דברי חיים חלק ב שפו

הנב"י מה"ת [הנ"ל] וכאשר יראה לו ולב"ד ככה יעשה דברי ידידו מחו' דבש"ת. ג' חקת תרכ"ט

סימן לט

להרב המאה"ג החריף ובקי שלשלת היוחסין מו"ה יעקב פרענקיל נ"י אבד"ק פשעווארסק יע"א

שאלה מעשה הי' בכפר שדרה שם אלמנה עם אחי' בבית א' וילדה ולד בזנות ולא נבדקה ממי נתעברה ונזדמן לפני' לינשא לכהן ואמרה שנתעברה מאיש כשר שעבר דרך שם ואינס אותה ובכפר ההוא רובם עכו"ם וג' יהודים הדרים שם שנים מהם נשואים אחיותי' ופסולים לה וגם העוברים רובם עכו"ם והתירה רב א' לינשא לכהן ונשאת לו והרב מהרי"ף במקומה אסרה לינשא לכהן ולא שמעה לו ועשתה כהרב המתיר

תשובה אל יפלא על שאחרתי להשיבו ע"ע כי אינני בבריאות השלימות כמה ימים והנה בדבר השאלה אלמנה שיושבת בכפר שרוב פסולים כמעט כולם ונתעברה ונבדקה ואמרה שפ"א נתארח אצלה אורח מעלמא וממנו נתעברה והנה זה פשוט אפי' לתינוק דעלמא שאסורה לכהן והמתירה א"י כלל בדיני או"ה אך כיון שכבר נשאת מבואר בש"ע [סי' ו' סי"ז] דל"ת אולם לפענ"ד כיון שנאסרה ובמזיד שאלה עוד להמקיל ועשאה כדבריו הוי כלכתחילה ותצא ותו כיון דכאן איתא רוב ומצוי כיון שהפסולין מצויין אצלה ובכה"ג ל"מ בריא דילה ולא מהימנא ותצא והרבה מצינו שאמרו רוב ומצוי קאמרת ב"ב כ"ד ע"א] והמעיין בפוסקים יראה שהדבר יותר מוכח לאסור מלהתיר ועיין בפ"ח יו"ד ובת"ש בסי' ס"ג ואולם לאשר בעוה"ר אינני בקו הבריאה מסרתי הדבר לחכמי הדור יחי' לאוי"ט והי' שלום. כנפש ידידו דבש"ת. הק' חיים הלברשטאם

סימן מ

שאלה מעשה הי' באיש אחד מבולגורייא אשר דר עם אשתו והי' לו שלשה בנים עמה ונסע לארץ הגר והתמהמה שמה זמן רב ובתוך כך מתו הבנים ושב לביתו. ודר עמה איזה שנים בקטטה כי חפץ לגרשה יום יום ועתה נתן לה גט בע"כ כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש. כי כאשר נודע לאשתו בסוד שחפץ לגרשה בע"כ היתה סגורה ומסוגרת. והוא בא בלילה עם אנשי בליעל ושבר הדלת ולקח האשה ביד חזקה לחוץ. אחד תפס בה ואחד חנקה בגרונה ונתן לה גט והאשה הנ"ל באה בימים קרוב לחמשים שנה. אך עכ"ז אומרת כי עוד לא חדל להיות לה אורח כנשים ואחותה צעירה ממנה רק שתי שנים ועתה היא מעוברת ומיום שילדה הילד האחרון יותר מי' שנים אך הבעל לא הי' בביתו והעדים אשר הזמין על הגט הרבה לתת להם הבעל מוהר ומתן. לאחד נתן חמשים זהו' ולהשני נתן חמשה רובל אשר בעיר קטנה לסך רב יחשב ולא יוכלו להרויח סך כזה בכמה חדשים ע"כ תוכן השאלה

תשובה זאת ידוע פלוגתת האחרונים אם גזירת רגמ"ה והגאונים גזרו גם במקום מצוה ולקמן אי"ה נבאר זה. אך מקודם נשובה ונראה אם בכה"ג מדין הש"ס כופין להוציא והנה במס' יבמות (ס"ד א') וז"ל המשנה נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינה רשאי לבטל גירשה מותרת לינשא לאחר ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים ואם הפילה מונה משעה שהפילה ופירש"י שם אינו רשאי לבטל אלא יגרשנה או ישא אחרת עמה. מותרת לישא לאחר ולא אמרי' עקרה היא דשמא הראשון לא זכה ליבנות ממנה עכ"ל. ובגמ' שם ת"ר נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה להבנות ממנה כו' לפיכך חלה הוא או שחלתה היא או שניהם חבושים בביהא"ס אין עולים לו מן המנין ושם (ס"ה א') הוא אמר מינה והיא אמרה מיני' א"ר אמי דברים שבינו לבינה נאמנת וטעמא מאי היא קיימא לה ביורה כחץ הוא לא קיים לי' ביו"כ אמר איהו איזיל אינסיב איבדוק נפשאי אר"א אף בזו יוציא ויתן כתובה שאני אומר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה עכ"ל. והנה פליגי בזה הראשונים אם הפירוש דוקא לא ילדה כלל אבל אם ילדה ומתו הולדות אין כופין או דלמא הפירוש הוא שהה עשר שנים ולא ילדה כפי הראוי לקיום המצוה שמבואר ברישא וכ"ז שלא קיים המצוה כדת כופין אפילו שילדה כיון שס"ס לא קיים המצוה כופין אותו. והנה הנ"י ז"ל כתב וז"ל אינו רשאי כו' אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה ומשמע מן הירושלמי דלא ילדה לאו דוקא ה"ה אם היו לו בנים ומתו מונה לה משעה שמתו ויש שפירשו דכל שיש לה ולד א' אין כופין אותו לגרשה דהא ילדה ומתני' ולא ילדה קתני אלא שיש מפרשים אחרים דהאי ולא ילדה ארישא דמתני' דמצות פרי' ורבי' אזכר ונקבה קאי א"כ כל שלא ילדה זכר ונקבה אינו רשאי ליבטל ואם מת הא' שילדה אין מונין לה משעה שמת אלא משעה שפסקה מלדת והרשב"א ז"ל כתב שהראשון נראה לו עיקר עכ"ל וכ"כ הרשב"א ז"ל בחי' וז"ל ואם הפילה מונה משעה שהפילה ופי' בירושלמי דה"ה הי' לה בנים ומתו דגרסי' התם הי' לה בנים ומתו מונה משעה שמתו ומדקתני במתני' ולא ילדה משמע דוקא כל שלא ילדה הא ילדה ויש לה ולד חי אין כופין אותו להוציא ואעפ"י שמוציאין ממנו זו שלא ילדה כלל עד שהי' לו זכר ונקבה מאחרת מ"מ כיון שילדה זו אין מוציאין אותה ממנו ואפשר דלא ילדה לו דקתני כדי שיעור פרי' ורבי' קאמר וארישא סמיך דתני' לא יבטל מפ"ו אא"כ יש לו בנים ועלה קתני לא ילדה לו כלומר כאותו שיעור וראשון נ"ל עיקר עכ"ל. אלמא דס"ל דאם מתו כל הולדות כופין אותו להוציא ואם יש לו ולד א' חי אין כופין גם שלא קיים המצוה וזה לפלא דמ"ש כיון שס"ס לא קיים המצוה הוי כמתו כולם ובתשו' הרשב"א מביאה ב"י ז"ל באה"ע סי' קנ"ד וז"ל כתב (הרב) [הרשב"א] בתשו' ט' דהא דאמרי' הפילה וחזרה והפילה הוחזקה בנפלים לא אמרו אלא במי שלא ילדה בן קיימא הא ילדה ראוי' היתה זו אלא שלאחר מיכן נתקלקלה ושדהו הוא דנסתחפה והגע עצמך אם ילדה ועמדה מלדת הנאמר שיגרש הא ודאי לא יגרש דשדהו הוא דנסתחפה ולא אמרו במשנתינו אלא שלא יבטל אדם מפ"ו אא"כ יש לו בנים אלא יתעסק עד שיהי' לו ובאשה זו אם ירצה יקח אשה אחרת על אשתו אם עמדה מלדת אבל לגרש לא אמרו אלא כששהתה עמו יו"ד שנים ולא ילדה ומשמע כשלא ילדה כלל הא ילדה לא וטעמא כדפרישית דאיהו דנסתחפה שדהו וכתב עוד כל שילדה ודאי נראה דקלקול חולי הוא שנתקלקל בית ולד שלה דכל מחמת חולי אין זמן עשרה שנים עולה לו כדאיתא בפ' הבא על יבמתו וכל שהוא מ"ח סופו להבריא ועוד תדע דלא אמרו בששהה י' שנים אלא שבזמן שניכר שהיא עקרה שהרי שנינו אם הפילה מונה משעה שהפילה והטעם בזה דמ"מ כיון שנתעברה ניכר שאינה עקרה אלא שוהה עמה עוד י' שנים דשמא כיון שאינה עקרה עוד תלד ולד של קיימא אבל אם לאחר שהפילה לא ילדה חוששין שבית ולד שלה מקולקל שלא לגמור ולד של קיימא או שלא לקבל הריון ומ"מ לא אמרתי אלא שלא לכוף בשוטים להוציא כמו שכופין למי ששהה עמה י' שנים ולא ילדה אבל הוא מצוה שלא יתבטל טפי ואם לא מזו ישא אחרת ותדע דבאותה שלא ילדה קאמרינן דהא בששהה עמה י' שנים אפילו אמרה דיירנא בהדי' בסהדי לא שבקי' לה כדאמרי' בהמדיר מפני שהיא מוחזקת בעקרה שלא תלד אבל זו שילדה יצתה מכלל עקרה ולמה לא תשב עמו הרבה נשים עמדו מלדת אחר שילדו מחמת מקרה שקבל בית ולד שלהן ואחר [כך] ילדו ע"י רופא ושמא זו אם תשב אצלו עוד תלד לו והילכך יקח אשה ע"ז ותשב זו עוד תחתיו ולא בעדים אלא אדרבה תזקק לו ועוד אלו הי' לו בנים ומתו קיי"ל כר' יוחנן דלא קיים פ"ו הנאמר שאלו אשר מתו אחר אשר זקנה אמם שנכוף אותו בשוטים לגרש אם הבנים ויקח אשה אחרת ומי שילדה לו בנים ונמצא א' מהם סריס שלא קיים פ"ו נאמר שיגרש את אשתו הזקנה ואם לא רצה הנאמר שישא אשה אחרת ויוציא זו אשר ילדה לו זה אין השכל מקבלו אלא שחייב לישא אשה על אשתו ותלד לו עכ"ל. והנה תשובה זו כולה מוקשה מרוב אחרונים ובספר [כנה"ג] האריך הרבה בזה ובנב"י [מה"ת סי' ק"ב] מתרץ לה והנה ביותר קשה מה דכתב דנסתחפה שדהו מש"ה אין כופין להוציאה וזה נגד דברי הש"ס שאמרי' שיתן כתובה משום [שמא] לא זכה להבנות שמזלו גרם ואפ"ה כופין וא"כ גם אם נסתחפה שדהו שמזלו גרם משום פ"ו כופין גם קשה שכתב אם מתו הבנים אחרי זקנתה לא מסתבר שיכופו לגרשה משמע הא אם מתו מקודם שהזקינה ואח"כ הזקינה בתוך עשר שנים כופין אותו וזה אין להבין לכאורה דמ"ש. והנלע"ד דכוונת הרשב"א ז"ל דבאמת לכאורה קשה דלמה כופין אותו לגרש ישא אשה אחרת ויקיים המצוה ומה פשעה שהב"ד יכפהו לגרשה אך בנ"י כתב הטעם דיכול לומר שאין נותנים לו אחרת כ"ז שאגודה בי' ומש"ה כופין הב"ד להוציא וע"ז קשה דמה לן בזה שלא יתנו לו אחרת אם לא יתנו לו הוא אנוס בדבר פ"ו שלא יקיים ומ"ט יכפנו הב"ד להפסיד עני' זו משום תקנת הבעל הא הבעל מרוצה לדור עמה ולא לגרשה וגם היא רוצה בזה ולמה יגרע זכותה כדי שהבעל יקיים המצוה הא פכ"פ אפשר לי' שתתקיים באשה אחרת וכי בשביל שיקפצו עליו נשים להנשא לו נכפיה לזו ולכן נראה באמת להרשב"א ז"ל דהטעם הוא כיון שיש עכ"פ חסרון בה