דברי חיים חלק ב שפה

גרים הם א"ה לכתחילה נמי משום דר"א דאמר ר"א הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים וגו' עכ"ל ופרש"י שם בד"ה דאמר ר' אסי טעמא דמתני' משום דכתיב הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך דאתי לאחזוקי לקלא קמא עכ"ל והרשב"א בתשו' סי' אלף ר"ה כתב וז"ל שנינו ביבמות פ' כיצד הנטען מן השפחה ונשתחררה מן הנכרית ונתגיירה לא יכנוס ואם כנס אינו מוציא ומיהו לכתחילה לא יכנוס דלזות שפתים איכא ומכוער הדבר גם כי חשש יש בזו שלא נתגיירה לשם שמים אלא כדי שתנשא לזה ועצת חטאין יש ביניהם וכ"ש זה שהרחיק האהובה בנשואי' וכנס את זו השנואה שהכל יודעין כלה זו למה נכנסה לחדר ואין מן הראוי לירש שפחה גבירתה ונשואין כאילו גורמין להביא לעולם בנים סוררים ומורים וע"כ נסמכה כו' עכ"ל והנה לכאורה יש שני טעמים על הלזות שפתים דלרש"י ז"ל דאם ישאנה יתחזק הקול דלמפרע ולהרשב"א החשש דיאמרו דלא נתגיירה לש"ש. והנה ברא"ש ז"ל כתב וז"ל אבל גירות מיהו הוי ואע"ג דנתגיירה לשום קידושי איש דקיי"ל א' איש שנתגייר לשם אשה וא' אשה שנתגיירה לשם איש כו' כולם גרים ולכתחילה מיהא לא יכנוס משום דר"א דאר"א הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך כו' ע"ש וא"כ י"ל דגם בנטען משפחה בודאי ויש להם בנים דל"ש החשש דלזות שפתים דבלא"ה ידוע בודאי שנפגמו ולכן לטעם רש"י ז"ל מותר כיון דבלא"ה נפגמה אך לכאורה בירושלמי מבואר דאפי' ודאי בא עלי' אסור לכונסה וכ"כ הנ"י ז"ל וכן הראשונים אך די"ל הירושלמי ס"ל כס"ד בגמ' דידן וכדברי התוס' ז"ל (דהלזות שפתים) היינו שמא לא נתגיירה לש"ש ורק אם כנס לא תצא משום ספק אבל לדידן דאפי' לא נתגיירה לש"ש נמי היא גיורת ורק הטעם דלזות שפתים דמחזקי' קול הראשון י"ל דאם בוודאי בא עלי' דבלא"ה נפגמו שפיר מותר לישאנה דלא שייך לזות שפתים אך באמת זה ליתא כלל דבהדי' מבואר בתשו' רשב"א ז"ל [הנ"ל דמכוער הדבר] אלמא דגם מטעם פגם אסירי היינו שירננו אחריהם היינו מכיעור המעשים שעשו מכבר [ונשאה אח"כ] ובזה י"ל דגם רש"י ז"ל כוונתו דיבואו להחזיק המעשה ומכוער הדבר היינו גוף הדבר שזינה עם נכרית ונשאה ולכן שפיר שייך לזות שפתים אפי' בידוע הדבר שזינה עמה ורק גוף הדבר הוא כיעור במה שהוסיף ונשאה גם כי יאמרו שלא גיירה לש"ש ואפי' לדידן דכולם גרים מ"מ הטעם כמ"ש התוס' ז"ל [שם ד"ה הלכה] דנהי דגיירה משום נשואין מ"מ אגב חיבת נשואין קבלה דת הקדוש של יהודים אבל העולם ירננו שלא כוונה כלל לש"ש רק לזנות וכמ"ש הרשב"א ז"ל ולכן בודאי אסורה לכנוס כמו שאסר הרשב"א ז"ל להדי' דשם הי' ממש מעשה דנ"ד ויותר מזה מבואר ביש"ש שאפי' מפנוי' ובאה לפרקה כיון שעברה איסור כרת אסורה בנטען על פנוי' ומכ"ש בכה"ג בנ"ד שאסרה להנשא לו אך לפי מה שמבואר בהשאלה שמגזם לה.. מאוד בכמה ענינים ובאיסורים חמורים י"ל דבכה"ג כדי דלא ליתי לידי עבירות חמורות מתירין לו איסור קל ובזה כבר דברו גדולי האחרונים בספר ב"ז ובספר בעי חיי לכה"ג והרבה נטו להתירא והגם שכה"ג מסיק להחמיר בספרו הנ"ל עכ"פ באיסור כזה דבדיעבד לא יוציא וכנ"ל דלא מחינן בידו אך ח"ו להתיר זה בפשוט רק אחרי הסכמת רבנים דבמדינתיכם מסביב והי' שלום

