דברי חיים חלק ב תה

וסייעתו [מובא ברמ"א סעיף נו"ן] אבל לדינא כמעט חלקו עליהם כל הפוסקים כידוע ולכן בודאי אין לסמוך על כתב הזה כלל ויותר מזה קבלתי ממו"ח הגאון ז"ל שאין לסמוך אפילו בבית החפשית של בעלי מלחמה הנקרא שפיטאהל ג"כ אין לסמוך על דבריהם כי חקר מהרופאים והגידו לו שגם שם אינם מדקדקים ושייך בדדמי ולכן לא עיינתי כעת בשו"ת המתירים בשפיטאהליר כמבואר בשו"ת בגדי כהונה [סי' יו"ד] ובית אפרים [סי' ל"א] כי לבי להחמיר בזה כקבלתי ממו"ח ז"ל אבל במלחמה לכ"ע אין סומכין על הערכאות

אך יש להתיר בפשיטות ע"י המסל"ת שאמר שראהו מת במלחמה וקברתיו כי גם הוא בעצמו חלץ בגדיו ולא הי' נודד ומצפצף והעיד בשמו ושם עירו ושהי' בשכונתו אשר מסתמא זאת ידוע בעירכם שהיו שכנים בחייהם ובכה"ג רוב הפוסקים להקל כידוע לכל מבין ואין לחוש דילמא שמע העכו"ם שמחפשין אחריו והוי כמו ע"י שאלה כי באמת בדבר שהי' כמה שנים וכמעט שנשכח הדבר וגם בפעם הראשון לא הי' מחפשין אחריו וכמעט הגדתו אז לפני יהודים הי' מסל"ת כמבואר בהגב"ע ולכן בודאי אין להחמיר כלל והוי מסל"ת שנאמן ואי דבעי קברתיו הא אמר שפשט בגדיו וראהו משליכין לבור ונתנו עפר עליו ודאי הוי קברתיו כמבואר ברמ"א ובב"ש כמה פעמים ולכן בודאי נאמן הנכרי במסל"ת ומה שחשש מעכ"ת דמסתמא בא העגלה לקוברם לאחר יום או יומים ואז לא הכירו העכו"ם רק בט"ע וחיישינן לבדדמי מחמת שראו החץ ובני מעיים שיצאו והוי כראו הטביעה ולא מהימן שוב בט"ע לא ידעתי האיך נחמיר במסל"ת דברים וחששות הלא מבואר בהדי' בב"ש [סי' י"ז סקל"ט] שלחששות חדשות אין חוששין במסל"ת ומאן לימא לן שהריגת היהודי הי' מקודם איזה ימים דלמא הי' בסוף המלחמה ותיכף בא העגלה לקבור ההרוגים וכן נראה מלשון המסל"ת שאמר וז"ל ובקשרי המלחמה עמד שלישי ממני ובמכה הנ"ל נבקע כרסו תיכף ומיד ונפלו כל מעיו לארץ ולא צווח רק פ"א אוי ובא לשם עגלה גדולה שקורין בריקע ואנחנו הנשארים בחיים השלכנו המתים על העגלה ונסעה העגלה משם למקום קרוב כי שמה הי' כבר בור חפור גדול מאד והשליכו לשם כל המתים במלחמה ואני ראיתי שתיכף השליכו עליהם עפר ואני בעצמי הסרתי ממנו הבגדים עכ"ל משמע מזה דהעגלה בא תיכף לקברם בעודם החיים שם דידוע שבשעה שנשקט הרעש הולכים בע"מ הנצבים בקרב איש לאהלו לנוח ובאים אנשים אחרים למקום המערכה בע"מ ונערים לוקטים כסף או שארי הענינים ורוב הקוברים אותן האחרים וכיון שהמסל"ת אמר והנשארים בחיים קברו ההרוגים משמע שתיכף שקטה המלחמה באותו המעמד בא העגלה והנשארים שעדיין שמה קברום והטעינום על העגלה לקוברם מכל זה נראה שבאותו מעמד הי' דאל"כ לא הוי להו לומר הנשארים בחיים כי לאחר יום או יומים הרבה אנשים שמה ואדרבה הנשארים הולכים למרגוע א"ו שהי' תיכף בשקוט המלחמה גם אפילו אם נימא כדברי כ"ת שהי' איזה ימים מ"מ למה לא נאמן העכו"ם הלא אמר שראהו מת ואי דאמר בדדמי מחמת ראותו החץ שפגע בו הלא ברמ"א ז"ל [סעיף נ'] מבואר שאם ראה לאח"כ והכירו סגי והח"מ ל"פ עליו בזה ורק אמר דצ"ל קברתיו אבל חשש הכרה לומר שמא אמר בדדמי אין לנו הגם שבתה"ד קהה בזה וכ"נ קצת מתשו' מהרמ"מ ז"ל אין לנו לדינא רק דברי הרמ"א והח"מ וב"ש שאין חוששין לזה ול"ד לטביעה כלל ואין לומר ולחוש לשיטת הר"נ ור"ש [המובא בב"ש סקע"ו] שאין עכו"ם מבחין בט"ע הלא מבואר בתשו' מהרא"ם ז"ל בק"ע [סי' צ"ד] שכתב שגם ה"ר נתן והר' שמחה מודים בכעין נ"ד שהי' מכירו ואהובו ותו דלדברי הר"נ והר"ש סגי במה שאמר בראשונה שמת ויצאו בני מעיו שבנכרי [מסל"ת] אצ"ל וקברתיו וכמבואר כ"ז בב"ש [ס"ק קנ"ה] וגם בתשו' מהר"ש ז"ל בארוכה וא"כ בודאי אין לנו להחמיר על העלובה הזאת ותנשא לכל גבר דתצביין שהיא מותר' לכל הפוסקים והנה מחמת שאיני בבריאות השלימות ורבו טרדותי לא יכולתי לעיין ולדקדק היטב בפלפולו הנעים רק בעיוני בעלמא וראיותיו חדודים ונכונים ולכן מסתמא נכלל בדברי קצת דברי מעכ"ת אך בין כך ובין כך האשה מותרת. והיה שלום כדברי ידידו מחו' ד"ש ה' חיי תרכ"ה

