דברי חיים חלק ב תג

דסתרי עם ערכאות אחרים גדולים מהם מאן מפיס דהנך (לא) מרעי נפשייהו והנך לא וביותר אודיע לכ"ת שבקהלתנו איתרע כהאי מילתא ושלחתי דיין אחד לרעכינונגס קאנצלייא לחקור והי' כתוב בספר הערכי בל"א שפ' נעלם והגידו שרי הערכי להדיין שכעת עדיין לא נשלם הזמן אשר נקצב להם שבאם נשתהא הדבר זמן וגדר ביניהם ולא נודע מהנעלם נכתב בכל ספרי הערכי שמת ולכן לדעתי פשוט שהרעכנונגס קאנצלייא העתיקו כפי מה שנמצא כתוב אצלם קודם גדר הנקצב ביניהם באומדן הדעת שמת והבצירקס אמט להם אין מודיעים רק לאחר שנאמד בעיניהם שנפל במלחמה אך מה לי להאריך בדבר פשוט שבנ"ד אין לסמוך כלל ע"ז ובלא"ה קבלה בידי מחותני הגאון אדמו"ר ז"ל שלא להקל ע"י הערכי הגם שהגאונים שבימיו התירו אמר לי שהוא לא בא לחלוק עליהם ורק לא הודה להם והנה בעדות של ר"ש ג"כ אין לסמוך כיון שלא אמר וקברתיו דבע"א במלחמה קיי"ל דבעי' קברתיו ואין לומר כיון דאומר דבר ברור שעיגולי קאנאהן פגע בראשו וראהו שוכב על הארץ בלא חצי גלגולת וזה הוי כאומר דבר ברור שמת דהוי כמו קברתיו כמבואר בש"ע [סעיף י"ז] דל"ד קברתיו רק דבר ברור שאין לטעות אך מ"מ לא מהני זה העדות דאיכא למימר דלמא עביד לי' סמטרא ע"י כויה וכמ"ש בהדי' הב"י וכן האחרונים חששו לזה שמא בסכין מלובנת נחתך אך בב"ש [סקצ"ד] כתוב דבמקום שחיותו יוצא אין חוששין שמא נעשה בסכין מלובנת והנה בתשו' מהרח"ש ז"ל מחמיר מאד ואפילו בשחטו בסימנים מפלפל הרבה ומביאו כה"ג אך אשתמיט מיני' דמהרח"ש ז"ל דברי הריטב"א יבמות [דק"כ] שכתב דבמקום שחסר האבר לא מהני סכין מלובנת דס"ס חסר הסימנים יעי"ש ודבריו נכונים מאוד ומהרח"ש ז"ל לא ראהו בימיו שנמצא מחדש ולפ"ד הריטב"א ז"ל בנ"ד דחסר הגלגלת טריפה משום חסרון לא מהני לזה דלמא בסכין מלובן הי' וגם הב"ש ז"ל [בסקצ"ד הנ"ל] כתב דבמקום שהנשמה יוצאת לא מהני סכין מלובנת והכא בחסר הגלגלת הוא מקום שהנשמה יוצאת דכן אמרו [עירובין ז' בכורות ל"ז] כדי שינטל מן החי וימות והוא כשיעור כסלע כמבואר ביו"ד אך עדיין אין לסמוך אזה דהלא כתבו התוס' ז"ל [חולין מ"ב ד"ה ואמר] שראו הרבה ניטלו הגלגלת שחיו ובודאי נאמנים בעדותן וע"כ לומר א' משני פנים או דהש"ס שאמר כדי שינטל מן החי וימות היינו עם קרום המוח כמ"ש התוס' ז"ל או שנשתנה העת וכמ"ש בתשו' באריכות אבל בודאי אין לנו לסמוך ולהתיר אשת חסר הגלגלת כיון [שעדים] כשרים וקדושים בעלי התוס' כתבו שראו בעיניהם חיים חסרו הגלגלת ואין לחלק ולומר כיון שנעשה ע"י הכאה בכח נטרף ביותר וכעין שמחלק הרשב"א ז"ל בחולין אין לסמוך ע"ז לקולא כמבואר בפלתי סי' ל"א ולכן אין לסמוך ע"ז כלל. אך יש כדי להתיר בעדות של מו"ה יודא שהעיד מפי כמה ישראלים שנפל במלחמה ובשני עדים א"צ לומר קברתיו ואפי' אחד מפי שנים ל"א בדדמי כמבואר בב"ש ז"ל [ס"ק קי"ג] וא"כ עפ"י עדותו לבד שריא אתתא דא לאתנסבא. אך אני נבוך קצת כיון שלא אמר רק שנפל בל"א גיפאלין ומי יודע אם לשון זה משמעותו מת או נתעלף ולפי מה שנ"ל כי לשון זה משמעותו מת אך מהראוי שיחקור הד"ג אח"ז לפי מה שסובל לשון זה בין אנשי המלחמה והנה בהזכרת שמו ושם הכפר שהוא שם מקומו סגי במקום עיגון ובפרט שאמר היטב שכוונת ישראלים המעידים הי' ע"ז שהכירו אותו בטוב והנה מחמת טרדתי וספרי' אינם בנמצא בכאן בעוסקי פה במרחץ לא יכולתי להשתעשע בפלפולו היקר ועכ"ז לא אמנע בקצרה קצת להעיר מה שהקשה דלמה נאמן עד עכו"ם לשיטת רש"י וסייעתו [גיטין ד"ט ע"ב ד"ה חוץ מג"נ] הלא ל"ד לישראל דיש עליו לאו דלא תענה משא"כ בעכו"ם אתפלא מדוע לא הקשה הרי אין יכול להזימו דעכו"ם לא מחויב בהזמה דרק בישראל חידוש הוא אך באמת לא קשה כלל דמבואר דעכו"ם מצווה על הדינים ואם אינם ממנים דיינים נהרגים ועי"ז נהרגו אנשי שכם משום שלא עשו דין כמבואר ברמב"ם ז"ל בה"מ [ספ"ט] וא"כ כ"ש כשעכו"ם משקר לפני הדיין ומונע מלעשות משפט אמת בודאי נהרג וא"כ בודאי מוזהר מלהעיד שקר ונהי שאינו בתשלומין הוי מקרי יכול להזימה בעונשו וכעין שכתבו התוס' מכות [ד"ב ד"ה מעידין] ובנ"ב ז"ל האריך בזה. שנית הקשה הד"ג דלמה אמר בגמ' [גיטין כ"ח ע"ב] שמע מקוטרמיס דהוי מל"ת ולמה לא אמרו דלא מרעי נפשייהו אתפלא מאד הלא איתא בש"ס שמע מקוטרמסי משמע שהקוטרמוסי לא סיפר ליהודי רק היהודי שמע מקוטרמסי ולכן לא הוי רק מסל"ת וכמבואר בספר ע"נ [בסק"צ] וא"כ במסל"ת לא שייך לומר לא מרעי נפשיהו כמבואר ביו"ד [בש"ך סי' נ"ח סק"ב בשם מח' מה"ג] גבי קפילא. [וע' לקמן תשו' ס' צ"ה ק"ע]

