דברי חיים חלק ב תז

אזלינן להקל דהנה מצינו בגמ' דפריך מאי מתכוין דדייקי במשנה דלא אמר ובנכרי אם ע"י שאלה לא מהימן ורק אמר באם כוון ותלו הדבר בכוון לא בשאלה ולזה מתרץ ר"י דבא למעוטי במכוין להעיד אבל ע"י שאלה לא מגרע אם ראינו בראיות מוכיחות כמו בפונדקית מהימן אפילו ע"י שאלה איה חבירנו ור"ל סבר איפכא דכל ע"י שאלה לא מהימן והמשנה שאמרה אם מתכוין היינו אפילו בלפ"ת אם מתכוין להתיר אבל במכוין להעיד נאמן אבל כ"ז בלא שאלה דאין לנו מלשון המשנה לרבות רק דאי לר"י אמרינן דאפי' במסל"ת אם מכוין להעיד לאו כלום עדותו וזה כוונת אם נתכוין וממילא אפילו בשאלה אם רואין שאין מתכוין לדבר מהני נמי כפונדקית דהמשנה כולה בכוונה [תלי'] ור"ל ס"ל דתלי' בכוונה אם יעיד לפ"ת אם כוונתו להעיד מהימן אבל להתיר לא מהימן ותלי' במסל"ת בכוונה אבל בע"י שאלה בודאי לא מהני כלל ומעשה דפונדקית הוא משום דעשאוה כחי' דמהימנת על אתר כמבואר בירושל' סוף יבמות כללו של דבר כיון דמשנה תלי' בכוונה לא בדיבור ש"מ דכוונה הוא עיקר בזה לזה ס"ל לר"ל דעיקר הכוונה באם להעיד או להתיר ור"י ס"ל דתלי' בכוונה כל שלא מכוין מהימן דעיקר תלי' בכוונה ומש"ה אפילו בשאלה אם נראה שלא נתכוונה מהימן ור"ל ס"ל דתלי' במכוין להעיד מהימן אבל בשאלה א"נ כלל דכל המשנה מיירי במסל"ת רק (אם) החילוק בין כוונה להתיר או להעיד כמ"ש ר"י ה"ד וכו' אבל בשאלה לא מצינו היתר אבל ר"י דס"ל דאפילו להעיד ל"מ אם יש לו איזה כוונה ממילא כמ"כ בשאלה אם רואין שאין לה שום כוונה מהימנא וזב"ז תליא דברי הש"ס ודברי הירושלמי. היוצא לנו מזה לר"י דהלכתא כוותי' נאמן אפילו בלא מסל"ת אם רואין כוונת הנכרי לספר האמת ומזה הוכיחו המהרי"ק ז"ל וסייעתו דכל שאינה מכוונת רק לספר המעשה שהיה אפילו שלא הי' מסל"ת ממש נאמן ולכן בנ"ד שהעכו"ם היושב על המטה שאמר דבריו במסל"ת ממש רק שיש לחוש דהוי שאלה שהרי חפשו אחרי יהודי מ"מ כיון שכבר נמצא ההרוג ושגור בפי כל שזה הוא הליעבע א"כ למה מכוין זה הערל לספר זה כלל כיון לפי מחשבת כל העכו"ם שכבר נמצא א"כ למה יספר לזה הא בעינ' העכו"ם שהליבע בפנינו מת ולמה יחפש שוב אחריו ומה חידוש יודיע ליהודי בזה הסיפור א"ו שסיפר לפ"ת האמת כאשר הוא שבנו הודה לו שהרגו ואין לומר שמא רצה להודיע שזה [הוא] הליבע הא זה לא הודיע לו כלל רק לאחר ששאלו וא"כ בודאי תחלת דבריו הוא מסל"ת ממש וא"ל שרצה לזכות עצמו הל"ל שצער גדול לו שאירע בביתו זה המעשה ע"י בנו והוא לא ידע כלל אבל עיקר המעשה נראה שלא בא רק לספר כאשר הוא וא"ל דלמא אמת הוא כאשר אמר העכו"ם אך זה הוא ליעבע אחר ז"א כלל דהלא כל עסקיהם עתה בזה הליעבע הנאבד ועליו כוון הנכרי כמבואר בכמה תשובות ובפרט כיון דמתחלתו הוא מסל"ת ממש שוב נאמן מה שאמר ע"י שאלה וגם הודאת הרוצח מהני כמבואר במהרי"ק ומהרמ"מ ז"ל ובמ"ב ז"ל [הנ"ל] אך בזה יש מקום לומר נהי דנאמן בזה שהרגו אבל מה שאומר שזה הוא הנאבד י"ל שאמר כן משום פחד ודלמא הרגו לאחר וזה הליעבע מהעיר חי וזה ההרוג הוא אחר ורק העכו"ם אומר שזה הוא הנאבד מהעיר דירא אם יאמר שזה הרוג אחר לא ימנעו להפחידו בעינויים על זה הנאבד מצא מקום לומר שזה הוא ויפטור מהדרישות וחקירות ופחדים אך האמת יורה דרכו שאין לחוש לדברים שמחוץ למשמעות הענין כמבואר בב"ש ז"ל [סקל"ט] לענין מסל"ת ולכן לפע"ד האשה הזו מותרת