סימן לז

להרב המאה"ג כו' מו"ה ישראל נ"י האבד"ק הארעדניצי' ברוסיא

שאלה הראשונה אגיד בדבר מעשה אשר לא יעשה. איש בליעל בא על אשת אביו ואביו הוא איש זקן בא בשנים ערך ששים שנים והבן והאב דרים בדירה אחת ואחר שנודע הדבר הודו הרשע והמרשעת איך שזה ששה שנים אשר נזדווגו יחד אך אמרו שמאז ועד עתה לא עשו מעשה הרע רק שלשה פעמים ואשה המרשעת לא ילדה לבעלה רק בת אחת והורתה ולידתה הי' אחר המעשה שנתחברו יחד במעשה הרע הנ"ל לזאת באתי לשאול מכתה"ק מ"ש בש"ע אה"ע סי' ד' אם היא פרוצה ביותר חוששין אף לבני' לבאר לי מה נקרא פרוצה ביותר אי דווקא שהיא פרוצה ומופקרת לכל אבל כאן שלא ראינו ממנה פריצות יתירה אין חוששין או אפשר כיון שראינו ממנה פריצות יתירה עם האיש הבליעל אפשר שיש גם בזה פריצות יתירה וחוששין ואפילו נחליט ונאמר שאין נקרא פרוצה ביותר רק כשמופקרת לכל מ"מ חוכך אני בזה להחמיר והוא כיון דעיקר הטעם שאין חוששין משום שאנו תולין רוב בעילות אחר הבעל א"כ כאן כיון שהרשע הנ"ל הי' עמה כל אותן השנים בבית אחד אפשר לא שייך בזה לומר רוב בעילות אחר הבעל: עוד אדרוש מכתה"ק ע"ד דברי ריבות שנתהוה בעירי נידון אשר זה ערך שבעים שנים שנמצא פה פאבריקע ונמצא בה כמה פועלים יהודים וא"י ומנהגם אשר קונים כל צרכי מחייתם מבעלי חניות העיר ובסוף כל חודש כשיגיע חשבון משכר עבודתם ופעולתם משלמים לבעלי החניות וכעת שכרו יהודים את הפאבריק מהאדון ורוצים לחדש שישלמו המה להפועלים שכר פעולתם עם צרכי מחייתם ובני העיר צועקים מה לכם לקפח פרנסתנו שאנו מוחזקים בזה מאבותינו ואבות אבותינו אם יכולים בני העיר למחות במחזיקי הפאבריקע מכח דיני מערופיא ע"כ ת"ה