סימן סא

איש אחד ושמו בלשון נכרים ליבע נאבד והלכו לחפש אחריו ואמרו הערלים דכפר שראו אותו ביום בקרעצמא ואח"כ לא ידענו מה הי' לו וחפשו היהודים בכפר ולא מצאו דבר עד שלכמה ימים אמר להם השופט שנתוודע להם הדבר ושנרצח בבית פ' הנכרי וזה השופט הי' עם היהודים בעת שחפשו אחריו ברחיים ועשו פראטיקאהל עם נערים נכרים ואח"ז כשבאו היהודים לקחתו משם והי' יושבים אצל הנרצח שהי' קבור בבור נכנס יהודי אחד לנכרי בעל הרחיים א"ל היהודי למה אתה שוכב במטתך כ"כ על היום והשיב שלא יקום עוד מהמטה מגודל צער שאירע כך בביתו וסיפר לו לפ"ת איך שבנו הודה לו שהוא רצח לליבע ושאל לו היהודי אם הוא זה הליבע מעירו ושחק הנכרי עליו ואמר וכי לא הוא וכי נהרג אחר זולתו זה תורף דברי הגב"ע עוד יש כמה פרטים אך אין בהם תועלת כי כולם ע"י שאלה. שוב הודה הרוצח לפני בעלי הקרימינאהל ויהודים שמעו מקצת דבריו שהוא הרג לליבע מעיר חמעלניק והעכו"ם המסל"ת אמר להישראל בעת ששאלו וכי הוא זה הליעבע מעיר ואמר כי הוא מכיר אחיו מאיר ואשתו זה תורף השאלה

