דברי חיים חלק ב שצג

תשו' אחרונים ולכן אין לנו לחוש רק באמת שהוא ממעליטץ רק דלמא יצא זמן רב ואינו בעל העגונה וע"ז אין לחוש דהוי שאלה דיחיד גם נלע"ד דאין לחוש לאיש אחד מארחי ופרחי נטל פאס על שם בעל האשה דהנה רוב שיטות הוא לא החזיק היינו לא נודע שיש עוד יב"ש. והנה בודאי זה מקרי לא הוחזק שני יב"ש דלא ברור והוחזק זה שלקח אחר פאס בכאן ודמי ממש ליוסף בן מיכאל וליצחק ר"ג לפי פירוש הרא"ש ז"ל [בתשו' כלל נ"א מובא בב"י סי' י"ז] דל"ח שאחר בא לשם יעו"ש ולכן אין לחוש לאחרים ורק אם באנו לחוש הוא דילמא אחד יצא מזמן רב ממעליטץ ושאלו לו זה הפאס מבעל העגונה ולזה ל"ח דהוי שאלה דיחיד ואם באנו לחוש דלמא איזה איש ממעליטץ לקח פאס על שם בעל העגונה לזה שוב מהני חיפוש כיון דהוי זמן לא כביר והוא הגביל זמן לזה מהני חיפוש ולכן אם יכריזו בביהכ"נ בק' מעליטץ וגם ידרוש הרב והבד"צ דשם מיושבי כפרי' הנקראים ע"ש מעליטץ אם במשך זמן הפאס לא נחסר משם אדם בודאי מותרת האשה הזאת להנשא

