דברי חיים חלק ב שפט

שמשקרים אבל אינם פסולי הגוף וא"כ כיון שנתחזק שהי' גירושין וקדושין בפניהם שפיר המה עדים כשרים ונהי דבענין שצריכים להעיד חיישינן שמשקרים אבל בכאן א"צ להעיד שנתחזק הדבר שכן הוא ולא יעידו שקר וא"כ ממילא בשעת קידושין כשרים היו וא"כ ה"נ בנ"ד דידוע הדבר ואפילו מפי האשה בעצמה שהגט יוצא מתחת ידה שנמסר לה בפני עדים ורק חשש לומר שנמסר לפני עדים פסולים זה לא אמרינן דהא בשעת מסירה כשרים המה שבאמת אינם פסולים מחמת פסולי הגוף רק מחמת שחיישינן שמשקרי' אבל אם אינם משקרים בודאי מה שנמסר לפניהם גט כשר הוא וכן הקדושין כשרים ואין להשיב ע"ז כלל ואך בנ"ד י"ל שפסולים מחמת שעברו אחדר"ג כמ"ש בתקנה בתשו' מהרמ"מ ז"ל [סי' ק"ב הנ"ל] וזה יתבאר אי"ה להלן אם שייך בכאן הח' דרגמ"ה או דרבני שו"מ ז"ל. ולענין הפסול מה שנתנו בלילה הנה ראש המדברים בזה הוא הא"ז והספר אין בנמצא לעיין בו אך הג"פ [סי' קכ"ג סקכ"א] מביא בשם מהרא"ם ז"ל שהעתיק מא"ז שעיקר הטעם הוא דהוי דיין מחמת שבא להתיר האיסור ודומה לד"נ ולזה לא מהני קבלה ולכן אריכות האחרונים משום שקבלוהו עלייהו הבע"ד לא שייך כלל כמבואר בג"פ וזה אמת לאמתו אין להשיב. אך גם זה הטעם מרפם איגרי דמה ענין זה לדיינים הלא המה רק עדים ומה דמיון לחליצה שהתורה הצריכה דיינים כמ"ש בקרא זקני העיר משא"כ בגט שניתנה גזירה וכתב לה כו' מה ענין דיינים לכאן וכבר הרעישו כל האחרונים בזה. והנה מצאתי לכאורה ראי' לזה מפ' הזורק ז"ל הש"ס (גיטין ע"ז ב') ההוא ש"מ דכתב גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעלי שבתא ולא הספיק ליתנו לה למחר תקיף לי' עלמא אתא לקמי' דרבא א"ל זילו אמרו לי' ליקני ניהלי' לההוא דוכתא דיתיב בי' גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק בי' דתנן נעל גדר ופרץ כ"ש ה"ז חזקה א"ל ר' עיליש לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה איכסיף לסוף איגלי מילתא דארוסה הואי א"ר אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה כו' עכ"ל ולכאורה למה לא שאלו את רבא תיכף בלילה אם מותר ליתן גט בשבת א"ו ש"מ דבלילה בלא"ה ידעו שאין נותנים גט רק משום איסור שבת נסתפק להם ולכן שאלו ביום אך באמת אין זו הוכחה כלל די"ל דבלילה לא רצו לשאול כי אמרו טוב להמתין עד אחר שבת אך מאחר שביום תקיף לי' עלמא שאלו כי לא יכלו להמתין יותר אך לפ"מ שמבואר שם בתוס' [ד"ה ותיזול] להביא מהא דביצה שלא תנן במשנה ולא מגרשין ומתרצי' התוס' משום שבמקום מצוה שרי ועדיין כ"ז לשיטת רש"י ז"ל שם בביצה [דף ל"ו] אבל לשיטת ר"ת ז"ל דגם בקדושין שרי במקום מצוה יעי"ש פירושו עדיין קשה מ"ש דלא תנן במשנה ולא מגרשין ולכאורה מוכח דגירושין הוי דין ונכלל בכלל דאין דנין המבואר במשנה [וממילא אם נמסר בלילה דפסול כא"ז] אך המעיין יראה שאין זו הוכחה ברורה ואדרבה בסוף המגרש (פ"ח ע"ב) וזל"ה אביי אשכחי' לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטא א"ל והא אנן הדיוטות אנן ותני' כו' לפניהם ולא לפני הדיוטות א"ל אנן שליחותייהו קא עבדינן מידי דהוי אהודאות והלואות א"ה גזילות וחבלות נמי כי עבדינן שליחותייהו במלתא דשכיחי במלתא דל"ש לא עבדינן שליחותי' עכ"ל וקשה אמאי לא א"ל גיטין גופא יוכיח דהוי דין ואנן שליחותייהו דקמאי עבדינן א"ו דגט א"צ כלל לדיינים ומש"ה קאמר הודאות והלואות יוכיחו אך לזה י"ל דאין מזה קו' על הא"ז ז"ל דהנה כל סברת הא"ז ז"ל כמו דבחליצה אין כח לאפקועי מאיסורא זולת ע"י ב"ד ומכ"ש גירושין אין יכולים להפקיע רק ב"ד כמבואר בדבריו שהעתיק הג"פ ז"ל וא"כ לפ"ז בחליצה גילה התורה דסגי בהדיוטות בעלמא כמבואר ביבמות [דף ק"א] כן נמי לא עדיף גיטין הנלמד מחליצה להצריך סמיכה וסגי בהדיוטות מש"ה לא א"ל ר"י גיטין יוכיחו אך זה קשה ממ"נ אם גירושין כשאר דינים עפ"י התורה א"כ צריך עכ"פ חד דגמיר ואם ילפינן מחליצה דסגי בהדיוטות ודידעו רק למקרי כמבואר ביבמות א"כ נצריך תלתא ואנן קי"ל בגיטין וכן נהגין כל ישראל ליקח לעדות שנים בגיטין אפילו דלא גמירי כלל וא"כ אם גירושין הוי דין אם המה לא גמירי בודאי פסולים שנים ואם נימא משום שהמנהג שהב"ד מסדרי הגט המה גמירי א"כ העדים למ"ל. סוף דבר שדברי הא"ז נעלמו מאתנו וכן עושים מעשה במצרים כמבואר בג"פ ולכן נהי דמחויבים לקבל דברי הא"ז כהלכה מסיני גם שנעלם טעמו הקדוש מאתנו אך בדיעבד ודאי כשר ואפילו לכתחלה במקום עיגון כמבואר בג"פ ולכן בדיעבד לענין ליקח אשה אחרת בודאי מותר ולא פסול מטעם שניתן בלילה

היוצא מכללות דברינו הנ"ל שאשה שלא ילדה עשר שנים אפילו הי' לה מקדם איזה ולד ומת כופין אותה לגרשה מדינא דש"ס וגם תקנת רגמ"ה לא הי' במקום מצוה כאשר הכריעו רוב האחרונים וכנ"ל וגם אפי' אם לא שהה עשר שנים ועבר החדרגמ"ה בדיעבד מגורשת ורק לבני אשכנז וצרפת חלה תקנת רבני שו"מ ז"ל דאפי' בדיעבד אינה מגורשת לקולא ורק לחומרא הוי ספק מגורשת ולכן אסור לישא אחרת בעבר על החרם והנה בנ"ד נראה דעבר על החרם כיון שלא דר עמה יו"ד שנים בצירוף כדרך העולם דידוע שאינם עולים בחשבון וא"כ בודאי עבר על החרם ואין גיטו גט להתירו לישא אחרת אדרבה כופין אותו להחזירה כמבואר בתקנת רבני שו"מ ז"ל מועתק לעיל אך י"ל כיון דלפי הנראה שאינה בת בנים מהראוי שהב"ד יגזרו עליו ליתן לה לפי הראוי לה ולגרשה מרצונה ואם בכל זה תמאן לקבל גט ברצון נראה לפי דעתי שרשאי להתיר לו לישא אחרת עפ"י מאה רבנים כי כן נראה מתקנת רבני שו"מ ז"ל הנ"ל שרשות ביד הרבנים להתיר אם יראו טעם בדבר וכן נלע"ד

סימן מא

