דברי חיים חלק ב שצה

שנראה מהנמוק"י [שם] שצריך סימנים מובהקים ממש וכן קצת ראשונים אשר אתו כמבואר במהרח"ש ז"ל בעגונא דאתתא מ"מ הלא מבאר המהרח"ש ז"ל כוונתם דטעמם דסימנים מובהקים לחוד [בלא ט"ע וחזי' לאלתר] לא מהני דדלמא לא עיין בהו היטב מחמת שראה הטביעה ונדמו לו שזה הוא לא עיין היטב בהסימנים ולכן צריך לאלתר וט"ע וא"כ לפ"ז לדעת הנך מחמירים סימנים מובהקים נמי אינם מובהקים ממש רק בצירוף ט"ע וכנ"ל ממילא בנ"ד שהסימנים בעצמם ברורים מחמת שהאשה אמרה טרם ראתה אותו הגם שאינם מובהקים ביותר מצטרפי עכ"פ להט"ע ולמה שראהו לאלתר וא"כ מותרת לכ"ע

אך כל זה לרווחא דמילתא דלדינא כבר החליט הב"ש להתיר בלא ראה הטביעה ממש כמו נ"ד שהנער לא ראה הטביעה וא"כ עכ"פ בספק אישתהי מותר וגם שהוא עד מפי עד רבו המתירים בספק אישתהי ובפרט שהנער אמר שלשעה נשתנה זה לאות שראהו תיכף קודם עלותו מן המים הגם שזה אינו הכרח דזה אינו דבר חלוט שתיכף אחר שעה נשתנה שלא יוכל להכירו ואולי גם מקודם נשתנה פניו של הנטבע להנאבד בעל העגונה ואח"כ נשתנה עד שלא יוכל להכירו אך עכ"פ קצת ראי' הוא שהי' לאלתר ולצרף לסניף לומר דלד"ה מותר בנ"ד ולכן לפע"ד בעדות הנער לחוד סגי אך גם העדות של העכו"ם המסל"ת הוי עדות מעלי' דהוי מסל"ת גמור כמבואר כמעט בכל הפוסקים דזה הוי מסל"ת והאריכות בזה למותר והנה העכו"ם אמר בפירוש שהכירו תוך המים ועם הסימנים וכנ"ל בודאי מהני לכ"ע הגם שהר"ש והר"ן ס"ל דאין עכו"ם משגיח על ט"ע היטב מ"מ כבר קיי"ל למעשה שלא כדבריהם כמבואר בב"ש [סקע"ו] וגם בכה"ג שכוונתו הי' לידע אם הוא זה עקיבא כדי ליטול מעותיו ממנו דכל טעמם שכיון שעכו"ם אינו מתכוין אינו מדקדק היטב אבל כאן דקדק היטב ובפרט בצירוף הסימנים וראיתי בקונטרסו דמר שכתב לדחות היתר דלפ"ת מחמת שבמים שייך בדדמי ולא דייקא האשה ואין ע"א נאמן רק מטעם עביד לגלוי' ובמסל"ת לא שייך על"ג ולכן לא מהני כאן לפ"ת הנה אתפלא מאד חכם כמותו יאמר זה הלא גמרא ערוכה [יבמות קכ"ב] גבי נכרי שהעיד בס' ב"א שנהרגו בכרך ביתר במלחמה והשיאו נשותיהם ויעוין במלחמות [בר"פ האשה שלום] שכתב להדי' מכאן נפשוט האבעי' דע"א במלחמה וכן מלא בכל הראשונים ואחרונים להתיר בטביעה מסל"ת וקו' מעכ"ת במחכ"ת אינו כלל דהנה מבואר בתוס' ורוב ראשונים דעיקר טעם נאמנות באשה משום דייקא ורק לדיוק צריך ורק אבעי' בגמ' אי עיקר הטעם דדייקא וצריך דיוק רב והיכי שיש מקום לומר בדדמי או דרחמי וסני לי' לא דייקא הרבה לכן אסורה להנשא או הטעם העיקר בהיתר ע"א הוא משום על"ג הגם שצריך נמי לדייקא מ"מ סגי בדיוק מעט שבכל ענין אשה מדייקת עכ"פ מעט וכן מבואר בהדי' בדבריהם ביבמות דף צ"ג [ד"ה ע"א] וכן בתוס' ראשונים ז"ל וא"כ ה"נ זה האבעי' הוא גבי מסל"ת [ביבמות קכ"א קכ"ב] או עיקר הטעם דרבנן הימנוהו דנכרי לא משקר במסל"ת ודיוק אינו רק לסניף וסגי בדיוק מעט או עיקר הטעם היתר דלפ"ת משום דייקא ולכן צריכה דקדוק רב וכיון שנפשט דאין עיקר הטעם משום דיוק רב רק סגי בדיוק מועט גם מסל"ת נאמן ולכן הימנוהו רבנן בכרך ביתר לנכרים וכן מתירים נשי נטבעים עפ"י נכרים מסל"ת כמבואר בכל הפוסקים ובאמת לפ"ד (ת"ה) [המרדכי בשם הר"ש והר"ן] מובא ברמ"א [ס"נ] יותר י"ל במסל"ת לא שייך בדדמי כי למה לי' לומר מסל"ת אם אינו ברור לו ועפ"ז א"ש מה שנדחק הרמב"ן ז"ל במלחמות [הנ"ל] בצ"ע דלמה לא נפשטה האבעי' דע"א במלחמה מהא דס' ב"א בכרך ביתר ולפמ"ש [א"ש] די"ל דמסל"ת עדיף ולא שייך בדדמי משא"כ בע"א שייך בדדמי לשיטת רש"י וכמה מראשונים ז"ל ולכן בודאי העדות של המסל"ת מהני ובפרט שבנ"ד יצאנו מחשש א"ד ע"י האשה שאמרה שעמדה לערך רבע שעה דהנה באמת הוא שיעור יציאת הנפש כמבואר במהרי"ט ז"ל [ח"ב סי' כ"ו] ומה שהביאו החולקים ראי' מהא דאמר להם רחב"ד גבי בתו של ר"נ שעה ראשונה ושני' שלום [יבמות קכ"א ב"ק נ'] לפי שאפשר לחיות תוך המים אינו לפע"ד ראי' כלל כי מלבד מה שמהרי"ט ז"ל מחלק שם יעי"ש בדבריו אך באמת י"ל דזה לעולם אינו ברוב ב"א ורוב מתים בשיעור מועט כשיעור חניקה כמ"ש מהרי"ט ז"ל ורק שיש מעט דמעט שחיים יותר עד ב' שעות ולכן בתו של ר"נ דאיקלע לה נס [א"ה ולכך שעה ראשונה ושני' אמר שלום כיון דהמיעוט יכולין לחיות ב' שעות תוך המים לא ידע דעלתה דלמעט בניסא עדיף רק עדיין עכ"פ] חיתה תוך המים כפי שמתרחיש למיעוט אנשים אך עכ"פ לעולם רובא דעלמא מתים תוך שיעור זה רק כי באו מים עד נפש בשיעור חניקה וכדברי מהרי"ט ז"ל ולכן לא תצא אם נישאת ואין לומר דהוי תרי מיעוטי חדא דילמא ניצול מרחוק הב' דילמא ניצול בכאן לאח"כ דהמדקדק באמת יראה דאינו רק חד מיעוט שניצול דמיעוט ניצולים ועוד צ"ל דהא דבר ברור בחוש הראות דעכ"פ בתוך רבע שעה נעשה הנטבע ברעש ונתעלף ואם לא יעשו לו תחבולות ימות בעילופו ורק ע"י המצאות ותחבולות שעושים לו חי לפעמים והנה לאיש הזה הנטבע שראינו שנטבע במים שאל"ס ולא עלה לפנינו בתוך שיעור שעכ"פ נתעלף ואך יש לספק דלמא הלך פ"י גל למרחוק ושמא יצא ליבשה כמבואר בש"ס [יבמות קכ"א] ורק דזה הוא רק מיעוטא ומה"ת אזלינן בתר רובא ולכן אם נישאת לא תצא והנה בכאן שלא המתינו לראות שני שעות נתחדש עוד ספק שמא יצא בכאן ולכאורה ע"ז ג"כ אין לחוש דהא לא עשינו לו שום תחבושת ורפואה וא"כ גם אם עלה הי' מת וע"כ עליך לומר דחיישי' לחששא רחוקה דדלמא עבר איזה אדם או שיירא ולקחוהו לביתם או לאיזה מקום רחוק ושם הצילתו וזה ודאי הוא דומה ממש להא דגלי אשפלי' למרחוק [ביבמות שם] דס"ס בכאן ודאי לא נעשה לו שום הצלה ורק למרחוק זה החשש כבר אמרנו דלמיעוטא לא חיישינן וס"ס דעפ"י הרוב לא ניצול וא"כ מה"ת אזלי' בתר רובא ובשלמא אם לא עמדו בשיעור יציאת הנפש אין עליו כלל שם טביעה ממשות ונותנים עליו חומרי חיים וחומרי מתים די"ל שתיכף עלה מהים והלך לדרכו אבל שעכ"פ בודאי ראינו שהי' תחת המים רבע שעה ונהי שלא יצא נפשו תחת המים בודאי מ"מ הוי בודאי מוכן למות אם לא יצילהו ע"י תחבושת בתחבולות ואנו ידענו בבירור שלא נעשה לו זה בכאן לשום נטבע וא"כ למאי ניחוש בודאי הרוב הוא שמת וסברא כזו איתא בתשו' מהר"ם אלשקר סי'.. יעי"ש ולכן נלע"ד דדברי מהרי"ט ז"ל נכונים וגם מהריב"ש [סי' שע"ט] אין ראי' כלל רק שחי' ב' שעות תחת המים אבל לענין אם נשאת לא תצא י"ל דגם הוא מודה דסגי בשיעור רבע שמה וכ"נ מסתימת כמה תשובות דלא ראו רק שיעור מועט ופסקו דהוי רק דרבנן ואם נשאת ל"ת ולא אוכל לפרטם כי רבים המה אשר נראה כן מפשטות דבריהם ומה שהביא בע"א ז"ל [סקל"א] ראי' מדברי החולקים על (ר"י) [ר"א] שבמרדכי יע"ש אינו ראי' כלל די"ל דראי' לא הוי שם דכיון דאין דבר זה כמה שיעור שתצא נפשו (אינו) מבואר בשום מקום ולכן לא הי' ראי' מוכחת לסתור דברי (הר"י) [הר"א] שבמרדכי אבל האמת עד לעצמו שסגי בשיעור רבע שעה וכנ"ל ויותר מזה מיקל ברבינו בצלאל כמבואר בתק"ע שבב"ש ז"ל ולכן כיון שיצאנו מאיסור תורה בודאי עכ"פ בספק אישתהי ועד מפ"ע מותר כמבואר במהרח"ש ז"ל. והנה גם בהיתר הסימנים וכל הלבושים הכירו בטב"ע זה ודאי היתר גמור וגם הפאס וציצית דהוא דבר שאינו מושלי [ע' בק"ע סי' שפ"ב] בודאי מועיל להתיר כמעט לכל הפוסקים והגם שהח"מ ז"ל [בס"ק מ"ב] מחמיר מ"מ בכה"ג שראה הטביעה ושהה העד רבע שעה כ"ע מודים שמותר. ולכן אשה זו ודאי מותרת. ומטעם כאן נמצא וזה שאבד זהו שנמצא אינו נכון להתיר כי הרי ראינו שצפה ממקומו ע"פ המים והנה בודאי הרבה היו נטבעים בעת הזאת כידוע לכל וא"כ בכה"ג בודאי אזלינן בתר רובא. ובמחכ"ת הרבה סברות נאמרו בזה אך לא לדינא. אולם באותן ההיתרים שכתבנו די להתיר והי' שלום. דברי ידידו דוש"ת בלונ"ח יום ה' כ"ה אדר שני תרי"ט לפ"ק צאנז. הק' חיים הלברשטאם

