דברי חיים חלק ב שצב

ע"כ נתנו לו בלינדן בערג המארשראטע לביתו ושם הי' כתוב שמו ישראל קאמיטא מעיר מעליטץ ויותר לא נכתב שם כידוע גם חקרתי אצל אנשים שהיו אצלו אחר תואר מראהו ולא ידעו להגיד רק שהי' לו זקן שחור וקטן כי הי' אצלם מילתא דלא רמיא גם זאת שמעתי מאיש א' מעירו כי יום א' קודם שנחלש הי' בא אצלו ללון ודיבר עמו וסיפר לו כי הוא מעיר מעליטץ והולך עתה לביתו כי הי' אצל אחיו אשר לו במדינת מעהרין ועוד אמר כי יש לו אשה ושלשה בנים זאת שמעתי וחקרתי ואגיד להרב כמ"ה הק' יקיר אונגר עכ"ד. עוד בא לידי אגרת בחת"י הגבאי דח"ק. בעצמו מקוים בג' חתימות של נגידים מיענדרחוב כתב שם כדברים הנ"ל כהווייתן ורצוף בהאגרת מכתב מהרב המאה"ג מ' יעקלי זאטירר מק' אושפצין שכתב שמכיר באיזה חתימות של הנגידים וגם החתימה השלישית של הקיום הוא של השו"ב דשם וכתב הרב ר' יעקלי הנ"ל שאף שאין מכירה מ"מ סומך עלי' מחמת שהוא כתב האדרעס ע"ש השו"ב שיחקור בזה והשו"ב שלח לו האגרת המקוים הנ"ל וחת"י של הרב ר' יעקלי אני מכיר וגם אשה הנ"ל אומרת שנסע לאחיו ודרך הליכתו הי' דרך יענדרחוב ע"כ השאלה

תשובה הנה כיון שלא אמר הנפטר רק שהוא ממעליטץ גם לא נודע ממנו אימת יצא משם ובכה"ג שלא הזכיר שמו רק שם עיר ובלא הגבלת הזמן לכ"ע לא מהני חיפוש כמבואר בב"ש בק"ע [סי' ע"ט] ובהפנים ובתשובת מהרח"ש כמעט לא מצאתי מי דיאמר דמהני חיפוש בכה"ג זולת מה דמשמע מתשובת המיימוני ודבריו סתומים ואין כח ביד שום אדם להקל ובמ"ב ז"ל סי' ק"ט [ובסי' מ"ד] שמיקל בחיפוש בשם עיר לבד היינו עכ"פ בזמן מוגבל שהי' מעיר פ' באותו הזמן כפי מה שמבואר שם המעשה אבל בודאי אין להקל בחיפוש מכמה שנים בעיר מעליטץ וכל הסמוכים הנקראים על שמה כמבואר [במלחמות יבמות קט"ו] גבי כל היכא דסגי גבאי דנהרדעא ובודאי שאין אדם זוכר מהמעשים שנעשה בסביבות ההם מכמה שנים ומ"ש, מעכ"ת בשם בית אפרים להקל לא ידעתי מקומו הלא אדרבה כתב בפירוש להחמיר בלא זמן מוגבל יעי"ש [סי' כ"א כ"ד ל"ב] ולכן בודאי אין להקל כלל ע"י חיפוש. ומה שרצונו להקל ע"י הפאס ולומר דפאס הוי מידי דלא מושלי אינשי ולא חיישינן לשאלה וא"כ הוי כשמו ושם עירו ושם אביו דשם הכינוי הוי כשם אביו אם הוא שם דאינו מצוי כ"כ ובודאי דלא שייך לומר חיישינן לשני שוירי כיון שכתב שם המדינה והקרייז וגם יוכל להתוודע ע"י החתימה מהשר שנתן הפאס אי הי' אז מושל בק' מעליטץ הלזו הסמוך לקהלתכם ואז לכ"ע ל"ח לשני שוירי א"כ בודאי ראי' שהנפטר שנמצא הפאס אצלו שהי' בעל העגונה הזאת אך באמת אני חוכך מאד בזה שהמציא הגאון שלפני דורינו [בשו"ת עגונה שבס' אבני מילואים. סוף ה' קידושין] לסמוך על הפאס מחמת שאין דרך לשאלו והוי כארנקי דלא מושלי אינשי דל"ח לשאלה וזה לפלא בעיני דהלא רש"י ז"ל ביבמות (דף ק"כ ע"ב) ד"ה מצאו קשור כ' וז"ל מא"ל ליחוש אעפ"י שהוא מכיר את הכיס יש לחוש שמא השאילו לאחר וקשור בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט עכ"ל. אלמא דחיישינן דנשאר הגט בהכלי ששאלו א"כ בשלמא בשיש לו סימן בארנקי שנמצא בו