודאי כל מעשיהם בטל ופסול השליח הב' למסור הגט וגם מה שאמרתי למעכ"ת משום נגיעה. והן אמת כי הנ"ב [מה"ת סי' קכ"ח] מכשיר בנגיעה לשליח אולם לכאורה הי' ראי' דלא כוותי' מהא דכתבו התוס' והר"נ ז"ל [בגיטין דף כ"ז] דהשליח א"נ גבי גט שנפל משום דמשקר בשביל נגיעה הרי דנגיעה פסול בעדות אשה אך באמת י"ל שכוונת הר"ן ותוס' ז"ל דמשום נגיעה אומר בדדמי וכמבואר בב"ש ז"ל שם [סי' קל"ב סקי"ב] ואדרבה ראי' משם דנגיעה כשר דחזינן דאי לאו דנפל אפילו שהוא נוגע משום ש"ש כשר והרבה לפלפל בזה אך כן המנהג שאין מדקדקים בשכר השליחות אם מעט אם רב מכשירים והנה לדעתי יחקור מעכ"ת אחר המכתב שבא משם שהגט פסול ממי הוא זה הערעור אם מאחד או משנים ומה הוא הערעור אם מכחיש את השליח או איזה דבר כי נפקותא הרבה בזה ולכן לדעתי שלא ימסור הגט הזה בשום אופן יהי' מה שיהי' עדי יחקור אחר מכתב הזה תוכו וענינו וגם ימתין עד ביאת השליח הראשון לביתו וימסרנו כי ידוע שדבר זה לסמוך אהפ"מ הוא קולא גדולה מאד כמעט נגד כל האחרונים לכן עכ"פ לא יהא פקפוק ביתר הענינים וגם זה גופא קולא גדולה להתיר מה שכתב המכונה לאחר שם אביו כמבואר בג"פ [סי' קכ"ט סקמ"ז] ולכן לדעתי לאסור למסור גט זה זולת אחרי חקירת מכתב מהמערער ולהחזירו לשליח הראשון כשיבוא ואז ימסרנו להאשה ויאמר בפ"נ וכ"ז רק מחמת עיגון כנ"ל

סימן צ

שוי"ר לידידי הרב המאה"ג החריף המפורסם כו' מו"ה שבתי נ"י האבד"ק פעטשי ג"ד במדינת הגר

מכתבו הגיעני ולא ידעתי מה עלה על דעתו הלא אם זה הדיין פסול בודאי לא יכולין לסמוך על הרשאה דהוא קולא גדולה וכאן איכא עוד ריעותא דרוב הגאונים פסלו אם נראה דהב"ר הי' הדיוטות ואם הב"ד כשר בודאי יכולין לסמוך על הרמ"א ז"ל [סס"י קמ"ב הנ"ל]. ומ"ש כ"ת דהטעם הוא משום דמוקמי' לי' בחזקת כשרות לא ידעתי אם להעמיד אדם שאין מכירין אותו על חזקה. וע"כ עיקר הטעם דרוב ישראל בחזקת כשרים (יעוין ברמב"ם בזה ופ"ת [עיין תשו' ב"א חיו"ד סי' ב']) אך גם זה אינו מועיל דהא י"ל דהוא כשר אך א"י מאיזה דינים וע"כ אמרו בגמ' רוב בקיאים וסתם ספרי דדייני מגמר גמירי וא"כ אם חזינן דהאי גברא אינו מהרוב דהרוב העוסקים בגיטין יודעים מדינים הפשוטים הללו וכיון שאתרע הרוב אוקמא אחזקת א"א וכמו שמבואר דבר זה בש"ס כתובות [רפ"ב] גבי רוב נשים ב"נ וכל הפוסקים השתמשו בסברא זו באין חולק ולכן אין לנו רק לסמוך על הרמב"ן ופ"י ז"ל [הנ"ל בסי' הקודם]. ומה שרצה מעכ"ת לפקפק בזה א"י כוונתו גם מ"ש דבזה בלא"ה אינו רק חומרא בעלמא אתמה מאד דניהו דמדאורייתא א"צ קיום מ"מ עכ"פ מדרבנן צריך ולר"מ הולד ממזר [עיין טו"ז סס"י קמ"ב] ולכן לדעתי מש"כ אז נכון מאד ומעכ"ת יעשה הטוב בעיניו. ועל דברי הכתב הבא מאמעריקא אין לחוש כלל אך זה יחקור מעכ"ת היטב אם הדיין אינו ממכחישי התורה ח"ו וד"ל דאז פסול בודאי. ומה שרצה מעכ"ת לצוות אח"כ לשלוח גט אחר לכאורה יש לפקפק ע"ז דדלמא לא ישלחו וילעיזו ויאמרו דנתגרשה בגט פסול אך אם לאחר נתינת הגט יאמר להאשה דבאמת היא מגורשת גמורה רק ליתר תוקף וחומר רצה עוד בגט וגם לשם יכתוב כן אין חשש

