דברי חיים חלק ב תו

ליעבע האט חתני גיזאגט לבתי איך האב פיל געלד ואמרה לו בתי ברענג דאס געלד והשיב איך וועל ברענגין ובמשך שני שבועות אחר שנאבד ליעבע הביא מעות האב איך מיך משער גוועזין דאס פין דעם ליעבע איז דאס מעות געוויס ושאלתי להערל החותן הנ"ל האסטו גיקאנט דעם ליעבע ואמר בודאי האב איך עהם גיקאנט ער איז בייא מיר כ"פ גיוועזין איך קאן זיין ברידר מאיר אין זיין ווייב בייא מיר גוועזין גוויס אז דאס געלד איז פין ליעבע נאר חתני האט גילייקינט ואמר דאס געלד האע ער פין דגים וואס ער האט גיפאנגען נאר וויא מען האט גימאכט דיא אנדערע רעוויזיא נאך פסח ומצאו היארמיקע האט אחותו של יאנטק פר ציילט פאר בתי שהיתה אשת יאנטעק אז דיא מעשה איז אמת אז יאנטעק האט דעם יהודי גיהרגת אין דאס איז דאס געלד דער נאך האט בתי פר ציילט לאמה בזה"ל מוטער דיא זאלסט וויסין אז בעלי יאנטעק האט גיהרגת דעם יהודי וואס מען זוכט אין דאס איז זיין געלד כ"ז אמר חותנו של יאנטעק וגם חמותו הערלית אמרה לי ג"כ אז בתה האט איר גיזאגט כנ"ל אז בעלה האט דיא מעשה גיטאהן. אח"כ שמעתי מהערל שהי' משרת אצל הערל מארדילאווסקע בשנת הנ"ל בעת שנאבד היהידי האב איך ניט גדינט אצל מארדילאווסקע ווייס איך גאר ניט נאר דאס ווייס איך ווען יאנטעק איז גישטאנין לסטאבניץ להסאנד שמעתי וויא מארדילאווסקע האט גיזאגט אזוי וויא ער האט זיך גיקאכט אזו זאל ער עסין האב איך מיך משער גוועזין וואס ער מיינט וויא מען האט גימאכט דיא אנדרי רעוויזיע אין האב גיפינן דיא יארמיקע האט יאנטעק מיר גיגעבין כ"פ י"ש וסיפר לי המעשה אז ער האט זיך גיקריגט מיט דעם יהודי איבר עטליכע גראשין וואס איז עהם גיקומין פאר אבענקיל האט ער עהם גיגעבין אזעטץ על הלחי איז ער אנידר גיפאלין איך האב עהם גריבין מיט שלג אין מיך אויך פאר גרויס פחד האב איך עהם ניט גיקאנט ראטעווען איך האב גיזעהין ער איז טוט האב איך עהם אריין גווארפין להנהר הקרוש אין וויא דער טייך איז אויף גיגאנגין האב איך עהם גילייגט בגורן התבואה אריין דא וויא איך שלאף וכהיום כשמצאו היארמיקע בהגורן האב איך מורא מען וועט ווייטר זוכן לכן האט חותני ואבי איין עצה גיגעבין ארויס צו נעמין עהם מגורן התבואה ולקברו ע"פ השדה וביקש ממני יאנטעק אז איך זאל עהם העלפין האב איך ואדוני מארדילאווסקיע גיגראבין אגריב אין מיר האבין עהם דארט אריין גלייגט בשק אין דאס איז דאס נעמליכע אורט וואש האב להשופט געוויזען

תשובה הנה כיון שכמה העידו שהי' בכפר הנ"ל וע"ז נאמנים אפילו שהי' ע"י שאלה כי נתנו ראיות מוכיחות שהי' שם והחזירו מעות שנתן להם ערבון על סחורה וא"כ כיון שנמצא הרוג סמוך לאותו מקום אמרינן זה הוא הנאבד כמ"ש במשנה פלוגתא רבי ורשב"ג [עיין פסחים י"א] דקיי"ל זה קבר הנאבד זה קבר הנמצא והנה הנ"ב [במהדו' קמא סי' מ"ו] מאריך בזה והנה אם כי ידעתי מעוט ערכי נגד גדולי ועמודי עולם אך לא יכולתי להבין דבר זה כלל דמה דמיון זה לנמצא בה קבר כיון שידעינן עכ"פ בשדה זה נאבד קבר ולכן הן בתחלתו או בסופו תלינן דזה הנאבד הוא הנמצא אבל כאן לא נאבד כאן דהרי ראינו אותו חי רק עכשיו הוא נאבד לא ידענו מקומו וכי אינו נייד להלוך במקום שירצה ומי יאמר לנו שנאבד כאן מי יודע אנה הוא וזה ההרוג הנמצא הוא איש אחר ובשכלי הקצר לא יכולתי לידע הדמיון אך בודאי אותן הגדולים בשכלם הזך ידעו תוכן חכמת הדבר אולם עכ"ז אין בידינו לפסוק דבר אשר לא נודע לנו בדעתינו שום רמז לזה גם יש אחרונים משתמשים בסברות כאן נמצא ותקעו נפשם בהנ"י [יבמות קט"ו] ובהרמב"ן ז"ל בב"ב [דכ"ד] אך גם זה לא נוכל להבין דאיך שייך באדם שראינו באיזה מקום חי ואח"כ נמצא הרוג בדרך לומר שהוא זה שראינו חי והלא אם נרצה לומר שזה ההרוג שנמצא בכאן הי' מקדם בכאן כמו שנמצא עתה כאן א"כ מסתמא הוא הנאבד שהי' בכאן ואתפלא מדוע לא נאמר שבודאי אינו זה שראינו ביום (ב') [זה] כאן הלא חזקה שזה ההרוג הי' כאן מאז קודם שנאבד זה דהא ידענו שהי' באותו הדרך והשדה שנמצא ההרוג (הי') כמה ב"א שכנים ושאר אנשים ונימא כאן נמצא מאלו שהיו בכאן קודם ביאתו של זה שבא מעלמא ונימא כ"נ וכ"ה מאז גם קשה לפי מאי דאמרי' בש"ס נזיר י"ב [וכ"ת ה"נ ניידא] ע"ש אלמא דבאדם [לולא דהדרי לניתותא] לא שייך קביעות משום דנייד וא"כ מאי כאן נמצא (שייך] בזה הנאבד הגם שהי' נייד בזה המקום לא נקבע ולומר עליו כ"נ וכ"ה ואפילו שנמצא באותו מקום ממש נייד ממקומו ול"ד לעינבי בכרם [ב"ב כ"ד] שנקבעים שם וגדלים שם שפיר אמרינן למה לן למתלי באחריני הלא נמצאים וגדלים כאן אבל באדם שבא דרך ארעי לאיזה מקום ומקרי נייד לא קבוע (עיין תוס' כתובות ספ"ק) הרי הוא כמו כל עוברי דרך השייך לזה המקום דשיירות מצויות ואפילו באין שיירות מצויות לא מתירין בחדא לטיבותא כידוע מפלוגתת רבה ור"ז [ב"מ י"ח ע"ב] ולכן לא שייך כאן בזה כאן נמצא ורק בנמ"י שפיר כתב סברא זו דיצא יצחק ריש גלותא מקורטבא עם איש אחד וזה האיש העיד דיצחק שיצא עמו מקורטבא מת ורק שיש לחוש דשמא לא זה הדר בקורטבא יצא עמו רק אחר בא לקורטבא וג"כ שמו יצחק ר"ג וזה הוא המת לזה לא חיישינן כיון דמקום קביעותו כאן הדרא לניחותא ושפיר אפילו אם הי' רבים יצחק ר"ג הי' אמרינן כל קבוע כמע"מ א"כ אם שוב יש לנו ספק אם בא אחר לכאן ע"ז אמרינן שפיר כאן נמצא ולא בא אחר לכאן דלמ"ל לחדש ולחוש דבא אחד מעלמא כיון דקבוע זה כאן שפיר אמרינן כ"נ וכ"ה אבל בעובר אורח שהלך פ"א בדרך [למה] נימא שזה הוא הנהרג מכח שהי' בארעי כאן אדרבה מסתמא תולין ברובא דעלמא שג"כ הולכין ואי דאותו ראה בכאן ואחרים לא ראינו מ"מ ידוע לנו שהולכין עוד אנשים בדרך הזה ולכן לדעתי אין לזה מקום כלל הגם שאני החזקתי בסברא זו וחזקתי' מדברי הרמב"ם גבי מדידת העיר הקרובה מ"מ כאשר נתיישבתי בזה אין לזה מקום כלל להתיר עי"ז ורק יש היתר ברור לפנינו עפ"י עדות המסל"ת אשר נעתק לעיל ומכח הודאת הרוצח ומקודם נציע דברי הש"ס (יבמות קכ"א ע"ב) וז"ל המשנה ובנכרי אם הי' מתכוין אין עדותו עדות