והנה מחמת נחיצת האשה העגונה עלי לא יכולתי לעיין בדברי האחרונים וגם מה שת"ל מצאו ידי מה שחנני הש"י מהראשונים אין באפשרי להעתיק ודי בזה אם יסכים עמי איזה גדול וכ"ת כבר הסכים להיתר ולכן תוכל להנשא עפ"י היתר ג' דיינים. ולהעיר בזה דמצאתי חידוש הריטב"א ז"ל כתב בסוף יבמות [על הא דמקשה הגמ' והא אי' חברינו קא' לה] דהגמ' הי' יכול לתרץ עובדא דפונדקית דנאמנת משום דנתכוונה להעיד וזה לכאורה נגד הירושלמי דאמר לר"ל [דס"ל דמהני במתכוון להעיד] כל ע"י שאלה לא מהימני ומש"ה לא מהני בפונדקית [רק מטעם דעשו אותה כחי' ע"ש בירו' ה"ט או כתירץ הש"ס דילן דהתחילה היא במה שבכתה] יעיי"ש ובודאי [בהסד"א דלא ידע מתירץ דהתחילה היא דלא הו"ל לפ"ת] דא"א לומר לרע"ק מטעם שכוונתה להעיד מהימנא דהא רע"ק ס"ל דאין ישראלית נאמנת אפילו בנתכוונה להעיד כמבואר במשנה א"כ לרע"ק בודאי אין העכו"ם נאמנת בנתכוונה להעיד דלא עדיפא מישראלית שלא מהימנא וע"כ צריך דוקא בלפ"ת לא בנתכוונה להעיד והי' שלום ב' ער"ח חשון תרכ"ה

סימן סב

שאלה אשה שנהרג בעלה לפי הנראה היינו שבעלה הלך מביתו לילך על יריד בק' אחת ובדעתו הי' ללון בכפר פ' באם הדרך וכן עשה ובא לכפר הנ"ל ללון אצל יהודי אחד אשר שם בכפר ולעת ערב הלך לנכרי אשר דר שם בכפר המכירו והי' בקרעצמא שמה ושוב לא חזר ונאבד לא נודע מה [נעשה] אתו ולאחר כמה חדשים נמצא בכפר סמוך להנהר כמו פרסה מכאן איש א' יהודי מת וסמוך לו קצת מרחוק נכרי מת והיהודי הי' לבוש כל הבגדים שהכירו בו מחיים שהלך בהם מקצתן הכירו בט"ע ומקצת הבגדים ע"י סימני' קצת מובהקים ממש וקצתם רק חוורי וסומקי ובגופו אמרה האשה סימני' שהי' לו שומא קרוב לפי הטבעת וגם בין כתיפיו כמו שומא ולמעלה פלעק וכן נמצא בההרוג הנמצא כל הסימנין מה דינה של אשה זו