סימן נ

להרב המאה"ג וכו' מהו' יעקב ראובן נ"י האבד"ק דעלטין יע"א

שאלה בעגונה אחת אשר נגבה עדות על הריגת בעלה וזה לשון הגב"ע

זכרון עדות שהי' בפנינו הח"מ עבור האשה העזובה מבעלה שנעדר זה שני שנים שעברו ה' אייר ואחר החקירה והדרישה שכך הי' שביום הנ"ל הי' היהודי אליקים געציל ז"ל בן ר' מאיר אצל ר' צבי ב"ר ירחמיאל מתושבי פה ונתן לר' צבי הנ"ל תשעים וחמשה ק"מ בעד עץ ומשם הלך לר' דוד חייט דפה והערל הנחשד לרוצח המתין עליו אצל ר"ד הנ"ל ומשם קרא הערל הנ"ל את היהודי ז"ל לקנות שוורים והיהודי קנה להערל הנ"ל י"ש אצל ר"ד חייט ומשם הלכו שניהם על לינת לילה להערל ובדרך הילוכם פגעו את ר' אליעזר בר' שמואל מק' ודברו זה עם זה אודות הילוכו וגם ערלים ראו ג"כ הילוכם למחוז של ישוב הערל וכבר נשבע ע"ז ר"א בר"ש וגם הערלים בבית הערכאות על הדבר הזה ואח"כ ביום השני והשלישי כשראה חותנו ר' איציק בר' געציל מוכ"ז שחתנו לא בא והתחיל להרעיש בין היהודים וגם בבית הפקיד נאטאריש דפה ושלחו יהודים וגם אשכנזי' המושבעים לעבודת קיר"ה גם המושבעים למשמעת השטיל ריכטר וחפשו את היהודי