דברי חיים חלק ב תד

הח"ק כולם בבוקר בעת הביאום לעיר הכירו כולם שהמה הנטבעים הידועים להם זה תורף השאלה

תשובה באמת לעיקר הדין א"צ כאן לפלפול ורק לחדודי וללבן ההלכה אך כעת אין הפנאי אתי מפני שאלות נחוצות אשר לפני ולכן לא אכתוב רק שורש הקיצור כי הנשים הללו מותרות המה לכל הדיעות כי מה שהאריך מעכ"ת בשיטת הרי"ף ז"ל הוא למותר כי בודאי אין להקל בפשיטות אפילו בשני עדים אם לא ראו לאלתר כמבואר במ"ב [ע"ש בסי' מ"ו שכ' דאפי' בלא ראה הטביעה דל"ש בדדמי ג"כ בעי' חזי' לאלתר יע"ש וה"ה בב' עדים כמ"ש בח"מ וב"ש דהבה"ת] (ובח"ס) [ובח"מ סקנ"ה] וב"ש [סק"צ] אולם אם ראוהו בשעתן דזה מותר לכמה ראשונים רק הרא"ש ז"ל מחמיר בראה הטביעה אכן להחמיר בשני עדים לאלתר וראו הטביעה זה חומרא יתירה ולא ראיתי מחמיר בזה והספר שכתב מעכ"ת לא נודע לי והנה מה שרצה מעכ"ת לומר דהח"ק בודאי אינם עדים כיון שלא ראוהו בשעתן חיישינן דאתפח נלפע"ד כי חדשתי בשאלה אחת שבא לפני שנפטר פה איש אחד מאיזה מקום ואנשי קהלתינו לא הכירוהו ורק נמצא אתו כתבים ממקומו ושלחנו אחר אחד שהי' קרוב כג' פרסאות מקהלתינו הוא הי' מעיר הנפטר ובא והכירו ואמר שמכירו היטב ורק שהי' נמשך שלא ראהו רק אחר ג' ימים ואמרתי כיון דעדי קהלתינו רואים שלא נשתנה עתה בפניו מכפי שהי' בעת פטירתו א"כ חזינן דלא איתפח ונשתנה ממילא נאמנים עליו אפי' לאחר ג' ימים והנה לפ"ז בנ"ד כיון שהי' עכ"פ ע"א בשעת משיכתן מן המים רק דחיישינן שמא טועה העד ואומר בדדמי מחמת שראה הטביעה אך עכ"פ במה שאומר שלא נשתנה עכשיו מכפי מה שהי' בעת עלייתו מן המים [נאמן] דמאי חשש בדדמי שייך בזה א"כ שוב נאמנים גם אותן שראוהו לאחר ששהא שהרי העידו שלא נתפח וא"כ הוי שני עדים ולסברת הרא"ש ז"ל וכמה שיטות לא שייך גבי עדים בדדמי אך לא צריכים לזה כי הרי לפנינו שני עדים שמשכוהו מן המים ומה שרצה מעכ"ת לפסלו משום גניבת עכו"ם יפה עשה שחזר מזה דאינו נפסל בזה לעדות אך אפילו אם הי' פסול לעדות מ"מ כיון דזה אינו יודע לאיסור ואדרבה פשוט להיתר בעיני המונים הוי כמו קושר ומתיר בשבת דמבואר בש"ע [סי' ל"ד סכ"ד] דאם אינו יודע איסורו כשר לעדות ולכן כיון דהוי שנים בודאי נאמנים בראהו לאלתר אך בלא"ה כאן הי' סימנים כמ"ש מעכ"ת וסימנים מובהקין א"ל וביותר הרי יש לפנינו היתר ברור כיון דאתחזקי הני תרי לפנינו שנטבעו במים ומאחריני לא שמענו שנטבעו במקום הזה הוי ממש כמו יצחק ריש גלותא [יבמות קט"ו] דלא חיישינן שבא אחר לכאן וכבר הורו להתיר בזה הפמ"א [ח"ג סי' ב'] והז"ר (אולי צ"ל והז"י ע"ש בסי' ה'] והנ"ש ז"ל [בסי' ס"ד] ודאי דבר רחוק כזה שיזדמנו עוד שנים ויחבקו יחד ונטבעו בנהר זה מה שלא שמענו ויתדמו לאלו הנטבעים בפנינו בודאי הוא אינו מצוי ולכן אזלינן בתר (רוב) [קרוב] ומצוי וכאן נמצא כמבואר בנ"ש הנ"ל] ולכן פשוט שמותרות הנשים וגם הנישאת קצת בעבריינות לא תצא מבעלה דהתירה ברור

