דברי חיים חלק ב שפז

שלא הולידה ומספק הי' לומר שהיא גורמת וכאשר באמת כן ס"ל להרמב"ם ז"ל כמבואר בב"ש ז"ל [סי' קנ"ד סקי"א] ורק הרמב"ן ושאר הראשוני' ז"ל כתבו דהטעם שתולין יותר בהבעל משום דאשה לא מפקדה ומסברא דהוא הגורם אך עכ"פ קשה דלמה כופין אותה משום פ"ו אם הוא בשביל חטאיו [נענש] א"כ גם מאשה אחרת לא יהי' לו בנים. וצ"ל הטעם כמ"ש בש"ס שמא לא זכה להבנות ממנה וזו אינה בת זוגו להבנות ממנה ומאחרת יהי' לו בנים א"כ כיון שהטעם מה שכופין אותו לישא אחרת משום שלא זכה להבנות ממנה וא"כ המניעה מצדה וא"כ לכאורה קשה א"כ למה יתן לה הכתובה כיון שהוא ראוי להיות לו בנים מאשה אחרת ורק מזו נסגר רחמה ולמה יתן לה הכתובה וצ"ל כיון דאין המום בגופה רק הוא בחטאו לא זכה להבנות מזאת האשה ותלינן בעונש דידי' כמבואר במלחמות ז"ל מש"ה חייב ליתן לה כתובה אבל כ"ז לענין הכתובה אך לענין כפי' ודאי שכופין אותו דוקא לגרשה כי אולי לא תתרצה אחרת להנשא לו אם יהי' לו גם הראשונה לאשה וא"ת מה פשעה לכופה הרי באמת החסרון מצדו שלא זכה להיות בן זוגה. אם שהיא לא פשעה בזה מ"מ החסרון בגופה שאינה בת זוגו ומש"ה כופין לגרשה אך כ"ז אם לא נבנתה ממנו כלל אך אם באמת יש לה ולד חי ממנה ורק שלא קיים המצוה כפי שעליו לקיים המצוה אבל אין בה שום נדנוד חסרון לגרשה ואם כי אולי נולד בה איזה חסרון זה נסתחפה שדהו ומה תעשה עני' זאת לגרשה בע"כ ובשלמא אם לא ילדה כלל ולד של קיימא אמרינן שאינה בת זוגו וראוי' להגרש אם כי לא פשעה נגדו ועונשו הוא גרם ומש"ה חייב לתת לה כתובה מ"מ אינה בת זוגו וראוי לגרשה אבל באם ילדה ולד של קיימא ונבנה ממנה נהי שלא קיים מצות פ"ו מ"מ מה לה בזה זה נסתחפה שדהו שלאח"כ נתקלקלו חדרי בטנה ומש"ה שפיר חילוקו של הרשב"א ז"ל בין ילדה פ"א והילד חי להיכא שמתו דמבואר בירושלמי דכופין להוציא ולזה מדייק הרשב"א ז"ל בתשו' דאם מתו הולדות אחר שהזקינה דאז קודם שהזקינה זכה להבנות ממנה כדרך כל העולם ואם אח"כ בחטאו הלכו בניו אין מדרך העולם לגרשה אחר זקנתה בשביל פשעו וחטאו של הבעל כי היא כבר כשהיתה ראוי לילד ילדה כדרך כל הנשים ונבנה ממנה ואחר זקנתה כן דרך נשי העולם כשמזקינין פוסקין מלילד ואין בזה לתלות שום דבר ומש"ה שפיר כתב הרשב"א ז"ל דמסברא בכה"ג אין כופין אבל היכי שמתו הבני' בעת שראוי' להוליד ולא ילדה שפיר ראי' שאינה בת זוגו להוליד ממנו וכופין אותו לגרשה כן נלע"ד ברור דברי הרשב"א ז"ל וכן נראה מדברי הנ"י שכ' וז"ל וכבר פירשנו כי בכיוצא בזה שישא אשה אחרת מפני מצות פ"ו כיון שהיא גרמה לו לא החרים ר"ג ז"ל [לישא] על אשתו ולא אזלינן בהא נמי בתר מנהגא עכ"ל ולכאורה קשה הא בגמ' אמרי' שהוא הגורם שלא זכה להבנות ממנה ומש"ה אית לה כתובה וכבר התעורר ע"ז בס' נתיבות המשפט הספרדי אך לדברינו א"ש נהי דלענין הכתובה אמרי' שהוא הגורם שלא זכה להבנות אך עכ"פ היא הגורמת שאינה בת זוגו ואינה ראוי' להבנות ממנו ולפענ"ד זה ברור אך עכ"פ יהי' איך שיהי' דברי הרשב"א ז"ל גופא הוא רק במקום