סימן צא

שאלה בגט שבא מאמעריקא על הבי דואר וזה תוכן המעשה שבא ע"י הבי דואר גט והרשאה מאחד מיושבי הארץ ההוא ושם נאמר בהרשאה שר' פלוני בא לפנינו ב"ד חתומי מטה ובידו גט ועם כתב הרשאה מקויימת מבית דין שיואל נתן בן בנימין שלח לגרש בו אשתו מאטיל בת פ' ורשות בידו לעשות ש"ש כנוסח שטרי הרשאות שבגיטין ולכן עשה שליח את אליעזר להיות במקומו ולהיות שליח ליתן הגט להאשה ואמר בפני נכתב ובפני נחתם וכתבו ב"ד הרשאה לשליח השני כנוסח שטרי הרשאות ושלח השליח הראשון הגט עם הרשאה ע"י הבי דואר ובעת מסירתו להב"ד אמר עוד הפעם בפני ב"ד ששולח זה לאליעזר להיות שליח במקומו וכנ"ל. והנה עתה בא הגט למקום האשה אך השליח השני אינו בביתו וגם אין מכיר חתימות הרשאה ולא חתימת הגט זה תוכן השאלה. עוד יש ריעותות בגט שאין האותיות נכתבין יפה וגם מאטיל כתבו באלף וגם אינו מעורה באיזה שורות

תשובה בזה יש ריעותא חדא לפ"ד הגאונים שאסרו לשלוח גט ע"י הבי דואר וע"י עכו"ם וטעמם אינו מבואר היטב. והפ"י ר"ל כי שמא ישנו מרצון הבעל ואז אפילו דאינו בתורת שליח בטלו מעשיו וגרע טפי כמ"ש התוס' [דף ס"ו ע"ב] יעו"ש בפ' כל הגט [ד' כ"ט] ובמכתב אלי' ז"ל כתב הטעם דהשליח אינו מקבל מיד הבעל לא מהני וההפסק שנתנוהו כמו ע"ג הקוף הוא מגרע כח שאינו יכול להתהוות שליח כיון שאינו מקבלו מיד הבעל והנה הרמ"א ז"ל מביא דבר זה בסי' קמ"א סל"ה וז"ל הש"ע שם השולח גט ביד כותי שיתננו לפלוני ומינה הבעל בכתבו לאותו פ' שליח להוליך הגט לאשתו כשר מפני שהכותי אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא הג"ה מיהו יש חולקין וס"ל דאין למנות שליח הולכה ע"י כתב גם לא ראיתי נוהגין כך עכ"ל. אך הפ"י אוסר כמבואר שם וגם בס' מכתב אלי' אוסר חדא משום דסברת התוס' ור"י החסיד וסמ"ג ז"ל דאינו יכול לעשות שליח שלא בפניו והגם דמיעוטא נינהו נגד הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והרי"ף והרמב"ם שמתירין לעשות שליח שלא בפניו מ"מ בהצטרף דברי הגאונים שלא לעשות השליחות באמצעית נכרי בהצטרף שני הקולות אסרו לשלוח והעמיס זה בכוונת רמ"א ז"ל שכ' מיהו יש חולקין כו' כנ"ל ולכאורה קשה אמאי לא הביא