ח"ל הגב"ע שוב העיד ר' אברהם יצחק במו"ה יוסף חיים הנ"ל בגב"ע הראשון וז"ל יום ה' ט' שבט שנה זו תרכ"ג האב איך גיפרעגט השופט מכפר ווידיחוב אויב ער האט שוין עפיס גיוואר גיווארין פין דעם ליבע הנאבד האט ער מיר גיענפערט איך האב פיל ידיעות נאר מען מוז נאך אביסל ווארטין וביום א' י"א שבט איז גיקומין ר' הירצל כהן מפה אונ האט גיזאגט אז ביום ש"ק האט עהם גיפרעגט דער משרת וואס ער האט גידינט אצל הערל מאדליאווסקיע אונ האט עם גוויזן דאס אורט וויא דער נהרג ליגט וויא מען האט דאס גרוב גיעפנט האט מען גיזעהן אז דא ליגט איין הרוג וכששמענו דברי ר' הירצל זענין מיר תיכף ארויס גיפאהרין לכפר השופט האב איך גיהערט דער שופט האט גיזאגט דער ליעבע איז שוין גיפונין גיווארין וביום מחר בבוקר זענין מיר גיגאנגין צו דעם גרוב האבין מיר גיזעהן אז דארט ליגט איין הרוג אינ דאס גריב איז נאר ווייט גיוועזין ערך מאה אמה מהרחיים לבית של מאדילאווסקיע זענין מיר אריין גיגאנגין להערל מאדילאווסקי האב איך עהם גיפרעגט וואס ער ליגט אזו לאנג במטה עס איז שוין גאנץ שפעט האט ער גיענטפערט ער וועט זיך שוין מעהר אויס דעם בעט ניט אויף הייבין פר צרות פין דער מעשה וואס דא גישעהן האט דער ערל מעצמו דר ציילט אז בשנה אשתקד איז ער גיפארין אויף אחתונה האט ער גיטראפין דעם ליעבע אויף דעם וועג האט ער צו דעם ליעבע גיזאגט גייא ניט אהין צו מיר דען עס איז קיינר אין דער היים איז ער דאך אהין גיגאנגין ובנו יאנטעק איז בביתו גיוועזין וויא איך בין גיקומין לביתי מהחתונה האב איך גיפרעגט מייני קינדר אויב דער ליבע איז דא געוועזין ואמרו ער איז דא גיוועזין אונ האט זיך ערד עפיל גבראטין אונ האט זיך זייא גינומין אונ אוועק גיגאנגען דער נאך וויא עס איז גיווארין איין קול אז ליעבע איז נאבד גיווארין האב איך משביע גיוועזין מיין זוהן האט ער מיר אלץ גילייקינט נאר קודם פסח וויא דער טייעך שאצל הרחיים איז אויף גיגאנגין מהכפור והקרח איז מיין זוהן יאנטעק אריין גיקומין מיט איין גישרייא אבי מען האט אונץ אונטער גיווארפין דעם יהודי וואס איז נאבד גיווארין האב איך גיזאגט איך וועל דאס מעלדין להשופט האט מיך מיין זוהן גיבעטין איך זאל נישט גיין האב איך מיך משער גיוועזין אז ער האט דאס גיטאהן ולאחר הפסח וויא היהודים האבין גימאכט עוד הפעם רעוויזיע האט מיין זוהן מיר מודה גיוועזין דיא גאנצי מעשה אז ער האט זיך גקריגט מיט דעם ליעבע איבר אבענקיל האט ער דעם ליעבע אזעטץ גיגעבין בידו איז ער תיכף אנידר גיפאלין האט ער עהם אריין גיווארפין בנהר הנקרש אונ דאס געלד מיט דיא מלבושים האט ער גיגעבין זיין שוועהר דער נאך וויא דאס וואסיר האט גילאסט האט ער איהם פין וואסיר ארוים גישלעפט אונ האט עהם גילייגט בהגארטין אפ צוא טריקנין ואחר כך הניחו בהגורן של תבואה האב איך גיפרעגט להערל מאדלאווסקי איז דאס גיוועזין דער ליעבע פין חמעלניק אמר וואס פרעגט מטץ מסתמא איז עס עהר קיין אנדרר איז ניט נאבד גווארין עס האט איהם פר דראססען נאך וואס מען פרעגט עהם עס איז בייא עהם אזוי פשטות גיוועזיז ער האט גיזאגט איך קאן דיך זיין ברודר מאיר אין דעם ליעבעס ווייב ואמרתי לו דאם דער רב איז במכוון גיקומין ער ברויך דאס להתיר את אשתו האט ער ווייטר משיב גוועזין מען ברויך דאס גאר נישט צו פרעגין מיין זוהן האט קיין אנדרין ניט גיהרגת נאר דען ליעבע. אח"כ הלכתי להערל שהי' חותנו של הערל יאנטעק היושב כעת בתפיסה בקעלעטץ וסיפר הערל כך ווען דער יאנטעק האט חתונה גיהאט מיט מיין טאכטער האט דער ליעבע נאך גילעבט דאס איז גוועזין ערך שמנה ימים קודם שנאבד