תשובה הנה מעכ"ת הציע ששה היתרים א' מחמת צירוף הסימנים מצטרפים הנה רוב האחרונים החליטו דאין מצטרפים ובפרט בשומא דעשוי' להשתנות אינו סי' כלל וכמבואר בב"ש [ע' ב"ש סק"ע וצ"ע] ובמהרח"ש ז"ל בארוכה וסימנים גרועים בודאי לא מצטרפי ואם לצרף דעת הרד"ך ז"ל [מובא בב"ש סקע"א] דשומא דצמצום מקום הוי (ס"ס) [סימן מובהק] הא זה ודאי לא הוי בצמצום מקום כמו נקב בצד אות פ' ואפילו אם נימא [דהוא] ספק שוב אינו מצטרף כמ"ש הח"צ ז"ל בתשובה דהוי חסרון חכמה דלא מקרי ספק יעוין בתשובה קל"ד. היתר ב' שכתב מחמת בגדים כולם הנה באמת כולם לא הכירו רק בסי' חוורי וסומקי או בשארי דברי' דלא הוי כמו נקב באות פ' ולכן בקצת בגדים ודאי חיישינן לשאלה לרוב הפוסקים האחרוני' והארבע כנפות לא הי' כלל סי' מובהק ולא ט"ע רק שהי' מצייג לבן דזה הוי חוורי וסומקי דאינו סי' כלל והטלאי שתחת הצוואר שהי' בתמונה אחרת ג"כ הוי רק חוורי וסומקי דאינו סי' כלל. היתר ג' מחמת היתר נפילה דיחיד כמבואר בח"ץ סי' הנ"ל] אין זה היתר ברור דהרי מחלוקת בצדה הרב גדול שבקמאי דאחרונים הוא מהרא"י ז"ל והרח"ש ז"ל עמו בזה ומי יקל ראש נגדם גם יש לספק אם דברי הרא"ש [נ"ל דצ"ל הח"צ] בסי' מובהקים רק שאינם מובהקים ביותר אז מצטרפי לומר דלא שכיח שאיש עם סי' מובהק ישאיל לאיש אחר כמוהו בסי' זה אך סי' גרועים דנ"ד דלא הוי (ס"ס) [ס"מ] אינם בגדר שאלה דיחיד וחיישינן לשאלה כמו דלמ"ד דמצטרפי שני סימני' הגם שאינם מובהקים ביותר אבל סי' גרועים ודאי לא מצטרפי כמ"כ י"ל דבסימני' גרועים גם הח"ץ ז"ל מודה דחיישי' לשאלה. היתר הד' הוא של מהר"ל ז"ל [מובא בב"ש סקס"ט] כבר כתבתי דאני מסופק מאד על סימני גופו אי הוי כלל סי' ואפילו נימא סי' דאורייתא לא מהני הסי' דשומא דהא עשוי להשתנות ולא הוי סי' כלל וגם דהוי בלא צמצום מקום והפלעק לא הוי סי' כלל דשכיח בהרבה אנשים פלעק ולכן אין כדאי לסמוך על היתר זה כלל. היתר הה' הוא מחמת שידוע שפ' הלך באותו הדרך והנה היתר זה אינו כדאי לדבר דהא בודאי מקום דשכיחי שיירות בודאי הי' שם כמה אנשים והאיך נאמר זהו הנאבד הא היו שם רבים ההולכים לא ידענא מקומם וגם לא שייך כ"נ דבבני אדם דניידי לא שייך כ"נ דהא הרבה שכיחי שמה ובפרט דבבני אדם אמרי' [בנזיר י"ב א'] הדרא לניחותא וראי' ברורה מדברי הנ"י [יבמות קט"ו] שהוא הממציא סברא זאת דכ"נ בשם הרמב"ן ז"ל ואפילו [הכי] כתב בפירוש דבגט שנכתב במקום אחר רק שהי' במקום זה הנמצא לא אמרי' כ"נ ולכן בודאי אין לדבר מזה כלל ועיין בש"ש להקצה"ח ז"ל [ש"ז פי"ז י"ח י"ט]. היתר הששי מחמת (הגב"ע) [הטב"ע] ישתקע הדבר ולא יאמר כלל כי ט"ע בהרוג אשר ראו כולם כי משונה מראיתו נסמוך על ט"ע של אשה ואבי'. היתר הז' הוא אינו כלל אפילו לדעת השואל דחסר שן לא הוי סי' כלל אך לפי שראינו רבותינו הקדושים חשו מאד לתקנת עגונות אמרתי לברר הדבר אשר נסתפקתי בדעת הח"ץ שכתב לצרף ולומר דזה הוי נפילה דיחיד לומר שאיש בסי' כזה שאל לאיש יחידי כמוהו שיש לו סי' כזה ולכאורה י"ל דדוקא בסי' ממש ורק סי' דרבנן מש"ה הוי עכ"פ לא שכיח בסי' כזה ולכן הוי שאלה דיחיד אך בדבר שהיא סי' גרוע לא הוי זאת שאלה דיחיד דהא הרבה שכיחי בסי' כאלו והנה מקודם צריך לברר שזה שמשמע בח"ץ ז"ל שמדמי סי' להא לחיישינן ליב"ש או לא והנה בודאי נראה דלאו לדמות ממש חשיב להו דא"כ דנימא דסי' הוי כמו יב"ש א"כ לרבא דלא חייש לתרי יצחק אפילו בשכיחי שיירתא א"כ באבידה הוי למיהדר בסי' דהא לא חיישינן לתרי