הגט שפיר י"ל דל"ח לשאלה דלא מושלי הארנקי לאחר ובודאי דממנו נאבד אך הכא בנ"ד גבי פאס שנמצא מונח בתוך בגדיו או באמתחת בודאי י"ל שהשאיל לו איזה איש שהוא ממעליטץ את הבגד או האמתחת שדרך להשאיל ובתוכו שכח הפאס שהי' לו ובודאי דע"ז לא שייך לומר לא מושלי אינשי דהא באמת לא השאיל לו הפאס רק נשכח ממנו ושאלו לו את הבגד או את אמתחתו שהפאס נמצא בתוכו ואם באנו לחדש ולומר דדבר כזה לא נשכח מאדם כי הוא צריך לו ובודאי לא נשכח ממנו זה לא מצאנו בש"ס ולא בפוסקים סברא כזו ומנין לנו לחדש דדבר כזה לא נשכח מאדם ודי לנו בזה דלא מושלי אינשי וגם בזה יש מחלוקת ידוע אבל לחדש ולומר דדבר המקפיד עליו לא נשכח מאדם זה לא שמענו מן הש"ס ולא מפוסקים ראשונים ולכן בודאי אין לסמוך כלל על היתר זה וגם זו גופא דחידשו לנו דפאס אין דרך לשאול גם זה הוא נגד המנהג כידוע ששואלין פאס ואולי המה דיברו בזמן שהי' סכנה לשאול פאס לא בעתים הללו וד"ל וביותר ע"י מה ששמענו בבירור בכמה מקומות שבאים אנשים מעיירות ומדינות אחרות ולוקחים פאס ע"ש בן העיר בלא ידיעתו וא"כ אין כאן חשש זה לחוד לחוש לשאלה רק דלמא איזה עובר אורח לקח לו פאס ע"ש בעל העגונה ולכן אין מהפאס שום ראי' שהוא בעל האשה ולא נשאר לנו רק מה שאמר שהוא ממעליטץ ושם עיר לחוד לא מהני חיפוש בלא הגבלת זמן כנ"ל ולכן לכאורה אין לעניה זו תקנה להתירה. אולם נלע"ד דיש מקום לומר ולבטל כל החששות חששה ראשונה חשש שאלה היינו לומר שהוא באמת ממעליטץ שיצא זה כמה שנים ורק שהשאיל מבעל העגונה הפאס היינו שנשכח בבגד ששאל ממנו בזה י"ל כדברי זקני הח"ץ ז"ל [סי' קל"ד] דהוי שאלה דיחיד שאיש ממעליץ שיצא כמה שנים שאל פאס דוקא ג"כ מאיש זה של מעליטץ הגם שיש לבע"ד לומר דלא הוי שאלה דיחיד כי אולי הרבה אנשים יצאו ממעליטץ אך באמת זה אינו דלזה עכ"פ מהני חיפוש כל דהו שלא יצאו כ"כ אנשים שנעלמו ואבד זכרם ואם יצאו איזה יחידים הוי ג"כ שאלה דיחיד דכל שאינו בגדר רבים הוי דבר דלא שכיח כמו נפילה דיחיד וז"ב כמו גבי חבו בן נאנאי שכיח טובא דאמרי' ביבמות [קט"ז עיי"ש בתוס'] דהוי נפילה דיחיד אפילו שהי' כמה חבי בר נאנאי מ"מ לענין זה מקרי נפילה דיחיד דל"ח לדחבי ב"נ אבד וחבי ב"נ כמוהו דוקא מצאו וז"ב ולכן ל"ח לשאלה דיחיד לומר שבעל העגונה השאיל הפאס הזה לאיזה איש ממעליטץ. והנה ראיתי בנ"ב [מה"ק סי' נ"א] שמתקשה בדברי זקני ז"ל וכתב דודאי רבא פליג על סברא זו מדחייש לנפילה וכל עיקר הראי' [דרבא] מהך דשני יב"ש מוציאין שטר על אחרים ושם הוי נפילה דיחיד א"ו דלרבא אין חילוק כלל בין נפילה דרבים לנפילה דיחיד וכוותי' דרבא קיי"ל ונלע"ד דז"א דבודאי גם רבא ס"ל דיותר לא שכיח נפילה דיחיד מדרבים ורק הוכחתו מהמשנה דשני יב"ש הוא עד"ז דהא התוס' ז"ל כתבו ביבמות [הנ"ל ד"ה אותיות] להקשות וכי ס"ד בעולם בדבר שאין עשוי להשאיל ולהשכיר לומר להמחזיק ממני נפל או שאלתים לך ותירצו דבגוף הדבר [שמוחזק] ודאי המוחזק נאמן רק להוציא מעות הלוה כו' דאין חזקתו שמחזיק בהשטר ראי' שהיא שלו וי"ל מאחר נפלו יעי"ש. והנה זה