דברי חיים חלק ב תיב

מה שאומרים אותם העדים שראו שקידש בפני עדים (שבאו) [שנפסלו] לבסוף א"כ עיקרי הקדושין על ידם והוא מקיימי דבר ובודאי לכ"ע בטל צירופם. ד' שופטים תרכ"ז

סימן סח

להרב החריף ובקי דיין המצוין ראב"ד דק' באכנא מו"ה ברוך מענדיל נ"י

ראיתי הגב"ע מהמעשה שהעידו העדים שלא ראו ולא שמעו מהקדושין כלל ולאח"כ העידו ששמעו אמירת הרי את ולא יותר ולא ראו נתינת הטבעת ולאח"כ חזרו שוב לאמור ששמעו הכל רק נתינת הטבעת לא ראו כלל הנה באמת בכל חלק מזה יש לפלפל בגופי הלכות אך בכאן מעולם לא אמרו העדים שראו הנתינה וגם לפע"ד לא הוי כאן ידיעה בלא ראי' [שכ' הב"ש סי' מ"ב סקי"ב דמהני בקידושין] שאין כאן אומדנא דמוכח כלל דנהי שהטבעת תח"י האשה מי יודע אם הי' טבעת זה מעולם אצל הנער ואם יחקרו עתה אחרי זה גם זה אינו כי נראה שהנערים אלה אין עדותן כלל שהמה מהבזויין ואומרים דרך היתול ולכן הי' מקום להקל רק רואין אנחנו שהי' צד זמה ביניהם ועצת רשעים ולהתל בדברים כאלו אין להקל בחצופה זו מה שמקילים הפוסקים שלא יהיו בנות ישראל הפקר כי אדרבה בכאן היא נתנה אצבע בין שיניו ועשתה הרשעות הזאת ולהתל בקדושי ואיסורי א"א לזה אסורה בלא גט והי' שלום

סימן סט

שאלה בתולה א' נסעה בדרך קרוב להעיר ופגעה בנער א' שהיה לה היכרות עמו באהבה וישב הנער עמה על העגלה ועוד נער א' ישב שם כנגדם על העגלה ופניו הפוכות לצד הסוסים וגם בעל העגלה ישראל נהג אותם והנה על הדרך קידש הנער את הבתולה בטבעת ואמר לה הרי את וכו' והנער אמר שהי' הכל ברצונה והנערה אמרה שהקידושין היו באונס והיא טמנה יד א' בתוך אמתה ויד א' הטמינה בכיסה שלא יחטוף ידה כי יראה מזה ומענה בפי' שהוא בע"כ תפס ידי' ונתן טבעת על אצבעה בע"כ והיא זרקה מיד הטבעת ולא א"ל הרי את עד לאחר שזרקה מידה הטבעת וע"א אומר כדברי המקדש ועד הב' הבע"ג אומר שלא ראה הדבר כי פניו הי' להסוסים ולא שמע כלל שום דיבור של קדושין כן תורף השאלה