אודות ההיתר לה"ה מו"ה אברהם משה מבענדין לגרש אשתו הנשתטית ואינה ראוי' לדור עם בעלה כפי עדות הרב וכו' האבד"ק בענדין יע"א והשיג בעל האשה היתר מכמה גדולים ולזה גם אנכי מסכים להיתר עפ"י מאה רבנים ואם כי ראיתי רב אחד חוכך בזה כי לדעתו האשה אינה משתטית כפי דיני שוטה המבואר בש"ע ובאמת לפע"ד אין שום מיחוש לזה כי אם רק אינה ראוי' לדור עם הבעל כדרך כל הארץ והוא דבר נגד חוש בני אדם יש כח ביד מאה רבנים להתיר לא דוקא בנשתטית שראיתי איזה רבנים סוברים דרק בנשתטית התירו ולא כן הוא כמבואר בתקנה המועתקת בתשו' מהר"מ וכמו שנראה בשב יעקב ובשו"ת ב"ח [סי' צ"ג] וכבר העליתי מתוך ספרים דברי אמת שהרגמ"ה בעת עשה התיקון שלא לישא אשה על אשתו והסגיר בזה הדלת ואולי לפעמים מצוה וחובה לישא אשה אחרת ולזה עשה תנאי בהתקנה שאם יראו מאה רבנים שא"א לדור עם אשתו זו יתירו החרם דכן נתיסד מעיקרו ומסר הדבר לחכמי הדור. ומש"ה לפע"ד הא דצריך מאה רבנים מג' מדינות דוקא הוא משום דאין כל דעת בני אדם שוות במנהגן וטבעי גופם ודעתם ואם במדינה זו יראה להם שא"א לדור עם אשה שמהותה וטבעה כך אולי היא ממדינה ששם טבעי אנשים במנהגים שונים ולא בשביל זה יוכל ליקח אשה אחרת ולבטל התקנה אולם באם בני ג' מדינות [מסכימים] ושם מדינה לפ"ד היינו מה שמחולק למלכיות שונות ויעוין באה"ע בח"מ [ברס"י ע"ה] לענין חילוק מקומות לענין להוציא אשתו ממקום למקום ובכאן נ"ל דשם מדינות היינו כמו מדינות פולין בכללות כן גאליציא ופולין דרוסיא ואוקריינא למדינה אחת יחשב כי שם אחד ומנהג אחד לכולם ומדינות פיהם ומעהרין ושלעזי' וכדומה שם אחד להם ולמדינה אחת יחשב לענין זה ומדינת טורקייא לשם אחר יחשב וכדומה במדינות לפי שינוי הנראה שבין מנהגיהם ואם בני ג' מדינות יסכימו אזי מותר לישא אחרת ולכן ראוי לכתוב בהיתר הא' מקום האשה ותוכן הענין מפני מה אינה ראוי' לדור עם בעלה וע"ז אם יסכימו מג' מדינות מאה רבנים שהוא דבר שראוי להתיר הח' יתירו אבל אין הדבר בנשתטית לחוד רק בכל הדברים כן הוא אם אינה ראוי' לבעל אזי יכולים להתיר כן העליתי זה כמה והסכימו גדולי דורנו למעשה ולכן לפ"ד הרב דק' בענדין בהוצעת דבריו אינה ראוי' לבעל בודאי יכולים מאה רבנים להתירה אך באופן שהסכים הנ"ב [מה"ק סי' ג'] ואם כי ראיתי קצת רבנים בדמיונם משיבים על הנ"ב בעוה"ר הוא מחמת חסרון הדעת וקלות ופוק חזי בין תקיפי קדמאי הנ"ב ז"ל שידוע תוקפו בהלכה וכי לא נצחו כמעט אדם מעולם ואעפי"כ כתב [שם] הגם שיש לדחות דברי בעל מגי' שבמ"ל מ"מ לא מפני שאנו מדמים נעשה מעשה להקל באיסור א"א הרי שהי' לו ראיות נגד בעל מגי' הנ"ל ושהי' כמעט בימיו ואעפי"כ לא היקל מכ"ש אנחנו יתמי דיתמי האיך נקל בא"א ובפרט כי לדעתי מלבד דברי בש"י הנ"ל עוד יש לומר דכתיבת הגט בעת שא"ר להתגרש בטל מעיקרו והדברים ארוכים ועתיקים ולכן אין להקל מדברי הנב"י ז"ל אך השבועה הוא לדעתי חומרא דאתא לידי קולא בזמה"ז שהשבועה קל בעיני ב"א ורק יחזקו הענין בשארי החיזוקים שכתב שם ואם הדבר כן שהאשה אינה ראוי' לדור עם בעלה וישליש הכתובה ומזונות ושטרי חיזוק על הגירושין לאחר שפויה כמבואר בנב"י [הנ"ל] אזי יוכלו מאה רבנים להתירה וג' מדינות הוא ממדינות הנקרא בכללה פולין מדינה אחת שלעזיא או מעהררין פיהם מדינה אחת ומדינת איטליא או ארץ ישראל והסמוכים וכדומה מדינה אחרת או כיוצא מג' מדינות. והנלפע"ד כתבתי: