דברי חיים חלק ב שצז

כדרך שחתכתי את ראש היהודי יעי"ש בגב"ע מזה נראה בעליל שהשפחה והערל קאבאלאק לדבר אחד כוונו והדברים מקושרים ומותאמים ועולים בקנה א' שהערל דעמינישאק שאמר קאבילאק לר' אפרים הוא הוא בעצמו דודו ושכנו הנ"ל כמאמר השפחה והשפחה לא יודעת ממה שדעמינישאק הלך מן היער לשדה הפאהלינינע בגרזן מגוללת בדם כנ"ל כמאמר שטאקי לענין שראו אותו ג' ערלים וקאבילאק אינו יודע ממה ששכנו דעמינישאק הי' כאן בבוקר והלך עמהם ג"כ להיער כמאמר השפחה והדבר מבואר ממילא ששניהם היו נועדים ע"ד הרציחה ואחר שעשו המעשה הנ"ל ביער נפרדו זה מזה הבעה"ב הלך לביתו ברתיחת דמו בקרבו וקצף על אשתו כנ"ל ודודו שהוא שכנו דעמינישאק הלך מן היער לההר הוא הפאלינינע הנ"ל בראיית ג' ערלים בגרזן מדמדמת כנ"ל והשפחה וקאבאלאק א"י זה מזה כלום וקאבאלאק שדיבר עם ר' אפרים בודאי הי' ג"כ במסל"ת כנ"ל וע"י קשורי דברים הללו מבואר בראי' מוכחת ומבוררת ומלובנת שנהרג ע"י שניהם ימש"ו רק אפשר שהגב"ע שאצליכם נכתבת בלשון יהודי הרגיל בינינו ומה שתחת ידינו הוא בלה"ק כנ"ל ונחתם בכמה חתימות והגב"ע הנ"ל נחתם בחת"י המקבלי העדות יחיאל בן יוסף שו"ב. משולם בן יוסף ישראל בן ירחמיאל משה בן נפתלי הירץ וגם העדות בעצמם הי' חתומים בחת"י ממש

תשובה הנה בדברי השפחה שאמרה שהי' היהודי לן בביתם ואח"כ הלך עם הערל הבעה"ב ביער אין בדברי' שום הגדה על רציחת האיש כלל וגם הערלים שאמרו שראו גרזן מלוכלכת בדם ושמעו מקודם צעקה וביער ג"כ לא הגידו על רציחה רק אומדנא בעלמא ולא ידעתי מה הי' למעכת"ה לעשות מזה שום עדות כי הרי לא נזכר בדבריהם כלום ממיתת הנאבד וגם מה שהגידו הערלים לפ"ת שאמרה אם הרוצח לערל גיסו שיטמין ההרוג שלא ימצאו המחפשים ג"כ אין ראי' דלמא איזה הרוג הי' אצלם ומתיראה שלא לעליל עלי' ומעכ"ת הרגיש בזה אולם לבו הלך להקל לא בדרך סלולה כ"א בדילוג מענין לענין וכדי לבאר הדבר בדרך פשוט נציע דברי הגמ' ביבמות [קט"ו ב'] וז"ל הש"ס יצחק ריש גלותא הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן אמר אביי מנא אמינא לה דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתב בצד קלוניא מתא אנא אנדרולינאי נהרדעא פטרית ותרכית ית פלונית אנתתי ושלחה אבוה דשמואל לקמי' דר"י נשיאה ושלח לי' תיבדק [נהרדעא כולו] ורבא אמר א"א יבדק כל העולם כולו מבעי' לי' אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלח הכי א"ר מנא אמינא לה דהנהו תרי שטרי דנפקי במחוזא וכתוב בהו חבו בר ננאי וננאי בר חבו ואגבי בהו רבא בר אבוה זוזי והא חבו בר ננאי וננאי ב"ח במחוזא שכיחי טובא ואביי למאי ניחוש לה אי לנפילה מיזהר זהיר בי' אי לפקדון כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' מאי אמרת דלמא מסר לי' אותיות נקנות במסירה עכ"ל. והנה התוס' [ביבמות שם] והרא"ש ז"ל [בגיטין דכ"ז] וכמה מהראשונים אחזו דרבא כרבה ס"ל בגיטין ובמציעא [די"ח] דלא חיישינן לתרי שוירי אפילו שיירות מצויות אך קשה על הרי"ף ז"ל דפסק בב"מ דלא כרבה וכאן פסק כרבא ולזה בא הרמב"ן ז"ל [ביבמות במלחמות הנ"ל] וכתב דהכא שאני דכאן נמצא וכאן הי' בשלמא אם נמצא גט באיזה מקום וכתב בשוירי מתא חיישינן לשוירי אחריני אבל אם נמצא הגט במקום שנכתב אין לחוש דלמא ממקום אחר בא לכאן דחזקה כאן נמצא וכאן הי' והנ"י ז"ל (ביבמות הנ"ל) הקשה הא שם לא קיי"ל כרבא בכתובות גבי מומין ולא אמרי' כ"נ ולמה פסק הרי"ף כאן כרבא וגם זולת זה קשה מאי דמיון הוא לשם דשם בכתובות הטעם דרשותו איתרע כיון שנמצא בו ריעותא ולא אזלינן בתר חזקה ומאי ענין זה לכאן והנה האחרונים הבינו דכוונת הרמב"ן אינו לענין כאן נמצא דכתובות רק מהא דב"ב [כ"ד] למד זה דאעפ"י דקיי"ל רוב וקרוב הלך אחר הרוב אבל במקומו ממש לא אזלינן בתר רובא אך גם זה קשה להבין דבשלמא התם בב"ב דעינבי או החמרא מונח במקומו שוב יש סברא לומר דל"ח לרובא דעלמא דמנ"ל לחדש שבא מאיזה מקום מסתמא לא נתגלגל כלל משום מקום ולא שייך כאן לילך בתר רובא דאין עלינו לחדש חדשות שבא מעלמא וכמו שמפרש בסמ"ע סי' רנ"ט מביאו הת"ש סי' ס"ג אבל כאן שנמצא יצחק ר"ג שבא מקורטבא מת וא"כ כיון דשכיחי שיירות לקורטבא מעלמא מנא ידעינן שזה הוא מתושבי קורטבא אדרבא ניזל בתר רובא דעלמא שבא דרך קורטבא לכאן והנה בריטב"א גיטין [דף כ"ז] אי' וז"ל הגע עצמך שמת יצחק אחד ר"ג בכאן בקורטבא ולא ידענו אי הי' אותו שהי' עומד בכאן מי אמרינן שאחר הי' שבא לכאן ואינו זה שעומד בכאן הא ודאי לא דזה שהי' בכאן הוא שמת והשתא נמי כיון שיש לנו עדים בזה להא דמי כדפרישי' ואותו הגט הכתוב בסוריא ואין בסוריא אלא יוסף ב"ש אחד אעפ"י שהש"מ אמרינן כ"נ כ"ה ויב"ש זה הי' ולא אמרי' דמיוסף שבא לכאן נפל ואפי' לר' זירא דחייש בחדא דע"כ לא חייש ר"ז בחדא אלא כשמצא הגט חוץ ממקומו דכיון שנמצא חוץ ממקומו וש"מ או הוחזקו ליכא ראי' שהוא מזה טפי מיב"ש דעלמא וחיישי' עכ"ל אך עדיין אין זה מעלה ארוכה דלפי הנראה כיון ששיירות מצויות א"כ בכה"ג לא אזלינן בתר בני העיר רק בתר רובא דעלמא וכמ"ש סי' ס"ג וז"ל והא דכתב במש"ה ז"ל וכן אנו נוהגין בבשר הנמצא בשכונתינו להתיר ואין הולכין אחר רוב העיר מפני ששכונתינו מיוחדת שאין דרך הנכרים מפסקתן עכ"ל ה"ק דאל"ה היינו צריכין לשאול טרם שנתיר מי הי' מצוי בשוק יותר דלפעמים אף בשכונת ישראל אם רגל בני העיר מצוי לשם לפעמים רבים המה בשוק מבני השכונה אבל אם מובדלים הם מעמים ה"ל כבני עיר אחרת דמסתמא הם רבים מארחי ופרחי עכ"ל וא"כ עדיין הי' לנו לראות מי מצוי יותר בקורטבא אם בני העיר אם מהשיירות הבאים. והנה ראיתי בתו"ג סי' קל"ב כתב וז"ל ועוד ראי' דהא פסק בח"מ סי' רנ"ט דבמקום ששומרין שם עכו"ם בקבע אפילו רוב ישראל יוצאין ונכנסין אינו חייב להכריז כיון דהעכו"ם קבועין שם אזלינן בתר רוב הקבועין וה"נ בני העיר הקבועין והאורחין הוי כיוצאין ונכנסין דאזלינן בתר הקבועין ואמרי' כ"נ כ"ה תמיד באותה העיר וכשנאמר