תשובה הנה פסק בסמ"ג [מובא בש"ע סי' מ"ב] להחמיר בקידושי ע"א אך בהכחשה גם הסמ"ג מודה שאין לחוש וכ"כ רוב האחרונים אך בתשו' מהר"מ פדווא [הובא בח"מ סק"ד] מחמיר ועיין בכה"ג דהביא שיש איזה פוסקים שמליצין בעבור תה"ד שכתב דהסמ"ג חולק בכל ענין והנה במקום עיגון פסקינן כרוב הפוסקים דמותרת בלא גט אך אם אין עיגון צריכה גט וא"כ כאן דאין כאן עיגון צריכה גט. אך מחמת הבושה והוצאת שם רע על הבתולה י"ל דיש להתיר בלא גט עכ"פ בהכחשה. והנה לכאורה לפ"ד הריב"ש בח"מ ומביאו רמ"א בח"מ סי' ל"ד [סכ"ז ועיי"ש בש"ך סקכ"ח] גבי לדידי לוה בריבתא דאמרינן פלגינן דיבורא כן נמי הכא י"ל דפ"ד כיון דשני עדים היינו הבעל וע"א אמרו שאסורה לעלמא פ"ד של המקדש ונאמן לאוסרה אעלמא אך באמת אין זה חשש דבהדיא אמרי' בש"ס קידושין פ' האומר [ס"ה ב'] ותסברא ע"א בהכחשה וכו' ומאי קושי' הא אמרי' פ"ד לענין לאוסרה לאחריני (ובודאי לנו לחוש שמא יבואו לאחר פעם הראשון לומר שאסורה לעלמא) ואם נאמנים מחמת פ"ד א"כ תהא אסורה לעלמא ותצא עפ"י [אלא דמשם אין ראי'] דודאי לא אמרי' פ"ד בכה"ג בעדים המכחישין זא"ז דהוי עדותן בטל ולא אמרי' פ"ד דבהדי סהדי שקרי למ"ל אלא אפילו בע"א לחוד ואין אחר מכחישו רק האשה נמי [ל"א] פ"ד דלשיטת הראב"ד ז"ל דא"א פ"ד רק בבעל דבר א"כ המקדש שאסורה בקרוביו א"כ הוא מעיד לקרוביו ובטל כל העדות לשיטת הראב"ד ז"ל וגם לשיטת שאר הפוסקים דטעם פ"ד משום שאין אנו מחוייבים לקבל דבריו רק אם פ' הרג או פ' נרבע או פ' רבע אבל על הנרבע ועל ההרוג א"צ כלל והוי דברים יתרים לכן הוי כאלו אינם והוי רק כמי שאמר פ' בא על א"א או הרג אדם ולכן פ"ד כמבואר בריטב"א מכות ובהרא"ש שם [דף ז'] אבל בנ"ד צריכים לעדים למי אסורה ולמי מותרת דהיינו להמקדש מותרת ולכן צריכים אנו לכל הדיבור למי קידש ומי קידש ולכן אין שייך כאן פ"ד ובטל העדות לכ"ע העדות של הבעל בטל אפילו לאוסרה לעלמא והוי העד ע"א בהכחשה שאינו נאמן ויותר הי' ראוי שיתן גט אם הוא מצוי אך עתה בעוה"ר חיישינן לקלקול אין להחמיר הרבה אך אתם ידידי חקרו עוד הרבה כי קיטור חזינא וד"ל ויראו נא לגבות העדות מכל העדים כדת והגט שיהי' לריק כי יהיה פסולי עדות או חו"מ עכ"ז יקבלו מהם ואח"כ נחקור על עדותם כאשר מצינו בכיוצא בזה בשו"ת הראשונים הריב"ש ומהרי"ק והיה שלום

סימן ע

לידידי הרב החסיד יר"א כש"ת מו"ה בערלי נ"י מו"צ בישוב לאדמיר

שאלה שתי אחיות כל אחת יש לה בן ונשא בן של אחת אשה וקידש אותה בטבעת אשר נתן לו אביו ואמו במתנה גמורה וחלוטה וקידש אותה כדת ואח"כ נשא בן השנית ולא הי' לו טבעת קדושין והלך אל אם של בן הראשון שהיא דודתו ומכרה לו הטבעת קדושין של בנה אשר קידש בו אשה הנ"ל בלי ידיעתם ואח"כ כשנודע להזוג הראשון היו מריבין מאד עם אם הנ"ל עד שהלכה ולקחה מהזוג השני הטבעת בהחזרה ע"כ לפמ"ש הב"ש [סי' כ"ח סק"נ] אפי' באשתו [שנתנה בלא דעת בעלה] אמרו שדומה למי שהלך לבית חבירו ולקח לו כלי או כיוצא בו וקידש בו אשה דאינה מקודשת מכ"ש ענין כזה ולפ"ד צריך לקדשה מחדש בז' ברכות כפי מה שהביא הב"ש את הב"ח ע"כ השאלה