שמותר לישא אחרת ומש"ה לא כפינן לי' לגרשה משום ספק שמא לא יתנו לו אחרת אבל עתה אחרי החרם דר"ג שאסור לו לישא אחרת בודאי ע"ז לא החרים כיון שעכ"פ יבטל ממצוה ובכה"ג לא החרים ר"ג כלל וכדברי הנ"י ז"ל ובאמת כן הסכימו כמעט כל האחרונים ובכה"ג לא גזר הגאון זולת השב"י [בסי' א'] והנוב"י [מה"ק ס' א' ומה"ת סי' ק"ב] שמחמירין מטעם שלא שמענו זאת אבל הב"מ האחרון שבאחרונים דעתו להקל [ע"ש סי' קנ"ד סכ"א] והנה בגוף דברי מהר"י מינץ שכ' וז"ל בסי' יו"ד ועוד לר"א דאמר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה וכי לית לי' לר"א מצות פ"ו וכ"ת ר"א מיירי ביש לו בנים שכבר קיים פ"ו הא ליתא דהא בפ' הבא פל יבמתו קאי אהא הוא אומר מינה והיא אומרת מיני' דמיירי בדלית לי' בנים והכי איתא התם הוא אומר מינה והיא אומרת מיני' אר"א הוי דברים שבינו לבינה ודברים שבינו לבינה היא נאמנת אמר איזיל אינסיב ואיבדוק נפשאי אר"א אף בזו יוציא ויתן כתובה שאני אומר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה רבא אמר נושא אדם כמה נשים והוא דאפשר לי' למזיינה ע"כ אלמא ר"א בדלית לי' בנים מיירי ועוד דיש בו ספק אם ראוי' לבנים אם לאו ואפ"ה ס"ל לר"א דמצות פ"ו לא דחי לה עכ"ל ותמהו כולם מה ענין דברי ר"א לענין כתובה לענין איסור ב"נ ובשביל זה דחקו להוציא דברי מהרי"מ מפשטן דאיירי באופן שאינו רוצה לגרשה וליתן הכתובה כמבואר בנב"י [מה"ת הנ"ל] ומ"ב ז"ל ולפע"ד היטב אשר דיבר מהרי"מ ז"ל דהנה לכאורה קשה אר"א שאמר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה קשה מאד הלא קיי"ל [בחו"מ סי' ט"ז וסי' ק'] כל הב"ח שבעולם אם ביקש זמן לשלם ולברר טענותיו נותני' לו ולמה בכאן אם טוען אבדוק בנפשאי ודלמא יבורר לאחר הג' חדשים תתעבר אשתו השני' א"כ טענתה שטענה שאינו יורה כחץ שקר ופטור מליתן לה הכתובה כי מינה היא המניעה כאשר טען הוא מינך היא הסיבה שלא תלד וכי משום שהוא אינו בקי בי"כ אבל עכ"פ הוא יודע שהיא אינה ראוי' שתלד לפי דמיונו ולמה נחייב לתת לה הכתובה תמתין עדי שיבורר כמו כל בע"ח דעלמא שנותנים לו זמן ולזה ס"ל למהרי"מ ז"ל דאסור מדינא דגמ' לישא על אשתו שלא מדעתה אם לא דגירש הראשונה ונותן לה הכתובה ולכן א"א למעכב ולישא אחרת כלל עד שיגרש הראשונה ונותן לה כתובתה כי בלא כתובה א"צ לקבל גט בע"כ כמבואר בב"ש סי' קי"ט לכ"ע אם יש לו ממון (וגם לאחר הגירושין לא מהני הבדיקה שתוכל לומר שנתרפא אח"כ ודו"ק) וא"כ שפיר הוכיח מהרי"מ ז"ל דאפי' במקום מצוה איכא איסור מדינא דגמ' לישא ב' נשים בע"כ לר"א ואפי' במקום מצוה דא"א דבמקום מצוה מותר לישא ב' נשים א"כ הדק"ל דלמה לא יתנו לו זמן לברר ואי דאיכא איסורא לישא אחרת בע"כ של הראשונה הא במקום מצוה ליכא איסור רק חיוב ממון הכתובה אם יש לו וכיון שמבקש זמן בודאי מסתמא דנותנין לו זמן לבדוק נפשו א"ו דאפילו במקום מצוה איכא איסור ושפיר הוכיח הרי"מ ז"ל דגם חרגמ"ה הוא אפי' במקום מצוה ואין לדחות הלא היא טוענת שאינו יו"כ א"כ ליכא