תשובה מכתבו הגיעני ולא הי' בי כח לעיין אז וגם טרדות נסבו עלי ולזה אחרו דברי עד בא פ"ש אמרתי שלא למנוע ולפרש דעתי הנה בדין זונה אחת שנתוודע שזינתה עם בן בעלה והי' דרים יחד בבית אחד אבל אמרה שלא עשו מעשה רק ג' פעמים ומעכ"ת חושש כיון שעשו מעשה פריצות יתירה והמה דרים בבית אחד דלמא דינה כפרוצה ביותר וגם כיון שרגילים בבית אחד ולדידי נראה דאין חשש בזה דלא מצינו חילוק זה בשום מקום וכן מבואר בדברי התו' יבמות [קי"ט א' ד"ה ר"מ] ובכורות [כ' ע"א ד"ה רבינא] בסוגי' דרוב הבא ע"י מעשה אם הוה רובא ותירוץ בתרא דגבי איש ואשתו עדיף מרוב דזה אינו רוב לבד דתלוי במעשה רק שכן דרך ב"א להזדקק לאשתו עדיף מרובא יעיי"ש וכן צ"ל לתירוץ זה לפ"ד הב"ח שכתב לפרש דרוב ע"י מעשה אף שידעינן שנעשה המעשה לא אלים טובא לילך בתרה ומובא במ"א ה' ציצית [סי' ח' סקי"א] ואפ"ה רוב ביאות מבעל תלינן אחריו אלא ודאי דרוב ביאות אחר הבעל עדיף מרובא דעלמא וזה ברור לפע"ד **(שאלה השניה נדפסה לעיל בחלק יו"ד סי' כ"א כי שם מקומה)** ועל השלישית לו אשיבנה על בני הפאבריקע שרוצים לעשות מחיות וליתן אוכלין וכל הצריך לפועלים ישראל וא"י מחיר שכרם המגיע להם במזומן ומסחר זה הי' לבני העיר והחזיקו בהאפאבריקע זו כמה שנים ומזה פרנסתם להחיות עם רב נראה לי שעפ"י הדין לא נוכל להחליט לאיסור משום דכל אחד בשלו עוסק ומפורש בירושלמי טעם לזה מה דרמי לי מן שמיא דילי הם ומה דרמי לך מן שמיא דילך היא ואני בתשו' הארכתי לפרש דתרווייהו צריכי ורק בזה פליגי ר"ה ברי' דר"י ור"ה [בב"ב דף כ"א] אם חנות אצל חנות נקרא קיפוח חיותא אבל במקום שנראה הדבר שהוא מקפח פרנסתו שניהם מודים שאסור ולזה דעת אביאסף [מובא בב"י סי' קנ"ו] לאסור במבוי סתומה מצד אחד אך רוב הפו' חולקים וס"ל דגם בזה אין היזק ברור אבל היכא דהיזק ברור כמו בנ"ד שלא יקנו הפועלים אצל בעלי החניות כי לא יתנו להם מעות בעד שכר פעולתם ובע"כ יקנו אצל מחזיקי הפאבריקע והיזק ברור בודאי אסור ליקח המחי' מבעלי החניות ועיין בתשובת הרשב"א גבי חייט מביאו הרמ"א ז"ל סי' קנ"ו [סס"ה] וכעין זה הורה לי בע"פ בפלפולי עם הגאון בעל המחבר ספר ישועות יעקב ז"ל ולכן לדעתי אסורים לעשות התחדשות. אך אין להחליט הדבר כי מחמת תשות כחי אינני פוסק כעת שום דין לחלוטין אך אני מחוה דעתי והבוחר יבחר. לכן בכל אלו השלשה דינים יעיין עם הבד"צ ועם איזה גדול הדור ואם יסכימו בדבר כן יקום והי' שלום: יום ה' טו"ב אדר א' תר"ל

סימן לח

להרב הצדיק המאה"ג בו"ק חו"פ בש"ק שלשלת היוחסין כקש"ת מהר"ם נ"י אבד"ק גלאנוב יע"א

תשובה בנידן הזונה אשר ילדה לאחר מיתת בעלה אי מותרת להנשא מי חיישי' לתקלה אחרת וכו' נראה ודאי דאסורה דלא מצינו מתירין בזונה זולת המרדכי [מובא ברמ"א סי' י"ג סי"א] ומהר"מ אלשקר וזולתם כולם אוסרים וכבר הכריעו חכמי האחרונים לילך בתר רובא ולאסור זולת המופקרת בזנות דהטעם שמופקרת לזנות ובימים ההם (לא) [הי'] שכיח בתי זונות ושוכרים זונות לזה שייך החשש ואומרים לבעל חטא בשביל שיזכה חבירך כיון שהמזנים המה כאונסים לכן מתירין להבא לישא זונה מופקרת המניקת כדי שלא תבוא לאנס אנשים בפתויים וכמבואר שם בתשו' בצ"ץ [סי' נ"ה וק"ד] אבל השתא שאין בתי זונות כאלה ובפרט בגליל הזה בודאי אין אומר חטא בשביל שיזכה חבירך והנ"ב מה"ת [סי' ל"ד ול"ז] מאריך בענין זה. ס"ד כי זולת המרדכי ומהר"מ אלשקר לא מצאנו מי שיתיר להנשא לכתחילה ובודאי אין בידינו להכריע נגד הרמ"א להתיר להנשא לכתחילה וגדולי האחרונים הכה"ג ונב"י אסרו כן נ"ל אך מונע אני א"ע מהוראה לעת שיבתי כאשר הנהיג הנב"י ז"ל לכן יראה מעכ"ת דברי כה"ג סי' י"ג ודברי