תשובה מכתבו הגיעני ומחמת שאני כאן בלתי ספרי הש"ע הצריכה להוראה לזה לא יכולתי להחליט הדבר אולם לפע"ד פשוט שאין צריכה הבחנה כלל כי לדעתי א"צ אפילו לקדשה מחדש כי קדושין הראשונים קדושין גמורים כי מאן הוא שמעיד שזה הטבעת הוא של הזוג האחר וכ"ז שאין לפנינו עדים מעידים שמכירים בטביע שהטבעת הוא של אחרי' הוא בחזקת של האשה המתקדשת היא הכלה וא"צ להחזיר עפ"י דיבור של הבעל שאומר שהוא גזול וגם אפילו אם הי' עדים מכירים שהטבעת הוא של אחרים מ"מ כ"ז שאין עדים שגנוב הוא והוא אינו כלי שעשוי להשאיל ולהשכיר (כי אם עשוי להשאיל לחופה א"כ אומר אני שבאמת שאל לחופה שמהני לרוב השיטות כידוע) וקיי"ל דאין יכולים להוציא כלי מחבירו לומר בגזל בא לידך או בפקדון כ"ז שאין עדי פקדון לפנינו וא"כ אם אין עדים מכירין שזה הטבעת בא בגזל מהזוג בודאי אין יכולים להוציא מהכלה הטבעת והיא מקודשת גמורה אפילו הבעל שיודע שהוא גזל ל"מ מידי ואפילו גם האשה יודעת מזה שהוא גזול אם אין עדים ע"ז אין יכולים להפקיע איסור א"א והיא מקודשת גמורה ואם הכלה לא ידעה שהיא גזל אפילו אם הי' גנוב בעדים צריך להחזיר לה המעות משום תק"ה ואז חל עכ"פ קדושי דרבנן ויעויין בב"ש סי' (נ"ח) [כ"ח סק"ג] מה שמפקפק בזה ולכן לדעתי עפ"י דין א"צ קדושין מחדש אך טוב להחמיר להצריך קדושין בלא ברכה והבחנה אין שייך כאן דאפי' בבא על הפנוי' א"צ הבחנה אם הבועל רוצה לקחתה לאשה ובפרט באם לקחה לשם אישות בטעות אין כלל ביאת איסור והרבה האריכו בזה במעיל צדקה [סי' א'] ובנ"ב [קמא סי' נ"ו] וכן המנהג שמקדשין מחדש כמה פעמים מפני איזה חשש ולא שמענו הבחנה ומחמת טרדותי אפסיק ומחמת שאסור להורות בלא עיון בש"ע לזה לא יפסוק עדי יראה בש"ע אה"ע סי' י"ג ובסי' כ"ח ובח"מ בדיני חזקת מטלטלין ובסי' ע"ב וע"ג ואם יסכים לדברי מה טוב. ואומר שלום כנפש ידידו דבש"ת בלונ"ח

סימן עא

להרב המאח"ג כו' מו"ה משה באבד מו"צ דק' סנאטין

שאלה בתולה א' נתקדשה בפני שני עדים אחד מכירה היטב ועד השני לא הכירה מקודם ורק בשעת קידושין ראה אותה פעם אחת ולכן אינו יכול להעיד בבירור כי היא המתקדשת הגם שקרוב לודאי גם אליו שהיא היא מ"מ איננו מכירה בבירור כדי להעיד בא"א

תשובה אין ספק שצריכה גט דהנה הרי לפניך שיש בעיר הזאת א"א אחת דודאי עידי הקדושין אין צריכים להכיר המקדש והמתקדשת וכדמוכח מר"מ [קידושין ס"ד] דס"ל כולם אסורים הרי דלא היו מכירים איזה המתקדשת מ"מ מקודשות המה ומה דמוקי לה [בדף נ"א ב'] כשהוכרו ולבסוף נתערבו זה מטעם אחר אבל הכרת העדים להזוג אינו מעכב כלל וגם כי גם בכאן הוכרה ולבסוף נתערבה ולכן הוי ודאי קדושין ונתערב' א"א ואסורה מטעם תערובות הן אמת שבתוס' גיטין דף ס"ד כתבו התוס' דבטל ברוב אך בסנהדרין גבי נתערבה חמורה בקלה כתבו התוס' בד"ה הנסקלין (דף פ' ע"ב) וז"ל