סברת אביי דכל שבא להוציא חיישינן גם בדבר שאין לחוש בו דהא לענין גוף הדבר שמוחזק בו אין מוציאין (ממון) [ממנו] ואין חשש נפילה כלל רק להוציא ס"ל לאביי דחוששין ולכן הביא רבא ראי' ממתני' דל"ח גבי שני יב"ש לנפילה ואי דלא שכיח משום דהוי נפילה דיחיד מ"מ אם הוי ס"ד לומר דלענין להוציא חיישינן גם במידי דלא שכיח גם בנפילה דיחיד הי' לנו לחוש א"ו דאפי' להוציא אין חוששין נגד החזקה כל מה שביד האדם היא שלו ומש"ה גם לנפילה [דרבים] לא חיישינן ואך אביי אמר דזה אינו ראי' דלמא לנפילה דיחיד ל"ח דלא שכיח כלל אבל לנפילה דעלמא גם שהוא לא שכיח חיישינן זה הוא פלוגתת אביי ורבא אבל באמת מודה רבא דיותר ל"ח למילתא דיחיד כמו דחיישינן מרבים דהוא סברא חושית ולכן בשאלה נהי דרבא ס"ל דחיישינן דשכיח [וכדמוכח בסוגי' דסי' בב"מ כ"ז ויבמות ק"כ] אבל בשאלה דיחיד דל"ש ל"ח וז"ב כדי שלא נימא דאביי ורבא חלוקים בסברות הפוכות דרבא דל"ח לנפילה אפילו דרבים יחוש לשאלה אפי' ביחיד ואביי יסבור להיפך ודו"ק

שוב ראיתי בא"מ [שם] שהגאון השואל משם מקשה אזקני הח"צ ז"ל מדברי הש"ס משם דאמר שם פקדון כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' משמע דלולי זאת הסברא חיישינן לפקדון ואמאי הא הוי פקדון דיחיד א"ו לשאלה או פקדון אפי' דיחיד חיישינן כן תורף דברי הגאון משם ואני בער ולא אבין דהאיך שייך בפקדון שאלה דיחיד הא אם חבירו יאמר השטר הוא שלי שהפקדתי בידך מה ישיב לו ל"ח ליחיד שהפקדת אצלו זה דבר שאין לו שחר בשלמא גבי נפילה שזה שאמר שנפל ממנו השטר א"י דלמא גם יב"ש זה הלוה לזה ואין לו שום טענה על זה המוציא השטר ורק הלוה טוען לא אתה הוא המלוה ומאחר נפל ואתה מצאת לזה אמרינן דלנפילה דיחיד ל"ח אבל אם באו שני יב"ש ואמר אחד לחבירו הפקדתי דבר גבך בודאי אין שייכות כלל לנפילה דיחיד ועיין בח"ץ ז"ל מה שטרח להמציא הראי' דגם שאלה שני ב"א אמרינן ל"ש אבל באם אומר בפירוש דבר זה שלי שהפקדתי בידך אין שייך כלל לשאלה דיחיד ולהכי צריך אביי לתרץ דחזקה כיון דשמי' כשמי' לא מפקיד גבי' ודו"ק. עכ"פ דברי זקני הח"ץ הנ"ל ראוי לסמוך עליו ולכן גם בנ"ד לחוש לזה דלמא אחד יצא כבר ממעליטץ וזה בעל העגונה השאיל לו הפאס זה הוא שאלה דיחיד דל"ח אך עדיין עלינו לחוש דלמא הנפטר הוא מרבים דעלמא ושאל לו הפאס זה בעל העגונה דזה הוי כמו כל שאלה דעלמא דחיישי' להו ז"א דהא הגיד בפי' שהוא ממעליטץ ואינו מעלמא וא"כ הרי מוחזק לנו שהוא ממעליטץ ואין לנו לחוש רק שהוא מיחידים אשר אולי נעלמו מאתנו ואבד זכרם והוא היחידי שאלו הפאס מזה בעל העגונה וזה הוי ממש שאלה דיחיד דל"ח ואין לומר דמה שאמר שהוא ממעליטץ הוא מחמת שהי' לו פאס מש"ה כיחש לומר שהוא ממעליטץ כדי שלא יותפס זה ליתא דא"כ בכל שנמצא תח"י פאס שהוא מאותה העיר גם שאומר שמו ושם אביו נימא שאינו נאמן ורק שנאמר כן משום שלקח לו פאס מעיר הזאת כאשר שכיח זה כנ"ל א"ו אין זה חשש כלל דמה לן להפאס אין לנו רק לילך בתר השם שהחזיק בו ובאמת כן משמע משם דבאומר שמו כן נאמן מה"ת ול"ח כלל כמבואר באריכות