מצוה דזה ליתא דהא לענין מצוה אינה נאמנת וכופין אותו כמבואר בב"ש [סי' הנ"ל סקכ"ג] ובנ"י ז"ל יעוין בדבריהם והנב"י מחמת חורפו ז"ל נשמט ממנו דברי הנ"י וב"ש הלזו עכ"פ דברי הרי"מ יש להם מקום דר"ג ז"ל גזר אפילו במקום מצוה אולם כבר השיגו עליו ורבו כל גדולי אחרונים דכהאי גוונא לא גזר ר"ג מ"ה ולכן מדינא בודאי יכול בעל שמחו בניו ושהה עשר שנים ולא ילדה או שהיא סמוך לימי הזקנה שקרוב לודאי שלא תלד דבכה"ג אין גזירת רגמ"ה כלל אך אפילו אם נימא שהבעל עבר אחרגמ"ה בדיעבד הגט גט ואין כופין אותו להחזירה דהב"ש ז"ל כתב בסי' קי"ט ס"ק י"ב וז"ל ואם חר"ג דמי לתקנת חז"ל י"ל בזה"ז אפילו אם עבר וגירש אינה מגורשת עכ"ל. וכתב הג"פ [בסי' קי"ט ס"ק ל"ז] דכיון דהוא רק מדרבנן גם בגוף פלוגתתן גבי שוטה [אם מתגרשת] בדיעבד הוי הגט גט א"כ מכ"ש בחדר"ג. ומ"ש האחרונים דהגט בטל משום מילתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני הנה באמת התוס' כ' בתמורה [דף ה' ע"א ד"ה מיתיבי] דאיתקש גירושין למיתה אך עכ"פ הי' לנו לומר דנכופו שיחזירנה וכמ"ש התוס' שם בתמורה [דף ו' ד"ה והשתא] דנ"מ בין אביי ורבא אם נשבע שלא לגרש [ובוודאי] שכוונתם לענין שכופין אותו להחזירה אך נ"ל דגם זה ליתא הגם שהרבה דברו בזה כל האחרונים ולא שיירו כמעט מה לדבר עכ"ז אין ביהמ"ד בלא חידוש. והנלפע"ד ליישב מה שהקשה הפ"י ז"ל שם על הגמ' דז"ל הש"ס (גיטין צ' ע"א) רע"א אפי' מצא אחרת במאי קמפלגי בדר"ל דאר"ל כי משמש ד' לשונות ב"ש סברי והי' אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר דהא מצא בה ע"ד ור"ע סבר כי כו' א"נ מצא בה ע"ד א"ל ר"פ לרבא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו א"ל מדגלי רחמנא גבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו כל ימיו בעמוד והחזר קאי התם הוא דגלי רחמנא אבל הכא מאי דעביד עביד עכל"ה והקשה שם הפ"י וז"ל אבל הא ודאי קשה האיך יליף רבא הכא מדגלי רחמנא גבי אונס כל ימיו מכלל דבעלמא מאי דעביד עביד דהא אפי' אי בעלמא כשגירשה שלא כדין לא מהני אפ"ה איצטריך לכתוב באונס כל ימיו למימרא דלא לקי דסד"א כיון דעבר אמימרא דרחמנא לקי מש"ה נתקו הכתוב לעשה דלא לקי. והנלענ"ד ליישב דמהא מילתא גופא יליף רבא כיון דלקושטא דמלתא באונס לא לקי דה"ל לאו הניתק לעשה א"כ אמאי איצטריך כלל קרא דלא יוכל לשלחה דאי מצא בה פ"ד מותר לגרשה ואת"ל דאפ"ה נהי שאסורה עליו אין לגרשה מגזה"כ דלא יוכל לשלחה א"כ היאך אמר רחמנא כל ימיו בעמוד והחזר קאי הא אסורה עליו משום סוטה וע"כ איירי קרא כשגירש בענין אחר שלא ע"י זנות ואי ס"ד דלא מהני א"כ לא לכתוב לא יוכל לשלחה אלא ולו תהי' לאשה כל ימיו וליכא למימר דלא איצטריך [אלא] לענין כהן דהא לב"ש בלא"ה אסור משום זנות ואי משום לעבור עלי' בלאו הא ליתא דכיון דלא לקי לא אצטריך למיכתב לאו יתירא כדאי' בתוס' ר"פ איזהו נשך אע"כ דלב"ש היכי דלא מצא בה ע"ד וגירשה מאי דעבד עבד וא"כ אצטריך לא יוכל לשלחה והשתא מדב"ש נשמע לב"ה