דברי חיים חלק ב תט

כ"ץ תונה פה קראסנא יע"א עכ"ל וכתב מעכ"ת וז"ל והספיקות הנופלות בו הא' כי אני אינני מכיר חת"י הרב ההוא שמק' קראסנא כו' הס' הג' אם לא נשתהא ג' ימים אחר מיתתו עד שראהו ר' שמחה פיש מכפר הארעז המעיד שהי' אצלו בשבת פ' וארא והלך מאתו ביום א' פ' בא וביום ד' בא ראהו והכירו בפניו כו' וא"כ יש לחוש שמא מת מקודם ג' ימים ונשתנה צורתו עד שנדמה לר' שמחה שהוא אנטשל אשר שבת אצלו בשבת פ' וארא ויכול להיות שאינו אנטשיל רק איש אחר שמת קודם ג' ימים ונשתנה צורתו לצורת אנטשל גם שלח אלי הרב כל הכתבים אשר נמצאו אצל הנפטר הנ"ל. ע"כ השאלה

תשובה בנידון השאלה נלע"ד להתיר דאין שום חשש כלל לחוש שמא הוא אחר ג"י חדא כיון דנסע ונפרד מהעד ביום א' ובודאי איש עני לא נסע על מרכבה הפורחה ומסתמא לא בא לכפר השני עד ליל א' עכ"פ ובודאי שנפטר שם לא פחות מביום ב' וביום ד' ראהו זה שנפרד ממנו א"כ הוי ברור תוך ג' ימים [לכאורה דבר זה תימא כיון דחיישינן דזה המת הוא איש אחר וע"י שנשתהה נדמה לבעל עגונה וא"כ מה ראי' מהא דראהו בשבת דלמא הוא נסע למקום אחר ולענ"ד כוונתו דהכי מיירי שניכר במלבושיו שפיר בט"ע או בסימנים ורק דחיישינן לשאלה דזה האיש שראו אותו במלבושיו השאיל מלבושיו לאיש אחר והוא הלך למק"א וע"ז שפיר קאמר דעכ"פ המת הזה אף ששאל מלבושי העני הזה מ"מ ע"כ הכל הי' תוך ג"י ודו"ק עכ"ה] גם ספק ג' ימים דעת הבי"ש ז"ל [סקפ"ד] להתיר [בכה"ג דנ"ד] וכ"מ בתשובת רח"ש ז"ל בק"ע אשר לו וגם כידוע קו' הט"ז [ביו"ד סי' שצ"ז] וב"ש ז"ל דנוקי להנמצא לפנינו בחזקת חי ונמצא שהוא עדיין בתוך ג' ימים וב"ש מתרץ דלא שייך חזקת חי שא"י מי הוא והרבה סברות נאמרו בפירוש זה כידוע אך העיקר הוא שאנו מעמידים לראובן בעל העגונה בחזקת חי ומה שנדמה לנו שזה הנמצא פניו דומה להבעל עגונה זה הוא מפני שמת כמה ימים ונשתנה פניו לבעל העגונה ואין לומר הרי לך לומר שמת זה תוך ג"י משום שהי' לו חזקת חי ז"א דהא אינך צריך לומר על איזה דבר פרטי זה הוא רק שבודאי יודעין אנו שהי' מתים מכבר ואמרינן שזה הנמצא הוא מהמתים כבר וכי יכחיש החזקה את החוש שבודאי מתו כמה אנשים קודם ג' ימים ומהם הוא זה הנמצא אבל בעל העגונה הפרטי זה חי שידענו בו שהי' חי ולא נתרע חזקתו כלל וכ"ז בעלמא אבל בנ"ד שבפונדקי אין שכיחי מתים ורק שמחדש מת שם אחד מהנכנסים שם להתארח ואם מסופקים מתי מת זה הנכנס אמרי' הא הי' לו חזקת חי לזה הנכנס יהי' מי שיהי' ורק שעתה ראינו שמת כל מה שיכולין לאחר מיתתו מאחרין שהרי לו חזקת חי פרטי ולא נתרע חזקתו כלל וא"כ בודאי מוקמי לי' בחזקת חי עד תוך ג' ימים וזה פשוט וגם כי כן עפ"י נימוסי המדינה למהר להודיע פטירת הנפטר במלון ואין לחוש דלמא בזזו את בעל העגונה ושלחהו לאיזה מקום בית אסורים ולקחו מת מכבר וישימו תחתיו זה ודאי חשש רחוק מאד ולא חיישי בזה בפרט בעגונה וגם לפע"ד שהפונדקית נאמנת שמת ביום גימ"ל שהוציאה להם מקלו כו' וספריו וגם על מה שהעיד העד על שמו ושם עירו ושם אשתו ושם משפחתו בודאי סגי לכ"ע ולכן אשה זו מותרת. ומה שלא נתקיים החתימה ימחול כ"ת לחקור ויוכל כ"ק למצוא דרך לקיים חתי' הרב ובזה אצא ואומר שלום כדברי מחו' ידידו דוש"ת כ"ז שבט תרכ"ו

סימן סד

להרב החריף ובקי ירא ושלם כו' מו"ה מרדכי הירש שלעזינגר האבד"ק נאדפללא

שאלה יהודי אחד בעל מלחמה העיד שראה במלחמה על פני קרב שהי' איש אחד שמו פ' ופ' מכירו היטב שכינו וראה שנפל וקם תיכף עם כלי מלחמתו מעל הארץ מדקירת רומח ושאל לו מה לך ותיכף ראה שנפל עגיל מהכלי הנקרא קנאהן פצע ראשו וראה דם נובע אצל עינו ומתחת לזקנו ותיכף כראותו נפל עליו לבודקו מה נעשה בו וחפש בלבו וראה שפסק כח פסיקת גידי הלב וגם בידיו משמש אצל הדפק והרגיש שכבר פסק הדפק ועזב להניחו בארץ ומשם הלכו למקום אחר והוצרכו לברוח משם ונסו דרך מקום שהי' שם המלחמה מקודם וראה פ' הנ"ל מונח מת ודומה כמו מת מכמה ימים עד כאן השאלה

תשובה הנה אמרי' ביומא (פ"ה ע"א) וז"ל הגמ' ת"ר עד היכן הוא בודק עד חוטמו וי"א עד לבו עכ"ל הרי דכל כמה שלא נבדק בחוטם ספק חי הוא אולם בהכ"מ פ"ב מהל' שבת הל' י"ט מבואר וז"ל בדקו ע"ח כו' כתב ה"ה שפסק רבינו כת"ק ואינו כן דלפי נוסחא דידן בגמ' פסק כי"א וטעמו משום דספק נפשות להקל עכ"ל א"כ מזה משמע דלעולם סגי בבדיקת הלב ורק לענין פ"נ צריך לבדוק עד חוטמו וי"ל דלענין עגונה לא מחמרי כולי האי וסגי בבדיקה עד לבו אמנם זה תלוי בב' לשונות בבכורות [מ"ו ב'] אי מחמרי בתחלת העדות באשה יותר וא"כ בלא בדק בחוטמו חיישינן שמא עדיין חי אך באמת שכיון שראהו עוד פ"א לאחר המלחמה לא צריך קברתיו וסגי בראהו מת כדרך המתים ולאחר המלחמה סגי במת בלחוד לכמה שיטות ולהרי"ף ז"ל [בר"פ האשה שלום] נאמן ע"א במלחמה בלא קברתיו וגם כי בנ"ד דפ"א טלטלו והוא כמו קברתיו [כמ"ש ב"י בשם הריב"ש והר"ן ובח"מ סקק"ג] ורק כיון דלא בדקו בחוטמו ולזה אח"כ כשראהו שוכב כמת כקברתיו דמי ומה שנמצא להגאון מהר"ם א"ש [בשו"ת אמרי אש] בתשובה [כ"ה] דחייש לעדות בע"מ שהוא פסול תמה אני וכי בא להחזיק סתם בע"מ לרשעים מחמת שרובם רשעים ותמיה טובא דא"כ חמר פסול לעדות דרובם רשעים וזה לא שמענו בשום מקום ולא מצינו רק סתם רועה וסתם מוכסן אבל ח"ו לפסול בע"מ משום זה וביותר מה שרוצה לומר דמשום מיעוט רשעים פסול לעדות אשה דאסורה במשאל"ס וזה במחכ"ק להיפך מדברי הש"ס [יבמות קכ"ב א'] דאפילו לצרה לא חיישינן ואפילו בחזינן ריעותא משום דבשעת הסכנה כותבין אעפ"י שאמ"כ ויותר יש לנו לחוש להכת החדשה האפקורסים דשם ולכן כ"ז שאין עדות לפסול לבע"מ הוא בחזקת כשרות. כ"ז נ"ל ברור אך שאיני פוסק למעשה עד שיציע הענין בפני גדול הדור אמתי שראוי לסמוך עליו ד' בחקותי תר"ל