סימן נח

לידידי מחו' הרב הגאון הצדיק המפורסם ע"ה נ"י בו"ק חו"פ פאר הזמן כקש"ת מו"ה יקותיאל יהודא נ"י ט"ב האבד"ק סינאט יצ"ו

שאלה אחד בא לעיר באגדאהן ואמר שמו ושם עירו וגם נמצא אתו פאס כשמו ושם עירו ואמר שיש לו אשה השני' וגם בן חייט וגם נמצא בתוך כתביו צוואת אביו ונפטר שם בעיר הנ"ל וכתבו משם לק' סיגיט כי עיר מולדתו קרוב לשם והנה הכל הוא כתקנו שהלך מעיר הנ"ל אדם ששמו כך וגם לקח לו פאס ושם אביו הי' כמבואר בהצוואה ויש לו אשה ושני' היא לו ובן א' והוא חייט ורק הוא אמר שיש לו בנים לומדים בישיבה והנחסר מעיר הנ"ל אין לו בנים קטנים כלל זולת הבן הגדול וגם בזה יש ריעותא שנער אחד שהי' במקום שנפטר אמר שהוא מכיר להאיש שראהו אצל בנו סנדלר והנער כעת הלך מעיר הנ"ל ולא ידענו לחקרו היטב אם מכיר אותו בטוב או אולי נקרה לו איזה איש כתוארו שנראה לו שהי' אצל בנו סנדלר

תשובה דבר פשוט דתלינן בזה החסר מעיר פ' והוא בעל העגונה דהא להרבה פוסקים סגי בשמו ושם עירו ובפרט דגם בפאס לא חיישינן לשאלה להרבה פוסקים אחרונים דהוא דבר דלא מושלי אינשי וגם צוואת אביו דניחוש לנפילה דיחיד דבעל האשה אבד צוואת אביו ומצאו אדם אחר ששמו כשמו והוא מעירו ואחר החיפוש קצת לא ידענו שהלך מעיר זה ששמו כן לכן בודאי אשה זו מותרת ומה שאמר הנפטר שהי' לו בנים ובעל האשה לא הי' לו בנים אינו מגרע כלל דזה הוי כסימנים העשויין להשתנות שכתב הר"ן ז"ל דלא חיישינן להו כלל כמבואר בתשו' הר"ן ז"ל [סי' ל"ג] דכן דרך האורחים לאמור שיש להם בנים לומדי תורה כדי לרחם עליהם ומה שאמר הנער שבנו הי' סנדלר דבריו של נער שאמר לפי תומו דברים בעלמא ולא ידענו כלל אם הכירו דכמה פעמים מתרמי שנדמה לנערים שזה הוא פלוני ובאמת אינו כן ולכן אין חשש כלל בהיתר עגונה זו

סימן נט להרב המאוה"ג וכו' מו"ה ישראל האחט נ"י אבד"ק ראווא יע"א במדינת פולין יצ"ו

שאלה עגונה אחת בא מכתב מפראג מהממונה על בית החולים שבעלה מת וכת"י לא ניכר ורק בא משם גב"ע וקיום על דברי הממונה הזה שכן אמת והוגבה שם בפראג עדות בב"ד ושלחו מעשה הב"ד לכאן אך גם כת"י הב"ד אינו ניכר והוא קצת במקום עיגון

תשובה הנה ידוע דעת רוב הפוסקים שעכ"פ במקום עיגון מתירין עפ"י כתב אפילו לא נתקיים וכן העלה מרן ראש האחרונים בנ"ב ז"ל בח"ר ל"ג גם כבר ידוע דעת הרמ"א ז"ל בסי' קמ"ב בסופו ובב"ש בשעת עיגון לסמוך אהא דמעשה ב"ד א"צ קיום א"כ בכאן במיתה דאפילו עד מפי עד נאמן בודאי דיותר טוב מעשה ב"ד מע"א וכ"כ בהדיא שם בנ"ב מה"ת סי' קל"ו ולכן נלע"ד לסמוך להקל ולהתירה בב"ד של ג' והי' שלום ד' שלח תרכ"ד