שמן האורחין נפל שם הרי לא הי' שם תמיד עכ"ל ותמוה לי טובא דאדרבה משם מוכח להיפוך דז"ל הנ"י בב"מ פ"ב וכתב הרי"ף ז"ל דבעיין לא איפשיטא וברוב עכו"ם מותר וברוב ישראל נוטל ומכריז ומשמע מסוגיין דבתי כנסיות ובתי מדרשות אם הם חוץ לעיר ויתבי בהו עכו"ם לשמור כיון דעכו"ם יתבי בהו בקבע מחפשין תדיר וממשמשין כל מה שבבית אבל ישראל אין מתעסקי' שם אלא בתלמודא ומ"ה אפילו שרוב הנכנסים שם ישראל הם הוי לי' כרוב עכו"ם עכ"ל אלמא דטעמם משום שדרך העכו"ם לחפוש והוי יאוש אבל לולי זאת אזלינן בתר המצוים אפי' אינם דרים שם וצע"ג עליו בזה ואשר נלע"ד לומר בהוצעת הסוגי' לפי פי' הרמב"ן ז"ל בדרך זה דהנה הרשב"א בחי' גיטין (כ"ז ב') כתב וז"ל תמיהא לי דהא משמע דר"ז לא אמרה בהדי' אלא אנן הוא דמפרשינן הכי דר"ז פליגא אדרבה בההוא ומי הזקיקם לומר דפליגי שהרי באותו הלשון שאמרו רבה אמרו ר"ז ולפיכך נ"ל דדברי רבה בעצמם הוקשה להם דאטו מי איכא טעמא משום דלתרי יב"ש ל"ח ואפי' הוחזק אחד במקום שאין הש"מ ל"ח לי' משום דנפילה דחד ל"ח א"כ לדבריו אפי' הוחזקו שני יב"ש יהדר ואפי' במקום שהש"מ דהא לא הוחזקו אחרים אלא זה והשני ולנפילה דאותו השני ל"ח לנפילה דהא ל"ח אלא אין הכל תלוי אלא בנפילה דרבים דכיון שכן כל שנמצא במקום שהש"מ (אין) חוששין ליב"ש טובא ושמא רובא משום שהשיירות מביאין גיטין של יב"ש טובא ולנפילה דרבי' חיישינן. וא"ת א"כ רבא מ"ט ור"ה ור"ח האיך קבלו ממנו י"ל דכל שאנו רואין דיש אחר דשמו כן הוא ושם עירו אנו חוששין שמא יש אחרים הרבה ומבני השיירות נפל כנ"ל עכ"ל ודבריו מרפסין איגרא וכי בשביל שיש כאן יב"ש אחד חיישי' לרובא דעלמא וכבר העיר ע"ז בב"מ [סי' קל"ב] ונלע"ד דכך הענין דלעולם הוי לנו למיזל בתר רובא דעלמא כמו בכ"מ בבשר הנמצא דאזלינן בתר רובא דעלמא ובעולם שכיחי הרבה יב"ש כדברי הרשב"א ז"ל אך לפי מה דקיי"ל בבכורות [ד"כ] דרובא התלוי במעשה לא הוי רוב א"כ זה הרוב דהגט מעלמא אתו היא רובא דתליא במעשה לומר שהרוב מעולם כתבו ושלחו גיטין לנשותיהן ובכה"ג לא אזלי' בתר רובא ואפי' לרבא דמתרץ שם בבכורות תירוץ אחר וכנראה מתוס' יבמות [קי"ט ד"ה ר' מאיר בתי' הא'] דרבה לא ס"ל החילוק בין רוב התלוי במעשה מ"מ בכה"ג שזה יב"ש שלח בודאי גט והיינו מסופקין אם [גם א' מן הרוב] עשו מעשה לשלוח גיטין לנשותיהן בכה"ג גם הוא מודה דרוב התלוי במעשה לא אזלינן בתרי' אך כ"ז ברובא דליתי' קמן כגון לומר מסברא הגם שאין הוחזק בכאן יב"ש חיישי' בעלמא שכיחי יב"ש בכה"ג אמרי' דרובא דתלוי במעשה אינו רוב אבל ברובא דאיתא קמן אזלינן בתרי' כנראה מדברי הש"ס בכורות [הנ"ל עש"ה] וכן צ"ל ע"כ לדברי הב"ח בתשו' יעו"ש סי'. וא"כ יפה כתב הרשב"א ז"ל בשלמא אם אינו מוחזק כאן יב"ש ורק לחוש דמסתמא בעולם שכיחי יב"ש טובא בכה"ג לא אזלי' בתר האי רובא כיון דתלי' במעשה אבל עכ"פ ספיקא הוי אפילו תלוי במעשה א"כ אם נצרף לזה היב"ש דאיכא לפנינו ודאי הוי רוב דאיתא קמן שפיר