ךהרב הנ' הנ"ל

הגיעני מכתב קדשו והנה מ"ש דלא חיישינן ששכרה האשה הערכי כו' אתפלא מאד מרוחב בינתו מה עלה בדעתו וכי לזה בלבד חיישינן הלא סתמא אמרי' בש"ס [אולי צ"ל בש"ע ח"מ סי' ס"ח הנ"ל] והוא דלא מקבלי שוחדא הרי דמסתמא חיישינן דמשקרי בשביל שוחד וה"נ בנ"ד יש לחוש לכמה מינים וסיבות שהי' לאיזה איש לכתוב ע"ז שמת הן מעצמו שרצה לצאת לחירות או בשביל ענין אחר כמו שמצינו בספרי הזכרונות שכן עשו הערכאות וגם בס' יוסף בן גוריון הכהן מבואר כמה מעשות כאלו שהחליפו לאיש הנגמר דינו ואמרו שהרגו ולכן עכ"פ במקבלי שוחדא חיישינן לאיזה סבה כתבו שנהרג וגם כתבתי כי ידעתי בבירור שאין הערכי ולא שום שר רואה ההרוג רק אחר המלחמה שואלין לאנשי הצבא מי מת ואלו אינם בכלל ערכאות וגם אינם מסל"ת כי כוונתם להעיד ולכן בודאי אין לסמוך אזה ואם כי אינני אומר קבלו דעתי אך אינני מסכים בהיתרא ע"ז שכתבו הערכי כי כן נ"ל וכן קבלתי ממו"ח זלה"ה הגאון שאמר לי שיש גאוני הדור שמתירים הוא לא הי' מתיר ולכן אינני מסכים בהיתר זולת כאשר כתבתי אז