סימן ס להרב הגאון וכו' האבד"ק זלאטשוב יע"א

שאלה באיש בעל מלחמה שבא מהגענעראל קאמאנדע שאיש אחד שמו כך וכך והרבה מסימני' ובעיר פ' שנעשה בע"מ ביום פ' והוא מת במלחמה שוב הגיד ע"א או שנים ששמעו מפי עכו"ם מסל"ת שהכירו בשמו שמכנים בל"א להבע"מ ושהוא מעיר חאדרוב והי' בשכינות אתו בביתו ובא על האיש הזה כלי משחית מאשר ירו המורים ותיכף נפל לארץ ונבקע בטנו ויצאו בני מעיו ולא נשמע ממנו רק פ"א אמר אוי ולאח"כ בא עגלה והטעינו הוא בעצמו על העגלה עם עוד הרוגים והשליכם לבור והשליכו עליהם עפר כן ראה בעצמו כי הי' הבור סמוך למקום המלחמה כן אמר העכו"ם במסל"ת ע"כ השאלה

תשובה הנה לפע"ד אין לסמוך על המכתב מהרעגעמענד אעפ"י שהמה ערכאות דל"מ להרמב"ם ז"ל מובא דעתו בח"מ ס"ח דבעי לידע דלא מקבלי שוחדא ובנ"ד לא ידענו מהו ואין לומר דלא חיישינן לשוחדא דמי יתן לו שוחד דלאשה לא חיישינן שמא שכרתו רק בקטטה לשיטת הרמב"ם ז"ל [רפי"ג מגירושין] מ"מ מי יודע אפשר הוא חי ורצה להעלים עצמו מאנשי הצבא וכדי שלא יחפשו אחריו נתן שוחד לכתוב שמת כאשר שמענו הרבה מעשיות כאלו ובתחלת העדות מחמרינן בעגונה כידוע למעיין בתה"ד [בפסקיו סי' קס"א] ובהרבה אחרונים וגם אפילו להרא"ש ז"ל [פ"ק דגיטין מובא ברמ"א שם] שכתב דלא חיישינן לאוריעי נפשי' להעיד שקר מ"מ בערכאות הצבא שידוע לכל שהגענעראהל וסופריו לא הי' במלחמה לידע מי שמת ורק מה ששומעין מהבאים ממלחמה שמת פ' בודאי כה"ג לא שייך לא מרעי נפשי' דבהדי' כתב הרא"ש ז"ל [שם] דהמעשה המקח יגמור ע"י והוא צריך לידע גוף הקנין מש"ה לא משקר הערכי ולומר שידע הקנין ולא הי' כלל קנין אבל בערכי ספרי אנשי מלחמה דהמומתים אין עליו רק לכתוב במה שמגידים לו הבאי מלחמה והמה אומרים ע"י שאלה ששואלים להם מי מת במלחמה וכותב הערכי עפ"י העכו"ם המעיד ובודאי הוא נתכוין להעיד לפני הערכי והוי מכוין להעיד שלא נקרא מסל"ת וכך הגידו לי יהודים שהיו במלחמה שכן דרך אנשי הצבא ולכן בודאי אין כתב הערכי ראי' כלל שידענו שידיעתו אינו רק מפי העכו"ם מעידים שאינם נאמנים גם בל"ז הא צריך לומר קברתיו ובכאן לא כתב רק שמת ונפטר אבל לא שנקבר שהאנשים הקוברים אינם מכירים לכל אנשי הצבא ורק שואלים בתוך אותו הקאמפאני שהי' בתוכם והם אינם יודעי' כלל מהקבורה רק שלפעמים מתרמי שאחד רואה הקבורה כמ"ש המסל"ת אבל רובם אומרים רק מה שראו שנפל במלחמה וא"כ לא הוי קברתיו דלא מהני במלחמה. לבד הר' נתן