ובגמ' שם א"ר יהודא א"ש ל"ש אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות היכי ידעינן א"ר יוסף בא לב"ד ואמר איש פ' מת השיאו א"א זהו נתכוין להתיר מת סתם זהו נתכוין לעדות אתמר נמי א"ר לקיש ל"ש אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות א"ל ר' יוחנן לא כך הי' המעשה באושעיא ברבי שהתירם עם פ"ה זקנים א"ל ל"ש אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד ע"ע ולא הודו לו חכמים אלא מתניתין דקתני ובנכרי אם הי' מתכוין אין ע"ע היכי משכחת לה במסל"ת עכל"ה ובירושלמי [פ' האשה בתרא הלכה ה'] שם וז"ל איזו הוא מתכוין ר' יוחנן אומר כל שמזכירין לו אשה רשב"ל אומר כל ששואלין אותו והוא משיב ויעו"ש בס"פ ותמה המרדכי ז"ל הרבה ע"ז דהוא נגד ש"ס דילן דבש"ס דילן ר"י מחמיר ובירושלמי ר"ל מחמיר יותר. והנה לפע"ד דאינם סותרים כלל דפלוגתת ר"י ור"ל שם בירושלמי על הא דמתכוין להעיד [דקתני במתני' וכמבואר שם בירושלמי ה"ט] ובאמת איירי שם בלא הי' מסל"ת רק שנראין הדברים שאומר אמת כמו בפונדקית שבבית והראה להם קברו וכו' או כמו רוצח שהודה ע"י שאלה ורק שנראין הדברים שהוא אמת אפילו שלא מסל"ת רק ע"י שאלה ס"ל לר"י כל שאין לנו הוכחה שכוונתו להתיר סומכין על עדותו דאין כוונתו כלל להשיב על שאלת הישראל רק מספר האמת כמבואר במהרי"ק [שורש קכ"א] ומהרמ"מ [סי' ק"י] ומ"ב ז"ל [סי' ס"ח מובאים בב"ש סקמ"ט] ורק אם הזכיר אשתו יש לחוש כי משקר לאיזה כוונה אבל כל זמן שאין החששה לפנינו אין תולין לחשש ואומרים שאומר האמת כאשר הוא ועוד ס"ל לר"י דאם יש איזה טעם שמכוין להו הנכרי אפילו רק להעיד ג"כ אינו נאמן דאשר פיהם דבר שוא ורק אם אומר במסל"ת בלא כוונה דהיינו בלא שאלה או אפילו בשאלה אם רואין דאין כוונתו להשיב על השאלה רק לספר האמת [אז נאמן] ור"ל ס"ל להיפוך מזה דאדרבה לא התירו חז"ל רק במסל"ת אבל ע"י שאלה חיישינן למשקר ורק אם אומר בלא שאלה ורק מתכוין להעיד דגם זה הוא מסל"ת להעיד דמי ביקש ממנו שיעיד ומה לו מזה בהעדאתו אמרינן אדרבה כיון שמעצמו מעיד אלמא אמת הדבר וכסברא זו מבואר בתשו' רד"ך ז"ל כללו של דבר דר"י ור"ל בהא פליגי דר"ל סבר כל ע"י שאלה אמרינן שמשיב על השאלה ולא מהני הוכחות לומר שאומר אמת אבל בלא שאלה טוב יותר מה שנתכוין מעצמו להעיד על דבר אמת ור"י ס"ל איפכא דעיקר תלי' באם העכו"ם אומר הדברים בלא כוונה ורק כמו שיצא מפיו ללא תועלת לאחרים לא להעיד ורק כמתאונן בפ"ע או כמתמי' כה"ג אפי' ע"י שאלה הוי כלפ"ת וכמ"ש התוס' [שם קכ"ב ב'] דעשאו כמסל"ת כיון שחזינן אמתת הדבר אמרינן שלא חשב להשאלה רק שאומר האמת מעצמו אבל כל שהי' לו לנכרי איזה כוונה יהי' אפילו להעיד פסול דפיהם דבר שוא ורק שצריך שיהי' הדבר יוצא מעצמו מפיו בלא כוונה א"כ תלמודינו עם הירושלמי שוים ולק"מ דאמאי בתלמודינו ר"ל מיקל ובירושלמי איפכא דזה תלוי בזה אם מקילין בכוונתו להעיד במל"ת בלא שאלה דאמרינן דכל דבריו וכוונתו לפ"ת ממילא ע"י שאלה לא