ומה שחשש מעכ"ת שאמר שיש לו בנים והוא אין לו בנים באמת בספר מאיר נתיבים [סי' פ"ה] החמיר בזה ודבריו נכונים בעיני מאד ות"ל כבר כוונתי לדעתו בענין עגונה בתשובה אחרת דממ"נ אם אתה אומר שמשקר א"כ על מה תסמוך ול"ד להא דתשו' משאת בנימין דלענין עדים שאני אבל מפיו אם משקר א"כ כולו שקר ואם אומר אמת א"כ בודאי הוא איש אחר לא בעל העגונה [ע' בח"א סי' ל"ד ל"ה ל"ו]. אולם נ"ד שאני כיון דיש תח"י הפאס והוכחנו דשאלה דיחיד הוי מילתא דל"ש בכה"ג ודאי תלינן מה שאמר דהי' לו בנים הי' מאיזה טעם דדבר זה שכיח בארחי ופרחי שמשקר וזה שאלה דיחיד לא שכיח כלל ואפילו שאלה דרבים הרבה מאחרונים מסקי' דל"ח לשאלה יעוין בשו"ת גאוני בתראי [סי' כ' כ"א] ולכן בודאי תלינן יותר דמשקר בדבר שדרך אינשי כהני לשקר ולומר שהוא בעל בנים מטופל וכעין דאיתא בתשו' הר"ן ז"ל סי' ל"ג וז"ל שם ולענין הספק שנסתפק לכם בפני העדות שהעיד על קריאת שמו חיים אנו אומרים שכיון שיש עדות מספיק בדבר שבעלה של זאת מת אלא שנולד ספק בשם זה אין לחוש לפי שקריאת שמו בענין זה הוא כסימן העשוי להשתנות שכבר הועד בפניכם שהוא אמר שכשיצא מעירכם שירחיק נדוד וישנה שמו כדי שתהי' אשתו עגונה כו' וכל שהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא לו ריעות' מסימן אחר שנראה ממנו שאינו הוא ואותו הסימן הוא עשוי להשתנות אין מטילין מחמתו שום ספק בדבר אלא תולין אותו בשינוי שעשוי להשתנות ויש לי לדבר זה ראי' מדאמרי' בפ' מ"ש איתיבי' ר"י לר"ש ב"ל מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן הי' בשעת מיתה ובאו ושאלו את רע"ק מהו לבודקו אמר להם אי אתם רשאין לנוולו ועוד סימנין עשוין להשתנות לאח"מ בשלמא לדידי דאמינא ראי' בעדים כיון דלא אשכחי עדים דקאתו אמרו לי' מהו לבודקו אלא לדידך דאמרת ראי' בקיום השטר למ"ל לבודקו לקיימו שטרייהו ולוקמי בנכסי ודחינ' מי סברת נכסים בחזקת בני משפחה קיימי וקאתו לקוחות ומערערי נכסי' בחזקת לקוחות קיימו וקאתו ב"מ ומערערי ובודאי כי אמרי נכסין בחזקת לקוחות קיימו לא משום דלקוחות תפסו להו דהא הך עובדא דב"ב בקרקעות הוא כדמוכח התם בפ' מש"מ ותפיסה בקרקע לא מהני ולא מידי ולעולם כל שנסתפק לנו בקרקעות של מי הם מעמידין אותם בחזקתם הראשונה וכדמוכח בפ' האשה שנתארמלה בעובדא דבר שטיא אלא ה"ק מי סברת נכסים בחזקת ב"מ קיימו [נכסים בחזקת לקוחות קיימו] משום דס"ל ראי' בקיום השטר וב"מ הוא דמערערי לומר קטן הי' ולא הי' ערעורן כלום שמכיון שאין אנו רואין ריעות' בדבר אין לחוש לו ועל בני משפחה להביא ראי' אפילו היכא דב"מ תפסו להו להני ארעתא אלא שבאו ב"מ ואמרו לבודקו וא"ל רע"ק דסימני' עשוי' להשתנות לאח"מ כלומר שאפי' ימצא כדבריהם שלא ימצא לו שתי שערות או שלא ימצאו בעיקרן גומות אין בדבריהם כלום דסי' הללו עשוין להשתנות לאח"מ הלכך אפי' אם כשנבדקו אותו נראה בסימנים שקטן הי' אין זה ריעות' כלל כיון שהן עשוין להשתנות ואין לספק בדבר מחמתן אלמא כל סימן שהוא עשוי להשתנות אינו מטיל ספק בדבר שאלו הי' הדבר מסופק מחמתו כלל אין ספק שמעמידין הנכסים בחזקת ב"מ דאוקי ארעא בחזקת אבהתא והרי הדברים ק"ו שהרי נראה משמועה זאת שאעפ"י שמתוך השטר לא הי' מוכיח שגדול הי' דהא בההיא שקלא וטרי' דהתם לא מסקינן אכתי אדעתן האי חזקה דאמרי' בסוף סוגיין דהתם דאין העדים מעידין על השטר אא"כ נעשה בגדול אלא שהיינו סבורים לומר שכיון שאין הריעות' נראה אין חוששין לו ואפילו נאמר דבריש הסוגי' נמי אהאי חזקה דסוף סוגיין סמכינא אעפ"י שאין הדבר נראה כן מסוגיין דהתם מ"מ ההוא חזקה אינה ודאית וראי' לדבר מדאמרי' בהך סוגי' דהתם והלא משמך אמרו דיפה ערערו ב"מ וה"פ בשלמא א"א וס"ל דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו א"ש דיפה ערערו דאע"ג דקי"ל חזקה אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה בגדול מ"מ אין הדבר ברור ומצי למימר דקטן הוי משום מיגו דמצי למימר דשטרא [לאו] כלום היא אלמא שאין הדבר ברור אצלינו לומר שגדול הי' דא"כ הו"ל מיגו במקום עדים ואפ"ה אמרי' התם שאפי' יבואו ב"מ לבדקו וימצאו שקטן הי' אין ערעורן כלום שמכיון שעם כ"ז (אין) אנו מעמידין אותו בחזקת גדול אעפ"י שסי' זה מראה שקטן הי' תולין אותו בשינוייו ואפילו ספק אין כאן שאילו הי' בדבר ספק כלל מעמידין הנכסים בחזקת בני משפחה עכ"ל. אלמא דאפילו בדבר שאינו מוחלט לגמרי רק שמחזקינן אנו שכן הוא לא נחוש אם נמצא איזה דבר הסותר דיש לתלות בדבר הסותר בדבר עשוי להשתנות ובחנם האריך הב"א ז"ל [בתשובה ז' עיי"ש] להקשות בדברי הר"נ ז"ל כי הלא המעיין יראה שהמעשה הי' שאיש זה הי' לו שם היחוס משפחה כדרך הספרדים ניבוט דמישטרי איצק וגם שם ניתן לו בעת מילתו עיי"ש וזה האיש שנסתפק בבעל האשה הי' שם משפחתו כבעל האשה ועיקר שמו ממילתו החזיק לשמו חיים וזה נודע לנו בבירור שזה א"א ואחד מהם שקר או שם משפחתו הוא שקר או שם מילתו והנה באמת לפע"ד שם מילתו אינו רגיל גבי הספרדי' רק לקרוא לו רק לס"ת או לפרקים ושם משפחתו עיקר קריאתו ולזה השיב הר"נ ז"ל כיון דע"כ אחד מהשמות בדו אותו תלינן בשם שעשוי להשתנות שאמר טרם צאתו מביתו שישנה שמו שם מילתו ולכן ל"ק על הר"נ ז"ל כלל מה שהקשה הב"א ז"ל וכמ"כ בנ"ד כיון שלפום הנראה לולא השינוי היינו תולין דזה הנפטר הוא בעל העגונה במה ששינה שמו לומר שיש לו בנים לא נגרע דבר מחזקתינו בו שהוא בעל האשה דזה שאמר שיש לו בנים הוא דבר השכיח באנשים כאלה לשנות ולכן האשה מותרת ובפרט לפי מה שנראה מהשאלה שזה האיש שאמר שלן אצלו ואמר לו שיש לו בנים הוא לא ראהו עוד רק שאמר שזה הנפטר ממעליטץ לן אצלו ואם כן הוא אין כאן חשש כלל די"ל זה הלן אצלו הלך לעלמא וזה הנפטר בא לאח"כ לשם והוא בעל האשה אולם בל"ז נ"ל דמותרת להנשא כנ"ל אך מחמת טרדתי וצערי לא אסמוך זולת אם יסכימו עמי שני גדולי הדור אמתיים