סימן סה

להרב החריף החסיד ירא ה' כו' מ' שמעון דיין דק' ראדיחאב

הנה באמת כעת אני מונע להשיב להלכה מחמת תשות כחי ורק לדעתי בנד"ז מבואר ההיתר בכמה גדולי האחרונים לפסק הלכה באינו חבול בפניו ונ"ד מקרי אינו חבול בפניו וגם כל העולם מכירים אותו ובגדיו הניכרים בט"ע לכל כפי שמבואר בגב"ע כולם מודים שמותר בספק גימל ימים והי' שלום כו'

סימן כו

להרב הה"ג החריף כו' האבד"ק רימנוב והרב הג' הגדול החסיד המפורסם כו' האבד"ק קאדטשין יע"א

שאלה איש בליעל בא לבית פונדק אחד ובידו טבעת והלך למקום הכירה הנקרא קוימען ועשה עצמו כלוקח אש לעשן כנהוג ושם היתה עומדת אשה קצת בהחבא ממקום הפנוי ואמר מיחד עדים והרי את מקודשת לי וע"א אמר שראה שהלביש הטבעת להנערה והנערה זרקה הטבעת והוא ברח מהבית והאשה זרקה אחריו הטבעת ואיננו זוכר אם בעוד הי' המקדש בפנים או לאחר שברח לחוץ ואח"כ אמר שהזכיר עצמו שהי' הזריקה ממנה לאחר שיצא לחוץ ועד השני העיד שלא ראה כלל נתינת הטבעת ולא ידע אם נתן לידה או הלביש באצבעה כי לא ראה כלל רק שמע הרי את מקודשת ומסופק אם אמר לי אבל נתינת הקידושין לא ידע כלל ורק ראה טבעת נפל לארץ והאשה אומרת שלא שמעה כלל דבריו ולא הבינה מה דאמר ולא הי' נתינה לידה רק שזרק לידה ומידה נפל תיכף לארץ ולאחר כמה ימים נתחרט העד שאמר שראה והודה שגם הוא לא ראה כלל וגם לפי הנראה כפי שמציינים עתה המקום שהי' המעשה שא"א כלל לראות משם ע"כ

תשובה הנה הע"א שאמר שלא ראה כלל אם נתן דבר להנערה זה אינו עד קדושין כלל כיון שלא ראה המעשה ובזה כ"ע מודים דאין כאן הוכחה כלל שבא לידה דדלמא נפל על איזה מקום שם ונתגלגל משם או כדברי הנערה שנפל על ידה ומשם ממילא נתגלגל ונפל לארץ ולא קבלתו כלל לתוך ידה כי תיכף נתגלגל לארץ ולכן לכ"ע אין עדותו כלל לקדושין. אולם אחרי שראיתי שדחיתם דברי הב"ש [סי' מ"ב סקי"ב] משום דברי האחרונים שבטלו דבריו ראיתי להעתיק מתשובה אחת שכתבתי להראות דדברי הב"ש אמתים וזה לשוני במחברת שלי (בהפנקס הישן סי' ט"ז דף ע"ב בד"ה והנה הקצה"ח והעצי ארזים עד סה"ד וז"ב. וא"כ לפ"ז להך שיטות כו' יעי"ש דף ל"ה