סימן נו

בדבר האשה העגונה מ' חיה אשר בעלה הנקרא חיים שמואל בן ר' אברהם ונסע מביתו ק"ק וישניצא ונפטר בעיר קאשויא ואמר קודם פטירתו ששמו חיים שמואל בן ר' אברהם קלוזנשטאק מק' ווישניצא ושם אשתו חיה ושבק לן חיי' בעיר הנ"ל ביום ש"ק פ' יתרו ונקבר שמה כה העיד ה' משה בהר' יהושע שמש דח"ק דשם לפני בד"צ והב"ד דשם שלחו הגב"ע לכאן וגם שלחו הפאס שלו הנמצא אצלו ועוד נמצא אצלו איזה כתב מר' דכפר ביטטעש איך שהגיד לו עפ"י ששאל ממנו מה שמו ואמר הנפטר שמו חיים ושם אביו אברהם קלוזנשטאק מכפר וישניצא ושם המשפחה ושם אשתו הכל כנ"ל רק שאמר לזה האיש שיש לו שני בנים הזכר שמו שלום והנקבה שמה מרים זה הכתב נמצא תוך כתביו וחתם ע"ז אחד שמו מאיר יצחק. שוב העיד מו"ה יוסף בלאה פעדיר מק' וישניצא איך ששמע מפיו שני פעמים שאמר שיש לו בנים והכחיש אותו ואמר לו הלא אני ידעתי אותך ויודע שאין לך בנים והודה לו שאין לו בנים וגם שראה בעצמו ששלחו מן סיקס לעיר קאשוי ביום ה' וביום וא"ו חזר העגלן ואמר שמת בקאשויא כ"ז העיד מו"ה יוסף הנ"ל

תשובה אשה זו מותרת לחלוץ כיון שהשמש דחברא העיד שאמר לו שמו ושם אביו ושם אשתו וגם זה שהעיד מו"ה יוסף ששמע מפי העכו"ם שאמר יהודי שיצא אתי מת נמי מהני אך לזה יש הכחשה שהעכו"ם אמר שמת ביום וא"ו והעדה ישראל הוא השמש אמר והעיד שמת בש"ק ובודאי הישראל נאמן ודי בעדות הישראל לחוד ואי שנמצא אצלו כתב שאמר שהי' לו בנים מה לנו בזה כיון שבפנינו קודם פטירתו לא אמר מבנים לא חיישינן שאחר הוא וגם הלא העיד מו"ה יוסף שכן הי' דרכו לשנות ולומר שיש לו בנים ואך די"ל דע"ז אין ע"א נאמן דלא שייך ע"ז מדעל"ג אך כיון דגם מה שאמר בפני הע"א שיש לו בנים הוא נמי רק ע"א לכן שפיר נאמן השמש דחברא קדישא ולא חיישינן דאחר הוא גם בלא"ה כה"ג ע"א נאמן דאם נימא דאחר הוא צ"ל שהי' שני חיים שמואל בוישניצא ושניהם נשותיהם שוות ושניהם נסעו לעיר קאשוי ורק לאחד יש בנים ולבעל האשה שאין לו בנים נסע לדרכו ומסר הפאס להאחר ומת האחר שם שהוא דבר דלא שכיח כלל בודאי נאמן העד לומר שזה הוא בעל האשה זה הנפטר ורק שכן הי' דרכו לשנות ולומר שיש לו בנים ולכן האשה זו מותרת לחלוץ ולענין חליצה כיון דעדות [יש] שיש לו אחים ואינו מוחזק בבנים אינו נאמן לומר יש לו בנים כמבואר בב"ש ז"ל בהל' (יבמות) [יבום סי' קנ"ו סקי"א] ובפרט שאין ע"ז רק ע"א לכ"ע צריכה חליצה ואז תהא מותרת לכל גבר דתצביין

סימן נז

להרב המאה"ג כו' מו"ה ברוך מאיר אבד"ק אוסטצא בגליל באקאווינא יצ"ו

שאלה ב' אנשים נטבעו יחדיו וראו שהיו מחבקין יחדיו שרצה אחד לטבוע חבירו בדרך צחוק וטיול וירדו לעומק המים ולא עלו ולמחר הוציאום מן המים יהודים עם א"י ויהודים הכירו כי המה האנשים שנאבדו אתמול ומצאום חיבוק שניהם יחדיו הרגלים של אחד בבין חבירו וגם קצת סימנים היינו שומא בגב של אחד מהם ובשל חבירו נמצא סימנין בשן חסר וע"א הכחיש זה ואמר שאשתו הגידה הסימן שהי' שן נדבק בשן וכן הי' וגם