אחר כותבי זאת ראיתי באבני מילואים שהגאון השואל הרגיש בזה לאמר דל"ח שהשאיל לו בגד ובתוכו פאס וא"כ גם בכיס וארנקי נימא כן ולכן הוליד מזה דין חדש דדבר שמקפיד עליו אינו שוכח ובאמת זה הוא דבר חדש אשר לא שערום אבותינו ז"ל ואדרבה משמע להיפוך בח"מ ובאחרונים ולא קשה מכיס וארנקי דלמא הי' בתוך הבגד שהשאיל להם דזה ליתא דל"ח לדבר שאין לפנינו וגם אין דרך ארנקי רק ללבשו כמו שהוא וטבעת י"ל ג"כ בדרך זה שאין דרכו ליתנו בכלי ועיין פ"י גיטין [כ"ח א'] דלחששא רחוקה כי האי לא חששו שהי' הכיס מונח בכלי דמושלי יעו"ש. והנה כ"ז אם הי' נמצא פאס והי' ידוע לנו שלקח בעל העגונה פאס זה אז שפיר הוכחנו לומר דל"ח לשאלה דיחיד אך כפי המבואר בהגב"ע שלא הי' לו פאס רק הי' לו כתב תעודה מערכאות שנאבד לו הפאס במלון ונתנו לו זה לילך בו לביתו ולפי הנראה שהערכאות לא הכירו את האיש ואת שמו רק ע"י איזה חקירה נתוודע להם שהוא מק"ק מעליטץ או שהאמינו לו שאמר כן ובכה"ג חשש הרבה הגאון המובא בס' ב"א דמה שאמר לפני עכו"ם שכן שמו לא מהני מידי דדלמא אמר כן לאיזה סיבה המועיל לו וגם אם עפ"י חקירה כתבו שמו לאו דבר ברור לסמוך על חקירתם בא"א ולכן אני נבוך מאד בהיתרא דהך אתתא ואם אולי תיסע לעיר אשר משם ניתן המארשראטהע אולי תוכל לברר מהיכן נודע ששמו כך. אך לע"ע לא אומר איסור ולא היתר ואם יתירו גדולי דורנו יוכל לסמוך אהיתרם

סימן מח

להבד"צ רק' קראקא

שאלה ע"ד האשה עגונה קשת רוח. אשר בעלה ה"ה ר' עקיבא ב"ר אברהם עביר מפה זה איזה חדשים נסע מפה לשוט על הווייקסל בסמוך לפה איזה פרסאות וה"ה ר' עקיבא הי' נטבע בווייקסל ואחר י"ד ימים נמצא איש אחד בהווייקסל לא רחוק ממקום אשר הוטבע והמשפחה שלו נסעו שמה והביאו אותו לכאן והוגבה עדות בב"ד. וז"ל הגב"ע עדות ר' יואל ב"ר מרדכי אחי האשה אשת הנטבע הנ"ל העיד בעדות אחר איום גדול שהוא מכיר החפצים הנ"ל בטב"ע ובהכרה טובה וגם מכיר הסכין בטב"ע ובהכרה טובה ומכיר היטב הכת"י של המנוח ז"ל וגם האשה אשת המנוח העידה